פה:
כסוי הדם פרק ששי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אימא
תהני ליה שחיטת אמו. דוקא נקט בן ט' חי אבל מת
לא לכל אמר רבי מאיר. לא לכל הדברים אמר רבי מאיר שמה
יח א
א) ב)
או בן ח' פשיטא דהוי ירך אמו שהיא טרפה ואע"ג
שחיטה כדמפרש דמודי ר"מ שאינה מתירתה באכילה ולקמן פריך
ג)
פשיטא: בן ט' חי. דלאו ירך אמו הוא כולי האי ולענין שחיטה
דאמר באלו טרפות דולד טרפה לא הוי ירך אמו
יט ב
ד)
משתרי בשחיטת האם: סד"א. האי נמי נשתרי בשחיטת הטרפה:
היינו לפי שהוא חי ואין חיותו תלוי באמו וא"ת והיכי ס"ד דמשום
ה)
❖
ו)
קמ"ל. דאינה מתירתה ובעי למשחטיה
דרבי סבר לה כר"מ באותו ואת בנו
דתיהני ליה שחיטת אמו הא בכסוי
ושחיטת עצמו מתירתו כדקי"ל
לא לכל אמר ר' מאיר שחיטה שאינה ראויה
ז) ח)
הדם סבר לה כרבי שמעון וי"ל דבכל
דארבעה סימנין אכשר ביה
ט)
שמה שחיטה מודה ר"מ שאין מתירתה
תורה אור השלם
❖
רחמנא בבן תשעה חי: והא אמר
מילי סבר לה כר"מ דאשכחנא במרובה
באכילה ולא לכל אמר ר"ש שחיטה שאינה
1. וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה
ר"מ. בפרק בהמה המקשה
דסתם לן כר' מאיר
אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה
ראויה לא שמה שחיטה מודה רבי שמעון
: בן פקועה. אפילו היא
בתשלומי ארבעה וחמשה:
הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד
גליון הש"ס
פשיטא דאמר רב יהודה וכי
שמטהרתה מידי נבלה אמר מר לא לכל א"ר
הָעָרֶב: ויקרא יא לט
כשרה טעון שחיטה: לא צריכא.
גמ' אתא לקמיה דרבי.
2. כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם
מאיר שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה
ימות מן הבהמה כו'.
הא דר' אבא אלא משום דרבי סבר
אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
❖
מודה רבי מאיר שאין מתירתה באכילה
והא דלא מייתי מתניתין דבהמה
לה כר' מאיר באותו ואת בנו כדאמר
לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם וְזָבַחְתָּ
מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר
לעיל : וסבר לה כרבנן. בבן פקועה
פשיטא טרפה בשחיטה מי מישתריא לא
המקשה לא אם טיהרה
נָתַן יְיָ לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ
דלא שמעינן ליה דפליג מהו
שחיטת טרפה אותה כו' משום דהוה
צריכא לשוחט את הטרפה ומצא בה בן ט'
הגהות מהר"ב
וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל
❖
דתימא כיון דבן ט' הוא ושחיטת רנשבורג
אַוַּת נַפְשֶׁךָ: דברים יב כא
מצי למיפרך בן ח' חי יוכיח:
חי סד"א הואיל דאמר רבי מאיר שחיטה
סלקא דעתך אמינא הואיל וא"ר
עצמו מתירתו אפילו לרבי שמעון
א] רש"י
שאינה ראויה שמה שחיטה תהני ליה
שמעון מותר בהנאה. לא
כדקי"ל בפרק בהמה המקשה
לעזי רש"י
שחיטת אמו ולא ליבעי שחיטה קמשמע לן
מצי למינקט שוחט טרפה והיא אותו
ארבעה סימנין אכשר ביה
❖
ב] ד"ה
ותסברא והאמר ר"מ בן פקועה טעון שחיטה
טיינ"א [טייני"א]. ע» L.
ואת בנו וסד"א דכיון דפטור הוא לאו
רחמנא הילכך לאו ירך אמו הוא
לא צריכא דרבי סבר לה כר' מאיר וסבר לה
שחיטה היא כלל ולא מיטהרה
לאיתסורי משום טרפות דידה ואימא
כרבנן סבר לה כרבי מאיר דאמר שחיטה
מידי נבלה דאיכא למימר דלענין
לרבי דסבר ליה כרבי מאיר תהני
שיטה מקובצת
שוחט הוא דלא הויא שחיטה אבל
ליה שחיטת אמו ולא ליבעי למשחטיה
שאינה ראויה שמה שחיטה וסבר לה כרבנן
א] מהיכא דאיתרבי בהמה
ג] תוס'
דהא שחוטה היא קמ"ל: את
לענין גופה הויא שחיטה לכך מייתי
בקדושין (דף נז) אתרבי
דאמרי שחיטת אמו מטהרתו כיון דאמור
חיה: ב] ופי' שם בקונטרס
הטרפה. כגון נחתכו רגליה טרפות
ראיה דאף לענין גופה שתחשב חולין
רבנן שחיטת אמו מטהרתו תהני ליה
❖ והתנן רבי שמעון אומר כו'.
דדייק מדהויא:
❖
הניכר: ונמצאת טרפה. בבני מעיין:
בעזרה לאסור בהנאה לא הויא שחיטה:
שחיטת אמו ולא ליבעי שחיטה קמ"ל ולא
אין
מתיר בהנאה. דשחיטה שאינה ראויה
לכל אמר רבי שמעון שחיטה שאינה ראויה
משנה היא בפ' בתרא דתמורה
לאו שמה שחיטה ולא קרינא בהו חולין
רבינו גרשום
לא שמה שחיטה מודה ר"ש שמטהרתה מידי
מוסף רש"י
וממתני' דהכא דפטרינן חולין
שנשחטו בעזרה דזביחה כתיב בהו
הכי גרסי' וסבר ר"ש
נבלה פשיטא דאמר רב יהודה אמר רב
שחיטה שאינה ראויה.
בעזרה מכסוי לא מייתי משום דלא
כי ירחק וזבחת בריחוק
חולין שנשחטו בעזרה
לא שמה
דאורייתא כו'. כלומר
ואמרי לה במתניתא תנא וכי ימות מן
נזכר בה ר"ש אלא וחכמים פוטרים
מקום אתה זובח כו' :
1
שחיטה.
דחזינן הכא השוחט טרפה
וסבר ר' שמעון חולין שנשחטו בעזרה
ורבי קתני לה אבל ממתני' דמרובה
הבהמה מקצת בהמה מטמאה ומקצת בהמה
חולין בעזרה ר"ש מתיר
(קדושין
בהנאה. (כלומר) משום
דאורייתא. מוזבחת כדפרשינן
דפטר רבי שמעון חולין
אינה מטמאה ואי זו זו טרפה ששחטה לא
נח.) מקצת בהמה
דטרפה הוה דלא חשובה
בעזרה מארבעה וחמשה הוה מצי
דקבעי שחיטה ראויה דאי א] רבנן
מטמאה.
צריכא לשוחט את הטרפה והיא חולין
שחיטה. אבל אי שחט
וטעמא דאסירי משום דמאן דחזי
למידק דאי לא הויא דאורייתא הוה
חולין כשרה בעזרה ס"ל
בעזרה דתניא השוחט את הטרפה וכן
דאסורה בהנאה: בהמה
דנשחטו בפנים סבר קדשים נינהו
חייב כדמוכח התם בגמרא
טעמא מאי דלמא אתי
השוחט ונמצאת טריפה זה וזה חולין בעזרה
שמא הכא בעי לאוכוחי דאסור בהנאה
וחזי דקאכלי להו בחוץ ואתי למשרי
למיכל קדשים בחוץ.
ר"ש מתיר בהנאה וחכמים אוסרין סד"א
וה"ק מכלל דסבר רבי שמעון דחולין
אכילת קדשים בחוץ מה לי ראויה ומה
א
ומקצתה
כלומר דאי שרינן חולין
אינה מטמאה.
בעזרה הוה קא שרו
הואיל וא"ר שמעון מותר בהנאה אלמא לאו
בעזרה אסורים בהנאה דאורייתא
לי אינה ראויה הא אתי לאתהנויי
נמי קדשים בחוץ: היא
מקדשים פסולים: אין והתנן.
לכך לא מייתי ההיא דמרובה
שחיטה היא כלל אימא מידי נבלה נמי
(לקמן
גופא גזירה. כלומר בהמת
בניחותא: וכן חיה. אע"ג דכולי
דמהתם לא הוה מצי למידק
קכח:) חולין שנשחטו
חולין בעזרה גזירה ואנן
לא מטהרה קמ"ל אמר ליה רב פפא לאביי
בעזרה ישרפו.
ליקום לגזור גזירה לגזירה.
עלמא ידעי דלאו קדשים נינהו: היינו
איסור הנאה אלא איסור אכילה וא"ת
וסבר ר"ש חולין בעזרה דאורייתא היא א"ל
כלומר חיה אטו בהמה:
דגזרינן חיה אטו בהמה. אטו סיפא
ומאי קשה ליה דקא מתמה וסבר
יניבא טƒ י¿ינ«א בלע"ז. כלומר
אין והתנן ר' שמעון אומר חולין שנשחטו
רבי שמעון חולין שנשחטו בעזרה
נקט האי לישנא דהא ודאי מהיכא
הפשתן היה במשרה בתוך
בעזרה ישרפו באש וכן חיה שנשחטה בעזרה
המים ולשם הות ביה
דאיתרבי בהמה א] ב] בקדשים איתרבי
דאורייתא וי"ל משום דאיכא ברייתא
ייניבא: על בוביתא דמיא.
אי אמרת בשלמא דאורייתא היינו דגזרינן
בהאיש מקדש דקאמר
חיה וה"ק אפילו לא כתיב בדין הוא
כלומר על המשרה: צא
חיה אטו בהמה אלא אי אמרת דרבנן בהמה
דנגזור: יאניבא. תולעת האוכלת
טרוף א"ל. כלומר עשה
רבי שמעון דהמקדש בחולין שנשחטו
בה אחד מי"ח טרפות
פשתן. טיינ"א בלע"ז: על בוביתא דמיא.
מאי טעמא דילמא אתי למיכל קדשים
בעזרה מקודשת ומכח ההיא דמייתי
קודם שתשחטהו ואח"כ
מי ט) המשרה שהפשתן שם: דמורח
מוקי התם בטרפה ואין נראה דא"כ
בחוץ היא גופה גזרה ואנן ניקום ונגזור
שחטהו דהו"ל שחיטה
שאינה ראויה ואי אתה
דמא. יריח התולעת ויברח ששונא
הוה ליה לאתויי הכא ההיא ברייתא
גזירה לגזירה רבי חייא נפל ליה יאניבא
(תמורה לג:) וכן
צריך לכסות: וכי תימא
הוא לדם עוף: והיכי עביד הכי.
ולאוקמי בטרפה כדמוקי התם ונראה
חיה שנשחטה בעזרה.
בכיתניה $ אתא לקמיה דרבי אמר ליה שקול
קא סבר אין שחיטה לעוף
דלא מכסי ליה: וצריך לדם. כגון
לר"ת דקש"ל הך מתניתין גופה דמייתי
מן התורה ונחירתו זו היא
עופא ושחוט על בוביתא דמיא דמורח דמא
שחיטתו. כלומר אם היה
זה: חייב לכסות. ולא יעשה ממנו
דקתני וכן חיה משמע דחיה הוי דרבנן
נוחר היה צריך לכסות
ושביק ליה היכי עביד הכי והתניא ב השוחט
צרכיו: כיצד הוא עושה. ויהא פטור
מדקתני וכן וא"כ בהמה נמי דרבנן
לא מיבעיא צא נחור: דיש
וצריך לדם חייב לכסות כיצד יעשה או
מן הכסוי: נוחרו. חונקו: עוקרו.
וקתני וכן משום דגזרינן חיה אטו
שחיטה לעוף מן התורה.
כלומר דלא אמרי' נחירתו
נוחרו או עוקרו כי אתא רב דימי אמר
עוקר סימנים: צא טרוף. עשהו
בהמה דאי מדאורייתא חיה נמי
זו היא שחיטתו ואם אתה
(שם)
דאורייתא ומאי וכן ומשני אין והתנן
תחלה טרפה ואח"כ שחוט דתיהוי
צא טרוף אמר ליה כי אתא רבין אמר צא
נוחר אי אתה חייב לכסות
שחיטה שאינה ראויה: צא טרוף
כלומר ומטונך דמההיא גופה יש
אבל צא טרוף כו': קמ"ל
נחור אמר ליה למאן דאמר צא טרוף מאי
דר' חייא בר אבא. כלומר
א"ל. רבי לר"ח: זו היא שחיטתו.
לדקדק שהיא דאורייתא דאי דרבנן
טעמא לא אמר צא נחור וכי תימא קסבר
דראה רבי דבריו של ר"ש
וצריך כסוי: כאשר צויתיך. מכלל
הוי חיה גזירה לגזירה:
בכסוי הדם דבעינן שחיטה
אין שחיטה לעוף מן התורה ונחירתו זו
היינו דגזרינן חיה אטו בהמה.
שנצטוה בעל
פה הלכות שחיטה
ראויה: וכי תימא קסבר
היא שחיטתו והתניא רבי אומר כאשר
שחיטה שאינה ראויה
2
שהרי בתורה
לא מצינו שצוהו:
בהאיש מקדש
שמה שחיטה. כלומר ואי
צויתיך מלמד שנצטוה משה על
לא
מייתי נמי מהך מתניתין דסבר ר"ש
טורף אעפ"כ צריך לכסות
הושט ועל הקנה
ועל רוב אחד בעוף
ועל רוב
שנים בבהמה
דשחיטה שאינה ראויה
דחולין בעזרה דאורייתא ואין מאריך
שמה שחיטה:
לא
שם כמו כאן ופירש ב] בקונט' דדייק
מדהויא בשריפה דאי דרבנן לא היה
טעון שריפה ואי אפשר לומר כן דבהדיא מדקדק כאן מכח חיה וא"ת דהכא
משמע דאפילו הויא
ועוף ג] וי"ל דרבי שמעון פליג אההיא ברייתא ועי"ל דלא פליגי
דאורייתא הויא חיה דרבנן והתם מייתי קרא לאסור בהמה חיה
ונפרש כאן כפירוש הקונטרס דהתם ואשריפה קאי הכא דאי אמרת בשלמא דאורייתא בין בהמה ובין חיה ועוף היינו דגזרינן הכא
בחיה שריפה אטו בהמה אע"ג דבהמה גופה לא הויא בשריפה אלא גזירה אטו קדשים שיצאו לחוץ שהם בשריפה ובחיה ליכא למטעי
אטו קדשים ולא חשיבא גזירה לגזירה כיון דאסירא מיהא דאורייתא והויא כולה חדא גזירה אבל אי דרבנן אמאי חיה בשריפה:
סיפא
(קדושין נח.) גזירה לגזירה. (ביצה ב:) השוחט.
וצריך לדם חייב לכסות. (לעיל כז:) אין שחיטה לעוף מן התורה.
(לעיל כז:) כאשר צויתיך. (יומא
עה: וכעי"ז לעיל כח.) שנצטווה משה כו'. (לעיל כ:)