פז:
כסוי הדם פרק ששי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
או בדם החיה. בדם היקז של חיה: רואין אותו. שאינו טעון
ריש לקיש לא שנו אלא לטבל פתו אבל לקדרה חוזר וניעור אלמא
לה א ב
א)
ב)
כסוי: כאילו הוא מים. ואם היה הדם הזה של שחיטת החיה
דאפילו טהרה מעוררת טומאה כ"ש דטומאה מעוררת טומאה
והעוף ניכר בו חייב לכסות: אין דם מבטל דם. ואפילו אין מראית
ואפילו לאביי דקאמר וכי טומאה שבטלה חזרה וניעורה היינו מחמת
ג)
טהרה אבל בטומאה א]דמעוררת טומאה ליכא מאן דפליג וכל שכן
דם ניכרת במים כמות דם
בהמה זה אין דם החיה בטיל דקסבר
ד)
לו ג
ה)
מין במינו לא בטיל: דם הניתז. חוץ
דאיסור מעורר איסור כדאמר לעיל
ו)
לגומא: גמ' תנן התם. בשחיטת
אם אמרו ספק טומאה לטהר
או בדם החיה רואין אותו כאילו הן מים
ז)
לז ד
קדשים: כשר. לזריקה: נתערב בדם
כו' ובהערל נמי אמרי'
רבי יהודה אומר אין דם מבטל דם א דם
הבהמה. של חולין: או בדם החיה.
נתן סאה ונטל סאה עד רובו אלמא
הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אמר רבי
לח ה
ממש דסתמא חולין: רואין אותו.
טפי מרובו לא אמרינן דראשון ראשון
יהודה ב אימתי בזמן שאין שם דם אלא
❖
לדם הפסול: כאילו הוא מים. ואם
בטל אע"ג דהוי בהפסק וי"ל דבכ"מ
הוא אבל יש שם דם שלא הוא פטור
ח)
היה דם הכשר ניכר בו כשר: לא שנו
אמרינן דחוזר וניעור אפילו בהפסק
מלכסות: גמ' תנן התם דם שנתערב
אלא שנפלו מים לתוך דם. לפיכך כל
ובדם תבוסה דמפליג בין פסק ללא
ט)
שיטה מקובצת
במים אם יש בו מראית דם כשר נתערב
טיפה וטיפה כשנפלה בטלה הלכך
פסק משום דבדם תבוסה דרבנן הקילו
א] הלכך עד שלא תהא בו
י)
ביין רואין אותו כאילו הוא מים נתערב
עד שלא תהא בו מראית א]דם כשרה:
והכא בקדשים דוקא אמרינן ראשון
מראית מים כשר: ב] והוא
אינו כן. שאפילו נפל דם לתוך מים
ראשון בטל דכיון שנדחה בקדשים
בדם בהמה או בדם החיה רואין אותו
דאיכא (כזית) [רביעית]
❖
כ) ל)
מדם גמור:
שוב אינו חוזר ונראה וההיא דבפרק
חייב לכסות שאע"פ שבטל ונדחה
ל)
כאילו הוא מים רבי יהודה אומר אין דם
מ)
בתרא דע"ז מפרש ר"י
ראשון ראשון אפ"ה כשהלך ורבה עד
נ) ס)
מבטל דם א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן
דראשון ראשון בטל ואין נאסר בכל
שנהפכה מראית המים לדם חזר דם
רבינו גרשום
ג לא שנו אלא שנפלו מים לתוך דם אבל
❖
שהוא עד שיהא בו נותן טעם כמו
הבטל וניעור וחשוב דם ולא אמרינן
נפל דם לתוך מים ראשון ראשון בטל
רואין אותו כאילו הוא
בשאר איסורין וקאי אמתניתין דקאמר
הואיל ונדחה ידחה שאין תורת דיחוי
מים. כלומר משערין אותו
אמר רב פפא ולענין כסוי אינו כן אין דחוי
אצל מצות: כל מראה אדמומית.
ואלו אסורין ואוסרין בכל שהוא יין
הדם של בהמה אם יש בו
גליון הש"ס
שיעור שאם היה מים היה
אצל מצות אמר רב יהודה אמר שמואל
כל זמן שיש בדם מראה אדמומית הוי
נסך כו' מפרש רב דימי דהיינו דוקא
תוס' ד"ה תנן וכו' ונראה
מבטל דם העוף ולא היה
דם לכפרה ולזריקה כ) ולהכשיר את
כי נפל היתרא לגו איסורא כדקאמר
כל מראה אדמומית מכפרין ומכשירין
דברייתא היא.
בו מראה אדמומית פטור
הזרעים ולקמיה פריך אי מים הוא
בתר הכי אבל איסורא לגו היתרא
מלכסות ואי (במיעוט)
וחייבין בכסוי מאי קמשמע לן מכפרין תנינא
❖
דם הבהמה [מועט] שאם
נמי אכשורי מכשרי: שתמדו. שערבו
אינו אסור בכל שהוא דראשון ראשון
חייבין בכסוי תנינא מכשירין איצטריכא
היה מים לא היה מבטל
עם מי גשמים שאינם מכשירים אלא
בטל כל זמן שיש ששים בהיתר ופריך
דם העוף והיה בו מראה
ליה מכשירין נמי אי דם אכשורי מכשר
הגהות מהר"ב
היכא דאחשבינהו לירד על הפירות
תנן ואלו אסורין ואוסרין בכל שהוא
אדמומית חייב לכסות: ר'
אי מיא אכשורי מכשרי לא צריכא שתמדו
יהודה אומר אין דם מבטל
והכא משום דם דהוי משקה אע"ג דלא רנשבורג
יין נסך כו' מאי לאו איסורא לגו היתרא
דם. כלומר דם העוף
במי גשמים מי גשמים נמי כיון דשקיל ורמי
לא היתרא לגו איסורא ת"ש יין במים
אחשבה לירד על הפירות מכשיר דתנן
א] בא"ד
אינו מבטל דם הבהמה
אחשבינהו לא צריכא שנתמדו מאליהן ר'
בנ"ט מאי לאו חמרא דאיסורא לגו
כל משקה שתחלתו
ופטור מלכסות: תנן
התם דם שנתערב במים
אסי מנהרביל אומר בצללתא דדמא רבי
מיא דהיתרא ומהך גופה לא פריך
לרצון שנחשב למאומה אע"פ שאין
כו'. לענין זבח אם נתערב
סופו לרצון מכשיר: ופרכינן מי גשמים
דמודה רבי יוחנן דבנתינת טעם חוזר
ירמיה מדפתי אמר ענוש כרת והוא דאיכא
במים ויש בו מראה דם
כשר לכפרה: לא שנו אלא
נמי כיון דשקיל. במנא: ורמי. לתוך
וניעור תדע דהא טעם כעיקר במין
כזית במתניתא תנא מטמאים באהל והוא
❖
שנפל מים לתוך הדם כו'.
הדם אחשבינהו לכך: בצללתא דדמא.
שאינו מינו מן התורה כדאמר
דאיכא רביעית תנן התם ד כל משקה
לא שנו דאמרי' אם יש
בהתערובות ובאלו
באותן מים שהם מן הדם עצמן
בו מראית דם כשר אלא
המת טהורין חוץ מדמו וכל מראה אדמומית
שנפל מים לתוך הדם אבל
עוברין ובפ' שלשה
כשהוא נקרש יש סביבותיו צלול כמים
מוסף רש"י
דם לתוך מים דמים היו
שבו מטמאין באהל ומשקה המת טהורין
מינין אלא ה"פ מדסיפא
ואם יש בו מראית דם מכשיר ואי
דם הניתז.
עיקר ראשון ראשון בטל
ורמינהו משקה טבול יום (משקין
לא לא: ענוש כרת. האוכלו: והוא
איסורא לתוך היתרא ה"נ רישא דיין
ה
הדם: לא צריכא שתמדן
במי גשמים. כלומר דבעינן
היוצאין ממנו) כמשקין שנוגע בהן
דאיכא כזית. דם גמור: ומטמא
ביין בכל שהוא ומשני לא בנפל חמרא
(לעיל פג:) דם שנתערב.
לדעת מהו דתימא כיון
באהל. כל זמן שיש בו מראית דם
דהיתרא לגו מיא דאיסורא ופריך
ואלו
(מנחות כב.)
דתימדו מאיליהן והוא לא
מדרישא במיא דאיסורא סיפא נמי במיא דאיסורא וקתני מים ביין
אם של מת הוא: והוא דאיכא רביעית. מן הדם גמור והוא שיעור לטומאת
נתערב ביין.
תימדן לא אחשבינהו ולא
ב]
רואין
ליכשרו קמ"ל דמכשרי':
אהל דכתיב על נפש מת ובשיעור רביעית הנשמה תלויה:
בנ"ט פירוש וכי היכי דהך סיפא באיסורא לגו היתרא ה"ה רישא
אותו. כאילו הוא
רב (יוסף) [אסי] מנהרביל
משקה המת. כגון דמעת עינו וחלב אשה: כל מראה אדמומית שבו
דיין ביין בכל שהוא ומשני דכולה בהיתרא לגו איסורא איירי ובנ"ט
מים.
בי צללתא דדמא. כלומר
מטמא. כלומר צללתא דדמא כל זמן שמראהו אדום טמא: משקה טבול
דקאמר דמשמע דכי ליכא בנותן טעם דשרי היינו כגון שנפל הרבה
מה דשנינו כל מראה
מ)
אדמומית שבו מכפרין
יום. אותן משקין היוצאים ממנו הרי הן כמשקין שהוא נוגע בהן:
מן ההיתר בבת אחת לתוך האיסור שנתבטל האיסור בבת אחת
ומכשירין בי צללתא
(זבחים עז: וכעי"ז מנחות
ואלו שם) בדם הבהמה.
וא"ת אמאי נקט מחבית לבור משום דראשון ראשון בטל בלאו הכי
דדמא: (דם התמצית)
רואין אותו.
מטמאין באהל והוא
שרי כיון דלבסוף נשאר ששים של היתר וי"ל דדוקא נקט מחבית לבור דלא נפיש עמודיה כולי האי אע"ג דנפיש טפי מצרצור אבל
היכא דנפיש עמודיה טובא לא בטיל אפילו יש ששים בהיתר: שנתמדו מאליהן. הוא הדין דהוי מצי למימר דתמדן במי פירות
כאילו הוא מים.
דאיכא רביעית. כלומר
הך צללתא דדמא אם
והוא
דאיכא כזית. והוא דאיכא רביעית. אצללתא דדמא קאי כדפירש בקונטרס וקמ"ל דאע"פ שכולו דם לא מחייב
דלא מכשרי:
של מת הוא מטמאין
(זבחים
באהל: משקין היוצאין
כרת עד דאיכא כזית דם גמור ולא מטמא באהל עד דאיכא רביעית דם גמור דאי בדם שעם מי גשמים פשיטא דצריך כזית ורביעית:
שם) אין דם מבטל דם.
ממנו כמשקין הנוגע
תנן
התם. תימה אי משנה היא הא דקאמר לעיל נ) (במתניתין) תנא ומטמא באהל וקאמר עלה והוא דאיכא רביעית הו"ל לאתויי
בהו. כלומר משקין
מתניתין דהכא $ ונראה דברייתא היא וה"נ אשכחן בהחולץ דקאמר תנן רשב"ג אומר כל ששהה ל' יום כו' ואינה
היוצאין מטבול יום שטבל
משנה בשום מקום ובפרק רבי אליעזר דמילה גרסינן בכל הספרים תניא: כל משקה המת טהורין. דלא גזרו עליהן
(שם) לא שנו.
ולא היה בו עדיין
הערב שמש כמשקין
כמו שגזרו על של הזב כדמפרש במסקנא משום דזב לא בדילי מיניה וא"ת והלא כשיוצאין מן המת נוגעין בו ומקבלים טומאה ממנו
שטבול יום נוגע בהן:
במגע דמדאורייתא דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה חשיבי משקין כדיליף בפ' דם הנדה מקראי ועוד קשה דקאמר התם
(שם עח.) ולענין כסוי.
דמטמא טומאת משקים ברביעית והלא משקין מטמאין בכל שהוא כדמוכח בפ"ק דפסחים גבי מימיהם של כהנים לא נמנעו
לשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה עם בשר שנטמא באב הטומאה אע"פ שמוסיפין על טומאתו כו' דמוקי לה דאיכא משקה בהדי
בשר דקא מטמא בשר מחמת משקין ומסתמא אין באותם משקים רביעית ואמרינן נמי בההוא פירקא ומים נמי לא אמרן
אינו כן.
אלא רביעית דחזי להטביל בהן מחטין וצנורות אבל בציר מרביעית טמאים ובברכות בפרק אלו דברים שמא יטמאו משקין
שאחורי הכוס מחמת ידים ויחזרו ויטמאו את הכוס וי"ל דהכא מיירי כשיצאו ממנו דרך שפופרת ובעודן בגופו לא מקבלי טומאה דאין
תורת משקין עליהם עד שיצאו לחוץ וכי נפקי דרך שפופרת טהורות מה"ת כיון שלא נגעו בו אלא מדרבנן גזרו ביצאו מן הזב היכא
(שם) אין דחוי אצל
דאיכא רביעית אע"ג דלא נגעו בו אי נמי הנהו קראי דנדה אסמכתא בעלמא נינהו ומן התורה אין עליהן תורת משקין ולכך לא גזרו
מצות.
אלא ברביעית וא"ת דאמרינן בפרק אמרו לו האשה שנטף חלב מדדיה לתוך התנור טמא ופריך במאי מתכשר א"ר
יוחנן בטיפה המלוכלכת על פי הדד והשתא כיון דצריך הכשר אלמא חשיבא אוכל לפי שמיוחד לאכילת תינוק אם כן תנור אמאי טמא
הא אין אוכל מטמא כלים אלא על כרחך מטמא מחמת הטיפה המלוכלכת ע"פ הדד שמתערבת עם שאר חלב שנוטף בתנור ששם
משקה עליה ומשקין מטמאין כלי גזירה משום משקה דזב וזבה כדאמר בפרק קמא דשבת אלמא מטמאה הטיפה לתנור אע"ג
דלית בה רביעית וכן באין דורשין באשה שבאתה לפני ר' ישמעאל ואמרה לו מפה זו ארגתי בטהרה ומתוך הדברים שבדקה
אמרה לו נימא נפסקה וקשרתיה בפה הרי אע"פ שלא היה ברוק שבפיה רביעית נטמא מידים שהיו מסואבות וטימא את המפה וי"ל
דתרומה וקדשים מטמו בפחות מרביעית ודוקא לחולין הוא דבעי רביעית ס):
משקה טבול יום משקין היוצאין ממנו כמשקין שנוגע בהן. אומר ר"ת דהני משקין שנגע בהן דקאמר לא מיתוקמא אלא במשקין
דתרומה דאילו חולין לא מיטמא ואפילו במעשר נמי שרי כדאמרינן טבל ועלה אוכל במעשר ובמשקין דקדש נמי (שם)
לא קאמר דתנן בפ"י דנדה בראשונה היו אומרים היושבת על דם טוהר מערה מים לפסח פירוש אבל לא נוגעת דחולין שנעשו
על טהרת הקדש כקדש דמו כדמפרש בגמ' חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים פירוש דוקא לקדשים ולא לחולין דלאו כקדש דמו
אלמא טבול יום
הוה ראשון לקדשים
כאילו נגע לטמא מת דיושבת על דם טוהר היא טבולת
יום ארוך וא"כ
משקים קודש שנגע
בטבול