פ:
אותו ואת בנו
פרק חמישי חולין
רבינו גרשום
מסורת הש"ס
קדשים
שחיטה שאינה ראויה היא. וא"ת והא בפרק כסוי
קמא מיקטל קטליה. דשחיטת קדשים בחוץ שחיטה שאינה ראויה
א) ב)
כו' כלומר אמאי סופג
ג) ד)
את הארבעים ותו לא כרת
הדם מפרש טעמא דר"ש דיליף מטבוח
היא ונהי דלענין שחוטי חוץ להתחייב כרת הויא שחיטה דגזירת
נמי ליחייב דאינו חשוב
טבח והכן ופריך ולילף משחוטי חוץ ומשני דנין חולין מחולין ואין
הכתוב היא אבל לכל מילי לאו שחיטה היא כדאמרינן בפ' כסוי
❖
אותו ואת בנו דקמא מקטל
דנין חולין מקדשים א"כ הכא דבקדשים נילף קדשים מקדשים וי"ל
הדם דגמר מטבוח טבח והכן וכיון דלאו שחיטה היא
קטליה ולא חשוב שוחט
ושני אם היה שוחטו
כיון דעיקר אותו ואת בנו בחולין
מותר לשחוט את בנה ולא מחוסר זמן
בפנים היה מקובל וקדשים
תורה אור השלם
כתיבא דשור הפסיק הענין על כרחך
הוא דבאותו ואת בנו שחיטה כתיבא
קמא מיקטל קטליה שני מתקבל בפנים הוא
גמורים שחט בחוץ וכרת
ושני נמי ניחייב כרת: חולין בפנים
שחיטה דכתיב ביה בשחיטה הראויה
1. וְשׁוֹר וָשֶׂה שָׂרוּעַ
נמי ליחייב ותו חולין
כרת נמי ליחייב חולין בפנים שניהם פסולין
בפנים שניהם פסולין
וְקָלוּט נְדָבָה תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ
כו' קמא מיקטיל קטליה. לאו דוקא
איירי משום דילפינן חולין מחולין:
והשני סופג את הארבעים מכדי שמעינן ליה
והשני סופג את הארבעים
וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה:
שחיטה
שאינה ראויה היא דכל
דה"ה לבתרא: ופסול. משום מחוסר
❖
ויקרא כב כג
והא ראשון לא חשוב
לרבי שמעון דאמר שחיטה שאינה ראויה
כמה כו'. פי' הקונטרס
זמן: שחיטת קדשים (ב) שחיטה שאינה
שחיטה תדע דכמה דלא
לא שמה שחיטה קמא מיקטל קטליה שני
מיזדריק דם לא מישתרי
ראויה היא דכל כמה דלא זריק דם
לא מיבעיא דלענין מלקות דלא בעי
בשר כלומר כיון דבשביל
אמאי סופג את הארבעים קדשים בפנים
הגהות הב"ח
כו'. כלומר לא מיבעיא לענין מלקות
למילקי משום שחיטת שני אם אותו
שחיטה לא מישתרי בשר
הראשון כשר ופטור והשני סופג את הארבעי'
(א) גמ'
ואת בנו נוהג בקדשים דהשתא הוי
דלא בעי למילקי משום שחיטת שני
שחיטה שאינה ראויה
דכל כמה (ב) רש"י
היא: קמ"ל כלומר
ופסול מכדי שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר
מחוסר זמן ופסול אלא אפילו אי אין
דאי אית ליה אותו ואת בנו נוהג
נמי
ושחיטה ראויה היא אפי'
אותו ואת בנו נוהג בקדשים משום
בקדשים הויא ליה שחיטת שני שאינה
(ג) תוס'
שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה
לר' שמעון קמ"ל דאינה
דכל כמה והא
שחיטה ראויה: ולילקי נמי
דשחיטת ראשון אינה ראויה דאינה
ראויה דהא מחוסר זמן הוא ופסול
שחיטת קדשים נמי שחיטה שאינה ראויה
(ד) בא"ד
משום לאו דמחוסר זמן
מותרת בלא זריקה שני אמאי פסול
אלא אפילו אותו ואת בנו נמי לר"ש
היא (א) דכמה דלא זריק דם לא מישתרי
כו' כלומר קדשים בפנים
דהשתא לא הוי מחוסר זמן ומאי סופג
לא נהיגא בקדשים דהא שחיטת ראשון
דאמרי' השני סופג את
בשר שני אמאי סופג את הארבעים ופסול
(ה) בא"ד
הארבעים ופסול כלומר
נמי דקאמר ומטעם זה מחק ספרים
אינה ראויה דאינה מותרת בלא זריקה
אלא שמע מינה דלא כרבי שמעון פשיטא
דסופג את הארבעים משום
לקמן ג) שהיה כתוב בהן אין מלקות
ב) ושני אמאי פסול להקרבה ומאי
לאו דאותו ואת בנו:
דהכי איתא שחיטת קדשים איצטריכא ליה
סופג נמי דקאמר: ולילקי נמי. האי
דאותו ואת בנו נוהג בקדשים משום
(ו) בא"ד
ולילקי נמי משום לאו
❖
אין
דמחוסר זמן הוא.
סלקא דעתך אמינא שחיטת קדשים שחיטה
שני דקדשים בפנים: משום לאו.
התראת ספק דלמה לי טעם דהתראת
דשוחט מחוסר זמן לגבוה דאף על
ספק תיפוק ליה משום דלא הוה
ראויה היא דהא אי נחר וזריק דם לא מישתרי
גב דלא אקרביה מיחייב אשחיטה מיד
ראויה משום שהוא מחוסר זמן ואין
בשר וכי שחט מישתרי בשר ושחיטה ראויה
מוסף רש"י
דגבי כל פסולים ילפינן בתמורה
נראה דכיון דאסר הכתוב אותו ואת
היא קמ"ל ולילקי נמי משום לאו דמחוסר
לימד על הפסולין כו'.
עובר משום חמשה שמות משום
בנו בקדשים מוי"ו מוסיף על ענין
זמן דתניא מנין לכל הפסולין שבשור ושבשה
ראשון
הרי גזירת
בל תקדישו ומשום בל תשחטו (זבחים קיד:)
שהוא בלא ירצה ת"ל 1 ושור ושה שרוע
הכתוב דלילקי אע"ג דלאו שחיטה
ומשום בל תזרקו ומשום בל תקטירו
וקלוט וגו' לימד על הפסולין שבשור
ראויה היא דהוי מחוסר זמן כיון
כולו ומשום בל
תקטירו מקצתו:
ושבשה שהוא בלא ירצה כי קא חשיב
דליכא פסול אחרינא כמו שחוטי חוץ
נתקו
לאוי דאותו ואת בנו לאוי נוכראי לא
קא חשיב ולא והא קדשים
דחייב אפילו לרבי שמעון אף על גב
דלשאר מילי חשיבא שחיטה שאינה
בחוץ דלאוי נוכראי נינהו וקא חשיב דקתני קדשים בחוץ
הראשון חייב
ראויה ועוד דבהדיא תנן בפרק בתרא
כרת ושניהם סופגין את הארבעים בשלמא שני משום לאו דאותו ואת
דזבחים אותו ואת בנו
בנו אלא ראשון אמאי סופג לאו משום לאו דשחוטי חוץ כל היכא דליכא
קדשים ומחוסר זמן רבי שמעון אומר
לאו דאותו ואת בנו חשיב לאוי נוכראי וכל היכא דאיכא לאו דאותו
הרי הן בלא תעשה משום דחשיבא
ואת בנו לא חשיב לאוי נוכראי רבי זירא אמר הנח למחוסר זמן דהכתוב
שחיטה ד) ועובר בלאו דלא תשחטו
נתקו
לכך נראה דלא מוכח הכא אלא מן
הראשון דשחיטת קדשים אינה ראויה היא והרי כאילו מיקטל קטליה לקמא והשני כשר גמור הוא ולא מצי למיפרך לרבי אושעיא ואפילו
לרב המנונא דבסמוך מפרק בתרא דזבחים דמשמע דלר"ש אותו ואת בנו נוהג בקדשים דאיכא לאוקומי כשהראשון הוה חולין ושני קדשים
דכמה
דלא זריק דם לא מישתרי בשר. ואפילו שחט שני אחר שנזרק דם הראשון חשיב שחיטה
דהוי שחיטת ראשון שחיטה ראויה: (ג)
ראשונה אינה ראויה כיון דבשעת שחיטה אכתי לא היתה ראויה ואע"ג דלרבי שמעון כל העומד ליזרק כזרוק דמי היינו דווקא לאחר
שנתקבל בכוס כדאמר בפ"ק דפסחים ועוד כיון דעל ידי שחיטה גרידא לא משתרי בשר אלא משום דכזרוק דמי לא חשיבא
שחיטה ראויה ואם תאמר דבמרובה משמע דשחיטת קדשים הויא שחיטה ראויה אפילו נשפך הדם דפריך אמתניתין דמחייב רבי
שמעון ארבעה וחמשה בקדשים שחייב באחריותן שחיטה שאינה ראויה היא ומוקי רב דימי בשוחט תמימים לשם בעלים בפנים דהא
חזרה קרן לבעלים כשנשפך הדם ופריך וכי שחיטה מתרת זריקה מתרת ומשני כל העומד ליזרק כזרוק דמי ולכך הויא שחיטה ראויה
ורבי אושעיא גופיה אית ליה בפרק המנחות והנסכים דלרבי שמעון כל העומד ליזרק כזרוק דמי גבי נותר וי"ל דדוקא להחשיב
נותר אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים אית ליה לרבי אושעיא דכזרוק דמי אבל לשוייה שחיטה ראויה משום דכזרוק דמי לית ליה וההיא
דמרובה הוה משני רבי אושעיא כר"ל בשוחט בעלי מומין בחוץ ומשום דכל העומד לפדות כפדוי דמי ואע"ג דלית ליה כל העומד ליזרק
כזרוק דמי היינו משום דזריקה תלויה בשחיטה ושחיטה צריכה לזריקה אבל פדייה אינה תלוייה בשחיטה דאף קודם שחיטה יכול לפדותה
ובמסקנא דהכא הויא נמי שחיטת קדשים (ד) שחיטה ראויה משום דכזרוק דמי כמו במרובה דמסיק דאותו ואת בנו נוהג בקדשים
אלא דליכא מלקות משום דהתראת ספק היא (ה) שמא לא יזרוק הדם ואז הוי שחיטה שאינה ראויה ואע"ג דבמרובה אמרינן דשחיטה ראויה
היא אפילו נשפך הדם דכל העומד ליזרק כזרוק דמי הכא דמחוסר זמן הוא ואינו ראוי לזרוק דאסור לזרוק לא הוי כזרוק והכי אמרינן
בהמביא אשם תלוי אימור דאמר רבי שמעון כזרוק דמי במידי דעומד לזרוק ובפרק המנחות והנסכים בשלמא פרה
מצוה לפדותה פירוש בשמצא נאה הימנה ולכך כפדוי דמי אלא מנחות (ו) מצוה לפדותם ואם תאמר אמאי לא פריך לרבי אושעיא כדפריך
לקמן לרב המנונא וי"ל דרבי אושעיא לא אמר אלא דמתניתין דקדשים בפנים לא אתיא כרבי שמעון והש"ס הוא דקאמר שני אמאי סופג
ופסול אבל לרבי אושעיא אפשר דלא דייק אלא מסופג את הארבעים לחוד אמאי סופג והא התראת ספק היא כמו שישאר במסקנא לכך
לא פריך אלא לרב המנונא דאמר בהדיא דאין אותו ואת בנו נוהג בקדשים משום דשחיטת קדשים הוי שחיטה שאינה ראויה ור"ת לא גריס
הכא ופסול אלא אמאי סופג ותו לא ומכח התראת ספק מדקדק כמו שהוא לפי המסקנא ואם תאמר ולימא דסופג ארבעים לאו משום
לאו דלא תשחטו אותו ואת בנו אלא משום לאו דמחוסר זמן דלא תעשון דאמר בפרק בתרא דזבחים דלקי לרבי שמעון וי"ל
דלא חשיב בכל מתניתין דקתני והשני סופג הארבעים אלא לאו דאותו ואת בנו:
ולילקי נמי משום מחוסר זמן. תימה היכי לילקי הא הוי לאו שבכללות שאין לוקין עליו כי ההיא דלא יאכל כי קדש הם דדרשינן מיניה
כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו וקרי ליה בפרק כל שעה לאו שבכללות:
הנח למחוסר זמן שהכתוב נתקו לעשה. פירש בקונטרס דלא דמי לעשה דשלוח דהוי מעיקרא אבל האי עשה על כרחך אחר
הלאו הוא דהלאו הוי תוך שבעה והעשה אחר כך משמע שרוצה לפרש כמו שאר ניתק לעשה שבש"ס ותימה דלא דמי
לנותר וגזלה דהתם אחר שעבר הלאו בא העשה לתקן מה שעבר אבל כי ההיא דהכא לא מצינו ומיהו מצינו לעשה כה"ג בפרק אמר
להם הממונה דא"ר ירמיה בלאו דנבלה קמיפלגי אי הוה ניתק לעשה במאי דאמר קרא לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה אבל
אינה ראיה חדא דאביי פליג עליה ואמר דלכולי עלמא לאו מעליא הוא ואפילו לרבי ירמיה דאיכא מאן דקרי ליה
ניתק לעשה היינו
התם דנכתב לעשה מיד אחר הלאו אבל עשה דמיום השמיני
אינו נכתב מיד אחר הלאו דלא ירצה ונראה לפרש
הנח למחוסר זמן
דהכתוב נתקו מלאוי דלא ירצה ולא
הוי בכלל שאר פסולים
דהוו בלאו דלא ירצה אלא נתקו לעשה ולית ביה
אלא עשה דמיום
השמיני