ט:
הכל שוחטין
פרק ראשון חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
התם
הלכתא
גמירי לה מסוטה. תימה דמשמע הכא
שמא במקום נקב. של נחש נקב ואסור משום סכנת נפשות א]:
דהא
נח א
א)
ב) ג)
ספק טומאה ברה"ר ספקו טהור. כדמפרש לקמן: ספק מים מגולין.
דמטהרין
ספק טומאה ברה"ר מסוטה גמרינן לה וקשה
י)
דבפרק ב' נזירים תנן אמר להם אחד ראיתי א' מכם
מים שנשארו מגולין בלילה ספק שתה מהן נחש ספק לא שתה וקיימא
נט ב
ד)
לן דאסירי: הלכתא גמירי לה
מסוטה. דברה"ר ספקו טהור וגזרת
שנטמא (א) שניהם מביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ופריך בגמרא
דהני ב' נזירים והך דקאי גבייהו הרי
הכתוב הוא דהא ברה"י לחומרא
תלתא והוה ליה ספק טומאה ברה"ר
אזלינן וכל ספק דאיסורא נמי לחומרא
חוששין שמא במקום
נקב נקב אמר ליה מי
ה) ו)
בעינן למיזל שמא יעבור: מה סוטה.
וספקו טהור ולא היה להם להביא כלל
ז)
קא מדמית איסורא לסכנתא סכנה שאני א"ל
ס ג
ח)
קרבן טומאה אלא קרבן טהרה ומשני
שקינא לה בעלה אל תסתרי עם
רבא מאי שנא ספק סכנתא לחומרא ספק
באומר ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם
פלוני ונסתרה ב] כתיב ה) ונטמאה ב'
ט)
איסורא נמי לחומרא א"ל אביי ולא שאני
י)
ואכתי מאי תירץ דהשתא הוה ליה
פעמים אחד לבעל כו' שנאסרת עליו
בין איסורא לסכנתא והא אילו ספק טומאה
סא ד
כ)
א
ספק טומאה ברה"י והוה ליה ודאי
בסתירה זו עד שיבדקוה המים וכל
❖
ברה"ר ספיקו טהור ואילו ספק מים מגולין
טמא כדמוכח בריש נדה
סתירה אינה אלא ברה"י והתם הוא
אסורין א"ל התם הלכתא גמירי לה
ל)
גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר דקאמר
דאסר רחמנא מספיקא אבל ברה"ר
רבינו גרשום
מסוטה מה סוטה ברה"י אף טומאה ברה"י
ר' שמעון ברה"י תולין ופריך הש"ס
שריא דלאו סתירה היא וטומאה
מ) נ)
ואי מסוטה גמרינן לה אמאי תולין
מהתם גמרינן דטומאה קרייה רחמנא:
ס)
מתיב רב שימי שרץ בפי חולדה וחולדה
נקב צפור זה. וכך
ב
שרץ. מת: ספק נגע. השרץ המת
הכא חיישינן בבני מעין
ואם כן תרוייהו לייתי קרבן טומאה
מהלכת על גבי ככרות של תרומה ספק
וטרפה: אמר ליה מי קא
בתרומה: ספקו טהור. ואפילו ברה"י
ולא קרבן טהרה כמו מעיקרא דס"ד
ע)
נגע ספק לא נגע ספיקו טהור ואילו ספק
מדמית איסורא לסכנתא.
❖
דהוי רה"ר דפריך דלייתי קרבן טהרה
ואילו ספק גלוי אסור אלמא שאני
פ)
כלומר בני מעיים [שזו]
מים מגולין אסורין התם נמי הלכתא גמירי
איסורא לנחש שזו סכנתא.
איסורא מסכנתא: שיש בה דעת
אלא ודאי היינו טעמא דלא מייתו
לה מסוטה מה סוטה דבר שיש בה דעת
מאי שנא ספק סכנתא
לשאל. אם נטמאה אם לאו ואסורה
קרבן טומאה גרידא כי הוי רה"י
לחומרא ספק איסורא
הגהות הב"ח
לישאל אף הכא נמי דבר שיש בו דעת
מן הספק ברה"י: אף. כל ספק
משום דלא ילפינן מסוטה אלא דבר
לחומרא כלומר דהכא
(א) תוס'
באיסורא אתה אומר לא
לישאל אמר רב אשי ת"ש צלוחית
שיכול להיות כמו סוטה וזה ודאי
טומאות המאורעות במי שיש בהן
ג
חיישינן. הא ספק טומאה
דעת לישאל כגון אדם שעבר אבל ו)
שלא נטמאו שניהם אבל מעיקרא דס"ד
שהניחה מגולה ובא ומצאה מכוסה טמאה
ואיני יודע איזה מכם
ברשות הרבים ספיקו כו'
(ב) ד"ה
דהוי רה"ר ניחא דמייתו שניהם קרבן
שרץ או נבלה ספק נגע ספק לא נגע
כלומר כגון זב שהיה הולך
שאני אומר אדם טמא נכנס לשם וכיסה
ברשות הרבים ונפל מידו
טהרה אע"ג שודאי האחד מהן נטמא
ברה"י ספקו טמא אבל ככרות שאין
הניחה מכוסה ובא ומצאה מגולה אם יכולה
היינו משקין דמיפסלי
שום חפץ או מחט או
❖
בהן דעת לישאל לא: צלוחית. שמלאוה
דלאו מסוטה גמרינן להו אלא מטהרין
שום דבר ונמצא אחר
חולדה לשתות ממנה או נחש לדברי
להו מכח דמוקמינן כל חד וחד בחזקת
מים חיים למי חטאת ועדיין לא
(אותו אמרינן לא נפל חפץ
רבן גמליאל או שירד בה טל בלילה
מזב אלא מאדם טהור
ד
טהרה וי"ל דמסוטה גמרינן לטהר
נתקדשו באפר דאם נתקדשו טמאה
נפל ספקו טהור. אלא
פסולה ואמר רבי יהושע בן לוי מה טעם
מוסף רש"י
ברה"ר היכא דליכא חזקה לטהרה כי
דקתני למאי אי לאיפסולי ליתני פסולה
ברשות היחיד נפל ספקו
מפני אי לטמויי אחריני בלאו הכי מי חטאת
הלכתא גמירי לה
ההיא דמקוה שנמדד ונמצא חסר
טמא דאמר מר מזב היה
מסוטה.
כו') וגמרינן לה מסוטה
מטמאין אפילו במשא: טמאה. ומטמאה אוכלין ומשקין וכ"ש דפסולה
דליכא חזקה לטהרה דאי משום העמד המקוה בחזקת שלם אדרבה
מה סוטה ברה"י. כלומר
לקידוש דהא כל מעשיה במעלות טהרה הם דחטאת קרייה רחמנא ז):
העמד טמא על חזקתו ומטהר ר' שמעון ברה"ר משום דגמרינן
דהיא עצמה מן יחיד
היא וספקו טמא דמספק
אם יכולה חולדה לשתות ממנה. דתנן כל השרצים
מסוטה והשתא דבעי למימר דלא מוקמינן באיסור אחזקתיה כמו
משקה לה ממים המאררים
אינן פוסלין במי חטאת חוץ מן החולדה מפני שהיא ח) (מקיאה רבן
בסכנתא אפילו היכא דאיכא חזקה ילפינן מסוטה והיכא דלא אפשר
ומאותה שעה דקינה לה
גמליאל אומר אף הנחש) דכל המקיא פוסל דהואיל והפרישו מהן
למילף מסוטה כי ההיא דשני נזירים לא נטהר מספק מכח
בעלה [ונסתרה] היתה
(ע"ז לז:)
טמאה לו אף כל טומאה
חזקה וההיא פרכא דהתם הוי לפי המסקנא דהכא דאזלינן בתר
לשתות הרי נעשה בהן מלאכה ונפסלו וכשמקיאות פוסלות את
מה סוטה ברה"י.
ברשות היחיד ספקו טמא:
הראשונות דמי חטאת נפסלו במלאכה אחרתט) כדאמרינן במסכת גיטין
חזקה וכן דבר שאין בו דעת לישאל דהוי ספקו טהור דילפינן מסוטה
מתיב. לזה שאמר לא
. ואית דתלי טעמא משום דמים חיים בעינן דכתיב
היינו היכא דליכא חזקה כי ההיא דתינוק שנמצא
שני בין איסורא לסכנתא
(שם וכעי"ז
וכו' [התם נמי] ועדיין לא
בצד העיסה דמטהר רבי מאיר משום דאין בו דעת לישאל מטעם
מים חיים אל כלי שתהא חיותן בכלי שלא ימלא כלי זה ויערה
❖
סוטה כח:)
יכול למילף מהכא משום
בכלי אחר קודם קידוש זה שמעתי והגון הוא: אם יכולה חולדה
סמוך מיעוטא לחזקה והויא ליה פלגא ופלגא כדאמרינן ביבמות
דגמירי לה מסוטה מה
לשתות. שאין תלוי באויר: או נחש לדברי ר"ג. שהוא אומר
ואם תאמר ומסוטה היכי מצי למילף והא סוטה אית לה חזקת
סוטה דבר שיש בו דעת
לישאל (כלומר) וספיקא
אף הנחש כחולדה: או שירד בה טל בלילה. דרך טל לירד בלילה:
טהרה וי"ל כיון דקינא לה ונסתרה יש רגלים לדבר ואתרע לה
שיטה מקובצת
טמא אף כל דבר שיש
פסולה. דלאו מים חיים
חזקתה ואם תאמר כל ספק טומאה ברה"י מנא לן דטמא היכא
נינהו אבל בטומאה לא מספקינן לה
א] משום סכנת נפשות אם
בו דעת לישאל ספיקו
ואינה מטמאה אחריני: ואמר רבי יהושע בן לוי מה טעם.
דאיכא חזקת טהרה אי מסוטה הא אתרע לה חזקה וי"ל דגמרינן
היה במקום מגולה. הס"ד:
טמא וחולדה אין בו
ב] ונסתרה כתב קרא
דעת לישאל אי נגעא אי
לא חיישינן שמא אדם טמא גילה אותה ותטמא אחרים:
שפיר מסוטה דעשאה הכתוב כודאי ולא מוקמינן לה אחזקתיה דאע"ג
ונטמאה: ג] וקשה לפי'
לא נגעא לפיכך ספיקו
מפני זה וכי מה מלאכה שייכא
דאיתרע לה חזקתה מ"מ אי מוקמינן לה אחזקתה לא היה לה להיות
טהור. אבל בזאב הכא אין
בשתיה ונראה לפרש דאי
דינו כך [ולא שני] בין
ודאי טמאה והא דקאמרינן בפרק כשם דאיצטריך סוטה לטהר ברה"ר דאי מדרב גידל ה"א דבר שיש בו דעת לישאל
קודם: ד] אי נמי פסולה
איסור לסכנתא: צלוחית
אפילו ברה"ר ספקו טמא ה"מ למימר דאיצטריך לטומאה ברה"י אפילו היכא דאיכא חזקה דטהרה דאי מדרב גידל דילמא היינו היכא
בהזאה אחת קאמר כמו
שהניחה מגולה ובא
דליכא חזקה דטהרה: טמאה שאני אומר כו'.
פירוש גם הצלוחית דאע"ג שכל מעשה פרה בכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה כדאיתא
וכו'. נ"ב לשון הרא"ש
ומצאה מכוסה. כלומר
ז"ל כי ההיא דחולדה
צלוחית של מי חטאת.
בריש יומא ובריש פרק הישן היינו קודם שריפת הפרה כדתנן במסכת פרה ז' ימים קודם שריפת הפרה
דמודה בה ר' אליעזר:
או שירד טל בלילה
היו מביאין כו' לפי שכל מעשיה בכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה אבל לאחר שריפת הפרה היו מקדשים בכל הכלים כדתנן במסכת פרה
ה] טעמא דר' יהושע דאמר
ששאובין הן או נחש
פרק המביא כלי חרס לחטאת בכל מקדשין ואפילו בכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה משמע דכ"ש בשאר כלים והנך איצטריך
דאף במים מקודשין לא
לדברי רבן גמליאל כלומר
שאני
פסל כשיטה כמו שאמר
דאמרינן כל השרצים אינם
אומר אדם וכו'. וא"ת דהכא תלינן באדם טמא וכן בפ"ק דפסחים
סד"א לאו כלים נינהו כדאמרינן בפ"ק דשבת כ):
ר' אליעזר אלא כשישתה
פוסלין במי חטאת חוץ
גבי קרדום שאבד בבית ואילו בפ"ק דנדה גבי ככר הנתונה על גבי הדף תלינן באדם טהור ואומר ר"ת דהיינו טעמא
משום משקה פיו:
מן החולדה אם שתת
דהכא ודפסחים משום דגזרו על ספק כלים הנמצאים אבל על ספק אוכלים לא גזרו ועוד י"ל דההיא דנדה שמדף טמא מונח תחתיה ואי
מהן [מפני] שמקיאה
בשעת שתייתה ונופל
אפשר לככר ליפול אלא אם כן נגע למדף טמא שייך לתלות באדם טהור שנטלה במתכוין שלא תטמא הככר אבל אדם טמא למה היה נוטלה
מפיה המשקה לתוך הכלי
וכן בההיא דכסוי הדם דרוב תינוקות מטפחין לפי מה שמפרש ר"ת מטפחין בעיסה ומיעוט אין מטפחין ותלינן באדם טהור
והוו להו מים שאובין
שנתן לו לפי שהיה חושש שלא יטמא התינוק את העיסה : אם יכולה חולדה לשתות. פירוש בקונטרס בלשון (אחד) דכל המקיא פוסל
ופוסלין ומנין ששאובין
ל)
מ)
פוסלין דכתיב מים חיים
הואיל והפריש מהן לשתות הרי נעשית בהן מלאכה ונפסלו וכשמקיאה פוסלת הראשונות וקשה ג] לפירושו וכי מה מלאכה שייכא בשתייה
אל כלי שתהא הווייתן
ונראה לומר דאי קודם קידוש איירי מפסלי משום דלא הוי מים חיים אל כלי שיהא חיותן בכלי שלא ימלא כלי זה ויערה בכלי אחר קודם קידוש
בכלי (חוץ מן הנחש
כדפירש בקונטרס בלשון אחר ואי אחר קידוש איירי ונקט טמאה משום כלי או כמו שאפרש אחר כך מיפסלי משום רוק שבפיהן המעורב במים
מפני שהוא שותה ואינו
מקיא) רבן גמליאל אומר
וקסבר יש בילה והזאה צריכה שיעור ודלא כר' אליעזר דפרק התערובת דאמר יזה שתי הזיות ד]אי נמי פסולה בהזאה אחת קאמר
אף הנחש ששותה ומקיא
כמו לר' אליעזר דר' אליעזר נמי איירי בה שהוא מוסיף אף העכבר ה"נ מפרש בתוספתאנ) ה]טעמא דר' יהושע דאמר במים מקודשין לא פסל
ופוסל כשאר שרצים
ואמר ריב"ל מה טעם
כשיטה כמו שאמר ר' אליעזר אלא כשישתה (ב) ומפסלי משום משקה פיו המעורב במים ולכך אם גירגר כשר היינו ששופך המים תוך גרונו שאין
או
שם משקה פיו והשתא הוי דומיא דירד בה טל בלילה דמפסלי מטעם תערובת ס): נחש לדברי ר"ג. משנה היא במסכת פרה כל
השרצים אין פוסלין במי חטאת חוץ מן החולדה מפני שהיא ע)מקיאה ר"ג אומר אף הנחש מפני שהוא מקיא ר"א אומר אף העכבר והא דלא תנא
או
הכא אף העכבר לדברי ר"א משום דר' אליעזר שמותי הוא: שירד בה טל בלילה פסולה. ברייתא היא זו דבמשנה במסכת פרהפ) ברישא
נמי קתני פסולה ותימה שלא הביא כאן המשנה ושמא ניחא ליה להביא הברייתא שמפורש בה שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ובמשנה אינו
כן ואע"ג דבמשנה תני ברישא נמי פסולה ובברייתא קתני ברישא טמאה משום דאיכא למ"ד בפרק דם חטאת מי חטאת שנטמאו
מטהרין אי נמי לפי שהפסול בא מחמת טומאה קתני ברישא
טמאה ועוד משום דגם הצלוחית עצמה טמאה כיון דתלינן באדם
טמא אבל בסיפא
הצלוחית טהורה ועוד יש חילוק בין מי חטאת
שנטמאו למי חטאת שנפסלו כדתנן במסכת פרה
פרק תשיעי :
וישתה