צא:
גיד הנשה פרק שביעי
חולין
מסורת הש"ס
תורה אור השלם
מהכא
וישכם
אברהם בבקר. ברוב ספרים כתיב ויחבוש את
הנה הוא זורה. ווני"ר בלע"ז. דכתיב ויהי בשכבו וגו' אמרה לה דעי
א)
ב)
חמורו וקשיא דהיינו קרא דעקדה ושם לא היה יחידי
שאחר שיגמור לזרות לא יבא לביתו לשכוב שגנאי הוא לתלמידי
1. וְעַתָּה הֲלֹא בֹעַז
ג) ד)
חכמים לצאת בלילה וישכב בגורן: וישכם בבקר. ולא קודם היום
דהיו שני נעריו עמו ויצחק בנו ועוד דאפילו היה יחיד אין לחוש מן
ה)
מֹדַעְתָּנוּ אֲשֶׁר הָיִית אֶת
יחידי: לך נא ראה. בעת שאדם יכול
המזיקין דשלוחי מצוה אינן ניזוקין ועוד
דמקרא דעקדה יליף בריש
ואע"ג דלאו יחידי הוה וכ"ש
ו)
נַעֲרוֹתָיו הִנֵּה הוּא זֹרֶה
ז)
אֶת גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים
לראות: איטליז. שוק שמוכרין בו
פסחים גבי בדיקת חמץ דלא
רות ג ב
ח)
הַלָּיְלָה:
בשר: אימאום. שם מקום: שמש
אמרינן זריזין מקדימין למצוה טפי
הנה הוא זורה את גורן השעורים רבי אבהו
2. וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר
ט) י)
1
הבאה בעבורו. שקעהב) בעבורו קודם
מצפרא מדלא השכים אברהם טפי
וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח
אמר מהכא 2 וישכם אברהם בבקר ויחבוש
אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת
מצפרא והיכי מוכח התם דילמא שאני
זמנה. ומפרש ואזיל למה שקעה:
את וגו' ורבנן אמרי מהכא לך נא ראה את
יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי
3
כתיב וילך חרנה. דמשמע דמטא
התם דהוי משום שלא יצא יחידי
❖
עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל
שלום אחיך ואת שלום וגו' רב אמר מהכא
בלילה ולכך לא הקדים לכך נראה
לחרן והדר כתיב ויפגע במקום
הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ
ויזרח לו השמש אמר ר' עקיבא שאלתי את
הָאֱלֹהִים: בראשית כב ג
4
דהכא גרסינן וישכם אברהם בבקר
דהיינו בית אל דאכתי לא מטא לחרן:
3. וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה
רבן גמליאל ואת רבי יהושע באיטליז של
לעזי רש"י
שהתפללו בו אבותי. האי בית אל
אל המקום וגו' ולא
אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת
❖
אימאום שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של
שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי
גרסינן ויחבוש את חמורו ומייתי קרא
לא הסמוך לעי הוא אלא ירושלים
ווני"ר [וני"ר]. לזרות.
דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק
רבן גמליאל כתיב ויזרח לו השמש וכי שמש
מסדום שהלך להתפלל על הפיכת
ועל שם יהיה בית אלהים קראו בית
חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה:
סדום שהיתה בבקר והיה לו להקדים
אל והוא הר המוריה שהתפלל בו
בראשית לז יד
לו לבד זרחה והלא לכל העולם זרחה אמר ר'
מוסף רש"י
4. וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ
להתפלל בלילה אלא שלא רצה לצאת
אברהם והוא שדה שהתפלל בו יצחק
יצחק שמש הבאה בעבורו זרחה בעבורו
שמש הבאה בעבורו
כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל
יחידי בלילה והלך יחידי להתפלל
דכתיב לשוח בשדה דהכי
זרחה בעבורו.
דכתיב 5 ויצא יעקב מבאר שבע וילך
וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ:
עליהם ולא רצה שיהא שום אדם
אמרינן בפסחים אל הר ה'
בראשית לב לב
חרנה וכתיב ויפגע במקום כי מטא
5. וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר
6
עמו בשעת תפלה אי נמי לא היה
ואל בית אלהי יעקבג) מאי שנא יעקב
שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה:
לחרן אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו
שום אדם רשאי לראות בהפיכת
אלא לא כאברהם שקראו הר דכתיב
בראשית כח י
(בראשית לב לב)
אבותי ואני לא התפללתי כד יהיב דעתיה
6. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם
סדום ובפסחים מייתי קרא דעקדה
בהר ה' ולא כיצחק שקראו שדה
ד)
כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח
למיהדר קפצה ליה ארעא מיד ויפגע במקום
שלא היה יחידי אלא דלא היה צריך
דכתיב לשוח בשדה אלא כיעקב
(סנהדרין צה:) וילך
מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם
שקראו בית: קפצה. לשון
להקדים טפי מצפרא י):
$ כד צלי בעי למיהדר אמר הקב"ה צדיק זה
חרנה.
מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם
כתיב ויקח את האבן. לפי פשוטו
הַהוּא: בראשית כח יא
לא תקפוץ את ידך. נתקצרה
וכתיב ויפגע במקום.
בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה מיד בא
7. וַיַשְכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר
ונתקמצה לו: ויפגע במקום. כאדם
יש לפרש שלקח אבן אחת
השמש כתיב 6 ויקח מאבני המקום וכתיב
וַיִקַח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶר שָם
מאבני המקום: עולין ומסתכלין
הפוגע בחבירו שבא כנגדו ודרשינן
(שם) שהתפללו בו
מְרַאֲשֹתָיו וַיָשֶם אֹתָהּ
ויקח את האבן אמר רבי יצחק מלמד
7
בדיוקנו של מעלה ויורדים. משמע
אבותי.
ליה נמי לשון תפלה כדכתיב
מַצֵבָה וַיִּצֹק שֶמֶן עַל
ה)
שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד וכל
רֹאשָהּ: בראשית כח יח
(שם, עי"ש) יהיב דעתיה
אל תפגעי בי ו): מיד בא השמש.
שאותם שעולים הם שיורדים ולעיל
8. וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם
למיהדר. קפצה
אחת ואחת אומרת עלי יניח צדיק זה ראשו
כדכתיב וילן שם כי בא השמש למה
משמע שאחרים היו דקאמר עולין
ליה ארעא.
מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ
תנא וכולן נבלעו באחד ויחלום והנה סולם
הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי
ליה למיכתב כי בא השמש אלא
תרי ויורדין תרי כי פגעי בהדי
8
אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים
מוצב ארצה תנא כמה רחבו של סולם שמונת
ללמדנו ששקעה קודם זמנה:
הדדי הוו ארבעה:
בראשית כח יב
בּוֹ:
קוביוסטוס. פירש בקונטרס
מאבני. משמע טובא וכתיב ויקח את
9. וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ וּפָנָיו
אלפים פרסאות דכתיב והנה מלאכי אלהים
(שם)
מיד בא השמש.
כְּמַרְאֵה בָרָק וְעֵינָיו
האבן: נבלעו באחד. נעשו אבן
גונב נפשות וקשה
עולים ויורדים בו עולים שנים ויורדים שנים
כְּלַפִּידֵי אֵשׁ וּזְרֹעֹתָיו
אחת: עולים. משמע כי הדדי ולא
לפירושו דאמר בבכורות
וּמַרְגְּלֹתָיו כְּעֵין נְחֹשֶׁת
וכי פגעו בהדי הדדי הוו להו ארבעה וכתיב
זה אחר זה וכן יורדים: וכי פגעו
דאמר קונטריקוס הגמון לר' יוחנן
קָלָל וְקוֹל דְּבָרָיו כְּקוֹל
ביה במלאך וגויתו כתרשיש וגמירי
דניאל י ו
9
הָמוֹן:
בהדדי הוו להו ארבעה. צריך רוחב
בן זכאי משה רבכם גנב היה או
❖
01. וְהִנֵּה יְיָ נִצָּב עָלָיו
(שם)
דתרשיש תרי אלפי פרסי הוו תנא עולין
הסולם להחזיק ארבעתן: גויתו
קוביוסטוס היה או שאינו בקי
וַיֹּאמַר אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵי
ומסתכלין בדיוקנו של מעלה ויורדין
כתרשיש. דיחזקאל תרשיש ים ששמו
בחשבונות היה נתן מחצה ונטל מחצה
ז)
אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי
יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה
ומסתכלין בדיוקנו של מטה בעו לסכוניה
תרשיש כדמתרגמינן ח)
ומחצה שלם לא החזיר ומה שייך
רבינו גרשום
שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה
תרשיש כרום ימא מראה הים וכתיב
שם גונב נפשות ויש מפרשים דקאי
מיד והנה ה' נצב עליו
אמר רבי שמעון
וּלְזַרְעֶךָ: בראשית כח יג
01
הנה הוא זורה את גורן
11. וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי
אניה באה תרשיש: בדיוקנו
אשאלה ראשונה דקאמר בפרטן של
השעורים. כלומר בלילה
בן לקיש אלמלא מקרא כתוב אי אפשר
עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא
תמצאו אותו בביתו שאין
של מעלה. פרצוף אדם שבארבע חיות
לוים אתה מוצא כ"ב אלף וג' מאות
לאמרו כאדם שמניף על
בנו הארץ אשר
אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי:
דרכן של בני אדם
בדמות יעקב: בעו לסכוניה. מחמת
ובכללן אי אתה מוצא אלא כ"ב
בראשית לב כז
לילך בלילה: לך נא
אתה שוכב עליה וגו' מאי רבותיה אמר רבי
21. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ
קנאה: נצב עליו. לשמרו: שמניף
אלף אותן ג' מאות להיכן הלכו ועל
ראה את שלום אחיך.
יצחק מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ
אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד:
בשעה שיכול לראות
על בנו. במניפה להצילו מן השרב:
זה אמר ליה קוביוסטוס כלומר גונב
דברים ו ד
[דהיינו] ביום: באיטליז
ישראל והניחה תחת יעקב אבינו שתהא
מאי רבותיה. ארבע אמות משכבו
לוים ומה שלא אמר ליה בשאלה
31. וְקָרָא זֶה אֶל זֶה
(א)
של אימאום. בשוק של
נוחה ליכבש לבניו ויאמר שלחני כי עלה
וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ
הבטיחו לתת לבניו: שתהא נוחה
אותו מקום: רבא אמר
ראשונה משום דהמתין עד שסיים
11
יְיָ צְבָאוֹת מְלֹא כָל
מהכא. כלומר דחזינן
ליכבש לבניו. כד' אמות (ב): קוביוסטוס.
השחר אמר לו גנב אתה או קוביוסטוס אתה
כל שאלותיו אבל עוד קשה דאמר
הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:
כשבא השמש לן במקום
גונב נפשות: שלשה כתות. חדשים
בפרק המוכר פירות
ישעיהו ו ג
שמתיירא מן השחר אמר לו מלאך אני
[ההוא] ולא הלך אנה
41. בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר
ואנה: וגויתו כתרשיש.
מיום אל יום: אחר שתי תיבות. שמע
ובפרק קמא דקדושין סמפון
ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה
וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים:
כלומר כים על שם
❖
ישראל ה' וגו': ומלאכים אין מזכירים
בעבדים ליכא נמצא גנב או קוביוסטוס
איוב לח ז
עד עכשיו מסייע ליה לרב חננאל אמר רב
באה אניה באה תרשיש:
את השם. בשירתם עד לאחר שלש
הגיעו פירוש דרובא הכי איתנהו
עולין ומסתכלין דיוקנו
דאמר רב חננאל אמר רב שלש כתות של
של מעלה. כלומר דמות
והשתא וכי רוב עבדים הם גונבי
תיבות קדוש קדוש קדוש ה':
יעקב חקוק בכסא הכבוד:
מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום אחת
גליון הש"ס
כוכבי בקר. ישראל המשולים
נפשות לכך נראה כמו שפירש ר"ח
בעו לסכוניה. כלומר
אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש ואחת
גמ' כד צלי בעי למיהדר.
לכוכבים: קתני מיהת אחר שלש
קוביוסטוס משחק בקוביא והא
דמות דיוקנו החקוק בכסא
הכבוד כביכול יהא למטה
אומרת קדוש ה' צבאות מיתיבי חביבין
תיבות ואת אמרת קדוש ה': והאיכא
דקאמר הכא יעקב למלאך וכי
❖
[ולכן] בעו לסכוניה:
ברוך. דהוזכר אחר ב' תיבות כדכתיב
קוביוסטוס אתה שאתה מתירא מן
ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת
שמניף במניפה על גופו.
ברוך כבוד ה' . ומשני ברוך האופנים
השחר לפי שדרך משחק בקוביא
כלומר שמחממין אותו
ט)
שישראל אומרים שירה בכל שעה ומלאכי
aƒאL» ם ומצננו במניפה:
הגהות הב"ח
הוא דאמרי ליה שהם מכסא הכבוד
חייב לכמה בני אדם ומטמין עצמו
השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת
מסייע ליה לרב חננאל
עצמו וכי אמרינן אנן במלאכים:
מפני נושהו:
(א) רש"י
כו'. כלומר דחזינן הכא
ביום ואמרי לה פעם אחת בשבת ואמרי לה
מסייע
וכי (ב) ד"ה
ליה לרב חננאל. פירוש
שלש כתות של מלאכי
כיון
של
פעם אחת בחודש ואמרי לה פעם אחת בשנה ואמרי לה פעם אחת בשבוע
השרת נבראין בכל יום
במה שאומר שהמלאכים
משכבו
שאומרים שירה להקב"ה
ואמרי לה פעם אחת ביובל ואמרי לה פעם אחת בעולם וישראל מזכירין את השם
אומרים שירה אי נמי הא דקאמר
לפיכך המלאכים הנבראים
אחר שתי תיבות שנאמר שמע ישראל ה' וגו' ומלאכי השרת אין מזכירין את
מששת ימי בראשית אינן
שלא הגיע זמני מיום שנבראתי
21
מספקין (ליתן שיר) [לומר
השם אלא לאחר ג' תיבות כדכתיב קדוש קדוש קדוש ה' צבאות ואין מה"ש
לומר שירה עד עכשיו הכי נמי
31
שירה] כל ימיהן אלא
קאמר רב חננאל שאינם רשאין
אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה שנאמר ברן יחד כוכבי
פעם אחת בעולם: ברן
41
יחד כוכבי בוקר ויריע
להרבות בשירה דקאמר אחד אומר
בקר והדר ויריעו כל בני אלהים אלא אחת אומרת קדוש
ואחת אומרת
כל בני אלהים. כשמרננין
קדוש ותו לא וכן מסתמא לא
שמשולים ככוכבי בקר:
קדוש קדוש ואחת
אומרת קדוש
קדוש קדוש ה' צבאות
והאיכא ברוך
היו
אומרים שירה
אלא פעם אחת:
ברוך
ברוך