עו:
בהמה המקשה פרק רביעי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מר
בר רב אשי אמר כו'. פי' בקונטרס דכמר בר רב אשי קיי"ל
דזיגי. צלולין קליר"ש לבנים קצת: תלתא חוטי הוו. צומת הגידין:
עג א
א)
ב) ג)
אזדא רוב בנין. שהוא עב משניהם וכיון דאזל רובא טרפה: שני
בכל דוכתי בר ממכתב אודיתא ומיפך שבועה וכן יש בסדר
ד)
מחבריה. עב מחברו: נפציה. נפצו קרפי"ר בלע"ז: ברוב אחד
תנאים ואמוראים ור"ח פי' דקיי"ל כוותיה בכל דוכתין בר ממיפך
ה)
עד ב
מהם. אם נפסק רובו של אחד מהם טרפה: הא איכא תרי. רובו
שבועה וחיורי וסימן כולו הפך לבן וחיורי היינו הך דשמעתין וכן פי'
ו)
איפסיק
ז) ח)
חד מינייהו
קיים: הסרבל. של צמר ומעמידין
רבינו תםכ):
ט)
טרפה. לא שייך למתני גבי יתר
בית הצואר בחוט כמו שאנו עושין
מר בר רב אשי אמר
כיון דזיגי אע"ג דלא
עה ג
י)
ברצועות: וכמר בר רב אשי קי"ל
עליהן עוף משום דכשנפסק
חוורי אמר אמימר משמיה דרב זביד תלתא
אחד מהן סוף כולן ליפסק: ואם לאו
עו ד ה
כ)
בכל דוכתי בר מתרתי מכתב אודיתא
חוטי הוו חד אלימא ותרי קטיני איפסיק
זה וזה אסור. והא דקתני רישא
ומיפך שבועה
אלימא אזדא רוב בנין איפסיק קטיני אזדא
נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה
. ובשיעור צומת גידין
רוב מנין מר בר רב אשי מתני לקולא
א
ה"ה נמי נשבר העצם ואין רוב בשר
אחר שנחלקו ולא איתפרש הלכתא
עז ו ז
איפסיק אלימא האיכא רוב מנין איפסיק
❖
קיים ואגב סיפא נקט נחתכו דלמטה
כמאן בשל תורה הלך אחר המחמיר
ל)
❖
אפי' נחתכו לגמרי כשרה: קטיני האיכא רוב בנין בעופות שיתסר חוטי
וטרפות דאורייתא הלכך מעילוי
ב
רוב עוביו ואמרי לה רוב הקיפו.
הוו אי פסיק חד מינייהו טרפה אמר מר בר
ערקומא עד מקום שמתפשטין כל
רבינו גרשום
מקום שחותך שם הוי צומת הגידין
זימנין דמשכחת לה זה בלא זה
רב אשי הוה קאימנא קמיה דאבא ואייתו
גליון הש"ס
היכא דפרעי טבחי
שאין העצם עגול לגמרי אלא מרחיב
ואפי' רכובה קיימת ועצם קיים טרפה:
לקמיה עופא ובדק ואשכח ביה חמיסר הוה
גמ' אמר רב פפא הלכך.
שמנקרין ניקירון: ארבע
למעלה מן הארכובה. אם נשבר
מצד אחד ומיצר מצד אחד ובקונטרס
חד דהוה שני מחבריה נפציה ואשכח תרי
בטרי. ד' אצבעות: בליטי
❖
פירש בענין אחר:
העצם שם ורוב בשר שעל השבירה
שניכרין בין הבשר. אשוני
אמר רב יהודה אמר רב צומת הגידין שאמרו
למאי ליחוש לה חדא דא"ר יוחנן
קשים: כיון דזייגי צלולין:
קיים. עור ובשר חופין רוב העצם:
ברובו מאי רובו רוב אחד מהן כי אמריתה
רוב בנין. וטרפה: צומת
כו'. תימה דהתם גבי פסח
זה וזה. אבר ובהמה מותר: ואם
הגידים שאמרו ברובו
הגהות הב"ח
קמיה דשמואל אמר לי מכדי תלתא הוו
לאו זה וזה אסור. ומתני' דקתני
פליגי משום דמר אזיל בתר השתא
דאי נפסקו צומת הגידים
(א) גמ' לרבי
רוב אחד מהן טרפה:
כי מיפסיק חד מינייהו לגמרי הא איכא תרי
אם לאו אין שחיטתו מטהרתו דמשמע
ומר אזיל בתר סוף כדמפרש בכיצד
❖
בר אבא
טעמא דאיכא תרי הא
צולין ומה שייכא ההיא
אבר אסור ובהמה מותרת אלמטה
טעמא דאיכא תרי הא ליכא תרי לא ופליגא
ליכא תרי לא כלום הא
מן הארכובה קאמר: אבר אסור.
פלוגתא הכא לענין הגנה וי"ל משום
ליכא תרי ונפסק רובו
דרבנאי דאמר רבנאי אמר שמואל צומת
של אחד טרפה אע"ג
משום מדולדל. ולשמואל מתני'
דברייתא קתני אם עור ובשר חופין
לעזי רש"י
הגידים אפי' לא נשתייר בה אלא כחוט
דנשתייר בו שליש והיינו
בין למעלה ובין למטה קאמר ושני
את רובו משמע דאי חשיב בשר מגין:
קליר"ש. בהירים, צלולים.
פליגא דרבנאי דסבירא
הסרבל כשרה ואיכא דאמרי מאי רובו ג רוב
גידין
שסופן להקשות. בפרק כיצד
לה למתני' בין נחתכו לגמרי לנשבר
קרפי"ר. הוצא מסבך,
ליה לשמואל אי נפסק חד
❖
כל אחד ואחד כי אמריתה קמיה דשמואל
מתלתא חוטי של צומת
התר.
צולין פי'
העצם משום דהכא גידין קיימי:
הגידים ולא נשתייר מאותו
אמר לי מכדי תלתא הוו האיכא תלתא דכל
ולרב נמי. בלמטה מן הארכובה
בקונטרס גידי צואר ואין נראה דהכא
שנפסק אלא שליש כשרה.
חד וחד מסייע ליה לרבנאי דאמר רבנאי אמר
יאמרו כו': שחיה ממנה. שהנשמה
מייתי לה אגידי רגל ועוד דגידי צואר
ואיכא דאמר מאי רובו רוב
מוסף רש"י
כל אחד ואחד שליש: אם
תלויה בה: מוטל באשפה. דקאמר
שמואל צומת הגידין שאמרו אפי' לא נשתייר
לעולם קשין הן ואין רגילות לאכלן
ואת האבר המדולדל
רוב בשר קיים על העצם:
אבר אסור ואתה חותכו ומשליכו
כלל כמו עצמות כדאמרינן בכיצד
בה אלא כחוט הסרבל כשרה: נשבר העצם
בה.
זה וזה מותר הבהמה
והאבר: הכי קאמינא
לאשפה: כוותיה דרב. דלמעלה מן
צולין הגידין והנותר והעצמות
כו': אמר רב למעלה מן הארכובה אם רוב
ד
אבר שחיה ממנו. כלומר
הארכובה זה וזה אסור: ואבר עצמו
ישרפו לששה עשר ופריך הני
הבשר קיים זה וזה מותר ואם לאו זה וזה
למעלה מן הארכובה
מטמא במשא. דשחיטה עושה ניפול:
גידין היכי דמי אי גידי בשר
שחיה ממנו מוטל באשפה
אסור למטה מן הארכובה אם רוב הבשר
כו'. מותיב רב חסדא
מיתיבי כו'. אלמא אין שחיטה עושה
ליכלינהו ואי דאייתור היינו נותר
לא אם טיהרה שחיטת
קיים זה וזה מותר אם לאו אבר אסור ובהמה
ניפול: הדורי אפירכי. לאותובי
אלא פשיטא גידי צואר משמע שהם
טרפה אותה כו' והא קא
מותרת ושמואל אמר בין למעלה בין למטה
מברייתא שאינה ידועה לכל: אותיב
רגילים להיות נותר בכל שעה ל):
חזינן הכא דאבר המדולדל
בה טיהרה וכיצד אמרת
אל אם רוב הבשר קיים זה וזה מותר אם לאו
ממתני'. ששגורה בבית המדרש בפי
האבר עצמו מטמא במשא
כולם דתנן בהעור והרוטב
אבר אסור ובהמה מותרת מתקיף לה רב נחמן לשמואל יאמרו אבר ממנה
אע"ג דשחטו את אמו:
האבר והבשר המדולדלים נשחטה
(לעיל עג.) דבר שגופה.
לותביה ממתניתין נשחטה
מוטל באשפה ומותרת א"ל רב אחא בר רב הונא לרב נחמן לרב נמי
הבהמה הוכשרו בדמיה
הבהמה הוכשרו לקבל טומאת אוכלין
יאמרו אבר ממנה מוטל באשפה ומותרת א"ל הכי קאמינא אבר שחיה
(שם)
כלומר דאין שחיטה עושה
אלמא אין בה טומאת נבלות: לא
נשחטה בהמה.
ניפול וכוללתו השחיטה
ממנה מוטל באשפה ומותרת שלחו מתם הלכתא כוותיה דרב הדור שלחו
הוכשרו. התם מפרש טעמא:
ומטהר מידי נבלה בין
כוותיה דשמואל הדור שלחו כוותיה דרב ואבר עצמו מטמא במשא מתיב
האבר המדולדל ובין
כדדחינן. לעיל בפרקין מאי
הבשר המדולדל. אי
רב חסדא לא אם טיהרה שחיטת טרפה אותה ואת האבר המדולדל בה
הוכשרו אבשר קאמר דאי נמי שחיטה
ממתניתין איכא לדחוייה
דבר שגופה תטהר את העובר דבר שאינו גופה א"ל רבה הדורי אפירכי
כדדחינן דאיכא למימר
עושה ניפול אין טומאת נבלה בבשר
מאי הוכשרו הבשר
למה לך אותיב ממתני' נשחטה בהמה הוכשרו בדמיה דברי ר"מ ר"ש אומר
הפורש מן החי דגידין ועצמות בעינן
הפורש מן האבר והבשר
כדיליף התם: להא שמעתא. דרב
לא הוכשרו א"ל מתני' איכא לדחויי כדדחינן כי סליק ר' זירא אשכחיה (א) לרב
הפורש מן הבהמה אבל
(לקמן קכז:) יישר.
אבר לא איכא למימר דלא:
דאמר לעיל אם לאו זה וזה אסור
ירמיה דיתיב וקאמר לה להא שמעתא א"ל יישר וכן תרגמה אריוך בבבל
(שבת סג:)
דיתיב וקאמר לה להא
דרב ירמיה בר אבא תלמיד דרב הוה
(פסחים נג: לעיל
אריוך מנו שמואל והא מיפלג פליג הדר ביה שמואל לגביה דרב ת"ר נשבר
שמעתא דרב אם עור ובשר
ואמר לה לשמעתיה דרב: אריוך.
עה:) וכן תרגמה
חופה אותו מותר האבר:
העצם ויצא לחוץ אם עור ובשר חופין את רובו מותר אם לאו אסור וכמה
אריוך.
עור הרי הוא כבשר אפי'
קרי שמואל על שם י)אריוך מלך אלסר
לא חופה אותו אלא עור
רובו כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן רוב עוביו ואמרי לה רוב הקיפו $ אמר
דהלכתא כוותיה בדיני:
מותר: עור מצטרף לבשר.
רב פפא הלכך בעינן רוב עוביו ובעינן רוב הקיפו אמר עולא אמר רבי
רוב עוביו. שלא יצא רוב עובי השבירה
ה
כלומר חציו עור וחציו
(שבת נג.)
בשר: ולימא עור משלים
יוחנן עור הרי הוא כבשר א"ל רב נחמן לעולא ולימא מר עור מצטרף לבשר
לחוץ אלא מיעוט חלל העצם נגלה
לבשר. שיהא בבשר רוב:
ורובו נכסה: רוב הקיפו. עוביו של עצם
דהא עור ובשר קתני א"ל אנן עור או בשר תנינן איכא דאמרי [אמר עולא]
לא מעלה ולא מוריד אם רוב היקף
א"ר יוחנן עור מצטרף לבשר א"ל רב נחמן לעולא ולימא מר עור משלים
ו
הבשר שסביב העצם על השבר קיים
לבשר לחומרא א"ל אנא עובדא ידענא דההוא בר גוזלא דהוה בי רבי
(מנחות לח:)
אפי' נהפך חלל העצם ויצא דרך נקב
יצחק דעור מצטרף לבשר הוה ואתא לקמיה דר' יוחנן ואכשריה א"ל בר
קטן כשר ואם רוב היקף העצם סביב
גוזלא קאמרת ז בר גוזלא דרכיך שאני הנהו גידין רכין דאתו לקמיה דרבה
השבירה מגולה אפי' כיונה בליטת ראש
אמר רבה למאי ליחוש להו חדא דאמר ר' יוחנן גידין שסופן להקשות השבירה לצד בשר הקיים והרי כל
נמנין חלל העצם נכסה אפי' הכי טרפה:
בעינן רוב עוביו. נכסה שלא יצא רוב החלל דרך נקב הבשר ושיהא רוב היקף הבשר שעל השבר קיים: עור הרי הוא כבשר. אם ניטל הבשר מתחת
העור והעור חופה את עוביו והיקפו כשר: ולימא מר עור מצטרף לבשר. לחומרא דליבעי חציו עור וחציו בשר: אנן עור או
בשר תנינא. בהך ברייתא דלעיל: ולימא מר עור משלים לבשר. דליבעי רוב הכיסוי בבשר ומיעוטו עור להצטרף בין שניהם לכסוי רוב
העצם: בר גוזלא.
שנשברה רגלו: דרכיך. עורו
הנהו גידין הרכין. דהוו מצטרפי לבשר וחופין
לפיכך חשוב כבשר:
רוב עצם הנשבר:
נמנין