אותו ואת בנו פרק
חמישי חולין
עט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולחנניה
כתיב אותו וכתיב בנו. וא"ת ולשתוק מאותו ומבנו
ואזדא שמואל לטעמיה. דאית ליה חוששין בבהמות לזרע האב:
ג א ב ג ד ה
א)
ב)
הנולדים מן הסוס. נקבה: אע"פ שאביהן חמור מותרין. פרד זכר בן
ולכתוב בן וי"ל דלא מדכתיב את בנו ולא כתיב בן
קדריש אלא בן נמי משמע דכרוך אחריו: מהו דתימא אתי צד
ג)
סוס נקבה עם פרדה נקבה בת סוס נקבה ולא אמרינן אתי צד סוס
❖
ד)
סוס ומשתמש כו' קמ"ל. לא דמי לחציו עבד וחציו בן חורין
ומשתמש בצד חמור שצד סוס וחמור
יש בשניהם להא לא חיישינן
ה)
ו)
ממה נפשך אי חוששין לזרע האב
דאסור בחציה שפחה וחציה בת
ז)
רבינו גרשום
שניהם שוין שבשניהם יש צד סוס
חורין משום דאתי צד עבדות ומשמש
ולחנניה כתיב אותו דמשמע זכר וכתיב בנו
ח)
וחמור ואי אין חוששין הרי כולן מין
ט)
בצד חירות דהכא כלאים אמר רחמנא
משמע כלומר אב ובנו
מי שבנו כרוך אחריו דמשמע נקבה הלכך
❖
י)
ולא אם ובנה: הילכך
סוס: אבל. פרדים הנולדים מן
דוקא תרי מיני וכל פרדות הבאין
נוהג בין בזכרים בין בנקבות אמר רב הונא
נוהג בין בזכרים כו'
הסוס נקבה אסורים עם פרדים
מסוס וחמור מין אחד הוא: כלומר בין באב ובנו בין
בר חייא אמר שמואל הלכתא כחנניה ואזדא
עייל לי הנך דדמיין להדדי. משמע
הנולדים מן החמור נקבה דשמא אין
באם ובנה: אמר שמואל
הגהות הב"ח
שמואל לטעמיה דתנן ר' יהודה אומר
הלכה כחנניה. כלומר
חוששין לזרע האב והוי האי כוליה
דרבי אבא סבר כרבי יהודה
(א) תוס'
כשם שהלכה כמותו לעיל
הנולדים מן הסוס אע"פ שאביהן חמור
סוס והאי כוליה חמור: זו דברי ר'
א
וכן אביי דאמר עבי קליה בר חמרא
דמומין
כך בהלכה זו הלכה
❖
מותרין זה בזה אבל הנולדין מן החמור עם
אלו
יהודה דאמר (שמא) אין חוששין.
כחנניה כלומר דחושש
וכן רב פפא דאמר רברבן אודניה
לזרע האב: ואזדא שמואל
לפיכך אסורים: אבל חכמים אומרים.
הנולדין מן הסוס אסורין ואמר רב יהודה
וזוטרא גנובתיה בר חמרא כולהו
לטעמיה כלומר דשמואל
כולן מותרים שבשניהם יש ב' צדדין.
סבירא להו כרבי יהודה ובפרק ב'
אמר שמואל זו דברי ר' יהודה דאמר אין
תני לחנניה בלשון חכמים
מוסף רש"י
ומדתני בלשון חכמים
ומדקרי שמואל לחנניה בלשון חכמים
דייני גזרות אמרינן
חוששין לזרע האב אבל חכמים אומרים
פרדה שתבעה אין
ש"מ הלכה כחנניה: דתניא
ש"מ סבירא ליה דהלכתא כחנניה:
הלכה כרבי יהודה בפרדות ושור או
מרביעין עליה לא סוס
ר' יהודה אומר הנולדים מן
כל מיני פרדות אחת הן מאן חכמים חנניה
מיפשט פשיטא ליה. ומשום הכי
ולא חמור.
הסוס כו' כלומר הנולדים
שה דאותו ואת בנו מתרגמינן תורתא
הוא דאמר חוששין לזרע האב והאי בר ט)
מן הסוסי' אע"פ שאביהן
אסר: או ספוקי מספקא ליה. ומשו"ה
או שיתא
משמע דאין
חמור כלומר דאין חוששין
סוסיא וחמרא והאי בר חמרא וסוסיא כולהו
אסר: נפקא מיניה למישרי פרי עם
נוהג בזכרים והיינו דלא כחנניה ומיהו
לזרע האב. והנולדין מן
חדא מינא נינהו איבעיא להו (מי פשיט)
האם. פרד בן סוס נקבה להרביע על
החמור כלומר מהחמורה
שמואל פסק כחנניה ועוד דסתם
עם הנולדין מן הסוסיא
סוס נקבה: פרי עם האם אסור.
ליה לר' יהודה דאין חוששין לזרע האב או
מתניתין (א) דסוף פרק אלו מומין
אסורין. למישרא פרד עם
משום דלמא חוששין: אלא לאו
דלמא ספוקי מספקא ליה למאי נפקא מינה
אלו כשרים באדם ופסולים
האם כלומר והולד
דאבוה דהאי סוס ואבוה דהאי חמור.
כלומר דאין חוששין לאב
בבהמה אותו ואת בנו מוקי לה התם
למישרא פרי עם האם אי אמרת מיפשט
אלא אי אמרת ספוקי
והכי קאמר ר' יהודה דמרביעים סוס
כחנניה ועוד דחנניה כרבי יונתן
פשיטא ליה פרי עם האם שרי (אלא אי)
מספקא ליה כו' כלומר
גמור על פרד בן סוסיא ומאי שאביהן
(כתובות קיא:)
אי בר חמור הוא
ובפרק השואל אמר
אמרת ספוקי מספקא ליה פרי עם האם
חמור אביו של פרד קאמר: לא
חוששין לזרע האב ואסור:
דאביי סבר לה כרבי יאשיה ורבא
לא מין סוס ולא מין
אסור מאי ת"ש ר' יהודה אומר כל הנולדים
לעולם. אימא לך ספוקי מספקא
סבר לה כרבי יונתן וקי"ל כרבא לגבי
חמור אלא מינה כלומר
מן הסוס אע"פ שאביהן חמור מותרין זה
ליה ומשום הכי הנולדים מן הסוס
פרד מרביעין עליה: עבי
דאביי ומיהו אפילו קיימא לן כרבי
ומן החמור מותרין זה בזה כדפרישית
קליה בר חמרא כלומ' בר
בזה היכי דמי אילימא דאבוה דהאי חמור
יהודה בפרדות כדפסיק בס"פ בתרא
חמרתא: כי מעיילת לי
לעיל ממה נפשך: מהו דתימא אתי
ואבוה דהאי חמור צריכא למימר אלא לאו
דכתובות אין להתיר אותו
כודנייתא בריספקי כלומר
צד סוס וכו'. מהו דתימא ליתסרו
דכלאים בחרישה אסור
דאבוה דהאי סוס ואבוה דהאי חמור וקתני
ואת בנו בזכרים דהא מסקינן הכא
אע"ג דכתיב לא תחרוש
הנולדים מן הסוס או מן החמור נמי
דרבי יהודה ספוקי מספקא ליה וא"ת
מותרים זה עם זה אלמא מיפשט פשיטא
בשור ובחמור ילפינן שור
זה עם זה משום דדלמא חיישינן לזרע
שור משבת מה להלן כל
דמסקינן בשמעתין בסמוך דבין לרבי
ליה לא לעולם דאבוה דהאי חמור ואבוה
ז) האם ואתי צד סוס וכו': קמ"ל.
בהמה בכלל דכתיב וכל
אליעזר ובין לרבנן ספוקי מספקא להו
דהאי חמור ודקאמרת צריכא למימר מהו
בהמתך אף כאן כל בהמת
דהא לא אמרי' שאין כאן צד סוס
אי חוששין לזרע האב אי לאו ואמאי
כלאים בכלל חרישה.
מיוחד וצד חמור מיוחד הילכך אין
דתימא אתי צד דסוס משתמש בצד חמור
מספקא להו והא אמרינן לקמן בפרק
מזכירין כאן צדדים דהא מבלבל זרעיה
וצד חמור משתמש בצד סוס קמ"ל ת"ש
הזרוע גבי מתנות לר'
ומינא באפי נפשיה הוא דמקרי והוא
ר' יהודה אומר פרדה שתבעה אין מרביעין
אליעזר מבעי ליה אם שור אם שה
מין בפני עצמו מעין סוס וחמור:
עליה לא סוס ולא חמור אלא מינה ואי אמרת
לחלק ורבנן נפקא להו לחלק מאת
אלא מינה. פרד: והא אלא מינה
זובחי הזבח ולר' אליעזר מאת זובחי
מפשט פשיטא ליה לרבע עלה מינא דאמה
קתני. ואי לא ידעינן אי בת סוסיא
הזבח אתא לכדרבא דהדין עם הטבח
דלא ידעינן מינא דאמה מאי ניהו והא אלא
ואי בת חמורה מאי פרד מרבעינן
וא"כ מדבעי להו קרא לחלק מכלל
מינה קתני הכי קאמר אין מרביעין עליה
עלה האמר ר' יהודה הנולדים מן
דאין חוששין לזרע האב כדמשמע לעיל
הסוסיא אסורין בנולדין מן החמורה:
לא מין סוס ולא מין חמור לפי שאין יודעין
וי"ל דודאי אי חוששין לזרע האב לא
לא מין סוס. לא סוס גמור ולא פרד
במינה וליבדוק בסימנין דאמר אביי עבי
ב
צריך קרא לחלק אבל משום דמספקא
בן סוסיא: אלא מינה. כלומר עד
קליה בר חמרא צניף קליה בר סוסיא ואמר
להו שמא אין חוששין קבעי קרא
שיודע לך מאיזה מין הוא: בר חמרא.
רב פפא ג רברבן אודניה וזוטרא גנובתיה
לחלק משום דילמא אין חוששין ואתא
אמו היתה חמורה: צניף. צלול והוא
בר חמרא זוטרן אודניה ורבה גנובתיה
קרא לחלק ואי חוששין לרבנן אתא
לשון צעקת הסוס ח): גנובתיה. זנבו:
קרא דמאת זובחי הזבח לכדרבא דהדין
בר סוסיא הכא במאי עסקינן באלמת
גידמת. מזנב ומאזנים: בריספק.
עם הטבח ולר' אליעזר אתא אם שה
וגידמת מאי הוי עלה ת"ש דאמר רב
עגלה שהיה רוכב בה: דדמיין להדדי.
לחייב י)במתנות כדדרשי רבנן ומשום
באזנים ובזנב משום מנהיג בכלאים:
הונא בריה דרב יהושע הכל מודין בפרי
דמספקא ליה לרבי אליעזר אי אתא
קסבר אין חוששין. והוי כלאים בני
עם האם שאסור ד שמע מינה ספוקי
לחלק או לחייב במתנות פטר ר'
החמורה ובני הסוסיא
דאי חוששין
מספקא ליה ש"מ אמר ליה ר' אבא
אליעזר דהמוציא מחברו עליו הראיה
כולן שוין שבכולן יש
ב' צדדים:
וסימנין לשמעיה ה אי מעיילת לי כודנייתא בריספק
וא"ת הא דקאמר רבי יוחנן התם
עיין להנך דדמיין
להדדי ועייל לי אלמא קסבר אין חוששין לזרע האב
דדרשי רבנן אם שה לרבות את הכוי
וסימנין
דחייב במתנות היכי דמי אי בצבי
הבא על התיישה כדמסיק בשמעתין דבהכי פליגי והתם נמי בריש ההוא שמעתא אמרינן הכי א"כ סברי דחוששין לזרע האב ואתא קרא
לרבויי דחייב בכל המתנות דאי אין חוששין א"כ לא צריך רבוי וא"כ לא צריך קרא לחלק ונראה לפרש דלרבי יוחנן כוי דהתם לא מיתוקם
אלא בתייש הבא על הצבייה ובין חוששין לזרע האב ובין אין חוששין איצטריך קרא לחייב בכל המתנות וא"ת דמשמע התם דלא פטר
ר' אליעזר אלא ממתנות וכסוי אבל אהא דאמרו רבנן חלבו אסור כחלב בהמה לא פליג מדלא קאמר נמי מותר ואמאי והא אפילו חוששין
לזרע האב הא אית ליה לר"א דשה ולא מקצת שה וא"כ תייש הבא על הצבייה לישתרי חלבו וכי תימא דקסבר ר' יוחנן דלרבי אליעזר נמי
אמרינן שה ואפילו מקצת שה א"כ אמאי פטר הכא באותו ואת בנו וי"ל דסבר ר' יוחנן דפליגי הכא באותו ואת בנו למלקות ובצבי הבא על
התיישה דלרבנן אפילו למלקות אמרינן שה ואפילו מקצת שה ור"א פטר ממלקות דמספקא ליה אי אמרינן שה ואפילו מקצת שה אבל
מודה דאיכא איסורא אי נמי לעולם סבירא ליה דשה ואפילו מקצת שה לא אמרינן ושאני חלב דרבי קרא כדדרשינן בריש פרק בתרא דיומא
כל חלב לרבות כוי וחצי שיעור ומיהו קשה בתייש הבא על הצבייה אמאי פטר ר' אליעזר מכסוי והא דלמא אין חוששין לזרע האב
והוי כולו צבי וצ"ל דרבי אליעזר פוטר לא קאי אלא אמתנות וכן משמע לשון המשנה במסכת בכורים דתנן ר' אליעזר
פוטר שהמוציא מחבירו
עליו הראיה
וכן כתב
רבינו תם בפרדות
כרבי
יהודה ואותו
ואת בנו
נוהג בזכרים לאיסורא ולא למלקות:
אילימא