פד:
כסוי הדם
פרק ששי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הרוצה
שיתעשר יעסוק בבהמה דקה. וא"ת דאמרינן בפרק
כסא דחרשין ולא כסא דפושרין. טוב לשתות כוס של מכשפות
יב א
א) ב)
ג)
ולא לשתות כוס של מים פושרין שרעים הם לגוף: ציביא. שרשי
מקום שנהגו העוסק בבהמה דקה אינו
יג ב
ד)
עשבים ותבלין: ציץ. הרתיח: מי שהניח לו אביו מעות.
רואה סימן ברכה ואומר ר"ת דהתם בישוב ומשום עין הרע
אבל
וקל בעיניו לאבדו זהו איבודו: ילבש
הכא איירי בחורשין דלא
שלטא בהו עינא:
כלומר מי שלא טרח בממון
ה) ו)
❖
בזוגיתא חיורתא. וא"ת משמע
כלי פשתן. שהן יקרים. ולפי דרכנו
ז) ח)
דזכוכית לבנה היתה
למדנו שהעושה אלה מאבד ממון
הרוצה שיתעשר
יעסוק בבהמה דקה אמר
ט)
ויזהר אדם מהם: כיתנא רומיתא.
בימי ר' יוחנן וכן בריש אין עומדין
י)
רב חסדא מאי דכתיב 1 ועשתרות צאנך
תורה אור השלם
יקר היה: בתורי. ישכור פועלים
ההוא דתבר זכוכית
שמעשרות את בעליהן ואמר רבי יוחנן
כ)
1. וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ
לבנה בחתונת בנו ובפ' עגלה ערופה
וימסור להן שוורים שלו לחרוש והם
וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי
כסא דחרשין ולא כסא דפושרין והני מילי
ל)
תנא משחרב בהמ"ק
יכחישו השוורים ו) ויסקבום ביערות
אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ
❖
בכלי מתכות אבל בכלי חרש לית לן בה
מ)
וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ
בטלה שירא פרנדא וזכוכית לבנה וי"ל
ובכרמים והמלאכה לא תעלה לכלום
וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל
ובכלי מתכות נמי לא אמרן אלא דלא שדי
שאינן חוששין לכך: טוב איש חונן.
דלא לגמרי בטלה אלא דאינה מצויה
הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע
בהו ציביא אבל שדי בהו ציביא לית לן בה
כמו בזמן בית המקדש וכן צריך לומר
דלים ומלוה אותם וטוב המכלכל
לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ:
הגהות הב"ח
דברים ז יג
וכי לא שדי בהו ציביא נמי לא אמרן אלא
גבי שירא פרנדא דאמר בפרק במה
דבריו במשפט לפי היכולת הוא עומד
(א) תוס'
2. טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה
❖
על צרכיו ולא בכל תאות לבו: פחות
מדליקין דרבין ואביי הוו
דלא ציץ אבל ציץ לית לן בה ואמר ר' יוחנן
להך
יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט:
❖
ממה שיש לו. פחות מכדי היכולת
תהלים קיב ה
יתבי קמיה דרב נחמיה ריש גלותא
א]
מי שהניח לו אביו מעות ורוצה לאבדן
חזייה דהוה לביש מטכסא אמר ליה
וילבש ויתכסה לפי היכולת שלא
הגהות מהר"ב
ילבש כלי פשתן וישתמש בכלי זכוכית
רבין לאביי היינו כלך דתנן אמר ליה
יתבייש ויכבד אשתו יותר מלפי
רנשבורג
רבינו גרשום
וישכור פועלים ואל ישב עמהן ילבוש כלי
היכולת: לחולה. שיש בו סכנה: חייב
אנן שירא פרנדא קרינא ליה ומיהו
א] רש"י
פשתן בכיתנא רומיתא וישתמש בכלי
א"ר יוחנן כסא דחרשין
לכסות. דכיון דניתנה שבת לידחות
ר"ת מפרש דאכלך דמתניתין קאי
כו'. בשביל הלכות דר'
זכוכית בזוגיתא חיורתא וישכור פועלים ואל
יוחנן מביא הלכה זאת: דקרי ליה שירא פרנדא י):
אצל שחיטה זו נדחית לכל מצותה של
בתורי.
לא אמרן אלא דלא
ישב עמהן בתורי דנפיש פסידייהו דרש
שחיטה זו: אישתומא קאמר. דבר
ר"ח גריס בתוורי פירוש
שדי בהו ציביא. כלומר
בקרים שאינם מעמיקים
תימה הוא אומר. לשון
רב עוירא זימנין אמר לה משמיה דרבי אמי
ב] תוס'
בכלי מתכות נמי לא
אשתומם כשעה חדאז) אשטורדישו"ן:
המחרישה כראוי ומפסיד כל מה
אמרן (אלא) דלא לישתי
וזימנין אמר לה משמיה דרבי אסי מאי
כסוי
פושרין אלא דלא שדי
שאין ודאו דוחה
לישמטו לאמוריה. יחתכו את לשונו
שזורעכ):
דכתיב טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו
בהו תבלין: אבל שדי
2
שבת. להנך תרי טעמי דמפרש בפרק
שאמר בה. ל"א גרסינן אי דשמא
בהו תבלין. לית לן בה:
במשפט א לעולם יאכל אדם וישתה פחות
קמא דביצה
דכוי אין מכסין
קאמר אם בשמו הוא אומר לישמטו
ולא אמרן אלא דלא
ממה שיש לו וילבש ויתכסה במה שיש לו
ציץ. כלומר דלא רתח:
דמו ביום טוב משום דאפר כירה
לאמוריה ישמטו את האמורא מלפניו
❖
ורוצה לאבדן. כלומר אינו
ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו שהן
לביישו: שודאה דוחה שבת. דאתיא
דעתו לודאי ואין דעתו לספק אי נמי
רוצה לאבדן ביד אלא
תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והיה
בקל וחומר מה צרעת שדוחה
משום התרת חלבו אי אפשר ליישב ק"ו
רוצה לאבדן כלאחר יד
ומעט מעט רוצה לאבדן:
לעזי רש"י
העולם דרש רב עינא אפתחא דבי ריש
עבודה ועבודה דוחה שבת מילה
זה דמה שאין ודאי דוחה שבת לא הוי
בכיתנא רומא. רע הוא
דוחה אותה. כולה במסכת שבת
משום מוקצה דאפי' הכינו מבעוד יום
גלותא השוחט לחולה בשבת חייב לכסות
אישטורדישו"ן. עילפון,
(וכן בכ"י רומא רע הוא
❖
ומשבר מהר): בתוורי
: אין ספיקה דוחה
אין מכסין ולא שייך נמי שם התרת
הלם, מבוכה.
אמר להו רבה אשתומא קאמר לישמטוה
דנפיש פסידייהו. כלומר
יו"ט. כגון נולד בין השמשות דקי"ל
חלב כיון שהיא ודאי חיה ל) אבל (א)
לאמוריה מיניה דתניא ר' יוסי אומר כוי אין
ששוכר את השוורים
טעמא דמפרש התם דבדקר נעוץ
בפ' רבי אליעזר דנימול
לחרוש ולזרוע שדהו ואינו
מוסף רש"י
שוחטין אותו ביו"ט ואם שחטו אין מכסין
יושב עמו (וחורשו) [ואינו
בודאי התירו ביו"ט ואע"ג דאיכא
לתשעה וחל ספק שמיני ספק תשיעי
שמעשרות את בעליהן.
חורש] וזורע לו חרישה
את דמו מקל וחומר ומה מילה שודאה דוחה
איסורא מדרבנן בחופר גומא וא"צ
שלו ביו"ט אינו נימול עד עשירי
וזריעה יפה דזו היא
שבת אין ספיקה דוחה יו"ט כסוי שאין ודאו
דתנן נולד בין השמשות נמול
אלא לעפרה אבל בספק לא התירו
פסידא דלא הדר: טוב
(דברים כח ד) כסא
איש חונן ומלוה. כלומר
דוחה שבת אין דין שאין ספקו דוחה יו"ט
לתשעה כלומר לספק תשיעי בין
אתי ק"ו דהכא שפיר דכיון דלא התירו
דחרשין.
שמלוה את בניו כשהן
השמשות של ערב שבת נמול
בודאי שידחה שבת כ"ש דאין ספק
אמר לו תקיעת שופר בגבולים תוכיח
קטנים שהן תלויין בו:
לעשרה חל יו"ט להיות אחר אותה
דוחה יו"ט ומיהו סוגיא דביצה מוכח
אי דשמא קאמר לישמטה.
שאין ודאה דוחה שבת וספיקה דוחה יו"ט
כלומר אי משמא דנפשיה
שבת שהוא עשירי נמול לאחד
דאפילו ספק נמי שרי בדאיכא דקר
השיב רבי אלעזר הקפר בריבי תשובה מה
קאמר דלא אמר משמיה
עשר משום דמילה שלא בזמנה לא
נעוץ וי"ל בדוחק ק"ו הכי כיסוי שאין
(ב"מ כט:) ציביא.
דרביה לישמטוה לאמוריה
למילה שכן אינה נוהגת בלילי ימים טובים
דחיא דנפקא לן מהוא לבדו ח) הוא
ודאו דוחה שבת אפילו הזמינו לכך
לשון אמורא הוא שדורש
תאמר בכסוי שנוהג בלילי ימים טובים אמר
בפניו לישמטו מיניה:
ולא מכשיריו לבדו ולא מילה שלא
מ"מ אסרו משום טורח אינו דין שאין
ואית דאמר אישתמא
רבי אבא זה אחד מן הדברים שאמר רבי
בזמנה בסנהדרין ט): כסוי שאין
ספקו דוחה יו"ט משום איסור גומא
(שם) ורוצה לאבדן.
קאמר. כלומר שינוי קאמר
חייא אין לי עליהם תשובה והשיב רבי
ודאו דוחה שבת. לקמיה מפרש:
ליחתכו לשונו אמוריה זהו
דרבנן או משום מוקצה דאין דעתו
לשונו שאמר הדבר: אין
בגבולין. דקיימא לן בראש השנה
אלעזר הקפר בריבי תשובה קתני מיהת
לספק אבל באפר שהכינו אין לאסור
(שם)
ספיקה דוחה יו"ט. כלומר
בשבת במקדש היו תוקעין
ספק ביו"ט מק"ו דשבת דאין לדמות
בכיתנא רומיתא.
כסוי שאין ודאו דוחה שבת מאי ודאו דכסוי
אם נולד בין השמשות
שמנה ימים קודם יו"ט
אבל לא במדינה: וספיקה דוחה
טורח יו"ט לדשבת וללישנא דמשום
דלא דחי שבת לאו השוחט לחולה בשבת
ב
(שם) בתורי.
דלא ידעינן אי יו"ט שמיני
י"ט. דתניא טומטום ואנדרוגינוס
התרת חלבו ואסר אע"ג דהכינו
ודלמא דעבר ושחט דומיא דמילה מה מילה
ואי ערב יו"ט שמיני:
חייבים אף על פי שהוא ספק אשה
אע"ג דליכא ק"ו מ"מ יש לחוש שיטעו
דנפיש פסידייהו.
כיסוי שאין ודאי דוחה
ברשות אף כסוי נמי ברשות אמרו לו תקיעת
שבת כו'. כדבעינן לפרושי
ואינה חייבת: בריבי. אדם גדול:
הרואים ויעשו ק"ו משבת כיון דאין
קמן: דלמא דעבר ושחט.
שופר בגבולין תוכיח שאין ודאה דוחה
תשובה. על קל וחומר דרבי יוסי:
ודאו דוחה שבת אפילו בהכינו כ"ש
כלומר מה דאמרי' שאין
שבת וספיקה דוחה יום טוב מאי ספיקה
שספק אין דוחה יו"ט ומדמכסים אותו
מילה אינה בלילה אלא ביום דיום
ודאי דוחה את השבת לאו
מוקמינן בשוחט לחולה
אילימא ספק חול ספק יום טוב השתא ודאי
כתיב בה : זה אחד מן
ודאי חיה היא ויתירו חלבו:
אלא דעבר ושחט לבריא:
תקיעת
שופר בגבולין תוכיח
הדברים. שהיה רבי חייא אומר שלא
יום טוב דחיא ספק יו"ט ספק חול מיבעיא
אף כסוי ברשות. כלומר
שאין ודאה דוחה שבת
היה לו שום תשובה עליהם והא דרבי
והיכי דמי דשחט לחולה:
אלא
כו'. וא"ת והא טעמא מ)דשופר בשבת משום שמא יעבירנו ארבע אמות
יוסי חדא מינייהו והא דאהדרו רבנן תקיעת שופר בגבולים
תוכיח לא חשיב לה פירכא כדמפרש לקמיה: ודלמא דעבר
ברה"ר והא לא שייך בי"ט וי"ל דשייך נמי בי"ט דאם אשה היא זה
ושחט. לבריא דלא ניתנה שבת לידחות קאמר דלא יכסה אבל
הטומטום אסור להוציא לצרכה דהא לא מיחייבא ואין להתיר מטעם
לחולה דניתנה שבת לידחות שרי: דומיא דמילה. על כרחך בחולה
הואיל והותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך דהיינו דוקא
(שם)
קאמר דומיא דמילה דברשות ותיובתא היא לרב עינא: ספק י"ט
היכא דהוי צורך היום קצת אבל הכא ליכא צורך היום כלל אי נמי ה"ק
וספק חול. כגון שני ימים טובים של ראש השנה שהאחד ספק:
שאין ודאה דוחה שבת ב] משום גזירה דרבנן שמא יעבירנו וספיקה
דוחה
יום טוב אף על גב דאיכא נמי איסורא דרבנן בתקיעה
אלא
זה מספק. :
שהיא חכמה
ואינה מלאכה ונדחה איסור