בהמה המקשה פרק
רביעי חולין
עח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אותו
ואת בנו נוהג בין בארץ בין בח"ל. איידי דבעי למתני
דניכחוש חיליה. שמרוב שומנו הוא משירן: דלחזיוה אינשי. סימן
צג א
א)
ב)
הוא שמשיר פירותיו: וטמא טמא יקרא. צועק ואומר טמא הוא:
בחולין ובמוקדשין בפני הבית ושלא בפני הבית שהם לצורך
כובסא. אשכול
תמרים וסימן הוא שמשיר פירותיו: כי האי תנא.
קתני נמי בארץ ובח"ל ואע"ג דהוי שלא לצורך דחובת הגוף היא
א ב
ג)
לבקש עליו רבים רחמים:
כיון דאיכא דוכתא דהוי לצורך כגון בראשית הגז דהכי אמרינן
ד)
ה)
בשילוח הקן דבארץ ובח"ל
הדרן עלך
בהמה המקשה
ו)
ג
בכולהו שלא לצורך לבד מראשית הגז
דניכחוש חיליה אלא
סוקרו בסיקרא אמאי
❖
אותו
ואת
בנו. משום דבעי
ובפני הבית ושלא בפני הבית בכולהו
כי היכי דליחזיוה אינשי וליבעי רחמי
ז)
הוי שלא לצורך לבד מאותו ואת בנו
למימר בחולין ובמוקדשים
עילויה כדתניא וטמא טמא יקרא צריך
ח) ט)
א
1
דאיצטריך דה"א כיון דבענין קדשים
דאצטריך למילף מקראי כדילפינן
י)
להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים
רבינו גרשום
כתיב לא לנהוג אלא בזמן דאיכא
בגמרא תנא נמי בארץ ובח"ל דלא
קדשים: מנין לאותו ואת בנו
וכן מי
שאירע בו דבר צריך להודיע לרבים
דניכחוש חיליה כלומר
איצטריך דהא חובת הגוף היא וחובת
❖ (א)
שיתיש כחו של אילן
ורבים מבקשים עליו רחמים אמר רבינא
שנוהג במוקדשים. וא"ת ואמאי
הגוף נוהגת בין בארץ ובין בח"ל:
ולא יטעון פירות ביותר:
כמאן
תלינן כובסא בדיקלא כמאן כי
בפני הבית . בזמן הבית. בפ'
ס"ד דלא איירי קרא במוקדשין הא
כמאן תלינן כובסא
בדיקלא כלומר דקל
תורה אור השלם
האי תנא:
סתמא כתיב ואין לומר דאיצטריך
בתרא מפרש אמאי
שמשיר פירותיו תולין
נקטינהו: שניהם כשרים. משום
שאם צריך לפסח ואין לו אלא אותו
1. וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ
בו דברי' הגדילין [בו]
דבעי למיתני סיפא שניהם פסולין הדרן עלך בהמה המקשה
תמרים שגדילין התמרים
שנשחט בו ביום אביו או בנו דס"ד
הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים
יחד כאגוזין דקין ואותו
וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל
דאתי עשה דפסח ודחי לאו דאותו
ו) ובגמרא מפרש אמאי נקטינהו:
אותו ואת בנו נוהג בין בארץ בין בח"ל
הדבר שהתמרים גדילין
שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא
ב
והשני סופג. משום לאו דאותו ואת
ואת בנו ולהכי איצטריך דלא דחי
בו שמן כובסא ותולין
ויקרא יג מה
יִקְרָא:
בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין
2. שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי
בו כדי שידעו רבים
דכי האי גוונא אמרינן לקמן בשילוח
בנו ז). ולא שנא שחט את האם תחלה
ובמוקדשין כיצד השוחט אותו ואת בנו
שמשיר פירותיו ויבקשו
יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים
ול"ש שחט את הבן תחלה לא שנא
הקן גבי לדבר מצוה מנין
עליו רחמים:
תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי
חולין בחוץ שניהם כשרים והשני סופג את
שחטינהו חד גברא ולא שנא תרי
דהא במחוסר זמן איכא לאו ועשה
ג
סליק פירקא
וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן
אותו ואת בנו. חולין
אִשֶּׁה לַיְיָ: ויקרא כב כז
הארבעים קדשים בחוץ הראשון חייב כרת
גברי יליף בגמרא דחייב: הראשון
ובלאו קרא לא י)דחי ליה עשה ונראה
3. וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת
בחוץ שניהן כשרין כו'
חייב כרת. משום שחוטי חוץ אבל
דמעיקרא קשיא ליה משום דשור
ושניהם פסולים ושניהם סופגים את הארבעים
כלומר השני סופג את
בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם
❖
השני פטור מן הכרת דכיון דנשחטה
הפסיק הענין דמשמע למעוטי
ויקרא כב כח
הארבעים משום דלאו
אֶחָד:
חולין בפנים שניהם פסולין והשני סופג את
דאותו ואת בנו: קדשים
אמו שוב אינו ראוי הבן לישחט
מוקדשין דליכא למימר משום דלא
הארבעים קדשים בפנים הראשון כשר ופטור
בחוץ הראשון חייב כרת
בפנים דפסול משום מחוסר זמן ואינו
תימא במוקדשין דוקא בא להפסיק
משום שוחט חוץ ושניהן
והשני סופג את הארבעים ופסול חולין
הגהות הב"ח
חייב משום שחוטי חוץ אלא א"כ
דא"כ ליכתביה בעלמא שלא בענין
פסולין דשניהן בחוץ
וקדשים בחוץ הראשון כשר ופטור והשני
(א) רש"י
הוו. ושניהן סופגין את
ראוי לפנים דכתיב ואל
דקדשים וממילא הוה מוקמינן לקרא
ושלא בפני הבית בזמן
הארבעים הראשון משום
סופג את הארבעים ופסול קדשים וחולין
❖
פתח אהל מועד לא הביאו הראוי
בכל מילי ולפי המסקנא צ"ל דלשום
הבית ושלא
לאו דשחוטי חוץ ולא
בחוץ הראשון חייב כרת ופסול והשני כשר
לפתח אהל [מועד] חייבין עליו בחוץ
דרשה נכתב שם וא"ת בפ' הזרוע
יזבחו עוד את זבחיהם
והשני משום לאו אותו
ואי לא לא: ושניהם סופגין. הראשון
ושניהם סופגים את הארבעים חולין וקדשים
דדריש מקרא דאין
ואת בנו: חולין בפנים
מוסף רש"י
משום לאו דשחוטי חוץ דכתיב
מתנות נוהגים במוקדשים שהיה בדין
בפנים שניהם פסולין והשני סופג את
שניהם פסולין כלומר
דניכחוש חיליה.
דחולין בעזרה פסולין
בהעלאה השמר לך פן
שינהגו מק"ו ופריך בגמרא קרא ל"ל
הארבעים קדשים וחולין בפנים הראשון כשר
והשני סופג את הארבעים
תעלה ובזבחים ילפינן
אי משום ק"ו איכא למיפרך כו' מכל
(שבת
ופטור והשני סופג את הארבעים ופסול חולין
משום אותו ואת בנו.
בהיקש שוחט ממעלה שם תעלה ושם
מקום בלא ק"ו אי לאו דמיעט קרא
סז.) דליחזיוה אינשי.
ופסול משום מחוסר זמן
בחוץ ובפנים הראשון כשר ופטור והשני
חולין וקדשים בחוץ כו'
תעשהח) מה מעלה לא ענש אלא א"כ
במוקדשים (לא) הוי מוקמינן לקרא
והשני סופג את הארבעים
סופג את הארבעים ופסול קדשים בחוץ
הזהיר אף שוחט לא ענש אלא א"כ
בכל מילי וי"ל משום דקרא דמתנות
(שם) וטמא טמא
משום לאו דאותו ואת
אי
ובפנים הראשון חייב כרת ושניהם סופגים את
לענין חולין כתיב: מה קדשים
הזהיר: חולין בפנים שניהם פסולין.
יקרא.
בנו ופסול דמחוסר זמן
(שם)
הוא: קדשים וחולין בחוץ
הארבעים ושניהם פסולים חולין בפנים ובחוץ
כלאים כו'. וא"ת תקשה ליה נמי מה
משום חולין שנשחטו בעזרה דילפינן
כו' ושניהם סופגין את
להו בקדושין בפרק האיש מקדש
קדשים שלא בפני הבית לא דכה"ג
הראשון פסול ופטור והשני סופג את הארבעים
(סוטה לב:)
הארבעים זה משום לאו
: והשני סופג. משום אותו
אשכחן בפ' שילוח הקן
דשחוטי חוץ וזה משום
וכשר קדשים בפנים ובחוץ הראשון כשר
הדרן עלך
לאו דאותו ואת בנו:
ס"ד אמינא הואיל דלענין קדשים כתיב
בהמה המקשה ואת בנו. אבל משום חולין שנשחטו
ופטור והשני סופג את הארבעים ופסול:
(חולין וקדשים) [קדשים
בעזרה אזהרה דילה היא
לא לנהוג אלא בזמן שיש קדשים וי"ל
גמ' ת"ר מנין לאותו ואת בנו שנוהג
אותו ואת בנו נוהג
וחולין] בפנים כו' והשני
בכלאים ובכוי.
כי ירחק וזבחת ברחוק מקום אתה
נהי דהוה צריך למיתני מ"מ לא
סופג את הארבעים ופסול.
במוקדשין תלמוד לומר שור או כשב
כלומר סופג את הארבעים
2
זובח ולא בקירוב מקום ט): קדשים
איצטריך קרא להכי דאע"ג דשלא
משום אותו ואת בנו ופסול
או עז כי יולד וכתיב בתריה 3 ושור או שה
בפנים. השני סופג משום אותו ואת
בפני הבית אין קדשים קריבין מ"מ
(לקמן עט:)
משום חולין בעזרה: חולין
אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד לימד
בנו: ופסול. משום מחוסר זמן:
בחוץ ובפנים כו' כלומר
מקדש קדישי:
ועוד שה כתיב ואמר רבא זה בנה
והשני סופג את הארבעים
חולין וקדשים בחוץ. דוקא נקט
על אותו ואת בנו שנוהג במוקדשין ואימא
משום אותו ואת בנו ופסול
אב.
הראשון חולין והשני קדשים וכן כל
בלא
רבא הוה מצי
במוקדשין אין בחולין לא שור הפסיק הענין
דחולין בפנים [פסול]
קדשים בחוץ ובפנים כו'
השנויים במשנה דוקא נקט להו:
למיפרך והא שור ושה כתיב דאין
ואימא בחולין אין במוקדשין לא כתיב
ושניהן פסולין כלומר
והשני סופג. משום אותו ואת בנו:
אתה יכול להוציא כלאים מביניהם
ושור וי"ו מוסיף על ענין ראשון אי מה
ראשון משום דקדשים
קדשים בחוץ. בתחלה ואחר כך
ואית לן למעוטי כלאים כדמוכח
בחוץ והשני פסול דמחוסר
קדשים כלאים לא אף אותו ואת בנו כלאים
זמן [הוא] ושניהן סופגין
חולין בחוץ פסול: והשני כשר.
במרובה גבי כי יגנוב איש
את הארבעים הראשון
לא אלמה תניא אותו ואת בנו נוהג
באכילה ואיידי דתנא פסול תנא כשר:
שור או שה וטבחו אלא דעדיפא
משום שחוטי חוץ והשני
בכלאים ובכוי ועוד
שה כתיב ואמר רבא
ושניהם סופגין. ראשון משום שחוטי
פריך וא"ת ואמאי לא גמרינן שור
משום לאו דאותו ואת
בנו. חולין בפנים ובחוץ
זה
חוץ ושני משום אותו ואת בנו:
שור משבת ויהא אותו ואת בנו
הראשון פסול ופטור
חולין וקדשים בפנים שניהם פסולים.
נוהג אף בחיה כדאשכחן בשור
כו' כלומר ראשון פסול
ראשון משום חולין שנשחטו בעזרה ושני משום מחוסר זמן: והשני
שנגח את הפרה וי"ל כיון דלא מצינו למילף אף בהמה
דחולין בפנים הוא והשני
סופג את הארבעים משום
סופג.
אותו ואת בנו: חולין בחוץ ובפנים. הראשון
משום
טמאה דומיא דשבת לא ילפינן כלל ועוד דאי משבת ילפינן א"כ
אותו ואת בנו וכשר.
והשני בפנים: קדשים בחוץ ובפנים הראשון בכרת.
בחוץ
שה דכתב רחמנא למה לי ועוד דומיא דקדשים דלא שייך בחיה
קדשים בפנים ובחוץ כו'
משום שחוטי חוץ: ושניהם פסולין. ראשון שנשחט בחוץ ושני
ומהאי טעמא נמי הוה ממעטינן כלאים אי לאו דכתיב או:
והשני סופג את הארבעים
משום אותו ואת בנו ופסול
מחוסר זמן: ושניהם סופגין. ראשון משום שחוטי חוץ ושני
משום
זה משום דקדשים בחוץ הן
אותו ואת בנו: קדשים בפנים ובחוץ. השני סופג משום אותו ואת בנו. ומשום שחוטי חוץ לא לקי דמחוסר זמן הוא ואינו מתקבל
משום
ומחוסר זמן: שור הפסיק
בפנים: גמ' ירצה לקרבן אשה. וסמיך ליה אותו ואת בנו: שור הפסיק הענין. דאי אקמאי קאי נשתוק מיניה ונכתוב ואותו
הענין. כלומר אי כתב שור
או כשב או עז כי יולד כו'
לעיל: במוקדשין
לא. דהא
אפסקיה: כלאים. רחל
ואת
בנו דהא
בשור
ובשה איירי
שילדה מן
התייש שחטה ואת בנה:
אותו ואת בנו לא תשחטו
ועוד ביום אחד הוה אמרינן
במוקדשין ולא בחולין
השתא דכתיב שור או שה אותו ואת בנו הפסיק הענין: ושור