עט:
אותו ואת בנו
פרק חמישי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אילימא
וסימנין דאורייתא. מדסמיך אסימנין ושרי איסורא עלייהו ש"מ
דשחטה לה ולברה והאמר רב חסדא הכל מודים בהיא
ד א
א)
ב)
צבייה כו'. תימה ודלמא דשחיט ליה לתייש ובנו ופליגי
הא דסמכינן אסימנין בחזרת אבדה כדאמרינן באלו מציאות
ג)
אם חוששין לזרע האב ונוהג בזכרים אי לא והא דפליגי בכוי
דאורייתא היא דאי דרבנן נהי דעבוד רבנן תקנתא בממונא
ורבי
אליעזר סבר אין חוששין
לאשמועינן דבנו ואפילו כל דהו:
באיסורא מי מצו מתקני אלא ש"מ דאורייתא היא והתם באלו מציאות
ד)
ה ב ג
ה)
כו'. ה"מ למימר לכולי עלמא חוששין
מיבעיא לן סימנין דאורייתא או
דרבנן: כוי. מן התייש ומן הצבייה
ובשה אפילו מקצת שה פליגי ואפילו
❖
וסימנין דאורייתא תנו
רבנן אותו ואת בנו
בצבי הבא על התיישה שילדה בת ובת
ואע"פ דשור או ו)כשב כתיב
נוהג בכלאים ובכוי רבי אליעזר אומר
ולא כתיב צבי ואיל: ה"ג רבי אליעזר
ילדה בן אלא דניחא לאוקומי פלוגתא
כלאים הבא מן העז ומן הרחל אותו ואת
ו)
א
רבינו גרשום
אומר כלאים הבא מן העז ומן הרחל
בחוששין לזרע האב דמצינו פלוגתא
ז) ח)
בנו נוהג בו (א) כוי אין אותו ואת בנו נוהג בו
ט)
אותו ואת בנו נוהג בו מן הכוי אין אותו
דתנאי אבל בשה ואפילו מקצת שה
וסימנין דאורייתא כלומר
אמר רב חסדא איזהו כוי שנחלקו בו רבי
הני סימנין דאמרי' רברבן
ואת בנו נוהג בו וכן הוא בתוספתא
לא אשכחן פלוגתא דתנאי:
❖
אודניה וזוטרן גנובתיה:
בין לרבנן בין לרבי אליעזר לשחוט
אליעזר וחכמים זה הבא מן התייש ומן
ולא גרסינן מן התייש ומן הצבייה אין
במאי עסקינן אילימא
הצבייה היכי דמי אילימא בתייש הבא על
אותו ואת בנו נוהג בו דא"כ מאי
וליכסי צבי ואפילו מקצת צבי.
בתייש הבא על הצבייה
וילדה כו' כלומר בין
אתא רב חסדא לאשמועינן: איזהו
הגהות הב"ח
הצבייה וילדה וקא שחיט לה ולברה והאמר
הקשה הרב רבי שמואל מוורדו"ן הא
לרבנן בין לר' אליעזר
כוי שנחלקו בו כו'. לאפוקי ממאן
גבי מתנות כי אמרינן שה ואפי' מקצת
(א) גמ'
רב חסדא הכל מודים בהיא צבייה ובנה
לשחוט וליכסייה דהא
מן הכוי
אמרת הכל מודים דהיא
דאמר כוי בריה בפני עצמו הוא:
שה לא חשיב משום הכי כולו שה
ז)
תייש שפטור שה ובנו אמר רחמנא ולא צבי
❖
צבייה ובנה תייש דצבי
ובנה תייש. שילדה מן התייש: שה
להתחייב בכל המתנות אם כן הכא
ובנו אלא בצבי הבא על התיישה וילדה
גמור הוא אלא בצבי
אמר רחמנא ובנו כל דהו. על האם
נמי לא חשיב כאילו הוא כולו דם צבי
הבא על התיישה כו'
וקא שחיט לה ולברה והאמר רב חסדא
כלומר אי לרבנן דאמרי
הקפיד שתהא בהמה אבל על הבן לא
אלא חציו ובפרק קמא דביצה
מוסף רש"י
הכל מודים ב בהיא תיישה ובנה צבי שחייב
חוששין לזרע האב
הקפיד ואפילו הוא חיה: ובת ילדה
אמרינן לא כוי בלבד אמרו אלא
נוהג בכלאים.
לשחוט וליכסייה כו':
שה אמר רחמנא ובנו כל דהו לעולם בתייש
בן. האי בן לאו דוקא דה"ה לבת:
אפילו שחט בהמה חיה ועוף ונתערבו
לר' אליעזר פשיטא ליה.
(לעיל עח.) כוי.
דאין חוששין לזרע האב:
הבא על הצבייה וילדה בת ובת ילדה בן
חוששין לזרע האב. ויש באם הזאת
דמם זה בזה אסור לכסות ביו"ט וי"ל
אין
בשלמא ר' אליעזר דפטר
מקצת שה ושה דאמר רחמנא אפילו
דאמרינן התם בד"א בשתי דקירות
וקא שחיט לה ולברה רבנן סברי חוששין
שוחטין אותו ביו"ט.
קסבר שה אפי' מקצת שה
במקצת שה משמע: ורבי אליעזר
אבל בדקירה אחת חייב לכסות והכא
לא אמרינן דאין חוששין
לזרע האב ושה ואפילו מקצת שה ורבי
לזרע האב: אלא לרבנן
סבר אין חוששין. הלכך שה ואפילו
נמי כיון שכל משהו שבו חציו דם
אליעזר סבר אין חוששין לזרע האב ושה
ג
נהי נמי כו'. אלא לרבנן
מקצת שה לא אמרינן כלומר ליכא
צבי חייב לכסות:
ואם שחטו אין מכסין
דמספקא להו בשלמא
ואפילו מקצת שה לא אמרינן וליפלוג
ומדלרבנן מספקא להו מכלל
למימר בה: וליפלגו בחוששין בפלוגתא
את דמו.
פלגא יהיב ליה דילמא
בחוששין לזרע האב בפלוגתא דחנניה ורבנן
חוששין לזרע האב אידך
דחנניה. ונימא רבי אליעזר אינו נוהג
דלר' אליעזר פשיטא
פלגא לימא ליה אייתי
אי פליגי בההיא הוה אמינא בהא אפילו
בזכרים ונימרו רבנן נוהג: ה"א בהא
ליה אלא הא דתניא כו'. משמע משום
(ביצה ח.)
ראיה (דלרבנן) דחוששין
רבנן מודו דשה ואפילו מקצת שה לא אמרי'
אפילו רבנן מודו. דאע"ג דחוששין
דלרבי אליעזר פשיטא ליה קשה ליה
לזרע האב ושקול: אלא
(לקמן פג:) מן הכוי
בצבי הבא על התיישה
קמ"ל והא דתנן כוי אין שוחטין אותו ביו"ט
מהך ברייתא דמתנות ותימה דאפי'
ליכא אלא מקצת שה ושה אפילו מקצת
פטור מן המתנות.
וילדה כו'. כלומר בשלמא
שה לא אמרינן: אין שוחטין אותו
מספקא ליה נמי יכול להקשות כל
ואם שחטו אין מכסין את דמו במאי עסקינן
(לקמן קלב.)
רבנן דמספקא להו מאי
חייב חייב בחצי מתנות
ביו"ט. לפי שאין יכול לכסותו ולדחות
כמה דלא מוקמינן פלוגתייהו בשה
אילימא בתייש הבא על הצבייה וילדה בין
אלא לר' אליעזר בכולהו
יו"ט מספק אם שחטו: לשחוט וליכסי.
ואפילו מקצת שה:
לרבנן בין לר"א לשחוט וליכסי צבי ואפילו
מתנות נמי מחייב כלומר
לימא ליה אייתי ראיה.
ואע"ג
דהא מצד האם הוא צבי והכל מודים
כיון דאין חוששין לזרע
מקצת צבי אלא בצבי הבא על התיישה
האב:
דרב אסי קאמר בפ"ק
דחוששין לאם ואי נמי חוששין לאב
וילדה אי לרבנן לשחוט וליכסי אי לר"א לשחוט
דב"ק ובפרק בית כור
מקצת צבי מיהא איכא והא אמרן
ולא ליכסי לעולם בצבי הבא על התיישה
גבי אחין שחלקו ובא ב"ח
דדברי הכל כי איכא מקצת מיחייב
ורבנן ספוקי מספקא להו אי חוששין לזרע
וטרף חלקו של אחד מהם דנוטל
במצות דשייכי ביה כיון דאמר רחמנא
רביע בקרקע ורביע במעות משום
צבי חייב בכסוי אפילו מקצת צבי
האב אי אין חוששין ומדלרבנן מספקא להו
במשמע: אלא בצבי הבא כו'. דלית
דמספקא ליה אי יורשין הוו אי לקוחות
לרבי אליעזר פשיטא ליה והא דתניא הזרוע
ביה צד צבי אלא מן האב אמאי אין
הוו ונוטל מספיקא מחצה ממה
והלחיים והקבה נוהגים בכוי ובכלאים ר'
שוחטין: אי לרבנן. דאמרי חוששין
שהיה לו ליטול ולא מצי אמר ליה
אליעזר אומר כלאים הבא מן העז ומן הרחל
בר כסוי הוא: ואי לרבי אליעזר.
אייתי ראיה דיורשין הוו ושקול יש
חייב במתנות מן הכוי פטור מן המתנות
בהמה גמורה היא ואין כאן ספק:
מקומות שתקנו חכמים מחמת
במאי עסקינן אילימא בתייש הבא על הצבייה
לעולם הא בצבי הבא על התיישה.
הספק שיטול מחצה ובהמוכר את
וילדה בשלמא לרבי אליעזר דפטר קסבר
הבית מפורש
באורך ט):
ורבנן היא ואע"ג דמחייבי לעיל
שה ואפילו מקצת שה לא אמרינן אלא
משום חוששין לזרע האב לאו מיפשט
כוי
פשיטא להו אלא מספקא להו הילכך
לרבנן נהי דקסברי שה ואפילו מקצת שה בשלמא פלגא לא יהיב ליה
גבי אותו ואת בנו בתייש הבא על
אידך פלגא לימא ליה אייתי ראייה דחוששין לזרע האב ושקול אלא
הצבייה לחומרא ואמרינן חוששין
בצבי הבא על התיישה וילדה בשלמא לרבנן מאי חייב בחצי
ואיכא מקצת שה וגבי כסוי נמי
מתנות אלא לרבי אליעזר ליחייב בכולהי מתנות לעולם בצבי הבא על
לחומרא בצבי הבא על התיישה נמי
התיישה וילדה ור"א נמי ספוקי מספקא ליה אי חוששין לזרע האב
לא ישחוט ביו"ט שמא חוששין ואנן צבי
או לא וכיון דלרבנן מספקא להו ולרבי אליעזר מספקא ליה במאי פליגי
ואפילו מקצת צבי קים לן וצריך כסוי
בשה
והוא אינו יכול לכסות שמא אין
חוששין ומחלל יו"ט: ופרכינן מדלרבנן מספקא להו מכלל דרבי אליעזר. דאמר אין נוהג אפילו מספקא קאמר דפשיטא ליה דאין חוששין
והא דתניא כו': זרוע ולחיים וקבה. אם שור אם שה כתיב בהו ומשמע דאין נוהגין בחיה: אי נימא בתייש הבא על הצבייה
וילדה. דאי אין חוששין לזרע האב אפילו מקצת שה ליכא: בשלמא לרבי אליעזר דפטר קסבר שה ואפילו מקצת שה לא אמרינן. ביה בהאי
כדאמרן דפשיטא ליה דאין חוששין לזרע האב הילכך אפילו מקצתו ליכא: אלא לרבנן נהי נמי דקסברי שה ואפילו מקצת שה. אמרינן היכא
דצד שיות מן האם מיהו הכא דאין צד שיות אלא מן האב ואוקימנא דלרבנן מספקא להו אי חוששין אי לא: בשלמא פלגא לא יהיב ליה
גרסינן. כלומר בשלמא פלגא דמתנות לא פרכינן עלייהו מידי דודאי פשיטא ליהח) דלא יהיב ליה דאי נמי חוששין ושה ואפילו מקצת שה לא
מיחייב אלא פלגא דצד שיות דכיון דאפשר למיפלגינהו יהיב פלגא דשיות ומעכב פלגא דצד צבי דאיכא למ"ד הכי בפרק הזרוע
והאי דקתני לרבנן נוהגין בפלגא מתנות קאמרי ומשום דילמא חוששין אלא הא קשיא לן אידך פלגא גופיה דקא מחייבי רבנן למיתביה לכהן
אמאי והא כהן מוציא מחבירו הוא וקי"ל בכל דבר ספק המוציא מחבירו עליו הראיה ונימא האי ישראל לכהן אייתי ראיה דחוששין לזרע
האב ושקול פלגא דצד שיות וכל כמה דלא אייתית ראיה אפילו פלגא לית לך דאפילו מקצת שה ליכא: אלא בצבי הבא כו'. דאיכא צד
שיות מן האם: בשלמא לרבנן. אף על גב דמספקא לן שמא חוששין ולא הוי כוליה שה ואיכא למיפרך אמאי יהיב ליה כוליה
איכא לתרוצי מאי חייב
דקאמרי
רבנן חייב בחצי מתנות משום צד שיות דאם ואידך פלגא אמרינן ליה אייתי ראיה דאין
ליחייב בכולהו. דהא פשיטא
ליה דאין חוששין וכוליה שה הוא: הכי גרסינן לעולם בצבי
חוששין והוי כוליה שה
ושקול:
הבא כו': ספוקי
מספקא
ליה כו'.
ולקמיה מתרץ רב פפא
לכולהו מתנייתא בין דאותו
ואת בנו ובין דכסוי ובין דמתנות:
בשה