אותו ואת
בנו פרק
חמישי חולין
פג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכדברי
רבי יוסי הגלילי אף ערב יום הכפורים בגליל. תימה
בא הכתוב ליתן עשה. טעמא דבא הכתוב הא לאו הכי לקי אע"ג
כג א
א)
דבריש כתובות פריך יום הכפורים שחל להיות
דהתראת ספק היא דכל אימת דאתרו ביה מצי אמר אכתי ליליא
ב)
הוא: לא מן השם הוא זה. לא מטעם זה הוא פטור: שאין בו
בשני בשבת ידחה גזירה שמא ישחוט בן עוף ואמאי לא פריך משאר
כד ב ג
מעשה. ישב לו ולא אכל ומאליו נעשה נותר: משתי ירכות של
ימים טובים דהוי לכ"ע ואומר ר"ת דבשאר ערב י"ט שוחטין בהמות
ג)
ד) ה)
שתי בהמות. ומדנקט שתי בהמות
כדאמר הכא אבל ערב יוה"כ לא היו
ו)
שמע מינה בימינות קאמר ות"ק
אוכלין אלא בשר עוף ודגים כדאמר
בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה
כה ד ה ו
ז)
א
דהכא כרבי יהודה ס"ל דאין נוהג
בב"ר גבי ההוא דזבן נונא והא דלא
ח)
לומר שאין לוקין עליו דברי ר' יהודה רבי
אלא באחת. ומהא פשטינן בפרק גיד
חשיב הכא ערב יו"ט ראשון של חג
יעקב אומר לא מן השם הוא זה אלא משום
הנשה דפשיטא ליה לר'
אומר ר"ת משום דכולי עלמא טרידי
ט)
דה"ל לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו
כו ז
דבימין: דלית ביה כזית.
יהודה
בסוכה ולולב ואין להן פנאי להרבות
מעשה אין לוקין עליו ת"ש אכל שני גידין
ב
בקמא או בבתרא אלא בחד מינייהו
בשחיטה כל כך כ):
משתי ירכות משתי בהמות סופג שמונים ומודה רבי יהודה. תימה למאן
י) כ)
ות"ק מחייב דקסבר בריה הוא
❖
רבי יהודה אומר אינו סופג אלא מ' היכי דמי
ל)
ח
ובריה [אין] צריכה שיעור כדתנן
מודה דאימתי דרבי יהודה
אילימא בזה אחר זה ובשתי התראות מ"ט לפרש הוא כדאמרינן בסנהדרין בפרק
במסכת מכות אמר להם רבי
שמעון אי אתם מודים לי באוכל נמלה
זה בורר ל):
דרבי יהודה דאמר ארבעים ותו לא אלא
תורה אור השלם
כל שהוא [שהוא] חייב אמרו לו מפני
פשיטא בבת אחת ובחדא התראה מאן ת"ק הדרן עלך אותו ואת בנו
1. וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת
ט
שהיא כברייתה. ואית דמפרשי דלית
אילימא רבנן דפליגי עליה דסומכוס ומה
בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם
ביה כזית בחד מינייהו אלא בתרוייהו
ויקרא כב כח
אֶחָד:
התם דגופין מוחלקין פטרי רבנן הכא לא כל שכן אלא לאו סומכוס היא
2 וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם
י
ואין נראה בעיני שיהו שתי התראות
לעולם בזה אחר זה ודקאמרת מ"ט דרבי יהודה כגון דלית ביה כזית דתניא
ג
וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי
מצטרפות דאי אכיל ליה לבתרא בתוך
אכלו ואין בו כזית חייב ר' יהודה אומר עד שיהא בו כזית: מתני' דבארבעה
עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד:
❖
כדי אכילת פרס היינו בבת אחת
כ
בראשית א ה
פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט בתה
ואי לאחר כדי אכילת פרס תו לא
כז ל
מכרתי לשחוט ואלו הן ערב יום טוב האחרון של חג וערב יום טוב הראשון
מצטרפי: עד שיהא בו כזית. דקסבר
מוסף רש"י
של פסח וערב עצרת וערב ראש השנה וכדברי רבי יוסי הגלילי אף ערב יום
לאו בריה חשיב אלא כחתיכה מן
בא הכתוב ליתן עשה
הבהמה: מתני' בארבעה פרקים
הכפורים בגליל אמר רבי יהודה האימתי בזמן שאין לו ריוח אבל יש לו ריוח
מ
אחר לא תעשה.
❖
בשנה. דרך ישראל לעשות סעודות
אין צריך להודיעו ומודה רבי יהודה במוכר את האם לחתן ואת הבת לכלה
ו
וסתם הלוקח בהמה אינו לוקח אלא
שצריך להודיעו בידוע ששניהם שוחטין ביום אחד בארבעה פרקים אלו
ז
לשוחטה מיד לפיכך המוכר בהמה
משחיטין את הטבח בעל כרחו אפילו שור שוה אלף דינרים ואין לו ללוקח
רבינו גרשום
לחבירו ומכר תחלה אמה או בתה
אלא דינר כופין אותו לשחוט לפיכך אם מת מת ללוקח אבל בשאר ימות
(שבועות ג:)
בו ביום צריך שיאמר לשני דע לך
בא הכתוב ליתן עשה אחר
השנה אינו כן לפיכך אם מת מת למוכר: גמ' תנא אם לא הודיעו הולך ושוחט
לא תעשה. כלומר דעשה
שהיום מכרתי אמה לשחוט או בתה
(סנהדרין סג:)
זו והנותר [ממנו וגו' באש
ואינו נמנע: אמר רבי יהודה אימתי [וכו']: למה לי למיתני את האם לחתן
מכרתי לשחוט שמא כבר נשחטה:
תשרפו] ולא תעשה זו לא
ואת הבת לכלה מלתא אגב אורחיה קמשמע לן דאורח ארעא למטרח בי
תותירו ועכשיו זה ספק
ביום טוב האחרון של חג. היו מרבין
(מכות ד:)
לא ידעינן אם יותיר אם
בשמחה מפני שרגל לעצמו הוא
חתנא טפי מבי כלתא: בארבעה פרקים אלו [וכו']: והא לא משך אמר
לאו ואעפ"כ חייב מלקות
וחביב עליהן: שאין לו ריוח. הפסק
רב הונא אמר רב כשמשך אי הכי אימא סיפא אבל בשאר ימות השנה
ומשום הנותר שבה אחריו
אינו חייב ודברי ר' יעקב
בינתים שמכר האם היום: אבל יש
אינו כן לפיכך אם מת מת למוכר והא משך אמר ר' שמואל בר רב יצחק
יביא כאן משום גררה:
לו ריוח. שמכר את הראשונה אתמול
אלא לאו סומכוס היא.
לעולם שלא משך וכגון שזיכה לו על ידי אחר בארבעה פרקים אלו
והשניה היום: אין צריך להודיעו.
(פסחים פד.) לא מן השם
כלומר וש"מ אכל ב' זיתי
דזכות הוא לו זכין לאדם שלא בפניו בשאר ימות השנה דחוב הוא לו
ח
הוא זה.
חלב בהעלם אחד חייב על
שאני אומר אתמול שחט הראשון:
כל אחת ואחת: ערב יו"ט
אין חבין לאדם שלא בפניו רבי אלעזר אומר אמר רבי יוחנן ט בארבעה
ומודה רבי יהודה כו'. אע"פ שלקח
אחרון של חג כו'. כלומר
פרקים אלו העמידו חכמים דבריהם על דין תורה דאמר רבי יוחנן דבר
זה היום וזה למחר: משחיטין הטבח
י
(שבועות
דהשתא סתמא דמלתא
ג:)
ודאי מאי דהוה ליה אכל
תורה מעות קונות ומה טעם אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו
בעל כרחו. כדמפרש ואזיל שאם
כ
(סנהדרין סג:)
בימים שעברו ואינו קונה
נשרפו חטיך בעליה: מתני' יום אחד האמור באותו ואת בנו היום הולך
קבל דינר מלוקח ליתן לו בדינר בשר:
1ל
אותה אלא לשחוט לפיכך
אפילו שור שוה אלף זוז. שוחטו על
צריך להודיעו: אימתי בזמן
אחר הלילה את זו דרש רבי שמעון בן זומא נאמר במעשה בראשית 2יום אחד
שאין לו ריוח. כלומר בערב
כרחו אף על פי שאין לוקחין לשאר
ונאמר באותו ואת בנו יום אחד מה יום אחד האמור במעשה בראשית היום
יו"ט קנאה דודאי באותו
ובגמרא מפרש טעמא: ואין ללוקח
(מכות ד:)
יום ישחטנה לפיכך צריך
הולך אחר הלילה אף יום אחד האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה:
משתי בהמות.
בו אלא דינר. שנתן דינר לטבח: מת
להודיעו: אבל יש לו ריוח
גמ' ת"ר את זו דרש ר"ש בן זומא לפי שכל הענין כולו אינו מדבר אלא
בינתים. כגון שקנאה שנים
ללוקח. ומפסיד הדינר: אינו כן.
או שלשה ימים קודם לחג
בקדשים מ ובקדשים לילה הולך אחר היום יכול אף זה כן נאמר כאן יום אחד
דבעינן משיכה וכל זמן שלא משך
א"צ להודיעו מאן נימא
ונאמר במעשה בראשית יום אחד מה יום אחד האמור במעשה בראשית היום
חוזר בו הטבח: גמ' למה לי למיתני
(לקמן
לן דבאותו יום ישחוט
צא.) אכלו ואין בו כזית
שמא למחר או ליום אחר
את האם לחתן. ליתני במוכר זו הולך אחר הלילה אף יום [אחד] האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה
חייב.
ישחוט: ואין ללוקח אלא
רבי
לחתן וזו לכלה ומאי פסקה דנקט
(לקמן צו.)
דינר. כלומר שלא נתן לו
בארבעה פרקים בשנה.
ללוקח אלא דינר כופין
לחתן אם ולכלה בת: למיטרח בי חתנא. ולעשות סעודה טפי מכלתא: שזיכה לו ע"י אחר. המוכר הזה מסר את השור לאדם אחר
אותו לשחוט וישלם לו את
שלא בפני הלוקח ואמר לו זכי בשור זה לפלוני להיות לו בדינר בשר: דזכות הוא לו. מסירה זו זכות היא לו דהא לא סגי ליה בלא
השאר ושל לוקח חשיב:
בשר: חוב הוא לו. להוציא הוצאות הפסד הוא לו: אין חבין לו. דאין אדם נעשה שליח לחבירו שלא מדעתו להפסידו אבל להרויחו
מלתא אגב אורחיה קמ"ל
דאורחא דמלתא למיטרח
אנן סהדי דניחא ליה לפיכך זכין ואין חבין: על דין תורה. שקונין לו מעותיו בלא משיכה: דבר תורה מעות קונות. מכיון שנתן
כו'. כלומר דחזינן המוטב
מעות למוכר אין אחד מהם יכול לחזור דגמרינן מהקדש דכתיב ונתן הכסף וקם לו: ומה טעם אמרו משיכה קונה כו'. דאי
לחתן והגרוע לכלה: היום
מוקמת להו לפירי באחריות הלוקח משנתן מעות אי מתרמי דליקה בבית המוכר שהפירות שם לא טרח לאצולינהו אבל סתם
הולך אחר הלילה. כלומר
מושך ממטי להו לביתיה: מתני' היום הולך אחר הלילה. שחט האם משחשכה לא ישחוט הבת כל הלילה וכל
לילה ויום שאם שחט
אותו ביום מותר לשחוט
המחרת אבל שחט האם ביום שוחט הבת בלילה דאין הלילה הולך אחר יום: את זו דרש. משום דבעניינא דקדשים
היום
(ע"ז ה:) ערב
בנו בלילה אבל אם שחט
יו"ט האחרון של חג.
אותו ואת בנו איצטריך למדרשה כדתניא בגמרא: מעשה בראשית. ויהי ערב ויהי בקר ברישא
כתיב
ערב והדר בקר:
בלילה אסור לשחוט בנו
ביום שלאחר הלילה: הכא
גמ' לפי שכל הענין. הפרשה הזאת סמוכה לקדשים דכתיב ירצה לקרבן אשה וסמיך ליה אותו ואת בנו: בקדשים לילה הולך
במאי עסקינן כגון שזיכה
היום. דכתיב ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו
אחר
עד בקר אלמא לילה שלאחריו קרי יום קרבנו עד הבקר:
(שם) וערב יו"ט
לו ע"י אחר. כלומר שנתן
הראשון של פסח.
לו לוקח דינר והלך לדרכו
רבי
(שם)
וזיכה לו מוכר ללוקח על
וערב עצרת.
(שם) וערב ראש השנה. (שם)
יד אחר שלא בפניו שאמר לו טול שור ברשותך שתהא מזכה לו לפלוני: בארבעה פרקים אלו דזכות הוא לו. כלומר שחייב
ערב יום הכפורים. (שם) בגליל. (שם)
לקנות בשר בשביל שמחת יו"ט וזכין לאדם שלא בפניו: בשאר ימות השנה דחובה הוא. כלומר דלקונה הוא חוב ולא
ואין לו ללוקח. אלא דינר. (ערובין פא:) אם מת מת ללוקח.
זכות אין זכין לו לאדם אלא בפניו: דבר תורה מעות קונות. כלומר דכתיב או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד דהיינו
(שם) אבל בשאר ימות השנה אינו כן.
מעות ומפני מה אמרו משיכה קונה דאינו קונה שום אדם עד שימשך: גזירה שמא יאמר המוכר נשרפו חטיך בעלייה. ויהיו
(שם) אם לא הודיעו.
לו החטין קנוין בעל כרחו: עכשיו אמרו חכמים שאינן חשובין של לוקח עד שימשוך כדי שישמרם המוכר אותם יפה יפה
עד שיבואו ברשותו: ובקדשים לילה הולך אחר היום. תודה שנאכלת ליום ולילה עד חצות וכגון זבחי שלמי צבור: יום
(בכורות כא:) שזיכה לו. על ידי אחר.
המיוחד טעון כרוז כגון הני ארבעה פרקים: סליק פירקא
(ערובין פא:) דזכות הוא לו.
(שם) דחוב הוא לו. (שם) אין חבין לאדם שלא בפניו.
(קדושין כג.) (כתובות י: וכעי"ז ב"מ י.)
(סוטה כה.) דבר תורה מעות קונות.
(ערובין פא:) (בכורות יג:) שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה.
(ב"מ מו:) (קדושין כח: וכעי"ז ערובין פא:)
ובקדשים לילה הולך אחר היום. (תמורה יד.) הדרן עלך אותו ואת בנו