כסוי
הדם פרק
ששי חולין
פה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מה
למילה שכן אינה נוהגת בלילות כבימים. ואם תאמר כיון
אלא ספק איש. ודוחה יום טוב גמור: ור' יוסי. דלא חשיבא ליה
יד
א) חגיגה טז: עירובין
א מיי' פ"ג מהלכות
צו: ר"ה לג. [קדושין לו.],
מעשה קרבנות הל' ח
הא פירכא משום דאזיל לטעמיה דאמר אפילו אשה ודאית תקעה
שאין הפירכא מעין ק"ו שתלוי בדחייה נשים הפירכא בתוך
ב) לעיל יז. כז:, ג) [לקמן
סמג עשין קפג:
ואע"ג דלא מיחייבא אבל בכסוי דאילו ידעינן דבהמה היא ביו"ט
הק"ו כמו בכיצד הרגל (ב"ק דף כד:) דבעי למילף שיהא קרן ברשות
טו ב ג ד מיי' פי"ד מהל'
פו.], ד) [ב"ק קו:],
עליה יו"ט: סומכות רשות.
אסור לכסות כוי מספק לא מחללין
הניזק משלם נזק שלם משן ורגל ולא פרכינן מה לשן ורגל שכן היזקו
ה) בכורות לב. עירובין
שחיטה הל' י סמג
נא. מכות יג: יבמות יז:
עשין סד טוש"ע י"ד סי'
ואע"ג דלא מיחייבא ולא אמרינן
מצוי משום שאין הפירכא מעין ק"ו
נדה כב: יומא ב: נזיר
כח סעיף יז:
עבודה עובדת בקדשים. והכא נמי לא
דהוי מתשלומין וי"ל דהתם סברא
אלא ספק איש ספק אשה ורבי יוסי לטעמיה
טז ה מיי' פי"ב שם הלכה
ה. הוריות ח: מנחות ד.
אמרינן מחללת יום טוב היא: ולמאי
בעלמא היא אבל חומרא וקולא
מה:, ו) [מצורע פרשה ז],
ה:
דאמר אשה ודאית נמי תקעה א) דתניא
❖
יז ו מיי' פי"ד שם הל' י:
ז) [צ"ל במי שהוציאוהו],
דקאמרי רבנן נמי. דאשה אסורה
דכתיבא כמו שאינה נוהגת בלילות
בני ישראל סומכין ולא בנות ישראל
ח) [וע"ע תוס' כתובות לד.
א
כבימים דהכא פרכינן אע"ג דלא הוי
לתקוע וטומטום דספק הוא דוחה
ד"ה ור"ש ותוס' ב"ק עא:
סומכות רבי יוסי ורבי שמעון אומרים
ד"ה איסורא], ט) [עיין
אית ליה פירכא לתשובה שלהם: מה
מעין ק"ו וכן בפרק קמא דזבחים
גליון הש"ס
❖
נשים סומכות רשות אמר רבינא ולמאי
תוס' לעיל פ: ד"ה קדשים],
לתקיעת שופר שכן ודאה דוחה שבת
(דף י.) דיליף שוחט ע"מ לזרוק שלא
גמ' גמר שפיכה שפיכה.
דקאמרי רבנן נמי אית ליה פירכא מה
במקדש. לפיכך ספיקה דוחה יום
לשמו פסול מק"ו דשוחט על מנת
עיין לעיל דף כז ע"ב
לתקיעת שופר שכן ודאה דוחה שבת
תוס' ד"ה בשפיכה:
טוב בגבולין: תאמר בכסוי. שאין
לזרוק חוץ לזמנו ופריך מה לחוץ
תורה אור השלם
שם למעוטי עוף טמא.
ודאו דוחה שבת כלל: הא בשאר לילי
במקדש תאמר בכיסוי דליתיה כלל השיב
לזמנו שכן בכרת:
1. וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת
עי' תוס' רי"ד קדושין
נשים
מתני'
סומכות רשות. היינו
נהגא. בתמיה:
חיה
ר"א הקפר בריבי מה למילה שכן אינה
דף נו ע"ב ד"ה המקדש
בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל
❖
בערלה:
ועוף הנסקלין. כגון שנרבעו ונגמר
באקפויי ידא כדאמר באין
בֵּיתוֹ הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים
נוהגת בלילי ימים טובים בלילי ימים טובים
הַבָּיְתָה וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן
דינן ושחטן: וחכמים פוטרין. דשחיטה
דורשין (חגיגה דף טז:) אבל בכל כחה
הוא דלא נהגא בשאר לילי נהגא אלא מה
כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים
שאינה ראויה לא שמה שחיטה ואע"ג
מודה רבי יוסי דאסור ומייתי הכא כי
בַּצָּה¢ רָיִם:
שיטה מקובצת
למילה שכן אינה נוהגת בלילות כבימים
בראשית מג טז
דבכסוי שפיכה כתיבא אפילו הכי
היכי דשרי רבי יוסי לסמוך לנשים
א] אבל איכא דדמי ליה
2. וְשָׁב הַכֹּהֵן בַּיּוֹם
תאמר בכסוי שנוהג בלילות כבימים א"ר
אשר יאכל כתיב. וטעמיה דרבי מאיר
באקפויי ידא אע"ג דנראה כעבודה
מדדמי ליה. נ"ב עי'
הַשְּׁבִיעִי וְרָאָה וְהִנֵּה
אבא זה אחד מן הדברים שאמר רבי חייא
גמ'
ראה רבי
מפרש בגמרא:
בקדשים ה"נ תקיעה דליכא אלא
תוס' מנחות דף ד' ע"א:
פָּשָׂה הַנֶּגַע בְּקִירֹת
ב] הקשה ה"ר אליעזר
ויקרא יד לט
אין [לי] עליהן תשובה והשיב רבי אלעזר
דבריו של רבי מאיר באותו ואת בנו.
הַבָּיִת:
איסורא דרבנן שרי רבי יוסי בנשים:
ממיץ. נ"ב עי' תוס'
[הקפר] ברבי תשובה: מתני' השוחט
דנין
וּבָא הַכֹּהֵן וְרָאָה וְהִנֵּה
שחיטה משחיטה ואין דנין
דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה
❖
ב
בכורות דף ט' ע"ב:
פָּשָׂה הַנֶּגַע בַּבָּיִת צָרַעַת
שחיטה מטביחה. הקשה
לחייבו: ושנאה בלשון חכמים. כדתנן
מַמְאֶרֶת הִוא בַּבַּיִת טָמֵא
ונמצאת טריפה והשוחט לעבודת כוכבים
ויקרא יד מד
הוּא:
בה (לעיל דף פא:) רבי שמעון פוטר
הר"ר נתן דגבי תשלומי ד' וה' (ב"ק
והשוחט חולין בפנים וקדשים בחוץ חיה
3. וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי
רבינו גרשום
דף עא.) מחייבי רבנן בשחיטה שאינה
וחכמים מחייבין ובכסוי תנן ר' מאיר
יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר
ועוף הנסקלים רבי מאיר מחייב וחכמים
ראויה כגון שחט בשבת או לעבודת
מחייב וחכמים פוטרין. ולקמיה מפרש
ור' יוסי לטעמיה דאמר
בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד
פוטרים השוחט ונתנבלה בידו הנוחר
ודאי אשה נמי תקעה כו'.
ג
ב) ד
חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל
כוכבים בטובח ע"י אחר ובשוחט
ואזיל מאי שנא דראה אלו כאן ואלו
והמעקר פטור מלכסות: גמ' אמר רבי
כלומר ר' יוסי דמייתי
וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ
❖
כאן: מה להלן שחיטה ראויה. כדכתיב
ונמצאת טרפה והתם הוה ליה למילף
ויקרא יז יג
מק"ו ממילה שאין מכסין
בֶּעָפָר:
חייא בר אבא א"ר יוחנן ראה רבי דבריו של
(בראשית מג) כי אתי יאכלו: ושב הכהן
טביחה מטביחה דוטבחו כתיב וי"ל
דם כוי ביו"ט הוא אזיל
לטעמיה דלא מצי למימר
ובא הכהן. בנגעי בתים כתיב וילפינן
ר"מ באותו ואת בנו ושנאו בלשון חכמים
דהתם דנין טביחה בעבירה משחיטה
תקיעת שופר בגבולין
מוסף רש"י
מינה גזירה שוה בתורת כהנים נאמר
דעבירה ואין דנין טביחה דעבירה
ו)
ודרבי שמעון בכסוי הדם ושנאו בלשון
יוכיח שאין ודאה דוחה
ג)
ונתנבלה בידו. שלא
שבת וספיקא דוחה יו"ט
ושב הכהן ונאמר ובא הכהן מה
מטביחה דהיתר והכא איצטריך למימר
חכמים מאי טעמא דרבי מאיר באותו ואת
מדעת (לעיל כז:) כגון
ה"נ נימא לענין כוי שיהא
שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע
דנין שחיטה משחיטה אפי' אם נמצאת
על ידי פגימת סכין או
בנו אמר ר' יהושע בן לוי גמר שחיטה שחיטה
ספיקו דוחה יו"ט. דהכא
אף ביאה כו' וכבר פירשתיה יפה
הראשונה טרפה דהוי שחיטת היתר
שהייה או דרסה (לעיל
לענין ספק איש ספק אשה
משחוטי חוץ מה התם שחיטה שאינה ראויה
ד)
יז.). הנוחר. מדעת, ולשון
דין הוא שיהא ספק דוחה
בעירובין ז)(בכיצד מעברין) (דף נא.):
אבל אם נמצאת השניה טרפה שהיא
נחירה שקורעה לאורכה
יו"ט דודאי אשה נמי
שמה שחיטה ה אף הכא נמי שחיטה שאינה
בשחוטי חוץ כתיב (ויקרא יז) דם שפך:
שחיטת עבירה לא היה צריך לטעמא
מנחיריה ועד החזה (שם).
תקעה: שכן דוחה שבת
ראויה שמה שחיטה ורבי שמעון מאי טעמא
דשחיטה משחיטה א"נ י"ל דנין דבר
לא
ומעקר. סימנין, ובחיה
במקדש. גרסי': ראה רבי
קאי דטעונה כסוי כגון
דבריו של ר"מ באותו
א"ר מני בר פטיש גמר מטבוח טבח והכן מה להלן שחיטה ראויה אף כאן
הנאמר בסיני מדבר הנאמר בסיני
1
. פטור
צבי ואיל (שם)
ואת בנו ושנאו בלשון
ולא מטבוח טבח והכן שלא נאמר
שחיטה ראויה ור"מ נמי ליגמר מטבוח דנין שחיטה משחיטה ואין דנין שחיטה
מלכסות. דכתיב אשר
חכמים. כלומר השוחט
בסיני ואע"ג דהוי טביחה מטביחה
יאכל ושפך וכסה, בראוי
ונמצאת טרפה השוחט
מטביחה מה נפקא מינה הא תנא דבי רבי ישמעאל ושב הכהן ובא הכהן זו
ה)
2
לאכילה הכתוב מדבר,
פרת חטאת כו'. ר"ש
והכא נמי מצי לשנויי הכי אלא דבלאו
היא שיבה זו היא ביאה הני מילי היכא דליכא דדמי ליה א] אבל איכא דדמי
ואפילו מאן דמחייב כסוי
פוטר וחכמים מחייבין
הכי משני שפיר ח)וא"ת דבריש פ"ב
בשוחט ונמצאת טרפה,
א) דזהו ר"מ דבריו של
ליה מדדמי ליה ילפינן ורבי שמעון נמי ליגמר משחוטי חוץ דנין חולין מחולין
הכא מודה דשחיטה מיהא
דיבמות (דף יז:)
אמרינן דנין אחים
ר"ש בכסוי הדם ר"מ
ואין דנין חולין מקדשים ור' מאיר אטו אותו ואת בנו בקדשים מי לא נהיג היינו
בעינן, דגמר שפיכה
מחייב וחכמים פוטרין:
מאחים ואין דנין אחים מאחיך אע"ג
שפיכה משחוטי חוץ
מה התם שחיטה שאינה
דקאמר רבי חייא ראה רבי דבריו של רבי מאיר באותו ואת בנו ושנאו בלשון
דאחים דבני יעקב לא נאמר בסיני
והתם שחיטה כתיב (שם).
ראויה שמה שחיטה.
חכמים מאי טעמא דר' מאיר בכסוי הדם אמר ר' שמעון בן לקיש $גמר שפיכה
שחיטה שאינה ראויה.
כלומר שחוטי חוץ שחיטה
וי"ל דכיון דילפינן הכא דשמה שחיטה
לאכילה, הואיל ונשחטה
שאינה ראויה היא וקרי
שפיכה משחוטי חוץ מה להלן שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה אף כאן
תו אית לן למימר בכל דוכתי דשמה
כהלכתה שמה שחיטה (ב"ק
ליה שחיטה: גמר מטבוח
שחיטה וליכא למימר דאדרבה נילף
קו:). זו היא שיבה זו
שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה ורבי שמעון אשר יאכל כתיב ורבי
טבח והכן מה להלן
3 ו
היא ביאה. לדון גזירה
שחיטה ראויה דאמרן
טביחה מטביחה התם דלא שמה
מאיר ההוא $ למעוטי עוף טמא הוא דאתא ורבי שמעון עוף טמא מאי טעמא
שוה זה מזה (יומא ב:
בחולין צ"א מאי טבח
שחיטה וכן נאמר בכל דוכתי דהא
מכות יג:) כלומר ילפינן
דלאו בר אכילה הוא טרפה נמי לאו בר אכילה הוא והיינו דאמר רבי חייא
פרע להן בית השחיטה:
כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר
גזירה שוה משיבה לביאה
ור"ש אשר יאכל כתיב.
ראה רבי דבריו של רבי שמעון בכסוי הדם ושנאו בלשון חכמים אמר רבי אבא
כמו דהוו תרוייהו שיבה
כלומר היכא מיחייב בכסוי
הכי אית לן למימר דנין דבר הנאמר
או תרוייהו ביאה (נדה
בשחיטה שראויה לאכילה
לא
בסיני מדבר הנאמר בסיני אבל אי
כב:) דאע"ג דלא דמו
דכתיב אשר יאכל:
לאו דילפינן הכא שחיטה משחיטה הוה ילפינן בארבעה וחמשה (ב"ק דף עא.) טביחה מטביחה אע"ג דלא נאמר בסיני כדאיתא נמי ביבמות
קראי להדדי, כיון דתרוייהו
בביאת כהן משתעי דיינינן
א) צ"ל וראה דבריו של ר"ש
וא"ת ור"מ למה ליה למילף משחוטי חוץ נילף מגופיה דאותו ואת בנו נוהג בקדשים אע"ג דלאו שחיטה ראויה היא דהא הוי מחוסר זמן
בהו גזירה שוה
בכיסוי הדם ותני במתני' ר"מ
(יבמות יז:
וי"ל דניחא ליה למילף משחוטי חוץ משום דמגופיה איכא למידחי דלא אסר רחמנא אותו ואת בנו בקדשים אלא כשראשון קדשים ושני
וכו'.
וכעי"ז מנחות ד. ועי' רש"י
חולין דשחיטה ראויה היא: ואין דנין חולין מקדשים. ומ"מ בקדשים נמי פטר בשחיטה שאינה ראויה משום דעיקר קרא דאותו ואת
ערובין נא. בארוכה).
ט)
בנו בחולין כתיב ותימה דבפרק תמיד נשחט (פסחים דף סג.) תנן רבי שמעון אומר השוחט פסח בי"ד על החמץ לשמו חייב שלא לשמו
פטור ומפרש בקונטרס משום דהוי פסול ור"ש לטעמיה דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה והשתא התם הוה ליה למילף
משחוטי חוץ דשמה שחיטה דהויא קדשים מקדשים: ורבי שמעון אשר יאכל כתיב. אבל אם לא אשר יאכל מטביחה לא גמר משום
דלא דמי שפיכה לטביחה כמו שחיטה לטביחה ב] הקשה הר"ר אליעזר ממי"ץ אימא דהאי אשר יאכל אתא למעוטי אוכל שאין אתה
יכול להאכילו לאחרים כדדריש רבי שמעון מכל האוכל אשר יאכל בפרק המנחות והנסכים (מנחות דף קא:) ובפרק העור והרוטב
(לקמן דף קכט.) ומרבינן אפילו עוף טמא כיון דמותר בהנאה וי"ל דהתם כתיב מכל האוכל דמרבה כל אוכל אפילו אסור בהנאה ואתא
אשר יאכל למימר שיהא מותר
בהנאה אבל הכא לא
כתיב כל אשר
יאכל משמע המותר לישראל לאכול:
אימא