פב:
אותו ואת בנו
פרק חמישי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הזורע
כלאים כלאים לוקה. תימה דמשמע הכא דבחד
אבל תרי לא. שחט אחד האם ואחד הבת אפילו אחרון פטור
כא א
א) ב)
קא משמע לן: לא ישחטו. דמשמע לא על ידי אחד ולא ע"י שנים
כלאים לא לקי אלא חדא ואמאי לא לקי נמי משום
ג)
לא יהיו נשחטין: מאי לא תשחטו. דמשמע דתרוייהו עבדי
לא תסיג גבול רעך דלענין איסור כלאים דריש לה
כב ב
איסורא: בהעלם אחד. שלא נודע לו בנתים שחטא ובשוגג
בשבת בפ' ר' עקיבא וי"ל דכיון דאתא נמי לאזהרה דמסיג
ד)
גבול אין לוקין עליו משום כלאים כמו
חייב שתי חטאות וה"ה נמי דמחייב
❖
ה)
שאין לוקין על השגת גבול דניתן
בהתראה אחת ובלאו אחד שני
האי מיבעי ליה לגופיה א"כ ליכתוב לא
ו) ז)
מלקיות: דלישמעינן בעלמא. היכא
להשבון ועוד דהוי לאו שבכללות:
תשחוט מאי לא תשחטו ואכתי מיבעי ליה
תנינא נזיר שהיה שותה כו'.
דאין גופין מוחלקים כגון בשני זיתי
שיטה מקובצת
דאי כתב רחמנא לא תשחוט ה"א חד אין
ח)
א]
חלב: דאע"ג דגופין מוחלקים. שעל
אע"ג דהך דהזורע כלאים
א] דאי כתב רחמנא
תרי לא כתב רחמנא לא תשחטו ואפילו
לא תשחט: ב] קמ"ל
ברייתא היא ובכמה ברייתות שונה
ידי שתי פרות באין לו שני מלקיות
תרי אם כן לכתוב לא ישחטו מאי לא
דכי זרע חטה וחרצן או
א]
מה שבמשנה מ"מ היה לו לשנות
הללו. ופליג סומכוס בסיפא וה"ה
ט)
שעורה וחרצן נמי מיחייב:
תשחטו שמע מינה תרתי: שחטה ואת בת
❖
באותו ענין ששונה במשנה וכה"ג
לרישא דקתני שחט שני בניה ואח"כ י)
ג] ולהכי לא מצי לאוקומי
❖
בתה [וכו']: א"ל אביי לרב יוסף מאי טעמא
אשכחן בפרק עשרה יוחסין
שחטה סופג מ' לסומכוס סופג פ'
כלאים כלאים בבת אחת:
דסומכוס קא סבר סומכוס אכל שני זיתי
גבי אבא שאול היה קורא
וכך מצאתי בתוספתא שחט ה'
תורה אור השלם
בניה ואחר כך שחטה סומכוס אומר
לשתוקי בדוקי דפריך תנינא מה טיבו
חלב בהעלם אחד חייב שתי חטאות ובדין
רבינו גרשום
1. וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד
משום רבי מאיר חייב משום חמשה
של עובר זה כו' ופי' שם בקונטרס
הוא דלישמעינן בעלמא והאי דקא משמע
חד אין תרי לא. כלומר
בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד
לאוין: הזורע כלאים כלאים. משמע
דהכי פריך תנינא כלומר התם הוה
לן בהא להודיעך כחן דרבנן דאע"ג דגופין
אי (מאחד) בן אדם [אחד
בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ:
❖
שזרע וחזר וזרע: ועוד מאי כלאים
ליה למיתני:
שמות יב י
שחט] לאותו ואת בנו
מוחלקין פטרי רבנן או דלמא קסבר סומכוס
אלא פשיטא בבת אחת ובהתראה
(והוא שחטן) יהא חייב
כלאים. חדא זריעה נמי מחייב חדא:
אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד אינו
אבל אי אחד [שחט]
אחת. פי' או בהתראה אחת
בבת אחת. בידו אחת חטה וחרצן
אותו [ואדם אחר שחט]
גליון הש"ס
חייב אלא אחת והכא היינו טעמא הואיל
ובידו אחת שעורה וחרצן: אלא לאו
ואפי' בזה אחר זה דאפילו בהא פטרי
את בנו לא יהא חייב.
תוס' ד"ה ולאפוקי וכו'
כתב רחמנא לא תשחטו
וגופין מוחלקין א"ל אין קסבר אכל שני
סומכוס. ושמע מינה אכל שני זיתי
רבנן כמו נזיר שהיה שותה כל היום
אבל מודה.
דאפי' תרי: ש"מ תרתי.
❖
חלב בהעלם אחד חייבט): לעולם רבנן.
דאינו חייב אלא אחת:
זיתי חלב בהעלם אחד חייב שתי חטאות
דאפילו בנו ואותו: אע"ג
ולאפוקי מדרבי יאשיה דאמר
ובב' התראות ודקשיא לך פשיטא הא
דגופין מוחלקין פטרי.
ממאי מדתנן הזורע כלאים כלאים לוקה
כלומר כיון דכלל שני
אינו חייב עד שיזרע
קמ"ל דאיכא תרי גווני כלאים דבין
מאי לוקה אילימא לוקה אחת פשיטא ועוד
הגהות מהר"ב
איסורין בשחיטה אחת
חטה ושעורה וחרצן במפולת יד.
חטה וחרצן ובין שעורה וחרצן הוו
אע"ג דאיכא אותו ואת
מאי כלאים כלאים אלא פשיטא ב' מלקיות
רנשבורג
נראה דאינו חייב משום כלאי הכרם
כלאים ולאפוקי מדרבי יאשיה דבעי
בנו ובנו ואותו אינו סופג
במאי עסקינן אילימא בזה אחר זה ובשתי
א] גמ'
אלא ארבעים: אלא לאו
שלשתן כאחד: אכל מזה כזית ומזה
קאמר $ אבל מודה דמשום כלאי
ב] שם
סומכוס היא. כלומר וחייב
התראות תנינא א נזיר שהיה שותה יין כל
כזית. משני גיד הנשה של שתי ירכות
זרעים מיחייב בתרי מינין בחטה
על כל אחת ואחת אע"ג
❖
היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל
של בהמה אחת: ארבעים. ר' יהודה
ושעורה לחודיה וכן משמע דכי
דבבת אחת ובהתראה
אחת: לא לעולם רבנן
תשתה והוא שותה אל תשתה והוא שותה
קאמר קמ"ל דכי זרע חטה וחרצן
לטעמיה דאמר בפ' גיד הנשהי) אינו
היא. כלומר ומאי לוקה
נוהג אלא באחת: מאי טעמא דרבי
ושעורה וחרצן נמי חייב ולא נקט
חייב על כל אחת ואחת אלא פשיטא בבת
לוקה אחת כיון דבחדא
מוסף רש"י
התראה ובבת אחת היא
יהודה. דאמר אינו סופג אלא ארבעים
חטה ושעורה משמע דמודי בה ר'
אחת ובהתראה אחת מני אילימא רבנן
חטה ושעורה וחרצן.
אינו לוקה אלא אחת והא
לא הוה ליה למילקי כלל כל חדא
יאשיה ועוד נראה לפרש דקרי תרי
(בכורות
דפליגי עליה דסומכוס השתא ומה התם
קמ"ל דאיכא תרי גווני
וחדא התראת ספק הוא דהא מספקא
גווני כלאים כלאי זרעים וכלאי הכרם
נד.) במפולת יד.
כלאים ואי לאו דבבת
דגופין מוחלקין פטרי רבנן הכא לכ"ש אלא
אחת היא הוה מיחייב
ליה לר' יהודה באיזו מהן נוהג בשל
חטה ושעורה וחטה וחרצן ובחד גוונא
(ברכות כב.)
תרתי: והיכי דמי תרי גווני
לאו סומכוס היא לא לעולם רבנן ב] ומילתא
ימין או בשל שמאל דקתני התם
מודי רבי יאשיה ובחד פליג אבל
כלאים. דבידו אחת שעורה
אגב אורחיה קמ"ל דאיכא תרי גווני כלאים
והדעת מכרעת שהוא של ימין ואיבעיא
חטה וחרצן ושעורה וחרצן כולה חד
וחרצן ובידו אחת חטה
וחרצן והפילן בבת אחת
ולאפוקי מדרבי יאשיה דאמר רבי יאשיה
להו פשיטא ליה של ימין ומאי דעת
גוונא הוא ויש ספרים שכתוב בהם
וזרען: בהא לימא ר' יהודה
דעת תורה או ספוקי מספקא ליה
בהדיא או שעורה וחרצן ואפילו
עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת
ב
סופג ארבעים. כלומר אפי'
ומאי דעת דעת נוטה ומדלא פשטיה
לספרים דכתיב בהם ושעורה יש
ארבעים לר' יהודה אינו
יד קמ"ל דכי זרע חטה וחרצן ושעורה וחרצן
ב]
סופג דהוי התראת ספק
מהא דמיפשט פשיטא ליה ש"מ לאו
לפרש כמו או שעורה ולהכי לא מצי
נמי מחייב ת"ש אכל מזה כזית ומזה כזית
אכל מזה
דמתרין אותו מספק דלא
(קדושין לט.)
לאוקומי כלאים ג] בבת אחת כמו חטה
בשתי התראות קאמר דהא שמעינן
כזית ומזה כזית.
תיכול דספק הוא אם של
סופג שמונים רבי יהודה אומר אינו סופג
(לקמן
ושעורה וחרצן דלקי תרתי לאפוקי
ליה דאמר התראת ספק לא שמה
ימין הוא דר' יהודה אינו
אלא מ' היכי דמי אילימא בזה אחר זה
צא.) אינו סופג אלא
מחייב אלא על של ימין:
התראה: הכה זה וחזר והכה זה.
מדרבי יאשיה דהא לרבי יאשיה נמי
מ'.
הכה את זה. כלומר ספק
ובשתי התראות מ"ט דרבי יהודה התראת
מי שלא שהתה אחר גיטה שלשה
לקי תרתי וכן משמע בירושלמי במס'
(לקמן צו.) הכה את
בן תשעה לראשון או
ספק היא ושמעינן ליה לרבי יהודה דאמר
זה וחזר והכה את
בן שבעה לאחרון: בזה
חדשים וניסת וילדה ספק בן תשעה
כלאים בפ"ט דקאמר על דעתיה דר'
זה.
אחר זה פטור. כלומר
התראת ספק לא שמה התראה דתניא הכה
לראשון וספק בן שבעה לאחרון
יאשיה כתיב שדך לא תזרע כלאים
דהתראת ספק הוא שאין
וכשגדל הכה את האחד וחזר והכה
ולאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך פי'
את זה וחזר והכה את זה קלל את זה וחזר
אנו יודעין אי זהו אביו
או זה או זה: אלא
את חבירו: חייב. דקסבר התראת
כיון דבלא חרצן מיחייב משום שדך
וקלל את זה או שהכה שניהם בבת אחת או
לאו סומכוס היא. כלומר
ספק שמה התראה: בבת אחת.
דאי לא מחייב ר' יאשיה בכלאי זרעים
שקלל שניהם בבת אחת חייב ר' יהודה אומר
מה דאמרי' סופג שמונים
הרים שתי ידיו והכה זה באחת וזה
בלא כרם מאי קא בעי ומשני משום
(מכות טז.) חייב.
זהו סומכוס דלענין אותו
בבת אחת חייב בזה אחר זה פטור אלא
ואת בנו מחייב שמונים
באחת: חייב. דהתראת ודאי היא:
שדך לוקה ומשום כרמך לוקה וטעמא
הכא נמי מחייב שמונים
פשיטא בבת אחת ובהתראה אחת ומאן תנא
בבת אחת. דהויא התראת ודאי
דר' יאשיה דבכלאי הכרם לא מחייב
אע"ג דבבת אחת: לעולם
קמא אילימא רבנן דפליגי עליה דסומכוס
וקאמר ת"ק סופג שמונים: אלא
אלא בג' מינים ובכלאי זרעים מחייב
(יבמות קא.)
בזה אחר זה ובשתי
בבת אחת.
התראות כו'. לעולם בזה
השתא ומה התם דגופין מוחלקין פטרי
לאו סומכוס היא. דלא אשכחן תנא
בב' מפרש ר"י משום דזריעת כלאים
(שם ולקמן
אחר זה ובשתי התראות
דאית
ליה הא סברא אלא
משמע שני מיני זרעים וחרצן לאו
רבנן הכא לא כל שכן אלא לאו סומכוס
צא.)
ורבנן ומש"ה אמרי' סופג
הוא: באש תשרופו. עשה הוא
מין זרע הוא אבל אין לפרש דמשמע
שמונים (ואם פרכת והא ר'
היא לא לעולם בזה אחר זה ורבנן והאי
יהודה אמר סופג ארבעים
ולאו שניתק לעשה אין לוקין
ליה לא תזרע בהדי כרמך כלאים אבל
תנא סבר לה כאידך תנא דרבי יהודה
(מכות
והתראת ספק לאו שמה
עליו
והמותיר בפסח פטור:
שדך בלא שום זרע קרוי שדה דהא
שם) חייב.
התראה) ואי פרכינן לר'
דאמר התראת ספק שמה התראה דתניא
לא שייך לפרש כן גבי בהמתך ומיהו
יהודה אמאי סופג ארבעים
בא
לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו
והא התראת ספק הוא.
1
ר' יהודה במס' כלאים
(יבמות שם) בזה
סבר לה כאידך דר' יהודה.
בא אחר זה פטור.
לא מחייב בכלאי זרעים עד שיזרע
דתניא לא תותירו ממנו
עד בקר והנותר וגו'
חטה ושעורה וכוסמת או שני חטים ושעורה או שני שעורים וחטה דבעי כלאי זרעים בהדי שדך והא דאמר בריש פרק בתרא דבכורות
יצהר ותירוש אין מעשרין מזה על זה דאמר קרא כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן אמרה תורה תן חלב לזה וחלב לזה אין לי
(שם)
אלא תירוש ויצהר תירוש ודגן דגן ודגן מנין אמרת ק"ו ומה תירוש ויצהר שאין כלאים זה בזה אין מעשרין כו' ולרבי יאשיה מייתי לה
הכי ומה תירוש ויצהר שאין כלאים זה בזה (אפי' ע"י דבר אחר) אין מעשרין מזה על זה תירוש ודגן דגן ודגן שהם כלאים ע"י דבר אחר כו' לא
נקט דבר אחר אלא משום תירוש ודגן: מאי טעמא דרבי יהודה התראת ספק היא. וא"ת והא מסיקנא בפ' גיד הנשה דמפשט
פשיטא ליה לרבי יהודה דשל ימין וי"ל דהכא בעי למימר
דתפשוט מהכא דלא מספקא ליה ומסיק דלעולם לא
תפשוט וסבר לה כאידך כו':
וכדברי