אותו ואת בנו פרק
חמישי חולין
פב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והתנן
נמצא ההורג. וא"ת והיאך מדקדק מכאן דלא מיתסרא
ואמר ריש לקיש אומר היה רבי שמעון פרה נפדית. אם מצא נאה
טו א
א)
ב)
הימנה אפילו על גב מערכתה אפילו שחטה כהלכתה על מערכת של
מחיים דילמא היינו טעמא דאדעתא שימצא ההורג לא
טז ב
עצים שהיא נשחטת עליה כדאמרי' במס' פרה וקסבר ר"ש
אקדשוה כי ההיא דתנן בפ' בתרא דכריתות המביא אשם תלוי
יז ג
ג)
כל העומד לפדות כפדוי דמי וקרינא
ביה שאתה יכול להאכילו. ואי
ונודע לו שלא חטא אם עד
שלא נשחט כו' וירעה עד שיסתאב
יח ד
ד) ה)
קשיא למה לי קבלת טומאה היא גופה
אשם ודאי אינו כן אלא (ב) עד שלא
ו)
מטמאה אדם ובגדים מפרשינן כה"ג
נשחט יצא וירעה בעדר כו' עגלה
ואמר ר"ש בן לקיש אומר היה ר"ש פרה
ז)
בכריתות בפרק דם שחיטה
ערופה אינה כן ומפרש בגמ' טעמא
נפדית על גבי מערכתה אמר רב שמן בר
יט ה ו
כגון בשר שחפהו בפחות מכביצה
דאשם תלוי משום דלבו נוקפו וגמר
אבא אמר רבי יוחנן פרת חטאת אינה
כ ז
בצק אי משוית ליה אוכל מצטרף בהדי
ומקדישו מספק אבל אשם ודאי כי
❖
משנה א] ועגלה ערופה לאו שחיטה ראויה
ח)
אקדשיה אדעתא דחטא אקדיש ואגלאי
בצק ומקבל האי בצק טומאה אם
היא והתנן נמצא ההורג עד שלא תערף
ט)
א
יגע בטומאה ומטמא שאר אוכלין ואי
מילתא למפרע דהקדש טעות הוה
י)
העגלה תצא ותרעה בעדר אמר ר"ש בן
תורה אור השלם
❖
לאו אוכל הוא לא מקבל האי בצק
ודילמא היינו טעמא נמי דעגלה
לקיש משום רבי ינאי עגלה ערופה אינה
1. וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת
טומאה דלית ביה שיעורא וכי נגעו
ערופה ולא משום דלא מיתסר מחיים
בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם
משנה ומי אמר רבי ינאי הכי והאמר רבי
ביה אוכלין אחריני טהורים הן שאינם
ולעולם אם נשחטה אסורה וי"ל דסברא
❖
ויקרא כב כח
אֶחָד:
גליון הש"ס
נוגעין ז) בנבלה אלא בבצק: אינה
דגמרי ומקדשי דלא מסקי אדעתייהו
ינאי גבול שמעתי בה ושכחתי ונסבין חבריא
מתני' סופג שמונים.
משנה. לא נשנית במשנתינו: ותרעה
שימצא ההורג וא"ת ואמאי לא משני
לומר ירידתה לנחל איתן אוסרתה ואם
ב
שיטה מקובצת
בעדר. כשאר חולין. אלמא אינה
דעד שלא תערף היינו עד שלא נראה
איתא לישני כאן קודם ירידה כאן לאחר
נאסרת מחיים וכי שחטה מותרת:
לעריפה קודם ירידתה לנחל איתן
א] ועגלה ערופה לאו
ירידה א"ר פנחס בריה דרב אמי אנן משמיה
תוס' ד"ה עגלה וכו'
שחיטה ראויה היא. נ"ב
הכי גרסינן אמר ריש לקיש א"ר ינאי
כדמשני בפ' בתרא דכריתות
דעריפה מטהרת מידי
דרשב"ל מתנינן לה עגלה ערופה
אינה
נ"א בס"י עגלה ערופה
עגלה ערופה אינה משנה: והא"ר
וי"ל דסמיך אמאי דדייק התם
נבלה.
שחיטה ראויה היא דתנן
משנה א"ר אשי כי הוינן בי רב פפי קשיא
❖
❖
ינאי. בקדושין (א) ובכריתות בפרק
מסיפא דלא מיתסר מחיים דקתני
וכו':
צפורי
לן מי אמר רשב"ל הכי והא איתמר
בתרא : גבול. מאימתי נאסרת:
סיפא משנערפה תקבר שמתחלה לא
חבריא. בני הישיבה: צפורי מצורע.
באה אלא על הספק כפרה ספקה
מצורע מאימתי נאסרין רבי יוחנן
אמר
הגהות הב"ח
רבינו גרשום
קי"ל בקדושין בהאיש מקדש
והלכה לה:
משעת שחיטה ורשב"ל אמר משעת
ג
עגלה ערופה אינה משנה. וא"ת
(א) רש"י
פרה נפדית על גבי
דאסורין בהנאה: משעת שחיטה.
לקיחה ואמרינן מ"ט דרבי שמעון בן לקיש
מערכתה. כלומר אם אירע
ולמה דחק לומר אינה משנה
ונאסרת שחוטה אבל המשולחת מותרת
(ב) תוס'
בה פיסול או במלאכה
גמר קיחה קיחה מעגלה ערופה אלא אמר
❖
אם
דכתיב
ושלח את הצפור
לימא תנאי היא כדאמרינן בפ' בתרא
או בשום דבר: תצא.
רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן עגלה
כלומר עם שאר בהמות
דכריתות דתנאי פליגי בהכי
החיה וגו' ולא אמרה תורה שלח
ערופה אינה משנה: מתני' ד שנים שלקחו
של חולין: קשיא דר"ש בן
לתקלה ח): משעת קיחה. ושתיהן
וי"ל דכך היתה קבלה בידם הקשה
הגהות מהר"ב
לקיש אדר"ש בן לקיש.
פרה ובנה איזה שלקח ראשון ישחוט ראשון
נאסרות עד שישלח: גמר קיחה
ה"ר משה מבונדי"ש אמאי לא קאמר
כלומר הכא אמר ריש
רנשבורג
ואם קדם השני זכה: גמ' אמר רב יוסף
לקיש עגלה ערופה אינה
קיחה כו'. מה עגלה ערופה שנאמר
דשוחט דמתני' היינו עורף ופטור
א] תוס'
משנה והכא אמר משעת
בה קיחה ולקחו זקני העיר
לר"ש משום דלא חזיא לאכילה ולרבנן
לענין דינא תנן תנא אם קדם השני הרי זה
קיחה ואסורה מאותה
שעה השחוטה. שחיטה
ההיא עגלת בקר אסורה מחיים אף
חייב משום דעריפה זו היא שחיטה
זריז ונשכר זריז דלא עבד איסורא ונשכר
❖
שאינה ראויה היא: אמר
ולקח למטהר שתי צפרים חיות
כדאמרי' בריש פ' שני שעירי
דקאכיל בשרא: מתני' השחט פרה ואח"כ
רב יוסף לענין דינא תנן.
אסורות מחיים ומיהו עגלה
גבי שעיר המשתלח דחייתו לצוק
כלומר דין הוא שישחוט
שני בניה $ סופג שמונים שחט שני בניה
ראשון: [שחט] שני בניה
ערופה יש לה גבול ליאסר בירידתה
היינו שחיטתו וחייב משום אותו ואת
מוסף רש"י
ואח"כ שחטה סופג את
ואחר כך שחטה סופג את הארבעים ושחטה
לנחל איתן אבל אלו אין בהן מעשה
בנו ובפ' חטאת העוף
ואמר ר"ש בן לקיש.
הארבעים. כלומר שאותן
ואת בתה ואת בת בתה סופג שמונים שחטה
אמרינן $דעריפה מטהרת מידי נבלה
מלקיחה ועד שחיטה וכיון דנאסרות
שני לאוין כולל בשחיטה
אומר היה ר"ש
אחת: ולא בנו ואותו.
ואת בת בתה ואחר כך שחט בתה סופג את
ותירץ ר"ת דא"כ לא הוה ליה למיתני
מחיים על כרחיך משעת לקיחה:
פרה נפדית על גבי
כלומר והיכא דשחט שני
אלא. הא תירוצא דמתרץ אינה משנה
השוחט אלא העורף ודוחק הוא
הארבעים סומכוס אומר משום רבי מאיר
מערכתה.
בניה ואח"כ שחטה אמאי
סופג שמונים: גמ' אמאי אותו ואת
לאו ריש לקיש אמרה אלא ר' יוחנן
דדלמא תנא שוחט משום אחריני פרת
סופג את הארבעי': שנים
1
אחרונים חייבין. כלומר
אמרה דלר"ש בן לקיש מיתסרא
חטאת ושור הנסקל כדאמרינן בפ"ב
בנו אמר רחמנא ולא בנו ואותו לא ס"ד
אחד משום בנו ואותו
דסיפא בקדשים ואיידי
מחיים והא דתנן תצא ותרעה בעדר
ואחד משום אותו ואת
דתניא אותו ואת בנו אין לי אלא אותו ואת
דסליק מבהמה תנא שחיטתו כשרה
מקשינן לה בכריתות ומוקמינן לה
בנו:
ולא קתני מליקתו: אמר רבי ינאי
בנו אותו ואת אמו מנין כשהוא אומר לא
ז
כתנאי: לענין דינא תנן. הא דקתני
(ב"ק עז:)
תשחטו הרי כאן שנים הא כיצד אחד השוחט
גבול שמעתי בה. רבי ינאי לטעמיה
מתני' מי שלקח ראשון ישחוט ראשון
את הפרה ואחד השוחט את אמה ואחד
לאו לענין איסור והיתר שאם רצה
דאית ליה בפ"ב דקדושין
השוחט את בנה שנים האחרונים חייבין
דכפרה כתיב בה כקדשים ולהכי
השני לשחוט ראשון והראשון ימתין
(שבועות יא:)
מיתסרא מחיים כמו שאר קדשים
עד מחר מותר אבל דין הוא אם באו
האי
תצא ותרעה בעדר.
לב"ד שבא האחד לשחוט וחבירו
דמיתסרי מחיים א] וערפו שם דדרשינן
מיניה שם תהא קבורתה איצטריך לאחר עריפה דלא
אומר אני צריך יותר ממך אנו אומרים להם הלוקח ראשון ישחוט שעל
לישני
כאן קודם ירידה
נימא דשריא משום שנעשית מצותה:
מנת כן לקח שאילו לא מכרה בעל הבית לשני ועכב לעצמו היה
כאן לאחר ירידה. תימה הא על כרחך מתני' דכריתות
הלוקח שוחט וכן שנינו בתוספתא הלוקח מבעה"ב הוא קודם
לבעה"ב שעל מנת כן לקח: דלא עבד איסורא. שהקדים בעצמו
מוכחא דלא מיתסר מחיים כדדייק התם י) מסיפא דקתני
גמר
קיחה קיחה. מסקנא לא קיימא
שלא יבא לידי איסור: נשכר. יש לו ריוח שאוכל היום בשר:
דכפרה ספקה והלכה לה:
(סוטה מז.) גבול
שמעתי בה ושכחתי.
מתני' ואח"כ שחטה סופג את הארבעים. דאין כאן שחיטת
הכי בפרק ב' דקדושין אלא מסיק דר"ל כתנא דבי רבי
(קדושין
איסור אלא אחת. ובגמרא יליף דבנו ואותו נמי חייב: שחטה
ישמעאל דיליף הכי נאמר מכשיר ומכפר בפנים פי' מכשיר בפנים
נז.) ונסבין חבריא.
ואת בתה ואחר כך את בת בתה. יש כאן שני אותו ואת בנו:
אשם מצורע מכפר שאר קרבנות ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ פירוש
(זבחים ע:) ירידתה
שחטה ואת בת בתה. אין כאן עדיין איסור ואח"כ שחט את בתה
מכשיר צפורי מצורע מכפר עגלה ערופה ושעיר המשתלח ובפרק
לנחל איתן.
בתרא דכריתות מוקי לה נמי רב המנונא דאמר עגלה ערופה
ויש בשחיטה זו שני איסורין אותו ואת בנו משום אמה ובנו ואותו
(קדושין שם)
משום בתה של זו שכבר נשחטה: סופג ארבעים. דחד לאו הוא
מיתסר מחיים כתנא דבי ר' ישמעאל ותימה היאך משמע ממילתיה
וחדא התראה וחד מעשה: שמונים. וטעמא דסומכוס מפרש בגמ' :
דר' ישמעאל דמיתסר מחיים וי"ל דדייק משום דלא איצטריך למילף
(זבחים שם) משעת
גמ'
לא תשחטו. לשון רבים משמע: הרי כאן שנים. הזהיר את
מכשיר ממכפר אלא ליאסר מחיים דלאחר שחיטה ידעינן מוזה אשר
לקיחה.
שניהם בין אם שוחט האם ובין אם שוחט הבת ולא משכחת לה שנים
[לא] תאכלו לרבות השחוטה כו':
(קדושין
סומכוס
אומר משום ר"מ סופג שמונים. ארישא נמי פליג
עוברין אלא בשלש בהמות והא ט)כיצד בת ואם ובת דאי אם ושני בניה
מעגלה ערופה.
שם)
למה לי קרא פשיטא מה לי חד ומה לי תרי דכי היכי דמחייב
כדפי' בקונטרס וכה"ג אמר בפ' קמא דיבמות
חלוק היה ר"ש אף בראשונה וסיפא נקט משום רבותא דרבנן
אהאי מחייב אהאי ואי בפרה ובתה ובת בתה פשיטא תרוייהו אותו
(שם)
דאע"ג דאיכא שתי
שמות דאותו ואת בנו ובנו ואותו לא לקי אלא
ואת בנו נינהו אלא על כרחך באחד שוחט פרה והשני את אמה
ארבעים כיון
דנפקי
תרוייהו מחד קרא דלא תשחטו:
והשלישי את בתה
קאמר לאשמועינן
דאבנו ואותו נמי מחייב:
אבל
הזורע