הכל שוחטין פרק ראשון חולין
יא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דקיימי
דרא דגברי. בלא זה היה יכול לומר
כגון דקיימי דרא דגברי. האחד עומד במפתן ורואה ומגיד לזה
כגון שהיה אדם
עה א
א)
ב)
וזה לזה עד הכהן דלא בציר: מנא הא מילתא. איידי דאיירי במנא
אחד עומד לשם בשעת הסגר וראה
שלא חסר אלא
ג)
הא מילתא דחזקה נקט נמי הא: מנלן. בתמיה: תשע חנויות. כולן
רוצה לפרש באותו ענין שאף הכהן עצמו היה יכול לידע:
עו
ב
מנא
הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא. וא"ת כיון י]דאמרינן
מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ונמצא בשר בארץ
ד)
עז
ה)
ג
הלך אחר הרוב דהא קמן חזינא דרובא
זיל בתר חזקה כ"ש בתר רובא דרובא
דהיתירא: וסנהדרין. דתנן
וחזקה רובא עדיף ט) וי"ל דלרב אחא
כגון דקיימי דרא דגברי ואמרי כדקאי קאי
ו) ז)
א]
עח ד
בר יעקב בעי דלא קים ליה חזקה
י"ב מזכין וי"א מחייבין זכאי:
ח)
מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא
ט)
קטן וקטנה. דפליגי רבנן עליה
מקרא ולמאי דמפרש רבינו חיים דהא
מנלן דכתיב אחרי רבים להטות רובא
עט ה
י)
ב]
1
דר"מ ביבמות דתנן ו) יבם
דרובא עדיף מחזקה לא יא] מסברא
דאיתא קמן כגון ט' חנויות וסנהדרין לא קא
❖
קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה
אלא ילפינן מפרה אדומה דאזלינן
מיבעיא לן כי קא מיבעיא לן רובא דליתיה
כ)
עם זה ולא חיישינן שמא תמצא אילונית
בתר רובא אע"ג דאיכא חזקה כנגד
❖
קמן כגון קטן וקטנה מנלן א"ר אלעזר (סימן
או הוא סריס ונמצא פוגע באשת אחיו
הרוב דאוקי גברא שמזין עליו בחזקת
תורה אור השלם
טמא אתי שפיר הכא: אבל היכא
זמן שבח מכנש) אתיא מרישא של עולה
שלא במקום מצוה דבעי להקים לאחיו
1. לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים
דלייף לית לן בה. מקשין אמאי לא
גליון הש"ס
דאמר קרא ונתח אותה לנתחיה אותה
שם והאי לאו בר הכי הוא אלא אמרינן
2
לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב
זיל בתר רוב קטנים דעלמא דאינם
יליף מכל קרבנות דדחו שבת ולא
גמ' ולא נתחיה לנתחים.
לנתחיה $ ולא נתחיה לנתחים וניחוש שמא
לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים
א
שמות כג ב
סריסים והיינו רובא דליתיה קמן:
חיישינן שמא ימצא קרבן טרפה ונמצא
לְהַטֹּת:
❖
ניקב קרום של מוח אלא לאו משום דאמרינן
2. וְהִפְשִׁיט אֶת הָעֹלָה
אתיא מרישא של עולה. שאין יכולין
שחלל שבת ונ"ל דאין יכול להוכיח
זיל בתר רובא ממאי דילמא דפלי ליה ובדק
וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ:
לחצותו ולבדוק בקרום של מוח שמא
משם דאיכא למימר דמספק נמי אמר
ויקרא א ו
ליה ואי משום אותה לנתחיה ולא נתחיה
3. בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא
הגהות מהר"ב
ניקב והוא אחת מי"ח טרפותז) משום
רחמנא דלדחי שבת מצות קרבן כמו
לנתחים ה"מ היכא דחתיך ליה לגמרי אבל
תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן
רנשבורג
דכתיב ונתח אותה לנתחיה
שבפיקוח נפש אמרינן בספ"ק דכתובות
הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא
היכא דלייף לית לן בה מר בריה דרבינא
דלא הלכו בו אחר הרוב:
ולא נתחיה לנתחים שאסור לחתוך
א] תד"ה
תִשְׁבְּרוּ בוֹ: שמות יב מו
דמנח גומרתא כו'. ואפילו חל
4. וְהִקְרִיב מִזֶּבַח
אמר אתיא משבירת עצם בפסח דאמר
נתחיה אחד לשנים וקרבן טרפה
הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַיְיָ חֶלְבּוֹ
ערב פסח להיות בשבת
פסולה בשמעתא קמייתא דמנחות
רחמנא ועצם לא תשברו בו וניחוש שמא
3
הָאַלְיָה תְמִימָה לְעֻמַּת
מלאכה שאי אפשר לעשות מע"ש
שכשהוא אומר למטה מן
הֶעָצֶה יְסִירֶנָּה וְאֶת
ניקב קרום של מוח אלא לאו משום דאמרינן
דוחה את השבת: אתיא מעגלה
הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב
הבקר שאין ת"ל אלא להוציא את
❖
זיל בתר רובא ממאי דלמא דמנח גומרתא
וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל
ערופה. תימה דלא דחי גבי
הטרפה: דפלי ליה. ד] קורעו וחוצהו
ויקרא ג ט
הַקֶּרֶב:
עליה וקלי ליה ובדיק ליה דתניא ג] המחתך
ולא יבדיל: פלי. פרטי"ר בלע"ז:
5. וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא
פרה ועגלה כיון דלייף לית לן בה
בגידים והשורף בעצמות אין בו משום
ב
הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל
ה] לייף. מחובר. תרגום וחברת ח)
וי"ל י)דמשמע דבשעת שריפה ולאחר
לעזי רש"י
יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל
שבירת עצם ר"נ בר יצחק אמר אתיא מאליה
ותלפף: גומרתא. גחלת: וקלי ליה.
עריפה תהיה שלימה כמו בשעת
פרטי"ר. לסדוק.
הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל:
❖
דאמר רחמנא חלבו האליה תמימה וליחוש
לעצם הגולגולת לבדוק ליה לקרום:
שחיטה ועריפה:
הנק"ש [הנק"א]. ירכיים.
דברים כא ו
4
הערופה כשהיא שלמה. לקמן
6. וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל
המחתך בגידין. אע"פ דקשין כעצמות:
שמא נפסקה חוט השדרה אלא לאו משום
אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא
מאליה. המקריב שלמים או חטאת
בפרקין דרשינן
דאמרינן זיל בתר רובא וכי תימא דמתתאי
אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה
מוסף רש"י
מכבש ואיל קרב אליה עם האימורים.
נמי מהערופה זאת בעריפה ואין
וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו:
פסיק לה לעומת העצה אמר רחמנא מקום
ג
4
כגון ט' חנויות.
במדבר יט ג
מן הכליות ולמטה לצד הזנב והזנב
אחרת בעריפה ובסוף פרק כל הבשר
7. וְלָקַח אֶת שְׁנֵי
שהכליות יועצות ממאי דלמא דפתח לה
קרי ליה אליה : חוט השדרה.
גבי דבר שנעשה מצותו
ו]
הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם
ובדיק לה ואי משום תמימה הני מילי היכא
שנפסק טרפה. וכולהו תננהו באלו
יב] אמר תרי מיעוטי כתיבי ושמו
לִפְנֵי יְיָ פֶּתַח אֹהֶל
❖
(יבמות
ויקרא טז ז
דחתכה לגמרי אבל היכא דלייף לית לן בה
מוֹעֵד:
טריפות : דמתתאי פסק ליה.
הערופה וי"ל דמהערופה משמע שפיר
קיט. וכעי"ז בכורות יט:)
רב ששת בריה דרב אידי אמר אתיא
ההוא מיעוטא דזאת בעריפה ומדסמך
שמשפיל לחותכה סמוך לזנב שאפילו
וסנהדרין.
מעגלה ערופה דאמר רחמנא הערופה
נפסק החוט באותו אליה אין הבהמה
העגלה להערופה דרשינן העגלה
שיטה מקובצת
5
שלמה: אתיא מפרה אדומה.
נטרפה בו כדאמרינן באלו טריפות
כשהיא שלמה תיהוי וליחוש דלמא טרפה
א] כגון דקיימי דרא
(יבמות שם וכעי"ז
עד היכן חוט השדרה עד
וא"ת כיון דפרה בת שתי שנים א"כ
בכורות שם) שהכליות
דגברי ואמרי לא בצר
היא אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא
יועצות.
לא בצר כדקאי קאי:
בין הפרשות דהיינו כנגד היריכים
דילמא היינו משום דאוקמיה אחזקה
וכי תימא מאי נפקא מינה הא אמרי דבי
ב] אחרי רבים להטות
שהחוט מתפצל שם לג' האחד פורש
שאינה טרפה למ"ד כ) טרפה אינה
רובא. נ"ב עי' תוס'
רבי ינאי ד כפרה כתיב בה כקדשים רבה בר
לצד עצם ימין האליה שקורין הנק"ש
חיה ומיהו כאן י"ל דאיכא חזקה אחרת
בכורות דף יט ע"ב:
❖
רב שילא אמר אתיא מפרה אדומה דאמר
ג] וקלי ליה ובדיק
(ברכות סא.)
בלע"ז והשני לשמאלו והאמצעי הולך
כנגדה דהעמד טמא על חזקתו אבל
ליה דתניא אבל השורף
רחמנא 6 ושחט ושרף מה שחיטתה כשהיא
כדרכו עד סוף הזנב ומבין הפרשות
לקמן דיליף מעדים זוממים קשה
בעצמות והמחתך בגידים
אין בו: ד] דפלי ליה
שלמה אף שריפתה כשהיא שלמה וליחוש
והלאה לא מתקרי חוט השדרה
וי"ל דכל חזקה שלא נתבררה ולא
רבינו גרשום
מבקעו וחוצהו ולא יבדיל:
דילמא טרפה היא אלא לאו משום דאמרינן
להטריף בו שכבר ז] הבהמה נסמך
נודעה אפילו שעה אחת לא אזלינן
פלי פנדיר בלע"ז: ה] לייף
אדהכי דכהן הלך לביתו
על ירכה ולא על חללה ואין צריך
בתרה ויש ללמוד מתוך כך הלכה
זיל בתר רובא וכי תימא מאי נפקא מינה
עמדו לשם דרא דגברי
מחובר תרגום וחברת
והם ראו דלא בצר כלל
ותלפיף ונ"ב בקצת ס"י
לחוט והא נמי מבין הפרשות ולמטה
למעשה דאם עשה גבינות מכמה
חטאת קרייה רחמנא רב אחא בר יעקב אמר
ומשום הכי צריך להסגיר
נמצא דפלי ליה חברו
פסיק לה לאליה ובודק כל החוט
בהמות ואח"כ נשחטה האחת ונמצאת
אתיא משעיר המשתלח דרחמנא אמר 7 ולקח
ועדיין א' אני דלאו אוקים
בגט פשוט ההוא גט
הנשאר מבין הפרשות ולמעלה עד
טרפה שכולם אסורות דאין לי
מילתא אחזקה: כגון תשע
מקושר דאתא לקמיה דרב
את שני השעירים שיהו שניהם שוים וליחוש
ה
חנויות וסנהדרין לא קא
סלא חסידא כל יומא
המוח של ראש שהוא יוצא משם:
להעמיד פרה אחזקתה ולומר השתא
מיבעיא לי. תשע חנויות
הוה פלי ליה לקמיה כך
דילמא
מקום שהכליות יועצות. למעלה מן
הוא דנטרפה מיהו בטרפה מחמת
מצאתי בס"י: ו] והזנב קרי
כיצד כולן מוכרות בשר
הפרשות הוא. בברכות אמרינן לב מבין כליות יועצות: היכא
שהריאה היא סרוכה דאם
היינו בקיאין לבדוק אפשר שהיה לה
ליה אליה תמימה שאין
שחוטה ואחת מוכרת בשר
רשאי לבקעה ולחלקה
נבלה ומצא אדם חתיכה
דלייף. שמחובר מבחוץ לצד הגב ואינו פותח לצד הגב אלא לצד
היתר אין לאסור דהוה ליה
ספק ספקא ספק אינה טרפה א] ואם
ואפילו לבודקה הס"ד:
של בשר בארץ אמרינן
חטאת
קרייה
החלל מבקע את השדרה כולה לארכה: שלמה תהוי. אפילו לאחר
תמצא לומר טרפה אימא דאחר כך נטרפה:
ז] לא מתקרי חוט השדרה
דכל דפריש מרובה פריש
רחמנא. תימה דלא קאי האי טעמא בריש אין מעמידין
עריפה עולמית אלמא לא מצינו למיתבר גרמי ולמיבדק אי טרפה
להטריף בו שכבר כלה
וכשרה. סנהדרין כיצד
כחו שכבר הבהמה נסמך
אי שלשים וששה לזכות
היא דניתי אחריתי: מאי נפקא מינה. אי טרפה היא הא לאו קרבן
דדייק התם גבי פלוגתא דרבי אליעזר ור' יהושע עד כאן לא
גבה על יריכה ולא על
שלשים וה' לחובה אחרי
הוא ומהערופה ח] לא נפקא אלא שתהא לעולם כעין עריפה שלא
פליגי אלא בחששא אבל היכא דודאי רבעה פסולה ש"מ דפרה
חללה: ח] הא לאו קרבן
רבים להטות. אלא כי
ינתחנה לאברין אבל טרפות מחיים לא שמעינן מינה: האמר ר'
קדשי מזבח היא ומשני דשאני פרה דקרייה רחמנא חטאת אלא
הוא ומהערופה נמי לא
קא מיבעיא כגון קטן
ט]
נפקא לן אלא שתהא
וקטנה כלומר דאמרינן
ינאי. בקדושין לענין לאסור בהנאה: כפרה כתיב בה כקדשים.
מעתה תפסל ביוצא דופן אלמה תניא הקדישה ליוצא דופן פסולה
לעולם: ט] האמר דבי ר'
קטן וקטנה לא חולצין ולא
כפר לעמך ישראל מה קדשים אסורין בהנאה אף היא אסורה
ור"ש מכשיר פירוש ואי איתא לההיא דרשה דחטאת מסתמא אקרא
ינאי בקדושין וכו' נ"ב
מיבמין קטן שמא ימצא
נ"א בקצת ס"י האמר דבי
סריס חמה ומאי סריס
בהנאה וה"נ לענין טרפה מהתם תיפוק: כשהיא שלמה. שלא
לא הוה פליג ר"ש ומסיק אלא שאני פרה הואיל ומום פוסל בה
ר' ינאי ילפי' מקדשים
חמה שאירע לו מחמת
ינתחנה: חטאת קרייה רחמנא. למי נדה חטאת היא:
דבר ערוה ועבודת כוכבים פוסלין בה לכך פסולה ברביעה
ליאסר בהנאה: י] וא"ת
חולי כלומר שנפלו לו בני
וביוצא דופן כשרה ורבנן דפסלי ביוצא דופן משום דסברי דקדשי
ודילמא
כיון שלמדנו דאזלינן בתר
מעים שלו בביצים וזו גרב'
וכו': יא] מחזקה לא
ומאי קטנה שמא תמצא
מזבח היא ומיהו על כרחיך אי אפשר לפרשה כן דבכל דוכתא אמרינן שאני פרה דקדשי בדק הבית היא א"כ הוה אתי כר"ש ונראה לפרש דהכי
ילפינן מסברא: יב] גבי
אילונית שאין לה דדין
פריך אלא מעתה תפסל ביוצא דופן ופריך לכולהו טעמי בין נפרש דטעמא דרביעה משום דקדשי מזבח היא בין נפרש משום דחטאת קרייה
דבר שנעשה מצותו אין
ואינה ראויה לילד ואינה
רחמנא דמסתמא ר"ש לא פליג ארבותיו רבי אליעזר ורבי יהושע ומשני שאני פרה הואיל ומום פוסל בה ולא גרסינן אלא ובספרים לא היה
מועלין בו אמרינן תרי
ראויה ליבום ומדליבום
מיעוטי כתיבי:
אינה ראויה לחליצה נמי
כתוב אלא שבקונטרס הגיה וכתב ה"ג אלא וטעמא דחטאת קרייה רחמנא לעולם קאי לרבנן דפסלי ביוצא דופן ואם תאמר לרבי שמעון
אינה ראויה והשתא קא
דלית
מיבעיא ליה חולצין או
מיבמין אי לא מי אזלינן בתר רובה ורובה אין נמצאין לא סריס חמה ולא אילונית אי לא אזלינן בתר רובה ויכולין לחלוץ וליבם: ונתח אותה לנתחיה אותה לנתחים. כלומר הראש יפריש מן גופה ולא הראש עצמה לנתחים וליחוש שמא וכו'
(וגרוע) [ופסול] הוא לעולה אלא תדע דאזלינן בתר רובה דאינו ניקב קרום של מוח: ממאי דלמא דפלי ליה ובדיק ליה. כלומר בקעו לצד אחד אבל היכא דלייף שמחובר היה עדיין מתחת דלא ניתח אותה כולה לנתחים לית לן בה ולא מצית
מהכא למילף דזיל בתר רובה: דמנח גומרתא עליה וקלי ליה. כלומר על העצם של ראש מניח גחלת ושורף העצם כנגד קרום של מוח ורואה אם ניקב קרום של מוח ואם לאו ועכשיו אין בו משום שבירת עצם. ועדיין לא מצית למילף מהכא
דזיל בתר רובה: וכי תימא דמתתי ופסיק ליה כלומר דפסיק ליה במקום חוט השדרה למטה מן העצה כלפי הראש. לעומת העצה אמר רחמנא וכו': אבל היכא דלייף כלומר שמחוברת שצריכה תמימה מצד אחד לית לן בה: אתיא מעגלה ערופה
וכו'. וליחוש שמא טרפה אלא תדע דזיל בתר וכו'.