אותו ואת בנו פרק חמישי חולין
פ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כוי
בריה בפני עצמה היא. אמתניתין דכסוי הדם קאי
בשה ואפי' מקצת שה. וכדמפרש רב פפא ואזיל: הילכך לענין כסוי
ו
א) ב)
א
ג)
הדם כו'. כלומר הואיל ואוקימנא דלתרוייהו מספקא להו ובשה
דתנן ונוהג בכוי מפני שהוא ספק ואין שוחטין אותו בי"ט ואם
ד)
ואפילו מקצת שה פליגי: לענין כסוי הדם. דקתני אין שוחטין דמשמע
שחטו כו' ולא אכוי שנחלקו בו ר' אליעזר ורבנן קאי כדפירש בקונטרס:
ה)
ולא
הכריעו בו חכמים אם מין בהמה או מין חיה. וא"ת ולבדוק
ודאי חייב בכסוי ספק פטור ולענין מתנות דפליגי בה: לא משכחת
ז ב ג
ו)
לה אלא בצבי הבא על התיישה וכו'.
בסימנין דקרנים וי"ל דאפשר דלא
והא דקתני אין שוחטין רבנן היא
היו יכולין לברר בקרניו שפיר אם
א] בשה ואפי' מקצת שה רבנן סברי שה ואפי'
ז)
זה
חדודות וכרוכות יפה: איל הבר.
ומשום שמא חוששין וחייב בכסוי דאית
ח)
מקצת שה ורבי אליעזר סבר שה ולא מקצת
ח ד
ט)
להו צבי ואפי' מקצת צבי ושמא אין
וסבר רב נחמן ות"ק דברייתא שהוא
❖
שה אמר רב פפא הלכך לענין כסוי הדם
חוששין ופטור מן הכסוי דאפילו
ודאי חיה ושוחטים אותו בי"ט ומכסין
א ומתנות לא משכחת אלא בצבי הבא על
ט ה
מקצת צבי ליכא דבתייש הבא על
דמו ופליגי אמתניתין
התיישה דבין לרבנן ובין לר' אליעזר מספקא
ו
אבל אין לומר דלדידהו בהמה הוה
הצבייה ליכא לאוקומה דתיתוקם כרבנן
תורה אור השלם
להו אי חוששין לזרע האב או לא וקא מיפלגי דאם כן ת"ק היינו רשב"ג:
❖
דהא ודאי איכא מקצת צבי ולישחוט
1. אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר
ודלמא מינא דתאו הוא. וקסבר
בשה ואפילו מקצת שה לענין אותו ואת בנו
וליכסי לרבנן. ולרבי אליעזר ודאי הוה
וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר:
וְכָל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת
משכחת לה בין בתייש הבא על הצבייה
מצי לאוקמא בתייש הבא על הצבייה
רב אחא דתאו מין חיה
פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי
שיטה מקובצת
שמא חוששין וליכא אלא מקצת צבי
הוא כרבי יוסי דאמר בסמוך שור
ובין בצבי הבא על התיישה בתייש הבא על
פְרָסוֹת מַעֲלַת גֵּרָה
א] בשה ואפילו מקצת
ומקצת לית ליה ושמא אין חוששין
הבר מין חיה דאי כרבנן דאמרי מין
בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ:
הצבייה ולאיסורא
דרבנן סברי דילמא
❖
ב
הוי כשר לגבי מזבח: ❖
דברים יד ה, ו
שה. נ"ב עי' תוס' לקמן
וכוליה צבי הוא ובעי כסוי אבל ניחא
בהמה הוא א"כ כי הוי נמי מין תאו
חוששין לזרע האב שה ואפי' מקצת שה
דף פח ע"א:
ליה לאוקמא כדרבנן. ולענין מתנות
אמרינן ואסור ורבי
אליעזר סבר נהי נמי
מדחשיב ליה בהדי חיות ש"מ
נמי בצבי הבא על התיישה ולר"א
גליון הש"ס
דחוששין לזרע האב שה ואפילו מקצת שה
רבינו גרשום
דחיה הוא. משמע
פטור לגמרי דשמא חוששין וליכא אלא
גמ' הני עיזי דבאלא.
לא אמרינן בצבי הבא על התיישה ולמלקות
מקצת שה דאם ושה ואפי' מקצת שה
דאי לאו דחשיב ליה בהדי חיות הוי
ג
אמר רב פפא הילכך
❖
לענין כסוי הדם. כוי אין
רבנן סברי נהי נמי דחוששין לזרע האב שה
לית ליה וכיון דמספקא לן המוציא
בהמה לכ"ע משום דנקרא שור וקשה
שוחטין אותו ביום טוב
מחבירו עליו הראיה וא"ל אייתי
קצת דאיל הבר הוי חיה כדפי' לעיל
ואפילו מקצת שה אמרינן ומלקינן ליה ורבי
ואם שחטו אין מכסין את
ראיה דאין חוששין וכוליה שה הוא
אף על גב דנקרא איל:
דמו דמספקא להו ואזלינן
אליעזר סבר איסורא איכא מלקות ליכא
הגהות הב"ח
חולין
לחומרא ולענין מתנות
ז) בחוץ שניהם כשרים. ס"ד
ושקול ולרבנן חייב מיהא בחצי מתנות
איסורא איכא דלמא אין חוששין לזרע האב
(א) גמ' חנן
קא מיפלגי בשה אפי'
❖
ממה נפשך דאי אין חוששין כוליה
דמיפסל שני משום לא תאכל
מקצת שה: בתיש הבא על
והאי שה מעליא הוא מלקות ליכא דלמא
שה הוא ואי חוששין מקצת שיות דאם
כל תועבה כדאמר בפרק כל הבשר
הצבייה לאיסורא. כלומר
חוששין לזרע האב ושה ואפילו מקצת שה
כיון דאמו צבייה איסורא
מיהא איכא ורבנן אית להו שה ואפילו
:
הגהות מהר"י
איכא מלקות ליכא: (אלא
הראשון
לא אמרינן אמר רב יהודה כוי בריה בפני
חייב כרת ושניהם
מקצת שה ושקיל פלגא דשיות ואידך
ח)
איסורא היכא) בצבי הבא
לנדא
עצמה היא ולא הכריעו בה חכמים אם מין
סופגין את הארבעים.
פלגא אימא ליה אייתי ראיה דאין
על התיישה ולמלקות
[א] רש"י
כלומר כיון [דאמו] תיישה
בהמה היא אם מין חיה היא רב נחמן אמר
חוששין וכוליה שה הוא ושקול. ובתייש
דלא כר' ט)יצחק אתיא דאמר בפרק
מלקות נמי איכא לרבנן:
הבא על הצבייה ליכא לאוקומיה דא"כ
אלו הן הלוקין חייבי
כוי זה איל הבר כתנאי כוי זה איל הבר וי"א
ושל בית רישאי מקום:
❖
עיזי דבלא אותו יער
לרבנן נמי ליפטר דנהי נמי דאפי'
כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתם
זה הבא מן התייש ומן הצבייה ר' יוסי אומר
ד
ששמו בלא: עשר בהמות
מקצת שה אמרינן מי לימא לן דאיכא
ועוד הוה מצי למתני חולין וקדשים
כוי בריה בפני עצמה היא ולא הכריעו בה
מנה הכתוב שור שה
מקצת שה דלמא אין חוששין וכוליה
בחוץ ובפנים וכן קדשים וחולין
כשבים ושה עזים איל
מוסף רש"י
חכמים אם מין חיה אם מין בהמה רבן
וצבי וגו' עשרה הן
צבי הוא המוציא מחבירו עליו הראיה:
וחולין וקדשים בפנים ובחוץ וכן
שור הבר כו'.
בין בהמות וחיות: ואיכא
שמעון בן גמליאל אומר מין בהמה היא
לענין אותו ואת בנו משכחת לה.
קדשים וחולין ואי בכל הני דתני יש
טובא. כלומר ואיכא טובא
ושל בית דושאי היו מגדלין מהן עדרים
לפלוגתייהו דלעיל בין בתייש כו':
חדוש איכא למימר דלא תנא להני
(סנהדרין
חיות: א"כ כל הני פרטי
כה:) שחיטה שאינה
למה לי. כל הני פרטי
עדרים אמר ר' זירא א"ר ספרא אמר רב
בתייש הבא על הצבייה ולאיסורא.
משום דליכא בהו שום חדוש ואי ליכא
ראויה. לא
איל וצבי ויחמור וגו'
בעלמא קאמרי רבנן דנוהג ואסור
חדוש בכל הני דתני צ"ל תני ושייר:
המנונא $ הני עזי דבאלא כשרות לגבי מזבח
שמה שחיטה.
למה לי אלא מדמנה הני
לשוחטה לנקבה הבאה מן התייש
קדשים
פרטי ש"מ דליכא חיות
סבר לה כי הא דאמר ר' יצחק עשר בהמות
ה
(קדושין נח.)
טהורות עוד: אמימר שרא
והצבייה עם בנה משום שמא חוששין
מנה הכתוב ותו לא והני מדלא קחשיב להו בהדי חיות ש"מ דעז נינהו מתקיף
תרבייהו כלומר דסבירא
ואיכא מקצת שה ורבנן אית להו מקצת
ליה דמין חיה הוא מדקא
לה רב אחא בר יעקב ואימא 1 איל וצבי פרט כל בהמה כלל פרט וכלל
שה אבל מלקות ליכא דשמא אין
חשיב ליה בהדי חיות.
נעשה כלל מוסף על הפרט איכא טובא אם כן כל הני פרטי למה לי מתקיף
כלומר דכתיב ותאו וזמר
חוששין ואפילו מקצת שה ליכא הילכך
ומתרגמינן תורבלא: שני
לה רב אחא בריה דרב איקא ודלמא מינא דאקו נינהו אמר ליה רב אחא
הויא לה התראת ספק ולא שמה
סופג את הארבעים
בריה דרבא לרב אשי ואמרי לה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי דלמא
התראה ואין מלקות בלא התראה
מינא דתאו או מינא דזמר נינהו אמר ליה רב חנן לרב אשי אמימר שרי
ולר"א מותר לכתחלה דא"נ חוששין
ואיכא מקצת שה לית ליה מקצת שה:
תרבייהו בעא מיניה אבא בריה דרב מנימין בר חייא מרב הונא בר חייא הני
נהי נמי דחוששין. איכא מקצת שה
עזי דבאלא מהו לגבי מזבח א"ל עד כאן לא פליגי רבי יוסי ורבנן אלא בשור
דאם: בריה בפני עצמה. ולא מכלאי
הבר דתנן ו שור הבר מין בהמה הוא רבי יוסי אומר מין חיה דרבנן סברי
בהמה וחיה הוא בא דס"ל אין חיה
מדמתרגמינן תורבלא מינא דבהמה הוא ור' יוסי סבר מדקא חשיב ליה בהדי
מתעברת מבהמה ולא בהמה מחיה
חיות מינא דחיה הוא אבל הני דברי הכל מינא דעז נינהו מתקיף לה רב אחא
וה"נ אמרינן בב"ק . ומיהו
בריה דרב איקא ודלמא מינא דאקו נינהו אמר ליה רבינא לרב אשי ודלמא מינא
רב יהודה לאו אליבא דר' אליעזר
דתאו או מינא דזמר נינהו א"ל רב (א) נחמן לרב אשי אמימר שרי תרבייהו: כיצד
ורבנן נקט מילתא דאינהו ודאי סבירא
להו דמכלאי בהמה וחיה הוא בא והכי
השוחט וכו': אמר רבי אושעיא כולה מתניתין דלא כר' שמעון ממאי מדקא תני
נמי אמרינן [א] בב"ק חוץ מרבי אליעזר
קדשים בחוץ הראשון חייב כרת ושניהם פסולים ושניהם סופגים את הארבעים
ומחלוקתו שהיו אומרים חיה מתעברת
מכדי שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה
מבהמה: איל הבר. איל זכר הגדל
קמא
ביערים: בית דושאי. משפחה
נקראת על שם אביה: עזי דבאלא. עזי הלבנון. באלא יער: כשרות לגבי מזבח. דלאו חיות נינהו אלא בהמות: עשר בהמות מנה
הכתוב. להיתר אכילה שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר ואין לנו עוד בהמה וחיה כשרה
בעולם והשתא להנהו עזי דבאלא ליכא לספוקי שמא מין חיה הוא שלא הוזכרה כאן דהא תו ליכא ומדלא מנינהו להנך בהדי חיות ש"מ
בכלל עז הן ועז בהמה הוא: מתקיף לה רב אחא. נהי נמי דאין עוד מין חיה שלא הוזכרה כאן אכתי מנא לך דמינא דעז הוא דלמא
מינא דאקו נינהו ולא ידעינן מאי ניהו או תאו או זמר הנך דלא בקיאינן בהו ודלמא הני נינהו: שרי תרבייהו. לאכילה דס"ל חיות
נינהו: תאו מתרגמינן תורבאלא. שור הלבנון: אבל הני. דלא מנינהו בהדי חיות דברי הכל מין עז נינהו: ר"ש שמעינן ליה. במתניתין
שחיטה שאינה ראויה לא
שמה שחיטה ולא מחייב עליה משום אותו ואת בנו דקתני
ר' שמעון
פוטר
בשוחט שור הנסקל:
קמא