גיד
הנשה פרק שביעי חולין
צג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חלב שהבשר חופה אותו. חלב שעל הכסלים שתחת הכליות ונראה
לומר לך חלב שכמוהו כשר ליקרב אמרתי לך חלב דפנות שאין
כב א
א) ב)
ג)
בגובה הכסלים ואח"כ נבלע תחת הבשר אדום דק ומתפשט תחת
ראויה ליקרב לא אמרתי לך משמע שהייתי אוסר חלב הדפנות אי
ד)
אותו בשר בכל הכסלים ומשהבשר חופהו מותר וכשכלה למטהו) אותו
לאו משום דאינו קרב וא"כ חלב היותרת שהוא קרב עם היותרת
ה)
כג ב
בשר יוצא ממנו קרום עב ולבן לבד קרום דק וקלוש המתפשט בכל
אסור ולפי זה היה לן לאסור לובן כוליא שהוא קרב עם הכוליא והכא
הכסלים שאסור משום חלב כדלקמן
שרינן ליה ומיהו איכא למימר שאני
כד ג
ותחת אותו קרום עב יש חלב ויש
לובן כוליא שממעט ליה קרא שעל
חלב שהבשר חופה אותו מותר אלמא
ו) ז)
א
כה ד
שנוהגים איסור באותו חלב לפי שאותו
הכליות ולא שבתוך הכליות ומ"מ
ח)
שעל הכסלים אמר רחמנא ולא שבתוך
קרום אינו חשוב חפוי בשר שדק הואז)
קשה דלפ"ז ליתסר שומן האליה
הכסלים הכא נמי שעל הכליות אמר רחמנא
כו ה
אבל בארץ אשכנז נוהגין בו היתר וגם
שקרב עם האליה ואף על גב דאמר
ולא שבתוך הכליות גופא אמר רבי אבא
❖
ט)
בעיני נראה דחפוי גמור הוא. ובלובן
בפרק כל הבשר
אמר רב יהודה אמר שמואל חלב שהבשר
כז ו
כוליא הלך אחר המחמיר לשרש אחריו
דחלב האליה מיקרי חלב סתמא לא
חופה אותו מותר איני והאמר רבי אבא אמר
כיון דלא איתוקם הלכתא כרבי אסי
איקרי א]מ"מ ליתסר מטעם שקרב
גליון הש"ס
כח ז
רב יהודה אמר שמואל האי תרבא דתותי
והמחמיר יחמיר והמונע לא הפסיד:
לכך נראה לי דדוקא חלב דפנות
ב
רש"י ד"ה וזהו וכו' באלו
האי תרבא דתותי מתני. זה עליונו
מתני אסיר אמר אביי בהמה בחייה פרוקי
שדומה לשאר חלב ושמא אף תותב
כט ח ט
טרפות.
❖
קרום ונקלף הוא הוה מיתסר אי הוה
וגובהו של אותו חלב שפירשתי קודם
מיפרקא אמר ר' יוחנן אנא לאו טבחא אנא
(א)
ל י
קרב אבל חלב יותרת ולובן כוליא
שיכסהו הבשר ואותו גובה עצמו
ולאו בר טבחא אנא ונהירנא דהכי הוו אמרי
❖
ושומן האליה שאין דומין כלל לחלב לא
מכוסה במתנים שקורין לונביל"ש
בי מדרשא בהמה בחייה פרוקי מיפרקא
הגהות הב"ח
מיתסרי דאין קרבין בתורת חלב אלא
שרחבן מרחיב למטה מצלעות קטנות
אמר רבי אבא אמר רב יהודה אמר שמואל
(א) גמ' דאמר
אגב יותרת וכוליא ואליה:
ומכסהו וכשהטבח מפרישו נראה אותו
❖
לעזי רש"י
ג חלב שעל המסס ובית הכוסות אסורין
משה
מי אמר רחמנא לא תאכל
חלב: פרוקי מפרקא. כשהיא הולכת
לונביל"ש. מתנים.
וענוש כרת וזהו חלב שעל הקרב אמר ר'
בישרא.
איבריה נעים והמתנים פעמים שהן
דס"ד דאסר להו אפילו
טייל"א. קרום (שומני).
חתכיה
הגהות מהר"ב
הנק"א. ירך.
אבא אמר רב יהודה אמר שמואל האי
ומלחיה
נמשכים כלפי מעלה והכסלים נמשכין
חתכו ומשום חלב:
ד
לונבי"ל. מתנייים.
רנשבורג
אפילו לקדרה שפיר דמי. מכלל דעד
כלפי מטה ואין החלב נכסה בהן:
תרבא דקליבוסתא אסור וענוש כרת
פלנקש"א [פלנק"ש].
המסס ובית הכוסות. בסוף הקרב
א] תוס'
השתא משמע דלא הוה מיירי לקדרה
כסלים (השרירים הפנימיים
וזהו חלב שעל הכסלים ואמר רבי אבא אמר
של הירך סמוך לכליה).
ולא זה הוא עיקר חלב המכסה את
אלא לצלי ואפילו הכי קאמר דאסור
❖
רב יהודה אמר שמואל חוטין שביד אסורין
ה
הנק"א. ירך.
הקרב שקורין טייל"א שהוא תותב
לפי שלא חתכה והא דקאמר לקמן
אמר רב ספרא משה מי אמר רחמנא לא
קרום ונקלף אבל אותו חלב המכסה
גבי בשרא דאסמיק שפדיה בשפודא
תיכול בישרא אמר רבא משה מי אמר
את הקרב דבוק לחלב שעל המסס
מידב דאיב דמא וכן ביעי וכן
רבינו גרשום
רחמנא אכול דמא חתכיה ומלחיה אפילו
ובית הכוסות: תרבא דקליבוסתא.
מיזרקי ופירש בקונטרס בלא חתכיה
בהמה בחייה פרוקי
לקדירה נמי שפיר דמי אמר רב יהודה אמר
עצם קטן הוא ומונח על עצם שקורין
ומלחיה לא בעי למימר שלא עשה לא
מיפרקא. כלומר כשהיא
הולכת נמשכין מתניה
שמואל ריש מעיא באמתא בעי גרירה וזהו
חתיכה ולא מליחה דהא חתיכה בעי
הנק"א ומחובר לחולית האליה מלמעלה
ו
אילך ואילך ולא חשיב
ועליו יש חלב תחת ראש המתן שקורין
אף לצלי כדמשמע הכא אלא ר"ל שלא
חלב שעל הדקין ואמר רב יהודה חוטין
תרבא תחת הבשר שאין
ז
עומדין המתנים במקומן:
לונבי"ל: חוטין שביד. שאנו נוטלין מן
עשה שתיהם אלא חתיכה לבדה
שבעוקץ אסורין חמשא חוטי אית ביה
ונהירנא. כלומר וזכור
הכתף: משה. ח) תלמיד חכם: ריש
ובקונטרס נקט לשון הגמ' דקאמר
בכפלא תלתא מימינא ותרתי משמאלא
אנא: דקליבוסתא ה« נ¿ י«יש:
❖
מעיא. כשהדקין יוצאין מן הקבה צריך
חתכיה ומלחיה ולצלי אין צריך
חוטין שביד אסורין.
תלתא מפצלי לתרי תרי תרי מפצלי
כלומר גידין שבזרוע:
לגרר חלב שעליהן אורך אמה: וזהו
חתכיה ומלחיה ודוחק לחלק דהתם
משה מי קאמר רחמנא
לתלתא תלתא נפקא מינה דאי שליף להו
חלב שעל הדקין. שנחלקו בו רבי
מיירי במיזרקי בפני עצמן כשהוא חוץ
לא תיכול בשרא. כלומר
מוסף רש"י
עד דחמימי משתלפי ואי לא בעי חטוטי
ישמעאל ורבי עקיבא $ באלו טרפות
לצואר לכך לא בעי חתיכה לצלי שדרך
בלשון כבוד כלומר
משה.
אדם חשוב: ריש מעיא
בתרייהו אמר אביי ואיתימא רב יהודה
: שבעוקץ. היינו ה'
מקום חתך שלהם יצא הדם אבל הכא
(שבת קא:)
באמתא בעי גרידא. ואיזהו
חוטי דכפלי פלנקש"א: עוקץ. הנק"א:
מיירי שהחוטין שלימין בתוך היד לכך
חמשא חוטי הוו תלתא משום תרבא ותרין
(סוכה לט.)
ריש מעיא מן המצר
בעי לחטוטי בתרייהו. עד שימצא
(לא) בעי חתיכה לצלי ואם היינו
ט)
ולמטה כשמתחיל בני
משום דמא דטחלי ודכפלי ודכוליתא משום
(ביצה לח:) וזהו חלב
מעים מן הכרס באורך
במספר הזה וראשן אחד מחובר
אומרים כן היה קשה לפירוש ר"ת דפירש
תרבא דידא ודלועא משום דמא למאי נפקא
שעל הדקין.
אמה חשוב ככרס עצמו
בשדרה וראשי הפצולין נדבקין תחת
שכמו שנהגו העולם לבשל כבד בקדרה
ובעינן שיגרדנו מן החלב
מינה הני דמשום דמא אי מחתך להו ומלח
החזה בראשי הצלעות: ה' חוטי הוו.
אחר צליה כן מותר לבשלו בקדרה אחר
למעלה: חוטין שבעוקץ.
להו שפיר דמי הנך לית להו תקנתא אמר
כלומר שבאליה אלו
ה' מקומות ובהן חוטים של איסור:
מליחה כששהה שיעור מליחה משום
החוטין שבכפלי: הנך לית
רב כהנא ואיתימא רב יהודה חמשא קרמי
דטחלא. טחול: דידא. שביד:
דמליח הרי הוא כרותח והיינו כרותח
ליה תקנתא דמשום תרבא
הוו תלתא משום תרבא ותרי משום דמא
ודלועא. שבלחי. וחוטים דקין הוא
אינון: דביעי ודמוקרא.
דצלי מדנתן ה"ג שיעור לשהיית
כלומר מביצים של בהמה
דטחלי דכפלי ודכוליתא משום תרבא דביעי
דקחשיב הלכך לא תנא מזרקי הצואר
מליחה כשיעור צלייה והשתא לא יתכן
שקרמא למעלה מן
שאף הם משום דם: דביעי. ביצים
דאם לא היה צריך כאן חתיכה לצלי
(לעיל מט:) חשילתא.
ודמוקרא משום דמא רב יהודה בר אושעיא
הביצים. ודמוקרא חיתא
(ברכות לח.)
דמתנח ביה מוחא דהוא
של זכר: דמוקרא. שעל המוח: חות
אם כן לא היה ראיה מצלי למליחה דהא
הוה קא קליף ליה טחלא ללוי בריה דרב
אסור משום דמא: אלא
ביה טפי. שלא היה קולפו אלא
צלי מפלט טפי ממליחה דלצלי לא
הונא בר חייא הוה קא גאים ליה מעילאי
שעל הדר בלבד חוט
בגובהו במקום עוביו שהוא מחובר שם
בעי חתיכה ויהא מותר לבשלו בקדרה
גדול של חלב שמעורה
א"ל חות ביה טפי אתא אבוה אשכחיה
בטחול אלא לאו דכוליה
ועם המליחה בעיא חתיכה לקדרה:
לכרס ולחלב ואמר לו קלוף ורד עד מטה:
אסור [ואינו] חייב עליו:
אמר ליה הכי אמר אבוה דאמך משום דרב
חמשה
חוטי איתא בכפלי. פירש
על הדד. קרום שעל מקום עוביו:
ביעי חשילתא. כלומר
ומנו רב ירמיה בר אבא לא אסרה תורה
אמאי. והא חלב הקרב הוא: אלא
בקונטרס שמחוברים בראשי
ח
ביצים המעוכים כמו מעוך
וכתות. בבהמה שחשוב
אלא שעל הדד בלבד איני והאמר רב
לאו דכוליה. של טחול כוליה:
צלעות שתחת החזה וצריך ליזהר אותם
כמי שנטולין מן הבהמה
עילאה. חלב ממש שעל הכליות יש
הקונים חלק של פנים לחטט אחריהם
המנונא תנא קרום שעל הטחול אסור ואין
וחשוב כאבר מן החי:
עד החזה: בעי לחטוטי בתרייהו.
עליו קרום דק והוא חלב גמור:
חייבים עליו היכי דמי אילימא שעל הדד
תתאה. קרום: ביעי חשילתא. ביצי זכר
חטיטה לא הוי אלא מדרבנן חדא דהא
אמאי אין חייבין עליו ט אלא דכוליה אמר
המעורים בגופו: חד אסר. משום אבר
חלב אמר רחמנא ולא חוטין ועוד שעל
ליה אי תניא תניא גופא אמר רב המנונא
הכסלים ולא תוך הכסלים ומ"מ צריך
מן החי דאע"ג דתלו ביה כחתוכין דמו:
תנא קרום שעל הטחול אסור ואין חייבין
לחטט אחריהם מדרבנן ולא דמי לבשר
אל
עליו קרום שעל גבי כוליא אסור ואין חייבין
החופה את החלב דשרי דהכא בהמה
עליו והתניא חייבין עליו טחול אטחול לא קשיא הא כנגד הדד
בחייה פרוקי מיפרקא ונמשכין החוטין
הא שלא כנגד הדד כוליא אכוליא נמי לא קשיא הא בעילאה הא
בהליכתה ומתגלים אי נמי כיון דבלאו
י
הכי רובן גלוים אף מה שבתוך הבשר
חשילתא רב
אמי
ורב אסי חד אסר
וחד שרי מאן דאסר
בתתאה ביעי
אסור מדרבנן:
מדלא
מדלא