כסוי
הדם פרק
ששי חולין
פז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משתא
וברוכי בהדי הדדי לא אפשר. מכאן היה אומר הר"ר יום
מישתא וברוכי בהדדי לא אפשר. הלכך כי אמר הב ליבריך נתנו
כה א
א)
ב)
דעתם לפסוק מלשתות אבל זה אע"פ שיודע שיכסה דם ראשון לא
טוב שאם עמד מאכילתו והתפלל כשחוזר ובא לאכול
ג)
הסיח דעתו מן השחיטה וכל שעתא זמן שחיטה היא לו אפילו בשעת
צריך לברך ברכת המזון וליטול ידיו ולברך המוציא משום דמיכל
ד)
גמ'
כו ב
כיסוי אפשר דשחיט בחדא ידיה ומכסי בחדא ידיה: ואומר
וצלויי בהדי הדדי לא אפשר
ואין נראה דלא דמי כלל משום דהכא
ה)
ו)
לבני ישראל. בפרשת כסוי הוא:
הב ונבריך הוי גמר דבר והוי הפסק
כז ג
ז)
במה ששפך. בידו: שלא יכסנו ברגל
וכן כסוי אי לאו דאפשר בהדי הדדי
הכי השתא התם משתא וברוכי בהדי הדדי
ח)
כח ד
גרסינן: ליתן לו. מפני שהפסידו
אבל תפלה לא הוי גמר לסעודה דאטו
ט)
לא אפשר הכא אפשר דשחיט בחדא ומכסי
י)
בחדא: מתני' שחט ולא כסה וראהו
אם בירך בסעודה על הרעמים
שכר ולקמן בעי שכר מצות מעשה או
כט ה
כ)
א
שכר הברכה: ברכת המזון. ד'
או אפילו בפה"ג יצטרך ליטול ידיו
ל)
אחר חייב לכסות ב כסהו ונתגלה פטור
מ) נ)
ברכות הן ואיכא ארבעים זהובים
ולברך המוציא משום דמיכל וברוכי
מלכסות כסהו הרוח חייב לכסות: גמ' ת"ר
ס)
ואי בתר מצוה אזלת י)כו' חדא מצוה
בהדי הדדי לא אפשר ובהדיא אמרינן
ל ו
ע)
1 ושפך וכסה ג מי ששפך יכסה שחט ולא
היא: ה' צבאות שמו. אלמא חדא
בערבי פסחים דאם הניחו
כסה וראהו אחר מנין שחייב לכסות שנאמר
הוא דבראינהו: נקוט לי זימנא. תן
מקצת חבירים ועקרו רגליהן לילך
❖
פ)
לי זמן: כי הוה בעי רבי מיברך.
לבהכ"נ כשהם חוזרין אין טעונין ברכה
ואומר לבני ישראל אזהרה לכל בני ישראל
2
לא ז
כשהיה רבי רוצה לסעוד: אמרו ליה.
לא למפרע ולא לכתחלה אף על פי
תניא אידך ושפך וכסה ד במה ששפך בו
שהתפללו בנתיים: ומכסי בחדא
בני ביתיה ההוא צדוקי שקבעת לו
כ)
תורה אור השלם
יכסה שלא יכסנו ברגל שלא יהיו מצות
ידא. יש להסתפק אם סח בין שחיטה
זמן קאי אבבא: אמר. רבי על עצמו
לב ח ט
1. וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי
בזויות עליו תניא אידך ושפך וכסה מי
מקרא הזה: ויתנו בברותי רוש.
לשחיטה אם צריך לחזור ולברך כמו
יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר
ששפך הוא יכסנו מעשה באחד ששחט
לג י
ה
בסעודתי נותנין מרה: לבסוף אישתכח
מ) גבי תפילין דאם סח בין תפילין
בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד
וקדם חבירו וכסה וחייבו רבן גמליאל ליתן
חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל
דלאו איהו הוא אלא צדוקי אחר הבא
לתפילין דמברך שתים לרש"י להניח
וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ
לו י' זהובים איבעיא להו שכר מצוה או שכר
לד כ
לבשרו על הראשון שעלה לגג ומת:
על של יד ועל מצות על של ראש
ויקרא יז יג
בֶּעָפָר:
2. כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ
ברכה למאי נפקא מינה לברכת המזון אי
ארבעים זהובים. שכר ארבע ברכות
ולדברי ר"ת מברך על של ראש שתים
בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאֹמַר לִבְנֵי
❖
שענה אחריהם אמןל): לאותה משפחה.
או שמא אין צריך לחזור ולברך כמו
אמרת שכר מצוה אחת היא ואי אמרת שכר
יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא
של מבשר: דאמר מר. באלו מציאות
באמצע סעודה שיכול לדבר וא"צ
תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר
ברכה הויין ארבעים מאי תא שמע $ דא"ל
דָּמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו
השב אפילו מאה פעמים
לחזור ולברך המוציא ומיהו אם אומר
ההוא צדוקי לרבי מי שיצר הרים לא ברא
הגהות מהר"ב
ויקרא יז יד
יִכָּרֵת:
משמע ותשיבם מפקינן לדרשא
מענין שחיטה כמו תביא עוף לשחוט
3. כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים
רוח ומי שברא רוח לא יצר הרים דכתיב 3 כי
רנשבורג
אחרינא. הכא נמי וכסה טובא משמע:
או הסכין פשיטא דאין צריך לחזור
וּבֹרֵא רוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם
הנה יוצר הרים ובורא רוח אמר ליה שוטה
א] גמ'
מַה שֵּׂחוֹ עֹשֵׂה שַׁחַר
כתיב מיעוטא. אי הוה כתיב וכסה
ולברך כמו טול ברוך
עֵיפָה וְדֹרֵךְ עַל בָּמ¢ תֵי
שפיל לסיפיה דקרא ה' צבאות שמו אמר
הוה משמע שיהא נכסה כל שעה ואפי'
גביל לתורי ואם צריך לחזור ולברך
אָרֶץ יְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת
ליה נקוט לי זימנא תלתא יומי ומהדרנא לך
ב] תוס'
מאה זימנין אבל וכסהו מיעוטא
כמו בתפילין אז אסור לדבר בין
עמוס ד יג
שְׁמוֹ:
4. וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ
הוא כסוי זה ותו לא: פטור מלכסות.
תיובתא יתיב רבי תלת תעניתא כי הוה קא
שחיטה לשחיטה כמו בתפילין כדאמר
וְלִצְמָאִי יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ:
דהא מכוסה ועומד הוא: הא אידחי
בהקומץ רבה דעבירה
ג] ד"ה
בעי מיברך אמרו ליה צדוקי קאי אבבא
תהלים סט כב
5. לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר
ליה. מכסוי דהא כיסהו ונתגלה פטור
היא בידו וחוזר עליה מעורכי
אמר ויתנו בברותי רוש וגו' א"ל רבי מבשר
4
ד] בא"ד
אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים
מלכסות: אין דיחוי. אין אמרינן דחוי
המלחמה ואין ראיה מתפילין דהתם
טובות אני לך לא מצא תשובה אויבך
וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב
אצל מצות וכי אמרינן דיחוי בפסול
היא מצוה אחת ואין לו להפסיק אבל
תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ:
ונפל מן הגג ומת אמר לו רצונך שתסעוד
❖
דברים כב א
קרבן הוא דאמרינן: חייב לכסות.
בשחיטה אי בעי שחיט אי בעי שביק
❖
אצלי אמר לו הן לאחר שאכלו ושתו א"ל
אף על גב דלא חזר ונתגלה:
ליה ומ"מ נראה דאיסורא הוא להביא
מתני' נתערב ביין. שהוא אדום
כוס של ברכה אתה שותה או ארבעים זהובים
עצמו לידי לחזור ולברך כדמוכח
גליון הש"ס
אתה נוטל אמר לו כוס של ברכה אני
ואין מראה הדם ניכר בו:
בפרק אלו נאמרין נ)
רבינו גרשום
גמ' דא"ל ההוא צדוקי
רואין אותו. יין כאילו הוא מים
דתנן נוטל ס"ת וקורא בו אחרי
שותה יצתה בת קול ואמרה כוס של ברכה
לרבי מי שיצר כו'.
הכי השתא התם מישתא
ואם היה מראית דם ניכר במים
מות ואך בעשור ובעשור שבחומש
וברוכי בהדי הדדי לא
ישוה ארבעים זהובים אמר רבי יצחק עדיין
אפשר. כלומר וכיון דאמר
כשיעור הזה חייב לכסות:
הפקודים קורא על פה ופריך
ישנה לאותה משפחה בין גדולי רומי
הבו ליבריך מפסיק הברכה
נתערב בדם הבהמה. דלאו בר
בגמרא ונייתי ס"ת וניקרי ביה ס)
בין ברכת היין שבירך
וקוראין אותה משפחת בר לויאנוס: כסהו
ומשני ר"ל משום ברכה שאינה
כסוי הוא ורובו דם בהמה:
תחלה ליין ששותה עתה
או ונתגלה: אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב
ובעי לברך בתחלה על
צריכה ונראה היכא דצריך לחזור
היין אבל הכא לא
אשי מאי שנא מהשבת אבדה דאמר מר א] 5 ו השב אפילו מאה
ולברך כגון שהסיח דעתו מלשחוט
מפסיק הכיסוי של חיה
פעמים אמר ליה התם לא כתיב מיעוטא הכא כתיב מיעוטא וכסהו:
לברכת שחיטת העוף
שצריך לכסות קודם מה שכבר שחט
קודם שישחוט דיכול
כסהו הרוח: אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא
דהא אשכחן ר' יהודה שמצריך לכסות
❖
ז
לכסות דם חיה בחדא
בין חיה לעוף אף על פי שא"צ לחזור
שחזר ונתגלה אבל לא חזר ונתגלה פטור מלכסות וכי חזר ונתגלה מאי
ידא ולשחוט עוף בחדא
ולברך: וחייבו ר"ג ליתן עשרה
ידא ולא חשוב כסוי דם
הוי הא אידחי ליה אמר רב פפא זאת אומרת אין דיחוי אצל מצות
חיה הפסק לפיכך א"צ
מוסף רש"י
זהובים. ולא היה יכול לפטור עצמו
ומאי שנא מהא דתניא ח השוחט ונבלע דם בקרקע חייב לכסות התם
אלא ברכה אחת לחיה
במה שהיה נותן לו עוף אחר לשחוט
כסהו.
כשרשומו ניכר: מתני' דם שנתערב במים אם יש בו מראית דם חייב
ועוף: במה ששפך יכסה.
ט
י
(סוכה לג.) במה
כלומר ביד: ארבע הוויין.
דזאת מצוה אחרת היא ומצוה ראשונה
ששפך.
כלומר בברכת המזון
לכסות כ נתערב ביין רואין אותו כאילו הוא מים נתערב בדם הבהמה
הלכה לה והוי מעוות לא יוכל לתקן
(שבת כב.)
איכא ד' ברכות. ברכת
או
ומיהו לא דיינינן השתא ליחייב עשרה
מי שיצר הרים לא
הזן וברכת הארץ בונה
ברא רוח.
ירושלים והטוב והמטיב:
זהובים דבמלתא דלית בה חסרון כיס לא עבדינן שליחותייהו כדאמר בהחובל ואחד שעמד במקום חבירו לקרוא בתורה
למיברא. כלומר להאריח:
פטור בלאו האי טעמא ואפילו תפס מפקינן מיניה משום דכולם חייבים בקריאת התורה וכן פירש ריב"א ואפילו עמד במקום כהן דהא
(סנהדרין לט.)
מ"ש מהא דתניא השוחט
דדרשינן וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון אסמכתא היא : או ארבעים זהובים אתה נוטל.
לא שנו.
ונבלע דם בקרקע חייב
ב]
ע)
(סוכה לג.)
לכסות. כלומר הכא נמי
שתיה לא שייכא לשכר ברכה אלא היה רוצה לסלקו מברכת המזון לפי שהיה צדוקי פ) וא"ת או נ' זהובים ה"ל למימר דהא איכא ברכת
אלא שחזר ונתגלה.
כיסהו הרוח אע"ג דלא
בפה"ג שלאחר בהמ"ז וי"ל דסבר כמ"ד בערבי פסחים דאין צריך לברך אכסא דברכתא אלא אכסא קמא ותו לא:
(ע"ז
חזר ונתגלה יהא חייב
רואין אותו כאילו הוא מים. בפ' התערובות אמר דלאו רואין לדם קדשים קאמר אלא רואין ליין ולדם בהמה וחיה קאמר
מז.) הא אידחי ליה.
מלכסות: התם בשרישומו
ניכר. כלומר מה דאמרי'
דרואין כאילו הוא מים כדפירש בקונטרס והקשה הר"ר שמואל מוורדו"ן דבפ' הקומץ רבה מפרש טעמא דרבנן ור' יהודה
נבלע דם בקרקע חייב
מדכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר גלוי וידוע שדם הפר מרובה מדם השעיר מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה ור' יהודה אומר
לכסות בשרישומו ניכר
(שם)
אבל אין רישומו ניכר
מכאן למין במינו שאינו בטל והשתא היכי מוכח דאפילו מבטלין עולין זה את זה ומין במינו בטל הכא לא בטיל שאפילו היה דם הפר
ג]
פטור מלכסות: נתערב
היה ניכר אדמומית דם השעיר וי"ל דאם דם הפר היה מים לא יהיה בדם השעיר מראית דם גמור אלא יהיה דיהה מראהו ובטל
ביין רואין אותו כאילו הוא
כדאמרי' בפ' התערובות דלי שיש בתוכו יין לבן וחלב ר' יהודה אומר רואין ליין וחלב כאילו יין אדום ואם דיהה ד] מראיהן (כשר
מים. כלומר אם יש בו
מראית דם חייב לכסות:
אבל) דם לתוך מים ראשון ראשון בטל וה"נ אמרינן בפ"ה דע"ז כי אתא רב דימי א"ר יוחנן המערה יין נסך מחבית לבור אפילו
(סוכה לג.)
נתערב בדם בהמה
כל היום כולו ראשון ראשון בטל ובפרק בתרא דנדה גבי דם תבוסה היכא דפסק שאין הולך בלא הפסק אמרינן ראשון ראשון
בטל וקשיא דאמר בפרק הלוקח בהמה הלוקח ציר מעם הארץ משיקו במים וטהור ממה נפשך אי רובא מיא נינהו
סלקא ואי רובא
ציר נינהו ציר לאו
בר קבולי
טומאה הוא ואי
משום
מיעוטא דמים דבציר
בטלי ברובא וקאמר רב דימי בשם
ריש