גיד הנשה פרק
שביעי חולין
צ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלמא
איסור מוקדשין קדים. אומר ר"ת משום דמתחלה הכל
אלמא איסור מוקדשין קדים. דמשעה שנוצר הוא קדוש ועדיין לא
ז א
א)
ב)
נוצר הגיד דהא חזינן דיצירת עובר קודמת ליצירת גיד: ומשנינן
הוא בשר והבשר עצמו מתקשה אחרי כן ומתלבן ונעשה
אע"ג דאיסור מוקדשים קדים אתי איסור גיד וחייל. הואיל ואיסור
גיד א] ובקונטרס פי' לקמן דמתחלה כשהגיד נוצר אינו על הכף ולא
ח ב
ג)
חמור הוא שנוהג בבני נח כדקתני מתניתין והלא לבני
חייל עד שיבא ויתקשה על
הכף ואע"ג דהשתא ר"ל דאין איסור
ד)
ה)
נח נאסר גיד הנשה: ופרכינן מאן
גיד חל על איסור מוקדשים על איסור
❖
ו) ז)
שמעת ליה הא סברא. דנוהג בבני
אבר מן החי דלא חמיר כמוקדשים
אלמא איסור מוקדשין קדים אע"ג דאיסור
ט ג
נח רבי יהודה בשילהי מתני' :
חייל ועוד דאי אפשר לאיסור גיד
מוקדשין קדים אתי איסור גיד חייל עלייהו
והאי תנא דרישא דמתניתין דלא כרבי
להיות בענין אחר ועוד דאין איסור
תורה אור השלם
❖
שכן איסורו נוהג בבני נח מאן שמעת ליה
יהודה דקתני בירך של ימין ושל
אבר מן החי חל עד שיולד דאמר
1. וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ
האי סברא ר' יהודה והא מתניתין דלא כרבי
שמאל. ואילו רבי יהודה שמעינן ליה
בסוף פרקין
כגון שנטרפה
בַּמָּיִם וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת
יהודה דקתני נוהג בבהמה ובחיה בירך
הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה
עם יציאת רובה דאיסור טרפה ואיסור
לקמן דאמר אינו נוהג אלא באחד:
לעזי רש"י
אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַיְיָ:
של ימין ובירך של שמאל האי תנא סבר
סבר לה כוותיה בחדא. דנוהג בבני
אבר מן החי חייל בהדי הדדי:
ויקרא א ט
אשקלנ"ט [אישקלטי"ר].
והא מתניתין דלא כרבי יהודה
❖
לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא אימר
2. וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר
נח: ופליג עליה בחדא. דנוהג בשתי
להתפוצץ.
וְהַדָּם עַל מִזְבַּח יְיָ אֱלֹהֶיךָ
דקתני נוהג בשל ימין כו'.
יריכות: אימור דשמעת ליה לר' יהודה.
דשמעת ליה לרבי יהודה בטמאה דאיסור
וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל
ה"מ למימר מדקתני נוהג בשליל ופליג
דאמר דמשום חומריה דגיד דנוהג
לאו קדשים דאיסור כרת מי שמעת ליה
מִזְבַּח יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְהַבָּשָׂר
❖
רבינו גרשום
תֹּאכֵל: דברים יב כז
בבני נח חייל נמי אאיסור אחרינא:
ר' יהודה אלא רישא דמלתא נקט:
אלא הכא במבכרת עסקינן דברחם קדוש
קדשים
דאע"ג דאיסור מוקדשין
דאיסור כרת מי שמעת
בטמאה. שמעת ליה דאתי איסור גיד
ואי בעית אימא ולדות קדשים בהווייתן
קדים אתי איסור גיד וחייל
ליה.
משמע דאפילו
וחייל אאיסור טמאה דאע"ג דאיסור
הגהות מהר"ב
שכן איסורו נוהג בבני
הן קדושים אמר רבי חייא בר יוסף לא שנו
נח: ופליג עליה בחדא
טמאה ממעי אמה ואיסור גיד אינו עד
בשלמים ולאחר זריקה דשרי אף
רנשבורג
אלא קדשים הנאכלין אבל קדשים שאינן
דהוא סבר אינו נוהג
שיולד דהא רבי יהודה אין נוהג בשליל
לזרים בעי למימר דלא חייל כלל
א] תוס'
אלא בירך של ימין ותנא
נאכלין אין איסור גיד נוהג בהן ורבי יוחנן
קאמר במתניתין אפילו הכי חייל גיד
איסור גיד ושרי באכילה אע"ג דלאחר
דידן סבר בין בימין בין
בשמאל: אימור דשמעת
אמר אחד קדשים הנאכלין ואחד קדשים
אטמאה משום דאיסור טמאה לאו
זריקה פקע איסור קדשים מדלא
א
ליה לר' יהודה בטמאה
בעלמא הוא ואיסור גיד חמור שכן
אשכחן דחייל אלא במבכרת ותימה
שאין נאכלין איסור גיד נוהג בהן אמר רב
כו'. כלומר דהוא אמר
נוהג בבני נח: קדשים דאיסור כרת.
כיון דהשתא ליכא איסור קדשים
במתני' איסור גיד נוהג
פפא ולא פליגי כאן להלקותו כאן להעלותו
בטמאה דאיסור גיד חל
שעל ידי קדשים בא לידי כרת כגון
אע"ג דיכול לבא לידי איסור כרת
❖
איכא דאמרי אמר רב פפא ולא פליגי כאן
על איסור טומאה דאיסור
אכלו בטומאה או פגול ונותר:
כגון אם אוכלו בטומאת הגוף אמאי
לאו. כלומר טומאה איסור
לחלצו וכאן להעלותו רב נחמן בר יצחק
מי שמעת ליה. דחייל גיד עלייהו:
לא יחול איסור גיד דאין כאן איסור
לאו הוא ואיסור קל הוא
אמר להעלותו פליגי דתניא והקטיר הכהן
לפי' איסור גיד חל עליו.
1
אלא הכא במבכרת עסקינן. דלא
חל על איסור כדאמר בפרק ארבעה
מוסף רש"י
בקדשים דאיסור כרת מי
את הכל המזבחה ב לרבות העצמות והגידין
קדוש ולד אלא ברחם ביציאתו
אחין דאחות אשה מתלא
בהוייתן הן קדושים.
שמעת ליה דאיסור גיד
והקרנים והטלפים יכול אפילו פרשו ת"ל
ואשמעינן תנא דידן דאע"ג דאין גיד
תלי וקאי כו' וי"ל כיון דמחיים לא חייל
חל על איסור קדשים
(מנחות פג.
דחמור: אלא הבמ"ע
ועשית עולותיך הבשר והדם אי בשר ודם
נוהג בשאר מוקדשים דהא איסור
איסור גיד דאיכא איסור מוקדשין
2
במבכרת. כלומר דאינו
מכת"י וכעי"ז תמורה כה.)
מוקדשים קדים כדאמרת דיצירת
דיכול לבא לידי כרת על ידי פיגול
יכול יחלוץ גידים ועצמות ויעלה בשר לגבי
קדוש אלא בצאתו מן
הרחם דבצאתו מן הרחם
עובר קודמת ותו לא אתי איסור גיד
ונותר וטמא תו לא חייל איסור גיד
מזבח ת"ל והקטיר הכהן את הכל המזבחה
1
יש עליו גיד ובהדדי
וחייל אפילו הכי יש מוקדשים שהגיד
לאחר שחיטה וזריקה דבעינן שיחול
הא כיצד מחוברין יעלו פרשו אפילו בראשו
קאתיין: ואיבעית אימא
נוהג בהן כגון בכור ממה נפשך אי
מחיים איסור גיד דומיא דיעקב שנשה
לעולם בולדות קדשים.
של מזבח ירדו ומאן תנא דשמעת ליה
כלומר ואי פרכת והא
נוהג בשליל איסור גיד קודם ותו
לו גידו מחיים וא"ת ונימא מגו
לא אתי איסור גיד וחייל
דאמר פרשו ירדו רבי היא דתניא והקטיר
(מנחות שם וכעי"ז זבחים
לא פקע ואי אין נוהג בשליל תרוייהו
דאיתוסף איסור גיד לבני נח איתוסף
קיד. וכריתות כג:) יכול
אאיסור קדשים קסבר
הכהן את הכל לרבות העצמות והגידים
בהדי הדדי אתו: ואיבעית אימא
נמי לישראל וי"ל דהא דנאסר לבני
יחלוץ.
ולדות קדשים בהווייתן
(זבחים פו.)
[הן] קדושים ולא במעי
והקרנים והטלפים ואפילו פרשו והא מה
בולדות קדשים. ואשמועינן תנא
נח היינו דוקא לבני יעקב דקודם מתן
אמן אלא בשעת הווייתו
דידן דלא קדשי במעי אמן אלא
תורה איקרו בני נח ואפילו נאסר
אני מקיים ועשית עולותיך הבשר והדם
לעולם שהוא בשעת לידתו
בהוייתן ביציאתן הילכך איסור גיד
מתחלה לכל אומות העולם הא
דגיד וקדושה בהדי הדדי
בפוקעין הא כיצד עיכולי בשר אתה מחזיר
ג
קאתו: לא שנו אלא
נוהג בכולן משום דאיהו קדים
אמר בפ' ארבע מיתות
ואי אתה מחזיר עיכולי גידים ועצמות רבי
קדשים הנאכלין דגיד
כל מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית
דנוהג בשליל ותו לא פקע דלא תימא
הנשה נוהג בהן אבל
אומר כתוב אחד אומר והקטיר הכהן
בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח
במעי אמן קדושים ואיסור מוקדשין
קדשים שאין נאכלין כגון
את הכל ריבה וכתוב אחד אומר ועשית
עולה אין גיד הנשה נוהג
וא"כ לאחר מתן תורה שרו לכולהו לבר
קדים כדאמרן בנפל שלא נתקשרו
בהן: כאן להלקות כו'.
עולותיך הבשר והדם מיעט הא כיצד
מישראל וא"ת ונימא מיגו דאיתוסף
אבריו בגידין ותו לא אתי איסור גיד
כלומר מה דאמרי' אין גיד
מחוברין יעלו פרשו אפילו בראשו של
הנשה נוהג בהן להלקותו
איסור גיד לגבוה דאסור להעלותו
וחייל. להכי נקט בהווייתן משום לישנא
מי שאוכלו דכיון שאין
מזבח ירדו ורבנן מחוברין לא איצטריך קרא
איתוסף נמי להדיוט איסור אכילה
דקרא דילפינן מיניה קדושת ולדות
ראוי לאכילה אין חייב
וי"ל דאיכא למאן דאמר בסמוך
קדשים בפ"ב דבכורות רק
לרבויי מידי דהוה אראשה של עולה כי
מלקות אבל איסורא עבד
הכא
אבל להעלותו ע"ג המזבח
במבכרת
קדשיךה) אלו תמורות אשר יהיו לך אלו
מחוברין יעלו:
איצטריך קרא לפרשו ורבי מחוברין דהיתירא
להקטירו גיד הנשה נוהג
עסקינן דברחם קדוש. ובהדי הדדי
הולדות: הנאכלים. חטאת ואשם
לא
בהן דאין מקטירין אותו:
ושלמים: שאין נאכלין. עולה:
קאתו וקמ"ל דלא מבטל איסור
רב נחמן בר יצחק אמר
להעלותו פליגי. כלומר
להלקותו. לקי אם אכלו: להעלותו. למזבח אין איסור גיד נוהג
קדשים החמור איסור גיד
הקל מלחול עמו וא"ת והא איסור גיד
אפי' להעלותו פליגי
כדאמרינן לקמןו) דלא כתיב ולא יאכל המזבח: לישנא אחרינא כאן לחלצו
לרבי יוחנן קדים דאמר תלש חלב מבן תשעה חי
דמאן דאמר אין גיד
כאן להעלותו. מאן דאמר אין נוהג בעולה לחלצו קאמר שאינו מצווה
דחלבו כחלב בהמה והדר אתא איסור מוקדשין דחמיר וחייל עליה
הנשה נוהג בהן מעלין
אותו להקטיר: יכול אפי'
לחלצו מן הירך ומאן דאמר נוהג להעלותו קאמר דאסור להעלותו
וא"כ לרבי יוחנן מוקדשין נוהגין בגיד מבעי ליה ונראה דלר' יוחנן
פירשו. כלומר יכול אפי'
בפני עצמו אם פירש מן הירך: רב נחמן בר יצחק אמר לחלצו
לא חייל איסור גיד ואיסור חלב עד שיצא לחוץ ממעי אמו לאויר
ניטלו מן הבשר: ת"ל
פליגי. דמ"ד נוהג קסבר מצוה לחלצו. וללישנא קמא להעלותו פליגי
העולם וכן משמע דבסוף פירקין קאמר רבי יוחנן גופיה
ועשית עולותיך הבשר
והדם. כלומר הבשר אין
מ"ד נוהג קסבר להעלותו נמי אסור עם הירך כדפליגי רבי
כשנטרפה עם יציאת רובה דאיסור אבר ואיסור חלב ואיסור טרפה
אבל גידים ועצמות לא:
ורבנן לקמן דלרבי שרי כדמוקי לקמן אליבא דרבי כי איצטריך
בהדי הדדי קאתו אלמא דליכא איסור חל ז) במעי אמו:
הא מה אני מקיים ועשית
פרשו ירדו רבי היא דתניא כו'. תימה אמאי מייתי הך ברייתא
קרא למשרי גיד הנשה במחובר ולרבנן אסור דבעינן מן המותר
עולותיך וגו' בפוקעין.
כלומר לאברים ופדרים
לישראל: הכל. רבויא הוא: אפילו פרשו. מן הבשר הנך גידין.
קמייתא ונראה דאי לאו ברייתא קמייתא המ"ל דרבנן
שנתעכלו מע"ג המזבח
בגידין המותרין קאמר דומיא דעצמות: ומאן שמעת ליה כו'.
סברי שיש לרבות כל מה שנוכל לרבות ואפילו פרשו דאיסורא ולית
דאותן אתה מחזיר אבל
עיכולי גידים ועצמות אי
כלומר והך מתניתי' לאו דברי הכל היא אלא רבי היא ופליגי רבנן עליה
לן למעוטי אלא פוקעים גרידא שהוא סוף העלאה ורבי סבר
אתה מחזיר:
וכדתניא כו' ומפלוגתייהו שמעינן דלרבי גיד הנשה מותר ולרבנן אסור
דרבויא ומיעוטא אית לן לאוקומי בתחלת העלאה ולא נמעט כמו
כדמפרש ואזיל: ומה אני מקיים הבשר והדם. ולא גידין: בפוקעין.
כן אלא דבר אחד דהיינו פרשו דאיסורא אבל מחוברים דאיסורא
מעל האור. אשקלנ"ט: מידי דהוי אראשה של עולה. דצריך
ופרשו דהיתירא יעלו ולהכי מייתי ברייתא קמייתא דגידים דהיתירא
שיקריבנו שלם כדכתיב ואת הראש והרי עצמות הרבה יש:
נמי כשפרשו ירדו דומיא דעצמות דהיתירא ועל כרחך רבי היא אלמא
לא מרבי רבי כל מה שיכול להרבות דהא אוקי נמי מיעוט בפרשו
ממשקה
דהיתירא והכי נמי
לרבנן לא מרבי כל מה שיכולין להרבות אלא ממעטין דאיסורא אפילו במחוברין:
של