הכל שוחטין פרק
ראשון חולין
י.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וישתה
הא קא חזי ליה. בירושלמי מתרץ כחוט השערה
מפני שדרכן של שרצים לגלות. ואע"ג דאדם נמי דרכו לגלות איכא
א)
א
ב)
למיתלי באדם טהור ובשרצים לטהר ובאדם טמא לטמא תלינן בתר
ושפיפון שמו ורשות נתנה לקרקע להבקע לפניו ולא
סב ב
נתנה רשות לכלי להבקע מפניו: טבל ועלה כו'. הך דהכא
ג)
רובא לטהר: ואין דרכן לכסות. הלכך רישא ליכא למיתלי בשרצים
ד)
וטמאים וטהורים שכיחי וחיישינן לטמאים. אלמא במידי דאיסורא
לא שייך לאתויי בפ' כל היד
ובפרק כל הצלמים
ה)
תלינן בתר רובא דשכיחי ואף על גב
ובפ"ק דפסחים דהתם
ו)
ז) דלקולא. אי נמי טעמא דהניחה מגולה
נמי פריך ואין ספק מוציא מידי ודאי
❖
מפני שדרכן של שרצים לגלות ואין דרכן
סג ג ד
ומצאה מכוסה מכוסה ומצאה מגולה
דשאני הכא דלחומרא אתא ספק
לכסות (אי נמי טעמא דהניחה מגולה ובא
הא מצאה כמו שהניחה לא טומאה
איסורא ומוציא מידי ודאי היתר והנך
ומצאה מכוסה מכוסה ובא ומצאה מגולה
סד ה
רבינו גרשום
איכא ולא פסולה איכא ואילו ספק
דמייתי התם לא שייך לאתויי הכא
הא מצאה כמה שהניחה לא טומאה איכא
מים מגולין אסורין גרסינן ואע"ג
דהתם הוי משום דהוי ספק הרגיל:
מפני שדרכן של שרצים
עד שיאמר ברי לי. הכא לא
ולא פסולה איכא) ואילו ספק מים מגולים
א]
וכו'. והכא דתלינן
דאיכא למימר אדם נכנס לשם שגילה
בשרצים ולא תלינן באדם
אסורין ש"מ א חמירא סכנתא מאיסורא ש"מ
אותה ושאר שרצים גילו אותה שאין
מפליג בין טבל סמוך לחפיפה
סה ו
טמא דאי (נותן) הוי תלינן
סו ז
תנן התם ג' משקין אסורין משום גלוי
בהן סכנה והוו להו נחשים מיעוטא
ללא טבל סמוך לחפיפה כדמפליג
באדם טמא הוה להו
ב
תקנתא בהשקה כדאמרינן
מים ויין וחלב כמה ישהו ויהיו אסורין כדי
תלינן בנחשים ואסירי אי נמי פשיטא
בפרק בתרא דנדה דאמר
במס' פסחים השיקו ואחר
ליה דהוא עצמו גילה אותה ושהה
רבא טבלה ועלתה ונמצאת עליה
שיצא הרחש ממקום קרוב וישתה וכמה
כך הקדישן טהורים כלומר
ג
סז ח
שמניחין הצלוחית במעין
בגילוי כדי שיכול נחש לשתות מהן
דבר חוצץ אם סמוך לחפיפה טבלה
מקום קרוב א"ר יצחק בריה דרב יהודה
דצף על מים חיים ומיד
אמרינן לקמן דאסירי ואע"ג דמצאה
אינה צריכה לחזור לחוף ולטבול ואם
ט
כדי שיצא מתחת אוזן כלי וישתה ישתה הא
הם טהורים אבל אי
כמו שהניחה: ש"מ חמירא סכנתא
כו' ואומר ר"ת דהכא מיירי בנמצא
תלינן בשרצים לעולם לית
קא חזי ליה אלא ישתה ויחזור לחורו:
❖
סח י
ד
להו תקנתא אלא ש"מ
מאיסורא ש"מ. ואית דילפי להא דרב
בגוף והתם מיירי בנמצא בראש
איתמר השוחט בסכין ונמצאת פגומה אמר
סכנתא חמירא מאיסורא.
דחפיפה לא תקן עזרא אלא בראש
אשי דחמירא סכנתא מאיסורא מדקתני
אלא ישתה ויחזור לחורו
רב הונא אפילו שיבר בה עצמות כל היום
אם יכולה חולדה לשתות כו' פסולה
כדאמרינן במרובה
דלא ידעינן אם שתה
הגהות הב"ח
אם לאו וספק סכנתא
פסולה חיישינן שמא בעור נפגמה ורב חסדא
ולא קתני טמאה דניחא ליה לתנא
דאורייתא לעיוני דילמא מיקטר ומיקטר
(א) רש"י
לחומרא: בשלמא רב
למיתלי בשרצים דשמעינן ממילא
לא שייך אלא בראש ועוד נמי תנן
אמר כשרה שמא בעצם נפגמה בשלמא רב
שיעור שיכול
הונא כשמעתיה כלומר רב
❖
נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק
דאסורה משום סכנת נפשות ואע"ג
הנחש
ז)
הונא דאמר חיישינן בעור
הונא כשמעתיה אלא רב חסדא מאי טעמא
נפגמה ואסור הוא דאמר
ובפ' בתרא דנדה אמר דאשה
דלגבי איסור קולא היא דלא מטמא
אמר לך עצם ודאי פוגם עור ספק פוגם ספק
כשמעתיה דאמר בחזקת
ולא א] מיתלי באדם טמא ואע"ג
לא תחוף אלא בחמין אבל בקרירי לא
הגהות מהר"ב
איסור עומדת עד שיודע
לא פוגם הוי ספק וודאי ואין ספק מוציא
דדרכו נמי לגלות משום דאי הוה קתני
משום דמשרו מזייה אבל בשאר הגוף
לך וכו' והלא נודע לך
רנשבורג
מידי ודאי מתיב רבא לסיועיה לרב הונא
דאיפגים סכין וקא אתי
טמאה לא הוה שמעינן מיניה איסור
שייך לומר לשון הדחה כדאמר התם
א] בעין
ספק [ומוציא] מידי ודאי
ה טבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אע"פ
סכנת נפשות ולא גריס ואילו ספק
רבה לעולם ילמוד אדם בתוך ביתו
כלומר אף דודאי יש לנו
שנתעסק באותו המין כל היום כולו לא
מים מגולין אסורין. וקשיא לי בגויה
שתהא מדיחה קמטיה במים ומשמע
לומר שעצמות עשה סכין
❖
פגום ועור ספק פוגם ספק
עלתה לו טבילה עד שיאמר ברי לי שלא
טובא חדא דהא לרבנן חולדה קתני
נמי קמטים דוקא אבל לא שאר הגוף
לא פוגם אפ"ה אמרינן
ולא נחש ולר"ג גופיה או חולדה או
ואע"ג דאיכא למימר דנקט קמטים
היה עלי קודם לכן והא הכא דודאי טבל ספק
דמעור איפגים: ורב חסדא
אמר לך עצם ודאי פגים
נחש קתני ואם יכולה חולדה לשתות
לרבותא דאע"ג דביאת מים לא בעיא
שיטה מקובצת
הוה עליה ספק לא הוה עליה וקאתי ספק
כו' והוי ספק (והוי) וודאי
ולא נחש כגון שמונחת על דף גבוה
ראוי לביאת מים בעינן ליכא למימר
א] ולא למתלייה באדם
ומוציא מידי ודאי שאני התם ודאיכא למימר
(ועכשיו) ואין ספק מוציא
קתני נמי פסולה ולא טמאה והכא
הכי מדלא נקט אפילו קמטיה משמע
טמא: ב] דמאי סכנת
מידי ודאי כלומר דבתר
העמד טמא על חזקתו ואימא לא טבל ה"נ
ודאי אזלינן: ונמצא עליו
נפשות אשמועינן בה
איבעי ליה למיתני טמאה דמאי סכנת
קמטים דוקא והא דאמר רב נחמן
דבר חוצץ. כלומר (כמו)
דאקיל לן גבי איסור
העמד בהמה על חזקתה ואימר לא נשחטה
נפשות ב] איכא דאקילו ביה גבי
לחמותו דודי חסרת
טומאה: ג] דהא רישא
שהסופר הוא אומנותו
הרי שחוטה לפניך ה"נ הרי טבל לפניך הא
איסור טומאה ועוד בנחש נמי ליתני
משמע דכל הגוף בעי חפיפה התם
איכא למיתלי: ד] כיון
נמצא (עליו כלומר) על
בשרו מעט מדיו כו' והא
שלא שהה שיעור שיכול
איתילידא ביה ריעותא ה"נ איתילידא בה
פסולה משום שרצים וטמאה משום
לאו משום חובה אלא משום שהיתה
הכא דקא אתי ספק מוציא
הנחש לחזור לחורו:
אדם טמא ואשמועינן תרוייהו וניחוש
רגילה לרחוץ בחמין כמו שנוהגים גם
ריעותא סכין איתרעאי בהמה לא איתרעאי
ה] הא קחזי ליה האי
מידי ודאי כלומר דלא
בחזרתו: ו] פגומה ויודע
נמי לאיסורא דהא רישא מצי למיתלי
עכשיו לרחוץ כל הגוף בחמין ועוד
ג]
עלתה טבילה עד שיאמר
מיתיבי שחט את הושט ואח"כ נשמטה
ז
ברי לי: סכין איתרעאי
הוא שכששחט. נ"ב נ"א
באדם טהור ובאדם טמא ותלינן
אומר רבינו תם דהכא מיירי לטהרות
הגרגרת כשרה נשמטה הגרגרת ואח"כ שחט
[בהמה לא איתרעאי]
ויודע השוחט שבדקה
באדם טמא לחומרא אלא לאו שמע
ובנדה איירי לבעלה שהחמירו לטהרות
קודם וכו': ז] קודם
כלומר דאיפגים ובהמה
את הושט פסולה ח שחט את הושט ונמצא
מינה טעמא לאו משום סכנה הוא
יותר מלבעלה כמו שמשמע בנדה
עצמה היתה שחוטה שפיר
שחיטה והיתה יפה:
הגרגרת שמוטה ואינו יודע אם קודם שחיטה
ח] שמא בעור הבהמה
ומשום הכי אמרינן הכא
אלא משום דתלינן ברובא דשכיחא:
בכמה מקומות ועוד יש להעמיד הך
נפגמה ונמצא: ט] שהפגם
העמד טמא על חזקתו
נשמטה אם לאחר שחיטה נשמטה זה היה
כמה ישהו. המים בגלוין היכא דהוא
דשמעתין בכהנים דאין בהן חפיפה
והכא אמרינן בבהמה
קורע וקרא כתיב וזבחת
והס"ד: י] עד תליסר
מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסול כל
עצמו הניחן מגולים: הרחש. הנחש.
בחזקת היתר עומדת: עד
משום שטובלין תמיד כדמשמע
ט
והא
שיודע לך סכין איתרעאי
חיותא איכא דאמרי דלא
בירושלמי בריש פסחים: הכא
רחש תרגום של שרץ ו): מתחת אוזן
ספק בשחיטה לאתויי מאי לאו לאתויי
י
בהמה לא איתרעאי ומשום
כרב חסדא:
דודאי טבל.
כלי. חוששין שמא היה שם שרץ ושתה:
פירוש קרוב לודאי הוא
כה"ג לא לאתויי ספק שהה ספק דרס
הכי אמרינן בחזקת היתר
עומדת עד שיודע לך במה
הא קא חזי ליה. כיון שלא שהה
דטבל שפיר כיון שנתעסק באותו המין
ומאי
נטרפה וכו': מיתיבי שחט
סכין
אתרעאי בהמה לא
ד] לשם (א) הנחש שיעור שיכול לחזור
אח"כ:
וכו' נשמטה הגרגרת.
אתרעאי.
לחורו אלא כדי שיוכל לבא לשתות הא ודאי לא אתא דאי אתא
תימה דליכא לשנויי הכי אההיא דמקוה שנמדד ונמצא
כלומר דומפייד: לאו
לאיתויי כי האי גוונא
הא קא חזי ליה ה] בחזרתו לחורו תחת אוזן הכלי בקרקע: השוחט
חסר דבריש נדה דקאמר התם דכל הטהרות שנעשו על
כלומר דנמצאת סכין
בסכין ואח"כ נמצאת ו] פגומה. וידוע הוא שכששחט בדק קודם
גביו למפרע כולן טמאות משום דהא חסר לפניך והעמד טמא
פגומה לאחר שחיטה
שחיטה והיה יפה אבל לא בדק אחר שחיטה מיד: אפילו שבר
על חזקתו ולא אמרינן מקוה אתרעאי אדם לא אתרעאי והכא
ז]
פסול וקשיא לרב חסדא
דאמר כשרה (מ"ט
בה עצמות. בין שחיטה לבדיקה אחרונה דאיכא למיתלי בעצמות
נמי נימא העמד בהמה על חזקתה ואימא לא נשחטה דהרי
שמא בעצם נפגמה וכו'
פסולה השחיטה: שמא בעור. ח] השחיטה: נפגמה. ונמצא שלא
הסכין פגום לפניך וי"ל דשאני התם דאיכא למימר חסר ואתאי
ומפני שאמר שמא משמע
נשחטו הסימנים אלא נקרעו שהפגם קורע וזבחת כתיב
כדקאמר התם ועי"ל דהכא טעמא משום דעצם ודאי פוגם וכ"ת
שספיקה כשרה) לא
ט]
לאייתויי ספק שהה ספק
: בעצם נפגמה. באותו ששיבר בה: כשמעתיה. דאמר לעיל
התם נמי ודאי טבל כדאמר הכא גבי טבל ועלה לא דמי דמה
דרס דפסול אלא רב
בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה וזו נולד
שנתעסק באותו המין אחר כך עושה אותו ודאי טבל דמסתמא מאותו
חסדא עדיין הוא אומר
בה ספק בשחיטה: כל היום כולו. לאחר טבילה: בהמה לא
מין שנתעסק בא אבל התם מה שייך לומר ודאי טבל הרי
דאין ספק מוציא מידי
ודאי בסכין וכשרה:
אתרעאי. וכיון דלאו בגופה ממש אתיליד אלא בדבר אחר לא
במקוה חסר
טבל ואין זו טבילה והא דאמרינן בסמוך גבי רב
יוסף דטרף עד תליסר חיותא י] איכא למימר דלא כרב חסדא
דמי לטבילה ולא אתי ספק דריעותא דסכין ומוציא אותו מידי שחיטה
ודאית דודאי עצם פגם: שחט את הושט. בעוף שהכשרו בסימן
דלרב חסדא אפילו בתרייתא כשרה לפי שקרוב לודאי דבעצם
אחד תו לא חיישינן לעיקור דשני. והא דנקט שחיטה בושט ושמוטה
של מפרקת
של בתרייתא אפגים לפי שבראשונות רגיל להזהר
בגרגרת הוא הדין דאפילו איפכא נמי אלא משום דגרגרת עבידא
שלא לדחוק את הסכין בכח במפרקת לפי שעדיין צריך לשחוט
לאשתמוטי והכי מיתוקמא בהשוחט : נשמטה הגרגרת.
אחרות אבל באחרונה לא חייש ועי"ל דמה לי אתיליד ריעותא
תחלה הרי נטרפה: כהאי גוונא. שנולד בה ספק בסכין:
בסכין ומה לי אתיליד ריעותא בבהמה אלא על כרחך הכי
קאמר סכין אתרעאי פירוש ואיכא ספיקי טובא שמא בעצם
ומאי
נפגמה ואפילו בעור נפגמה שמא לא נשחטו הסימנין כנגד הפגימה והוי כספק ספיקא
והשתא פריך שפיר בתר הכי כל ספק
לאתויי מאי לאו לאתויי כה"ג דמשמע שבא לרבות אפילו דבר שנוטה להתיר יותר מלאסור
ומשני לא לאתויי ספק שהה ספק דרס
ואף על גב דלא
עביד דשהי ודריס דמסתמא שחט כדרך השוחטין
ופריך
מאי שנא
כיון
דתרוייהו
קרובים לודאי להכשיר:
ודילמא