כסוי הדם פרק ששי
חולין
פד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וליפרקינהו
וליכסינהו. תימה מנלן שצריך לפדותו ולחייבו
וליפרקינהו. ויהיו
מותרים באכילה והדר ליכסייה לדם: בעינן
ז
א)
א
העמדה והערכה.
אין פודין את הקדשים לאחר מיתה מפני
בכסוי ועוד דמתניתין ואין נוהג במוקדשין קתני
ח ב
ב)
שכתוב בהן והעמיד את הבהמה לפני הכהן (והרים)
ואי פריק להו אין זה מוקדשין וי"ל דהכי פריך כיון שסופו לפדותו
ט ג
אינה יכולה לעמוד: וכמאן.
[והעריך] אותה הכהן ולאחר מיתה
משום הפסד קדשים לכשיפדה הוה למפרע שחיטה ראויה א"כ
ג)
מוקמת למתניתין דתרצת לה בהני תרי
ליכסינהו ואפילו קודם פדייה ועוד
ד)
טעמי ג] שחיטה שאינה ראויה לאו
דאית ליה לר"ש י) כל העומד לפדות
וליפרקינהו וליכסינהו בעינן העמדה
א
י ד
שחיטה היא ובעינן העמדה והערכה:
כפדוי דמי ואפילו לא יפדם לבסוף
ה)
והערכה וכמאן אי כר"מ דאמר הכל היו
ו)
אי כר"מ דאמר. בפ"ב דתמורה
הויא שחיטה ראויה ו] כ) משום
בכלל העמדה והערכה האמר שחיטה שאינה
ז)
: הכל היו בכלל העמדה
(ב) שחיטת קדשים דהויא שחיטה
ראויה שמה שחיטה אי כר' שמעון דאמר
יא ה ו
והערכה. אחד קדשי מזבח שנפל
ראויה לר"ש אפילו נשפך משום
❖
שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה
בהם מום ואחד קדשי בדק הבית:
דכל העומד לזרוק כזרוק דמי
ח)
האמר לא היו בכלל העמדה והערכה אמר
האמר. במתני' השוחט
כדאמרינן במרובה :
ט)
בעינן העמדה והערכה. וא"ת
רב יוסף רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי
ונמצאת טריפה חייב לכסות אלמא
מוסף רש"י
י)
בשחיטה שאינה ראויה סבר לה כר' שמעון
שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה:
והא כל זמן שמפרכסין
❖
כ)
העמדה והערכה.
ר"ש סבירא ליה התם ח) קדשי מזבח
בני העמדה והערכה נינהו כדאמר
בהעמדה והערכה סבר לה כר"מ ואיבעית
בכלל העמדה והערכה קדשי בדק
לעיל בפרק ב' וכ"ת בעינן
(א)
אימא כולה ר"ש היא ושאני הכא דאמר
תורה אור השלם
הבית לא היו: רבי היא. מתניתין
העמדה והערכה הא תנן שחט בה
קרא 1 ושפך וכסה $ מי שאינו מחוסר אלא
רבי סתמה לפי דעתו ונסיב מילתיה
שנים או רוב שנים ומפרכסת הרי
1. וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי
(שבועות יא:)
שפיכה וכסוי יצא זה שמחוסר שפיכה פדייה
רבי היא.
כי הני תרי תנאי בחדא כמר שראה
היא כחיה לכל דבריה ודוחק לומר
יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר
וכסוי והשתא דאתית
להכי אפילו תימא
בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד
דבריו של זה בזו ושל זה בזו: והשתא
דהכא איירי בעוף דאין בו חיות כל
חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל
קדשי מזבח מי שאינו מחוסר אלא שפיכה
❖
דאתית להכי. דדרשינן כה"ג: אפילו
כך דהכשרו בסימן אחד דאין סברא
ב
(ר"ה ז:)
וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ
ויקרא יז יג
וכסוי יצא זה שמחוסר שפיכה גרירה וכסוי
תימא בקדשי מזבח. ודקאמרת
בֶּעָפָר:
לחלק ומפרש ה"ר שמעיה דשחט
2. רַק הַדָּם לֹא תֹאכֵלוּ
ליגרריה וליכסייה אמר קרא כו':
בה שנים או רוב שנים היינו
מר בר רב אשי אמר אמר קרא חיה או
1
עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ
שיטה מקובצת
מה חיה. סתמא אינה קדש שאינה
כדאמרינן בהעור והרוטב
כַּמָּיִם: דברים יב טז
עוף מה חיה אינה קדש אף עוף אינו קדש
א] נצודין ועומדין כגון
3. אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה
ראויה להקריב: אוציא תורים ובני
דישראל בטמאה ועובד כוכבים
אי מה חיה שאין במינו קדש אף עוף שאין
אווזים ותרנגולים מנין
מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר וְנֹגֵעַ
יונה. מדין כסוי ואפילו הן של חולין:
בטהורה כדפירש ר"ח לעיל בפ"ב
ת"ל: ב] ישפות קדרה בכל
בְּנִבְלָתָם יִטְמָא:
במינו קדש אוציא תורין ובני יונה שיש במינן
יום ואינך אימת: ג] בהני
הואיל ויש במינן קדש. אלא לא גרסי':
והתם דוקא מפרכסת היא
ויקרא יא לו
קדש לא כחיה מה חיה לא חלקת בה אף
4. כִּי יַרְחִיב יְיָ אֱלֹהֶיךָ
תרי טעמי דשחיטה שאינה
לא חלקת בה. דכולן חייבות בכסוי
כחיה דע"י שחיטה אינה ניתרת
ראויה: ד] ותמיד העולם
אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר
עוף לא תחלוק בו אמר ליה יעקב מינאה
דהא אין בה קדושה: אף עופות
באכילה והויא כחיה עד שתמות וכן
היה מתנונה והולך:
לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר
לרבא קי"ל חיה בכלל בהמה לסימנין אימא
ה] כגון אנו אפי' אם אין
לא תחלוק בהם. לומר מין זה חייב
הא דקאמר התם בפ"ב מדמי פסח
כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל
לנו הפרוטה מצוה עלינו:
בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ
ומין זה פטור ומיהו חולין בעינן כחיה:
נמי בהמה בכלל חיה לכסוי אמר ליה עליך
מי אידחו וחשובה מפרכסת כחיה
ו] ואפי' לא יפדם לבסוף
תֹּאכַל בָּשָׂר:
ט) לסימנין. שאין סימני חיה מפורשת
כשלא גמר שחיטה איירי דבשחיטה
אמר קרא על הארץ תשפכנו כמים מה
דברים יב כ
הויא שחיטה ראויה כמו
2
שחיטת קדשים: ז] אבל
5. כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם
אלא בבהמה כתיב כל
פורתא לא משתריא באכילה אבל
מים לא בעי כסוי אף האי נמי לא בעי כסוי
במדרש אומר אורח יום
אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
בהמה מפרסת פרסה וגו': אימא
הכא דבשחיטה זו משתרי באכילה
אלא מעתה יטבילו בו אמר קרא 3 אך
ראשון מאכילו אווזים
לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם וְזָבַחְתָּ
❖
נמי בהמה בכלל חיה לכסוי. דהא
לאו בני העמדה והערכה נינהו:
ותרנגולים יום שני וכו':
מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר
מעין ובור מקוה מים יהיה טהור הני אין
יצא זה שמחוסר שפיכה גרירה
ג
ילפינן בבהמה המקשה
נָתַן יְיָ לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ
מידי אחרינא לא ואימא ה"מ למעוטי שאר
וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל
וכיסוי. ולא דמי לדם הניתז
דאף בהמה בכלל חיה: אלא מעתה
אַוַּת נַפְשֶׁךָ:
רבינו גרשום (המשך)
משקין דלא איקרו מים אבל דם דאיקרי
יטבילו בו. כיון דמים אקרי: אך
דהתם אם לא היה ניתז
דברים יב כא
6. כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ
ר"מ שחיטה שאינה ראויה
מים ה"נ תרי מיעוטי כתיבי מעין מים ובור
מעין ובור. בפרשת שרצים כתיב
לא היה צריך גרירה אבל כאן אי
אפשר בלא גרירה: מה חיה
שמה שחיטה ואע"ג דלא
וּמְחִיר שָׂדֶה עַתּוּדִים:
דמשמע אך מעין ובור יטהר את
מים אימא אידי ואידי למעוטי שאר משקין
פרקיה ליבעי כסוי סבר
משלי כז כו
שאינה קדש. וא"ת והא אפילו קדשים
מי שנטמא בשרצים: אבל דם דאקרי
7. וְדֵי חֲלֵב עִזִּים לְלַחְמְךָ
לה כר"ש דאמר שחיטה
חד למעוטי זוחלין וחד למעוטי מכונסין תלתא
שאינה ראויה לאו שמה
לְלֶחֶם בֵּיתֶךָ וְחַיִּים
מים ה"נ. דמטבילין: זוחלין. שאר
טעונים כסוי דתנן בפרקין
❖
מיעוטי כתיבי מעין מים ובור מים מקוה מים
שחיטה: ואי בעי תימא
משלי כז כז
לְנַעֲרוֹתֶיךָ:
משקין שנתנן במקום מדרון והזחילן
קדשים בחוץ רבי מאיר מחייב
כולה כר"ש ואי פרכינן אי
ת"ר 1 אשר יצוד אין לי אלא אשר יצוד
למקוה דאילו גבי מים קי"ל בתמורה
ויש לומר דאינה קדש בפנים קאמר:
כר"ש הא מצי למפרקיה
עשרה מנה יקח ליטרא דגים
בפ"ק השאיבה מטהרת נצודין ועומדין מאליהן מנין כגון אווזין
ליפרקיה וליכסיה: שאני
א]
גליון הש"ס
הכא דאמר קרא ושפך
ותרנגולים ד ת"ל ציד מ"מ א"כ מה ת"ל
נ' מנין יקח ליטרא בשר.
ברבייה והמשכה אם רבו מי גשמים
גמ' מי שאינו מחוסר.
וכסה כו'. אפי' בקדשי
אשר יצוד למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל
מזבח אין נוהג (למה אין
במקומם היו דגים בזול יותר מן
עד כ"א סאין ממשיך לתוכן שאובין
❖
נוהג) מטעם זה מי שאינו
בזחילה י"ט סאין: תלת מיעוטי.
אדם בשר אלא בהזמנה הזאת ת"ר כי
הבשר כדפירש בקונטרס אבל במדרש
4
מחוסר אלא שפיכה:
דמים אכולהו קאי: מעין מים. ולא
אומר ז] אורחים יום ראשון אווזין
ירחיב ה' אלהיך את גבולך למדה תורה
אוציא תורים ובני יונה
ה
שיש במינן קדושין. כלומר
שאר משקין ואפילו זוחלים: בור מים.
ותרנגולים יום ב' דגים יום שלישי
הגהות הב"ח
דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון
דאפי' חולין אינן חייבין
ולא שאר משקין ואפילו מכונסין:
בשר [רביעי] קטנית:
(א) רש"י
יכול יקח אדם מן השוק ויאכל ת"ל 5 וזבחת
בכסוי כיון שיש במינן
מקוה מים. ולא דם: אלא בהזמנה
היו (ב) תוס'
קודש: כחיה מה חיה לא
מבקרך ומצאנך יכול יזבח כל בקרו ויאכל כל צאנו ויאכל ת"ל מבקרך
חלקתה בה כו'. כלומר
הזאת. כאילו הוא צד שאינה מזומנת
דשחיטת קדשים הויא
דכל חיות חייבות בכסוי
ולא כל בקרך מצאנך ולא כל צאנך מכאן אמר רבי אלעזר בן עזריה
לו כלומר לא יאכל בשר תדיר שלא
❖
אף כל עופות חייבות
מי שיש לו מנה יקח לפסו ליטרא ירק עשרה מנה יקח לפסו ליטרא דגים
יעני: מבקרך. אם יש לו בעדרו
ו
בכסוי וזהו דחולין: קי"ל
חיה בכלל בהמה לסימנין.
חמשים מנה יקח לפסו ליטרא בשר מאה מנה ב] ישפתו לו קדרה בכל יום ואינך
יקח ואם לאו לא יקנה בשוק: כל
כלומר בבהמה כתיבי כל
רבינו גרשום
בקרו. אם אין לו אלא שור אחד
אימת מערב שבת לערב שבת אמר רב צריכין אנו לחוש לדברי זקן א"ר יוחנן
מפרסת פרסה ושוסעת
יזבחנו: לפסו. לקדרתו. לשון אילפס:
שסע שתי פרסות מעלת
וליפרוקינהו וליכסיה.
אבא ממשפחת בריאים הוה אבל כגון אנו מי שיש לו פרוטה בתוך כיסו
גרה בבהמה: אלא מעתה
כלומר
וליפרוקינהו
משקל ליטרא ירק. אבל בשר לא
יריצנה לחנווני א"ר נחמן כגון אנו לווין ואוכלין 6 כבשים ללבושך מגז
יטבילו בו כו'. כלומר
לחולין ולכסייה: בעינן
יאכל: דגים היו בזול במקומם יותר
השתא דאיתקש למים
העמדה והערכה. כלומר
כבשים יהא מלבושך 1 ומחיר שדה עתודים לעולם ימכור אדם שדה ויקח
מן הבשר: ישפות. כשנותנין קדרה
יטבילו בו: אימא חד
והעמיד והעריך [כתיב]
עתודים ואל ימכור אדם עתודים ויקח שדה ודי חלב עזים דיו לאדם שיתפרנס
למעוטי זוחלין כו'. כלומר
והא לא אפשר דכבר
7
על הכירה קרי שפיתה: ואינך
דשאר משקין אבל דם
נשחט: אי כר"מ דאמר
מחלב גדיים וטלאים שבתוך ביתו ללחמך ללחם ביתך לחמך קודם ללחם
אימת. אלו האחרים שאמרו ליטרא
לא תלתא מעוטי כתיבי
הכל היו בכלל העמדה
ביתך וחיים לנערותיך אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן תן חיים לנערותיך
חד למעוטי זוחלין דשאר
והערכה כו'. כלומר בקרא
דגים וליטרא בשר אימת יאכלוה אם
משקין וחד למעוטי
לא חזינן והעמיד והעריך
לא בכל יום: לחוש. ולהסתפק
מיכן למדה תורה דרך ארץ שלא ילמד אדם את בנו בשר ויין אמר רבי יוחנן
מכונסין וחד למעוטי
אלא בבהמה טמאה
במזונות קלים: אבא ממשפחת
הרוצה
דם: אלא בהזמנה הזאת.
ועכשיו אי ר"מ היא
שיטרח קודם שיאכל: מי
דאמר הכל היו בכלל
בריאים. רבי יוחנן קרי לרב אבא: כגון אנו. שאין אנו בריאים: מי שאין לו אלא פרוטה יריצנה לחנוני. ולא יסגף עצמו בעינוי
שיש לו מנה יקח לפסו
העמדה והערכה והוא אינו
ויצטרך לבריות יותר: אמר רב נחמן כגון אנו. רב נחמן אחר דורו של ר' יוחנן היה ותמיד העולם היה ד] משתנה והולך ולא היה בריא
כו'. לפסו לשון אילפסו:
יכול להעמיד ולהעריך
כאותן שבימי רבי יוחנן ולפיכך הוא אומר כגון אנו ה] דאפילו אין לנו הפרוטה עלינו ללוות ולאכול: כבשים ללבושך. מקרא הוא
ומהו מנה ליטרא וחצי
הא אמר דשחיטה שאינה
אונקיא. מאה זוזי וזוזי
ראויה שמה שחיטה ואע"ג
בספר משלי. קנה לך צאן ויהא לך הגיזין ללבוש: ויקח עתודים. צאן שיש לו מהם חלב לפרנסה וגיזין ללבוש: דיו לאדם. הכי משמע
זה משקל זהוב: (והנך
דלא פרקיה ליבעי כסוי
די חלב עזים די לך בחלבם ולא תשחטם ותאכלם: תן חיים
לנערותיך. לבני ביתך למד דרכי חיים להסתפק במזונות קלים:
מאימת) צריכין אנו לחוש
אי כר"ש דאמר שחיטה
כסא
לדברי זקן. כלומר לדברי
שאינה ראויה לאו שמה
שחיטה ולא בעי כסוי ולפיכך אינו נוהג בקדשים לדבריו לפרוקינהו וליכסייה דלדבריו לא בעי העמדה והערכה: אמר ר' אלעזר בן עזריה: ממשפחת בריאים הוא. כלומר אבא זהו רב: מגז כבשים יהא מלבושך. כלומר ממה שתגזוז מכבשיך:
רב יוסף רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי. כלומר מה דאמרי' דאינו נוהג במוקדשין מוקמינן לה בקדשי בדק הבית ורבי ימכור אדם שדה ויקח עתודים. כלומר דחזינן [דנקראו] עשתרות שמעשרות את בעליהן: לחמך קודם ללחם ביתך. כלומר
שלך קודם משל כל אדם:
היא ונסיב לה אליבא דתנאי בהעמדה והערכה סבר לה כר"מ דבעי העמדה והערכה ואי אמרת אי סבר לה כר"מ הא סבר