גיד הנשה פרק
שביעי
חולין
צא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רב
אשי אמר לא נצרכא אלא לשמנו של גיד. לא קאי אדרב חסדא
רב אשי אמר. מהכא לא תפשוט וטעמא לאו משום ספיקא דגיד
יג
א)
א ב
ב)
הוא אלא מיפשט פשיטא ליה והכא
בשומן הגיד קאמר דמותר
דמוקי לה כר' יהודה ולפי מה שאמר לקמן דלר' יהודה שמנו
ג)
מדאורייתא: וישראל קדושים. העושין
סייג לתורה נהגו בו איסור
של גיד אפילו מדרבנן שרי לא אתיא אלא כרבי מאיר והא דלא קאמר
ד)
יד ג
והלכך על כרחיך משייר ליה משום
מנהגא ושרפה בעי הואיל
רב אשי אליבא דר"מ משום
דבברייתא דמייתי לא הוזכר בה ר"מ
ה) ו)
ז)
ומדאורייתא בר אכילה הוא: פנימי
וכן רבינא דמוקי לה בגיד החיצון
הסמוך לעצם. הוא גיד ארוך ונתון
דהוי מדרבנן לכאורה לא אתי כרבי
רב אשי אמר לא נצרכא אלא לשמנו דתניא
ח)
טו ד
לארכו של שופי כשפורעין את הירך
יהודה דלקמן מפיק לה מהירך
א שמנו מותר וישראל קדושים נהגו בו איסור
ט)
ופושט בכל הירך ראשו אחד מחובר
דפשיט ליה בכוליה ירך לאפוקי חיצון
רבינא אמר לא נצרכא אלא לכדרב יהודה
בעצם האליה ומשם נפשט לאורך
דלא ורבי יהודה דריש הירך המיומנת
טז ה
י) כ)
אמר שמואל דאמר רב יהודה אמר שמואל
❖
השופי עד מקום חיבור הקולית ועצם
שבירך אם לא נאמר דתרתי שמעת
שני גידין הן פנימי סמוך לעצם אסור וחייבין
ל) מ)
ב
הירך ושם הוא סמוך לעצם: אסור.
מינה דבלאו הכי דריש ליה לקמן
נ)
עליו חיצון סמוך לבשר אסור ואין חייבין
מן התורה: וחייבין עליו. מלקות
לדרשה אחריתי ונימא דכולהו
מוסף רש"י
מפיק מינה: אלא אי אמרת ספוקי
עליו ת"ש אכל מזה כזית ומזה כזית סופג
כדיליף לקמן מהירך ועוד שהוא על
שני גידין הן. פנימי.
מספקא ליה כו'. ולא בעי לאוקומי
שמונים רבי יהודה אומר אינו סופג אלא
הכף שהכף הוא בשר עגול הסובב
ס) ע)
את הקולית (א) דבוקה בה ועל שם
שאכל שניהם בבת אחת דהשתא לא
פ)
ארבעים אי אמרת בשלמא מיפשט פשיטא
צ)
שהוא בצד פנימי של ירך צד שכלפי ירך
הויא התראת ספק כי היכי דלא נפשוט
ליה שפיר אלא אי אמרת ספוקי מספקא ליה
❖
ק)
חברתה כשהבהמה מחוברת קרי לה
בעיא דאכל שני זיתי חלב בהעלם
הויא לה התראת ספק ושמעינן ליה לרבי
(פסחים פג:)
פנימי: וחיצון. גיד קצר הנתון לרוחב
אחד דס"פ אותו ואת בנו :
סמוך לעצם.
יהודה דאמר התראת ספק לא שמה
כמאן דאמר גיד הנשה נאסר
השופי בסופו מובלע בכף הסובבת
תורה אור השלם
התראה דתניא הכה את זה וחזר והכה את
לבני נח. וא"ת דילמא לא
את הקולית והוא נתון בצד חיצון של
1. וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד
זה קלל את זה וחזר וקלל את זה הכה שניהם
ירך: אסור. מדרבנן: ואין חייבים
נאסר ואפילו הכי היו מקיימין כמו
(שם)
בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר
וחייבין עליו. (שם)
בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ: שמות יב י
בבת אחת או שקלל שניהם בבת אחת חייב
עליו. דלאו היינו על הכף אלא בתוך
שחיטה דקאמר ליה פרע להם בית
2. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע
חיצון.
הכף. ובההוא חיצון עסקינן ומשייר
השחיטה וי"ל מדקאמר והכן משמע
רבי יהודה אומר בבת אחת חייב בזה אחר
בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ
ליה על כרחיה ושרפה בעי דהא
דבלאו הכי לא משתרי אי נמי פרע
יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ:
זה פטור האי תנא סבר לה כאידך תנא דרבי
בראשית לב כו
מדאורייתא חזי: מזה כזית ומזה כזית.
להו בית השחיטה היינו נחירה
יהודה דאמר התראת ספק שמה התראה
3. יְיָ אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל כֹּחַ
משל ימין ומשל שמאל. ומדנקט אכל
שנצטוו על הנחירה:
(שם)
וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה יְיָ בְּסוּפָה
דתניא 1 לא תותירו ממנו עד בקר וגו' בא
מכאן
אסור. ואין חייבין
מזה כזית ומזה כזית ולא נקט אכל ב'
לתלמיד חכם שלא יצא יחידי
וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק
הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר
עליו.
נחום א ג
רַגְלָיו:
בלילה. אומר ר"ת דדוקא
זיתים משניהם ש"מ שתי אכילות ושתי
4. חָדְלוּ גִבּוֹרֵי בָבֶל
שאין לוקין עליו דברי ר' יהודה רבי יעקב
התראות הוו: אי אמרת בשלמא פשיטא
נקט תלמיד חכם משום דמזיקין
לְהִלָּחֵם יָשְׁבוּ בַּמְּצָדוֹת
אומר לא מן השם הוא זה אלא משום דהוה
(שם) אכל
ליה. משום הכי לקי אימנית: הכה
מתקנאים בהם כדאמרינן ג' צריכין
ק)
נָשְׁתָה גְבוּרָתָם הָיוּ לְנָשִׁים
מזה כזית ומזה כזית.
הִצִּיתוּ מִשְׁכְּנֹתֶיהָ נִשְׁבְּרוּ
את זה. ספק בן ט' לזה וספק בן ז'
לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה
שימור מלך ות"ח וחתן והא דאמרן
ירמיהו נא ל
בְרִיחֶיהָ:
לזה: בבת אחת. בהכאה אחת: חייב.
בריש פסחים לעולם יכנס אדם
אין לוקין עליו ת"ש אכל ב' גידין מב' ירכות
5. דָּבָר שָׁלַח אֲדֹנָי בְּיַעֲקֹב
(לעיל
פב:) אלא ארבעים.
דהתראת ודאי היא: בא הכתוב כו'.
בכי טוב כו' דמשמע כל אדם מדלא
וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל:
מב' בהמות סופג פ' רבי יהודה אומר אינו
ישעיהו ט ז
כבר פרשתי באותו ואת בנו צ) דכל
נקט תלמיד חכם התם מיירי ברחוק
6. וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת
(שם ולקמן
סופג אלא ארבעים מדקאמר מב' ירכות מב'
מותיר התראת ספק היא דכי מתרינן
מן העיר מפני המכשולות והליסטים:
צו.) הכה את זה וחזר
בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל
בהמות פשיטא דתרוייהו לאיסורא ולרבי
והכה את זה.
ביה אל תותיר מספקא לן אם (ב) עובר
בֵּיתוֹ הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים
מהכא
יהודה איצטריך ש"מ מיפשט פשיטא ליה ש"מ ואי פשיטא ליה אמאי סופג
הַבָּיְתָה וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן כִּי
על התראה ואם לאו דשמא קודם
אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים
מ' ותו לא לילקי פ' הכא במאי עסקינן כגון דלית בו כזית דתניא אכלו ואין
עלות השחר יאכלנו: משתי בהמות.
בַּצָּה¢ רָיִם: בראשית מג טז
7. וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק
בו כזית חייב רבי יהודה אומר עד שיהא בו כזית וטעמא מאי אמר רבא אמר
מדנקט משתי בהמות כי היכי דניהוי
אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת
❖
תרוייהו ימניות נקט דאי ימין ושמאל
קרא הירך המיומנת שבירך ורבנן ההוא דפשיט איסוריה בכוליה ירך
(לעיל פב:)
הַשָּׁחַר: בראשית לב כה
מה לי שתי בהמות ומה לי אחת: ולר'
לאפוקי חיצון דלא וריב"ל אמר אמר קרא בהאבקו עמו כאדם שחובק את
2
(מכות טז.)
יהודה איצטריך. דאע"ג דתרוייהו
חבירו וידו מגעת לכף ימינו של חבירו רבי שמואל בר נחמני אמר כעובד
חייב.
הגהות הב"ח
דאיסורא קא פטר ליה בחד מלקות
כוכבים נדמה לו דאמר מר ג ישראל שנטפל לו עובד כוכבים בדרך
(א) רש"י
וטעמא כדמפרש לקמיה (ג) שאין בין
טופלו לימינו רב שמואל בר אחא קמיה דרב פפא משמיה דרבא בר
ודבוק
(יבמות
שניהם אלא כזית ואי מספקא ליה
(ב) ד"ה
קא.) בבת אחת.
עולא אמר כת"ח נדמה לו דאמר מר ד המהלך לימין רבו הרי זה בור ורבנן
אמאי לקי אפילו חדא דילמא תרוייהו
יהיה
(שם)
(ג) ד"ה
מאחוריה אתא ונשייה בתרוייהו ורבנן האי בהאבקו עמו מאי דרשי ביה
דהיתירא הואיל ושתיהן ימניות: אכלו.
(לעיל
מבעי ליה לכאידך דר' יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע ב"ל מלמד שהעלו אבק
גיד שלם חייב כאוכל נמלה כל שהוא
פב:)
שהוא חייב משום דבריה הוא וחשיב
מרגלותם עד כסא הכבוד כתיב הכא בהאבקו עמו וכתיב התם וענן אבק
3
איסור: טעמא מאי. פשיטא ליה
רגליו ואמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמו גיד הנשה שנשה ממקומו ועלה
(מכות
לרבי יהודה דשל ימין: ההוא. הא
❖
טז.) חייב.
וכן הוא אומר 4נשתה גבורתם היו לנשים אמר ר' יוסי ברבי חנינא מאי דכתיב
דכתיב הירך לאשמועינן אתא דבההוא
דבר שלח ביעקב ונפל בישראל דבר שלח ביעקב זה גיד הנשה ונפל
5
גיד קאי: דפשיט איסוריה בכוליה
(יבמות שם) בזה אחר זה
בישראל שפשט איסורו בכל ישראל ואמר רבי יוסי ברבי חנינא מאי דכתיב
רבינו גרשום
ירך. הוא וקנוקנותיו ושרשיו נפשטין
פטור.
וטבוח טבח והכן פרע להן בית השחיטה והכן טול גיד הנשה בפניהם כמ"ד
בכל הירך והיינו גיד הפנימי הגדול
6
לא צריכא אלא לשמנו.
(שם) לא תותירו
כלומר מה דאמרי' הגידין
גיד הנשה נאסר לבני נח ויותר יעקב לבדו אמר רבי אלעזר שנשתייר על
הנמצא בתחלת פריעת הירך: שחובק
7
ממנו עד בקר וגו'.
ישרפו לששה עשר לשמנו
את חבירו. מלפניו: וידו. הימנית
פכין קטנים מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם וכל כך למה
לא שדי ליה דמותר לא אכיל
מגעת לכף ירך ימנית של חבירו
ליה דישראל קדושים נהגו בו
לפי שאין פושטין ידיהן בגזל ויאבק איש עמו עד עלות השחר אמר רבי
(לעיל
איסור: רבינא אמר לא נצרכא
מאחוריו: כעובד כוכבים נדמה לו.
יצחק מכאן לת"ח שלא יצא יחידי בלילה רבי אבא בר כהנא אמר מהכא
בא הכתוב ליתן
[אלא] כדרב יהודה אמר
ה
פב:)
כסבור היה יעקב שהוא עובד כוכבים
עשה אחר לא תעשה.
שמואל (לא) [כו'] שני גידים
הנה
וטפלו לימינו כדי שיהא מזומן לאוחזו
הן כו'. כלומר מה דאמרי'
ישרפו לששה עשר זהו חיצון
אם יקום עליו ובירך הסמוכה לו נגע: טופלו לימינו. מחברו לימין: כת"ח נדמה לו. וחלק לו יעקב כבוד כאילו הוא רבו וטפלו לימינו
דאסור ואין חייבין עליו. לא
כדי שיהא יעקב לשמאל המלאך: ה"ז בור. אין בו חכמת דרך ארץ: ורבנן. דפליגי אדרבי יהודה ואסרי בתרוייהו קסברי מאחוריה
שדי ליה דאין חייבין עליו
(שבועות
ולא אכיל דאסור הלכך
אתא ונשייה בתרוייהו הכהו בשתיהם עד שנשו ממקומם ועלו: האי בהאבקו מאי דרשת ביה. למה לי למכתביה כלל אי לאו למימרא
ג:)
ישרפו לששה עשר: האי תנא
דכדרך הנאבקים נגע בו: נשה ממקומו. קפץ: נשתה גבורתם. קפצה גבורתם: היו לנשים. חלשים כנשים: דבר הנשלח ביעקב
סבר לה כאידך דר' יהודה
נפל בישראל. בכל ישראל: ופרע להן בית השחיטה. שלא יאמרו בשר הנחירה אני אוכל לפי שבני יעקב שומרי
(סנהדרין סג:)
כו'. כלומר ולעולם מספקא
ליה דתניא לא תותירו ממנו
מצות היו דאף על פי שלא נתנה תורה מקובלין היו מאבותיהם: כמאן דאמר. במתניתין גיד הנשה
(מכות ד:)
עד בקר כו' כדפרשינן לעיל
נאסר להם בעודם בני נח: שנשתייר על פכים קטנים. דכל כלים החשובים ומקנה כבר העבירן את נחל יבק כדכתיב לעיל
לומר שאין לוקין עליו.
בפ' אותו ואת בנו: פשיטא
מיניה ויעבר את כל אשר לו והוא נשאר על פכין קטנים שלא הספיק להעביר וחשכה לו: מדקאמר עד עלות השחר שמע מינה לא
דתרוייהו לאיסורא כו'.
כלומר שתי ירכות של ימין
מכאן לתלמיד חכם כו'. שהרי יעקב נשאר יחידי והוזק:
ניתנה רשות למזיק להזיק ביום לפיכך לא הוצרך שמירה:
משתי בהמות ולר' יהודה
הנה
איצטריך דאמר אין גיד הנשה
(פסחים פד.)
נוהג אלא בשל ימין: המיומנת שבירך. כלומר שהוא ימין: כאדם שחובק את חבירו כו'. כלומר ידו של שמאל מגעת לכף
(לעיל פג.) לא מן השם הוא זה. (שם)
ירך ימין: טופלו לימינו כו'. כלומר והוא עשק כשבא לקראתו טופלו לימינו והוא ירך ימינו כנגד יד ימינו ונשקו בו:
(שבועות ג:) (סנהדרין
כתלמיד חכם נדמה לו. והלך יעקב לשמאל רבו והיה ימין יריכו של יעקב בצד שמאלו ונשקו המלאך ביד שמאלו בימין יריכו
סג:)
של יעקב: שנשה ממקומו. כלומר הגיד נשה ממקומו: כמאן דאמר גיד הנשה נאסר לבני נח. כלומר כר' יהודה דמתני': עד
(מכות ד:) (לעיל פג.) אכל ב' גידין מב' ירכות.
עלות השחר מכאן לתלמיד חכם. כלומר בלילה שלט בו ביום לא שלט בו:
(שם)
הירך המיומנת שבירך. (קדושין כא:) טופלו לימינו.
(ע"ז כה:) הרי זה בור.
(יומא לז.) שנשתייר על פכין קטנים. (בראשית לב כה)