גיד הנשה פרק שביעי
חולין
צב.
מסורת הש"ס
תורה אור השלם
ברוך אופנים הוא דאמרי ליה. אבל קדוש אומרים שרפים כדכתיב
כיון דאתיהיב רשותא. להזכיר דכבר הזכירוהו בקדוש לאחר שלש תיבות
א)
1. וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל
ב) ג)
של שבח: אתיהיב. רשותא לאדכוריה להדיא: וישר אל מלאך. מקרא
שרפים עומדים ממעל לו וגו' וכתיב בתריה
בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ בֵּית אֵל
ד)
יִמְצָאֶנּוּ וְשָׁם יְדַבֵּר
הוא בתרי עשר: ויוכל איני יודע. על אי זה מהם הוא אומר ויוכל
וקרא זה אל זה ואמר קדוש
קדוש קדוש וכו' ומה שאנו אומרים
ה)
הושע יב ה
עִמָּנוּ:
❖
שנצח ונעשה שר אם יעקב למלאך והכי
קאמר וישר יעקב אל מלאך
בתפלת יוצר והאופנים וחיות הקדש כו' דחיות נמי אומרים ברוך
ו)
2. וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר
דעדיפי משרפים וקרא נמי מוכח
ויוכל יעקב או הכי קאמר וישר אל
עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל
כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם
דחיות ואופנים אומרים ברוך דבתר
יעקב מלאך כלומר נשתרר לעומתו
ברוך אופנים הוא
דאמרי ליה ואיבעית
אֲנָשִׁים וַתּוּכָל:
הגהות הב"ח
המלאך ויוכל המלאך ונצחו: כשהוא
קרא דברוך כתיב וקול כנפי החיות
בראשית לב כט
אימא כיון דאתיהיב רשותא אתיהיב וישר
1
(א) גמ'
3. וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם
אומר כי שרית. ותוכל הוי יעקב נצחו
משיקות אשה אל אחותה וקול האופנים
אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו איני יודע מי
וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ
לעומתם קול רעש גדול ובכל דוכתא
למלאך: שרית עם אלהים. נשיא
(ב) רש"י
הִבְשִׁילוּ
אַשְׁכְּלֹתֶיהָ
נעשה שר למי כשהוא אומר 2 כי שרית עם
משמע דהאופנים בתר חיות גרירי
כל
שבארץ ישראל שסמוכים הם ונקראים
עֲנָבִים: בראשית מ י
אלהים הוי אומר יעקב נעשה שר למלאך
(ג) ד"ה
4. גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ
דכתיב ובלכת החיות ילכו
אלהים עד האלהים יבא דבר שניהם
תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ:
בכה ויתחנן לו איני יודע מי בכה למי כשהוא
האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל
ועם אנשים ראש הגולה:
תהלים פ ט
❖
אומר ויאמר שלחני הוי אומר מלאך בכה
5. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ
הארץ ינשאו האופנים וכתיב נמי כי
ובגפן. ישראל נמשלו לגפן דכתיב גפן
וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ
ליעקב כי שרית [עם אלהים ועם אנשים]
רוח החיה באופנים ואם תאמר
ממצרים תסיע : שרי גאים.
בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא
דילפינן השתא לפירוש זה דחיות
עשירים וקרובים למלכות: אלו ג' שרי
אמר רבה רמז רמז לו שעתידים שני שרים
הגהות מהר"ב
הָאָרֶץ אֹתָם: שמות א ז
6. פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי
ושרפים אין הכל אחד ובפרק אין
גוים. מלאכים: עלתה נצה. אין
רנשבורג
לצאת ממנו ראש גולה שבבבל ונשיא
וּמֵעַמִּים אֵין אִישׁ אִתִּי
דורשין אומר פסוק אחד
חשוב נץ כל כך כשריגים שהם ענפים
א] גמ'
שבארץ ישראל מכאן רמז לו גלות 3 ובגפן
וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי וְאֶרְמְסֵם
אומר שש כנפים לאחד ופסוק אחד
קשים: אלו פרחי כהונה. המשרתים
בַּחֲמָתִי וְיֵז נִצְחָם עַל
שלשה שריגים אמר רב חייא בר אבא אמר
ב] רש"י
אומר ארבע כנפים לאחד ומאי קושיא
בְּגָדַי וְכָל מַלְבּוּשַׁי
במקדש: במתנות. שנתן הקב"ה
רב אלו ג' שרי גאים היוצאים מישראל בכל
אֶגְאָלְתִּי: ישעיהו סג ג
הא האי קרא דשש כנפים בשרפים
לישראל: אלו הבכורים. שהכניסן
7. וָאֶכְּרֶהָ לִּי בַּחֲמִשָּׁה
דור ודור פעמים ששנים כאן ואחד בארץ
כתיב והאי בחיות כתיב וי"ל דמסתבר
לארץ טובה ומלאה פירות ומביאין
עָשָׂר כָּסֶף וְחֹמֶר שְׂעֹרִים
ישראל פעמים ששנים בארץ ישראל ואחד
וְלֵתֶךְ שְׂעֹרִים:
ליה שאין משונים בכנפיהם וכה"ג
ממנה בכורים בפריחת גמר בשולם:
הושע ג ב
פריך בפ' בא לו כתיב
כאן יהיבו רבנן עינייהו ברבנא עוקבא
הגיע זמנן. לצאת מכאן ולפרות
8. אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר
ועשית לך ארון עץ וכתיב ועשו ארון
ולרבות: עלתה נצה. עלתה זמן הנצה
הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי
ורבנא נחמיה בני ברתיה דרב רבא אמר
אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ
עצי שטים אע"פ שהיה ארון אחר
להזות דם נצחן של מצרים: ג' כוסות.
אלו שלשה שרי גוים שמלמדים זכות
כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי
❖
מסתמא כמו שהיה זה כך היה זה וכן
בספור החלום וכוס פרעה וגו' ו):
וְעַתָּה אֶעֱלֶה נָּא וְאֶקְבְּרָה
על ישראל בכל דור ודור תניא רבי אליעזר
למ"ד
בהמוכר פירות
בימי פרעה נכה. שהחריבה נבוכד נצר
אֶת אָבִי וְאָשׁוּבָה:
אומר גפן זה העולם שלשה שריגים זה אברהם
בראשית נ ה
פניהם איש אל אחיו והכתיב ופניהם
דכתיב
לבא נבוכד נצר
9. צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ
יצחק ויעקב והיא כפורחת עלתה נצה אלו
מוסף רש"י
אל הבית מכרובים של שלמה
מלך בבל וגו': אומה זו. ישראל:
לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ:
האמהות הבשילו אשכלותיה ענבים אלו
ג' כוסות.
אכרובים של משה פריך דמסתמא
משלי ז כ
נמשלה כגפן. גפן ממצרים תסיע:
01. וַיֹּאמֶר יְיָ אֵלַי
(סוטה ט.)
השבטים אמר לו רבי יהושע וכי מראין לו
לא נשתנו זה מזה:
זמורות שבה אלו בעלי בתים. דמה
בימי פרעה נכה.
הַשְׁלִיכֵהוּ אֶל הַיּוֹצֵר
אילימא
הזמורה הזו מוציאה לולבין ועלים ופרי
לאדם מה שהיה והלא אין מראין לו לאדם
אֶדֶר הַיְקָר אֲשֶׁר יָקַרְתִּי
(שם) עם
מֵעֲלֵיהֶם וָאֶקְחָה שְׁלֹשִׁים
והוא עיקר הגפן כך בעלי בתים גומלי
אלא מה שעתיד להיות אלא גפן זה תורה שלשה שריגים אלו משה ואהרן
כל העובדי כוכבים.
הַכֶּסֶף וָאַשְׁלִיךְ אֹתוֹ בֵּית
חסד ומחזיקים ידי עניים ומפזרים
(שם)
ומרים והיא כפורחת עלתה נצה אלו סנהדרין הבשילו אשכלותיה ענבים אלו
יְיָ אֶל הַיּוֹצֵר:
ממונם למלכות בשביל אחיהם
זכריה יא יג
הצדיקים שבכל דור ודור אמר ר"ג עדיין צריכין אנו למודעי דמוקים ליה כוליה
11. וָאֹמַר אֲלֵיהֶם אִם
ומתקיימים על ידם: עלין. שבגפן
בחד מקום רבי אלעזר המודעי אומר גפן זה ירושלים שלשה שריגים זה מקדש
טוֹב בְּעֵינֵיכֶם הָבוּ שְׂכָרִי
סובלין הרוח ומגינים על האשכולות
וְאִם לֹא חֲדָלוּ וַיִּשְׁקְלוּ
מלך וכהן גדול והיא כפורחת עלתה נצה אלו פרחי כהונה הבשילו אשכלותיה
שלא יכם שרב ושמש ורוחות כך עמי
אֶת שְׂכָרִי שְׁלֹשִׁים כָּסֶף:
זכריה יא יב
ענבים אלו נסכים רבי יהושע בן לוי מוקים לה במתנות דאמר ר' יהושע בן לוי
הארץ חורשין וזורעין וקוצרין מה
❖
גפן זו תורה שלשה שריגים זה באר עמוד ענן ומן והיא כפורחת עלתה נצה
שתלמידי חכמים אוכלים: קנוקנות.
וידייל"ש דלא חזו למידי: ואכרה לי.
אלו הבכורים הבשילו אשכלותיה ענבים אלו נסכים רבי ירמיה בר אבא אמר
לעזי רש"י
הקב"ה אומר קניתי לי ישראל בט"ו
גפן אלו ישראל וכן הוא אומר 4גפן ממצרים תסיע שלשה שריגים אלו שלשה
בניסן בשביל הצדיקים: אשר כריתי לי.
וידייל"ש [וידילי"ש].
רגלים שישראל עולין בהן בכל שנה ושנה והיא כפורחת (א) עלתה נצה הגיע
❖
קנוקנות.
קניתי כדאמרי' בפ"ק דסוטה
זמנן של ישראל לפרות ולרבות וכן הוא אומר 5 ובני ישראל פרו וישרצו עלתה
דיעקב זבנה מעשו: צרור הכסף. בחלק
נצה הגיע זמנן של ישראל ליגאל וכן הוא אומר 6 ויז נצחם על בגדי וכל
מפרשינן ליה בצדיקים
רבינו גרשום
מלבושי אגאלתי הבשילו אשכלותיה ענבים הגיע זמנה של מצרים לשתות
דשלחו ליה עמון ומואב לנבוכד נצר
הדר ויריעו כל בני אלהים:
כוס התרעלה והיינו דאמר רבא שלשה כוסות האמורות במצרים למה אחד
כדשמעו לנביאים דאיתנבאו בחורבנא
אלו שלשה שרי גוים
ששתה בימי משה ואחד ששתה בימי פרעה נכה ואחד שעתידה לשתות
כו'. כלומר גוים כשרין
תא אחרבינהו שלח להו מסתפינא
כגון אדרכן דשמשיה לרב:
מאלההון שלחו ליה כי אין האיש בביתו
עם כל העובדי כוכבים אמר ליה רבי אבא לרבי ירמיה בר אבא כי
הבשילו אשכלותיה ענבים
שלח להו בקריבא אתי שלחו ליה הלך
דריש להו רב להני קראי באגדתא כוותך דריש להו אמר רבי שמעון בן
אלו הנסכים. וגם הם היו
מתנה לגבי מזבח: וכן הוא
בדרך למרחוק שלח להו איכא צדיקי
לקיש אומה זו כגפן נמשלה זמורות שבה אלו בעלי בתים אשכולות שבה
אומר ויז נצחם על בגדי.
דבעי רחמי שלחו ליה צרור הכסף לקח
נצה דורש נצחם: שלש
אלו תלמידי חכמים עלין שבה אלו עמי הארץ קנוקנות שבה אלו ריקנים
בידו צדיקים שבהם המיתם: חומר.
כוסות האמורין במצרים.
שבישראל והיינו דשלחו מתם ליבעי רחמים איתכליא על עליא דאילמלא עליא
וכוס פרעה בידי וגו':
שלשים סאין: לתך. ט"ו סאין: כאן.
אומה זו כגפן נמשלה.
לא מתקיימין איתכליא 7ואכרה לי בחמשה עשר כסף א"ר יוחנן משום ר' שמעון
בבבל: ורובייהו. דצדיקי דארץ ישראל:
כלומר ישראל: קנוקנות.
בן יהוצדק אין כירה אלא לשון מכירה שנאמר בקברי אשר כריתי לי בחמשה
אפתא. יציע: ואומר אליהם. בנבואת
סופי ענבים שהם ענבים
8
קשים: שאלמלא ע« ל«ייה.
עשר זה ט"ו בניסן שבו נגאלו ישראל ממצרים כסף אלו צדיקים וכן הוא אומר
זכריה כתיב גבי עובדי כוכבים ואקח
כלומר שחורשין וזורעין
את מקלי את נועם ואגדע אותו להפר
צרור הכסף לקח בידו חומר שעורים ולתך שעורים אלו מ"ה צדיקים שהעולם
שאלמלא כן רעב יבא
9
את בריתי אשר כרתי את העמים
בעולם: חומר שעורים
(ב)
מתקיים בהם ואיני יודע אם שלשים כאן וט"ו בארץ ישראל ואם שלשים
ולתך שעורים. חומר
ואומר אליהם וגו': הבו שכרי.
בארץ ישראל וט"ו כאן כשהוא אומר 01 ואקחה שלשים הכסף ואשליך אותו
שלשים סאה לתך ט"ו
החזירו לי את הצדיקים שהייתם
סאין ואלו הן סך הכל מ"ה
בית ה' אל היוצר הוי אומר שלשים בארץ ישראל וט"ו כאן אמר אביי ורובייהו
סאין ואותם מ"ה סאין
מקבלים עליהם שכר וישקלו וגו'(ג):
משתכחי בבי כנישתא דתותי א] אפתא והיינו דכתיב ואומר אליהם אם טוב
אלו מ"ה צדיקים: דתותי
11
ואקח את שלשים הכסף. ונקבעו
אפתא. א« פ¿ ג¿ ƒריץ בלע"ז:
בעיניכם הבו שכרי ואם לא חדלו וישקלו את שכרי שלשים כסף רבי יהודה
אותם צדיקים לדורות בישראל: אל
ואומר אליהם אם טוב
אומר אלו שלשים צדיקי אומות העולם שאומות העולם מתקיימים עליהם עולא
בעיניכם הבו שכרי:
בית ה'. בארץ ישראל: שלשים מצות.
אמר אלו שלשים מצות שקבלו עליהם
בני נח ואין מקיימין אלא שלשה אחת
לא נתפרשו ב] ומהכא הוא דקא יליף:
שאין
שאין