פח:
כסוי
הדם פרק ששי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שחיקת
כלי מתכות. וא"ת והא מגדל צמחים הוא דתנן בפרק
נסורת. שמגררין נגרים במגירה פגומה וקוצצים בה עצים והיא
א)
א
ב)
משרת נסורת דקה כעפר: ת"ל וכסהו. בפני עצמו נדרש מדלא
כל הצלמים רבי יוסי אומר שוחק וזורה
מא ב ג ד
לרוח אמרו לו אף היא נעשית זבל ובשל מתכות איירי דמייתי עלה
כתיב ושפך דמו ובעפר יכסנו דהוי משמע עפר ולא דבר אחר דלא
קרא דעגל וי"ל דבפ"ע אין מגדל צמחים אלא שמועיל לזבל ור"ת תירץ
כתיב כסוי אלא לבתר עפר אבל השתא מדריש וכסהו באנפי נפשיה:
ושחיקת כלי מתכות. דלא איקרי
דע"י שרפה מגדל צמחים דהתם ע"י
❖
ג)
עפר: סובין. שהנפה קולטת: מורסן.
שרפה איירי דכל עבודה זרה
ונסורת של חרשין דקה וסיד וחרסית לבנה
תחלתה בשרפה דומיא דעגל:
קליפה היוצאת כשכותשים במכתשת:
ומגופה שכתשן ת"ל וכסהו יכול שאני
כלל הצריך לפרט. פי' בקונטרס
לאחר שריבה הכתוב ומיעט. שכתב
רבינו גרשום
מרבה אף זבל הגס וחול הגס ושחיקת כלי
לפי שיש לפרש הכלל בשני
לך שני מקראות אחד לרבות ואחד
משום דהוה כלל הצריך
מתכות ולבנה ומגופה שלא כתשן וקמח
דרכים כמו בכלי או בדבר
למעט אמרת מעתה יש לך לומר כל
לפרט כו' כלומר דאי לא
וסובין ומורסן ת"ל בעפר ומה ראית לרבות
ד)
כתב וכסהו בעפר מאי
המתערב ובא הפרט ומפרשו וכן
הנך דלעיל מין עפר נינהו מה עפר
ה) ו)
הוה למיכתב אי כתב
את אלו ולהוציא את אלו אחר שריבה
בסוף פרק שני דבכורות
מיוחד שמגדל צמחין אף כל שמגדל
ושפך את דמו בעפר
הכתוב ומיעט מרבה אני את אלו שהן מין
תניא מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט
צמחים וכל הנך קים להו לרבנן
לא ידעינן מאי קאמר:
ז)
השחור פחמין כבויין
שמגדלין צמחין: מידי אחרינא לא.
עפר ומוציא אני את אלו שאין מין עפר
שהוא צריך לכלל כיצד קדש לי כל
ח)
ונקרת פסילין כלומר מי
ואע"ג דמגדל צמחין: כלל הצריך
בכור יכול אפילו נקבה ת"ל זכר אי
ט) י)
אימא וכסהו כלל עפר פרט כלל ופרט אין
שחוצב אבנים מנשר עפר
כ)
לפרט. דלא סגי ליה לכלל בלאו
אבנים דקה. הזרניך זהב:
זכר יכול אפילו יצאה נקבה לפניו דהוה
בכלל אלא מה שבפרט עפר אין מידי
ל) מ)
ליה בכור לזכרים ת"ל פטר רחם אי
פרטא דאי הוה כתיב וכסהו הוי
אחרינא לא אמר רב מרי משום דהוה כלל
פטר רחם יכול אפילו אחר יוצא דופן
משמע יכפה עליו את הכלי כדקתני
נ)
הצריך לפרט וכל כלל הצריך לפרט אין
ת"ל בכור והשתא זכר לאו פירוש
רישא ואיצטריך עפר להורות שאין
❖
דנין אותו בכלל ופרט דרש רב נחמן בר רב
הכלל הוא דכלל ופרט גמור הוא
כסוי זה אלא בדבר המתערב ונבלע
חסדא אין מכסים אלא בדבר שזורעין בו
דבכור כלל זכר פרט ואין בכלל אלא
בו כגון עפר וכיוצא בו וכי דיינינן ליה
ומצמיח אמר רבא האי בורכא א"ל רב
מה שבפרט אלא פרט דפטר רחם
בכלל ופרט היכא דכללא לא משתמע
תורה אור השלם
הוא מפרש את הכלל שיש לפרש כלל
אלא בחד עניינא ומרבי מילי טובא
נחמן בר יצחק לרבא מאי בורכתיה אנא
1. מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ
לכמה צדדין בכור לכל הולדות או
והדר אתי פרט למעוטי כל מילי דכלל
וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ:
אמריתה ניהליה ומהא מתניתא אמריתה
איוב כח ו
בכור לרחמים אע"פ שאינו בכור
אבל הכא דמשתמע כללא בתרי ענייני
ניהליה היה מהלך במדבר ואין לו אפר
2. וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר
א
לולדות כגון שיצא דרך רחם אחר יוצא
ב' כסויין שאין דומים זה לזה כגון
שְׂרֵפַת הַחַטָּאת וְנָתַן
לכסות שוחק דינר זהב ומכסה היה מהלך
דופן או בכור לזכרים אע"פ שיצאת
כסוי דבר שלם כגון כלי וכסוי דבר
עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי:
בספינה ואין לו עפר לכסות שורף טליתו
במדבר יט יז
נקבה לפניו דרך הרחם בא הפרט
דק כגון עפר תו לא אתי פרטא אלא
3. וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר
ומכסה בשלמא שורף טליתו ומכסה אשכחן
דלא הוי בכור ביצאה נקבה לפניו
לפרושי כסוי קמא דלאו בדבר שלם
הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר
אפר דאיקרי עפר אלא דינר זהב מנלן אמר
הוא ולאו למעוטי לגמרי: כלל הצריך
אלא שיהא בכור לרחמים ולאביי דאית
אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר
❖
וָאֵפֶר: בראשית יח כז
לפרט. ללמוד כלל מן הפרט כדאמרי'
ר' זירא ועפרות זהב לו תנו רבנן אין
ליה התם בכור לדבר אחד לא הוי בכור
1 ב
עד שיהא בכור לכל הולדות מכ"מ
רבים צריכין לו תלמיד
מכסין אלא בעפר דברי בית שמאי ובית
צריך לפרט הוא דאי לאו פרט הוה
וצריך לו רבו . ודוגמתו
לעזי רש"י
הלל אומרים מצינו אפר שקרוי עפר
ג
אמינא דאפילו יוצא דופן חשיב בכור
שנינו בבכורות מכלל הצריך
שנאמר 2 ולקחו לטמא מעפר שריפת [וגו']
אורפימינ"ט. צבע צהוב,
❖
כיון דהוי בכור לולדות אע"ג דלא הוי
לפרט כיצד קדש לי כל בכור יכול
ח)
זרניך.
ובית שמאי עפר שריפה איקרי עפר סתמא
בכור לרחמים ועוד נראה לפרש
אפילו נקבה במשמע ת"ל זכר ט) אי
לא איקרי תנא הוסיפו עליהן ד השחור
דלאביי בכור ופטר רחם תרווייהו כלל
זכר יכול אפילו יצאה נקבה לפניו הוה
מוסף רש"י
והכחול ונקרת פיסולין ויש אומרים אף הזרניך
ותרווייהו פרט דתרווייהו צריכי
ליה בכור לזכרים תלמוד לומר פטר
בורכא.
אמר רבא בשכר שאמר אברהם אבינו
להדדי ובכל אחד אתה מוצא כלל
רחם י) הרי פרט שהכלל צריך ללמוד
(כתובות סג:)
הימנו: אלא בדבר שזורעין בו
הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל שכל
ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשתי מצות
3
ומצמיח. למעוטי ארץ מליחה:
אחד סותם דבר אחד ומפרש דבר
(שבועות יב:) השחור.
אפר פרה ועפר סוטה וליחשוב נמי עפר כסוי
האי בורכא. אינו עיקר. לשון בור:
אחד דבכור משמע אפילו יוצא דופן
הדם התם הכשר מצוה איכא הנאה ליכא
(הפרדס
במדבר. ארץ ציה שאינה מצמחת:
ופטר רחם ממעט ליה ופטר רחם
עמ' קלה) והכחול.
ואמר רבא בשכר
שאמר אברהם אבינו
דינר זהב. לקמיה יליף ועפרות זהב
משמע ליה אפילו יוצא אחר יוצא דופן
(שם וגורס הכוחל) הנאה
אם לו: שחיקה אין אבנים לא לא גרסינן:
ובכור ממעט ליה ורבינו תם מפרש
ליכא.
אשכחן אפר דאיקרי עפר. מעפר שריפת החטאת: השחור.
דהכא והתם חשוב כלל ופרט גמור כמו בעלמא
דבכור משמע בין
פחמין כתושין: נקרת פיסולין. עפר שמנקרין מן הרחיים: הזרניך.
הכי ובין הכי ואתא פרטא למעוטי וכסהו נמי משמע בין כסוי כלי
אורפימנ"ט: הנאה ליכא. במצוה זו דבלאו כסוי נמי הוה משתרי בשר אבל
בין כסוי עפר במה שירצה ופרטא משמע עפר דוקא ומה שחושבו
באפר פרה איכא הנאה שמטהרו מטומאתו דאי לאו אפר אין לו טהרה
צריך לפרט לאו אכפיית כלי דהך ברייתא קאי אלא אהא דדרשינן
לעיל מבעפר צריך שיתן עפר למעלה ולמטה דמוכסהו לא
עולמית. עפר סוטה מטיל שלום בין איש לאשתו ונקתה ונזרעה זרע:
משמע למטה אלא למעלה ומשום הכי חשיב ליה צריך לפרט ובבכורות
אם
(סוטה יז.)
לאו לפרש כלל הצריך לפרט אתא אלא לפרושי פרט הצריך לכלל כדקתני סיפא אי פטר רחם יכול אפילו יוצא אחר יוצא דופן ת"ל בכור
אע"ג דקתני מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל כיצד דמשמע דאתא לפרושי תרוייהו עיקרא דמלתא לא נקטיה אלא משום
פרט הצריך לכלל: אלא בדבר שזורעין בו ומצמיח. למעוטי עפר מדבר קאתי דלא שמעינן ממתני' דצמחין גדלין בו מאליהן אלא
דמה שזורעין בו אינו מצמיח א"נ אי ממתניתין ה"א דמכסין בו כיון דהוי ממין המגדל צמחים וא"ת ומאי פריך רבי יוסי לרבנן בפרק כל
הצלמים מואת חטאתכם אשר עשיתם וגו' שאני התם דבמדבר הוו דמה שזורעין בו אינו מצמיח וי"ל דשמא אז כשבאו שם
ישראל היה מצמיח: שוחק דינר זהב ומכסה. ולעיל דאמר אין מכסין בשחיקת כלי מתכות היינו בכל שאר מתכות חוץ מזהב
דאיקרי עפר מדכתיב ועפרות זהב לו ואע"ג דלא מגדל צמחין כיון דאיקרי עפר מכסין בו דאי הוה מגדל צמחין לא צריך לטעמא
דאיקרי עפר וכן אפר טלית וחטאת וא"ת וכיון דעפר דקרא איירי אפילו בעפר דלא מגדל צמחין אם כן יש לרבות מוכסהו אפילו
הנך דלא מגדלי צמחין דאין למעטן מפרט דעפר וי"ל דעפר דקרא לא איירי אלא בסתם עפר דמגדל צמחין ומרבויא דוכסהו מרבינן
כל מידי דמגדל צמחין או מידי דאיקרי עפר אע"ג דלא מגדל צמחין ועפרות זהב ואפר טלית אע"פ שנקראו עפר לא הוה מרבינן להו
אי לאו רבויא דוכסהו והשתא א"ש הא דאיבעיא לן בסוטה בפרק היה מביא אין שם עפר מהו שיתן אפר לב"ה דחשיבי ליה
עפר לגבי כסוי ת"ש דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל בג' מקומות הלכה כ) עוקרת את המקרא בכסוי התורה אמרה בעפר והלכה
בכל דבר רבי ישמעאל פליג אברייתא דהכא דמפיק בכל דבר מוכסהו ואיהו אית ליה דהוי מהלכה וקאמר ואם איתא לחשוב נמי האי
ואי ממשמעות עפר נפיק היכי קאמר ליחשוב נמי האי בין הנהו דהלכה בכל דבר אלא ודאי מוכסהו נפיק לברייתא דהכא ולרבי
ישמעאל מהלכה: מצינו אפר שקרוי עפר. וא"ת דהכא פליגי ב"ש ובפ"ק דביצה תנן ומודים שאם שחט שיחפור בדקר
ויכסה שאפר כירה מוכן הוא ואומר ר"ת דאפר כירה שבא מן העצים מגדל צמחין ולא דמי לאפר אוכלין וטלית דלא מגדל צמחין ורבינו
שמואל מפרש דפריך התם בגמרא ל) אפר כירה מאן דכר שמיה וקאמר מ) חסורי מחסרא והכי קתני ואפר כירה מוכן הוא ומילתא
ונקרת
פיסולין. פירש בקונטרס עפר שמנקרים מן הרחיים ואין זה שחיקת אבנים דהא
באפיה נפשיה היא ולא אתיא כב"ש נ):
בברייתא לעיל חשיב לה שחיקת אבנים והאי הוסיפו קאי אברייתא דלעיל
ולא אמתניתין מדלא חשיב הכא כל הנהו דחשיב בברייתא דלעיל:
יצא