צג:
גיד
הנשה פרק שביעי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מדלא
קא בריין הני אבר מן החי נינהו. מן התורה לא הוי אבר
אל תטוש תורת אמך. מנהג מקומך שאתה מבבל ושם נוהגין בו
לא א
א) ב)
איסורא דהא איפליגו בה רב אמי ורב אסי : הני ביעי דגדיא עד
מן החי כיון שמחוברים הם מעט הם ניתרין בשחיטה
תלתין יומין. משנולד: שריין. בלא קליפת הקרום דאכתי לא נפיש דמיה
כאברים המדולדלים ואין בהם אלא מצות פרוש בלבד כדאמר
ג)
משום
אל תטוש. סבר
לב ב
ליבלע באיבריו. גדיא לאו דווקא: אזרען. יש בהן זרע אסורין דבידוע
בפרק בהמה המקשה :
ד) ה)
ו) ז)
שיש דם: אומצא ביעי ומזרקי.
כרב אשי דאמר בפ"ק
❖
ח)
לקמיה מפרש פלוגתייהו: בכל התורה
דהיכא דדעתיה לחזור נותנין עליו
מדלא קא בריין הני אבר מן החי נינהו מאן
לג ג
כולה. רב אחא ורבינא חד אמר הכי
חומרי מקום שיצא משם א"נ ככ"ע
דשרי מדלא קא מסרחן הני חיותא אית בהו
ואת לא תיכול במקומו קאמר:
וחד אמר הכי בכולהו ההוא דמיקל
תורה אור השלם
ואידך האי דלא קא מסרחן דלא קא שליט בהו
לד ד
רישא
בכיבשא. יש שנותנים
רבינא וההוא דלחומרא רב אחא:
1. שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ
אוירא ואידך האי דלא בריין כחישותא הוא
לה ה
דאסמיק. שנקוטרא"ו: חתכה.
תרנגולת במים אחר
וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ:
❖
דנקט להו א"ל רבי יוחנן לרב שמן בר
משלי א ח
חתיכות הרבה: תלייה בשפודא.
שחיטה וטומנין אותה ברמץ להסיר
לו ו
אבא אהני ביעי חשילתא שריין ואת לא תיכול
הנוצה אע"ג דברישא בכיבשא לא שרי
בתוך התנור לצלות בלא חתכה
משום ואל תטוש תורת אמך אמר מר בר
אלא היכא דאותביה אנחיריה היינו
ומלחה אלא כדי מליחת צלי דבר
1
גליון הש"ס
לז ז
מועט: דאיב דמא. הואיל ותלוי
רב אשי הני ביעי דגדיא עד תלתין יומין
משום דיש בראש עצמות הרבה
ב
גמ' והלכתא כרבינא
שפיר דמי: שייבי. שואבים את הדם:
ודברים המעכבים את הדם מלצאת
לח ח
שריין בלא קליפה מכאן ואילך אי אזרען
לקולא.
מצמת צמית. אישטריינ"ט צומתין
אבל בתרנגולת האש מישאב שאיב
אסורין ואי לא אזרען שריין מנא ידעינן אי
❖
דמא ובה"ג כתוב האי מאן דמטוי
הבשר ואינו מוציא את דמו והוא נצלה
לט ט
אית בהו שורייקי סומקי אסירן לית בהו
בתוכו ואסור: מיזרקי. חוטי הצואר
רישא צריך לאתנוחי לבית השחיטה
שורייקי סומקי שריין אומצי ביעי ומזרקי
ורידין: רישא בכיבשא. הראש
מתתאי כי היכי דנידוב דמא ואי
הגהות הב"ח
❖
פליגי בה רב אחא ורבינא בכל התורה
אישתלי והפכיה מוקרא הוא דאסור
כשרוצין להסיר שערו נותנין עליו מים
(א) גמ' גופא
כולה רבינא לקולא ורב אחא לחומרא
❖
ומטמינין אותו ברמץ: כבשא.
באכילה ורישא גופה שרי משמע דלא
$ והלכתא כרבינא לקולא לבר מהני תלת
הטמנה: אותביה אבית השחיטה.
אסור אלא משום קרום של מוח שיש
רבינו גרשום
שבית השחיטה מלמטה: דייב דמא.
בו דם ולכך גם המוח אסור שמתבשל
דרב אחא לקולא ורבינא לחומרא והלכתא
ואידך האי דלא קא מסרחן.
לעזי רש"י
דרך החתך ושפיר דמי: אצדדים. על
בדם הקרום אבל תרנגולת דליכא
כלומר האי דאסר סבר האי
כרב אחא לקולא אומצא דאסמיק חתכה
ג
שנקוטרא"ו [שנקטירו"ד].
דלא קא מסרחן כו': ואידך
לחייו: מיקפא קפי. דמא בתוכו
למימר הכי שריא ונראה דגם חוטין
ומלחה אפילו לקדרה נמי שפיר דמי תלייה
האי דלא קא בריין: משום אל
רווי-דם.
❖
ואסור: קפי. כמו וכגבינה
שבלחי אסורין אם לא חתכן מתחלה
אישטריינ"ט. סוגר.
תטוש תורת אמך. כלומר צווי
נמי בשפודא דאיב דמא אגומרי פליגי בה
תקפיאני: אותביה אנחיריה. נקבי
שגם הם אסורין משום דם כדאמר
חכמים דהא חזינן דמחלוקת
לקמן : שני גידים הם. כאן
רב אחא ורבינא חד אמר משאב שאיבי
חכמים היא דחד אסר: שריין
ד
החוטם למטה: דץ ביה. בנקב
בלא קליפה. משום דמא:
ליה וחד אמר מצמת צמתי ליה וכן ביעי
מוסף רש"י
ה
החוטם מידי שלא יסתם: פנימי. גיד
פי' בקונטרס דקרי ליה פנימי משום
אומצא ביעי ומזרקי כו'
וכן מזרקי רישא בכיבשא אותביה אבית
אומצא ביעי ומזרקי.
דמובלע הרבה עד סמוך לעצם וחיצון
הארוך והוא בצד פנימי של ירך:
אומצא דאסמיק. שמכין את
ו
הבהמה בחייה ונצרר הדם
חיצון. גיד הקצר שבסוף השופי
השחיטה דייב דמא ושרי אצדדין מיקפא קפי
משום דסמוך לבשר ואינו מובלע כל
באותו מקום: מישב שייבי
לרחבו והוא צד חיצון של ירך:
כך ובריש פירקין פירש בענין אחר:
ואסור אותביה אנחיריה דץ ביה מידי שרי
ליה. כלומר הגחלים שואבים
ז
נאמנין עליו ועל החלב. בסתם
הדם ממנו: וכן ביעי. ביצים
והתניא פנימי. קרי מובלע בבשר:
ז)
ואי לא אסיר איכא דאמרי אנחיריה ואבית
(פסחים עד:) פליגי
של בהמה דאית בהו שורייקי
אקלודי מיקליד. אותו גיד הארוך
חלב איירי דחלבו של גיד
בה.
השחיטה דאיב אצדדין אי דץ ביה מידי
סומקי: וכן מזרקי גידים
חוזר ונכנס בבשר והתם קרי ליה
שרי ר' יהודה לגמרי ולא שייך למימר
(שם)
גדולים שבצואר שהן מלאין
שרי ואי לא אסיר אמר רב יהודה אמר
(א)
בכל התורה כולה.
דם: רישא בכיבשא. כלומר
סמוך לבשר: אקלודי. לשון מפתח
ביה נאמנות כדפירשתיח) ועוד דאי בחלב
כשרוצין לגרד שער מראש
שמואל שני גידין הן הפנימי סמוך לעצם
הנכנס בפותחת: והתניא. דחיצון
דגיד איירי הוה ליה לאקשויי ממתני'
של בהמה טומנין אותו
אסור וחייבין עליו חיצון סמוך לבשר אסור
לשמואל דשרי לדברי הכל והכא אסר
קרי סמוך לעצם דמשמע גלוי הוא
ברמץ שיהא השער רך לגרד
וכשטומנין אותו אותביה
ואין חייבין עליו והתניא פנימי סמוך לבשר
ואינו מובלע בבשר: אמר רב יהודה
לד"ה ולשנויי דמותר דקאמר שמואל
אבית השחיטה וכו' ואיכא
היכא דפרעי טבחי. הוי גלויה במקום
מן התורה קאמר כדמשני לעיל
אמר רב אחא אמר רב כהנא איקלודי
דאמר כשצולין אותו בתנור
אברייתא ועוד דהול"ל עליו ועל חלבו
חתך הירך כשנחתכת ונפרשת מן
(שם) דאיב דמא.
שלם אותביה אבית השחיטה
מיקליד והא תניא חיצון הסמוך לעצם אמר
וכו': מקוה קוו ואסיר.
אי אחלבו דגיד קאי אלא בסתם חלב
האליה הוי ראש אותו גיד מחובר
רב יהודה היכא דפרעי טבחי איתמר טבח
מצמת
(שם)
כלומר הדם קווי במקום
לבוקא של קוליא כך שמעתי: טבח
איירי ופליגי דרבי מאיר סבר דאין
צמתי ליה.
אחד ואין יוצא חוץ ואסיר:
שנמצא חלב אחריו רב יהודה אמר
(שם) שני גידין הן.
שנמצא אחריו חלב. דרך הטבח לנקר
נאמנין בגיד הנשה דצריך חטיטה
אי דץ ביה מידי. כלומר
בכשעורה רבי יוחנן אמר בכזית אמר רב
פנימי.
שלא יסתם הנקב: היכא
הבשר: להלקותו. בכזית: לעברו.
ואיכא טירחא ובחלב נמי אע"ג דליכא
דפרעי טבחי. כלומר מקום
פפא ולא פליגי כאן להלקותו כאן לעברו
בכשעורה: אכשור דרי. דמדקאמר
טירחא כולי האי כמו בגיד החמירו
שמתחילין השופי לחתוך
אמר מר זוטרא כשעורה במקום אחד כזית
כשמנקרין אותו: אמר רב
חזרו לומר מכלל דמעיקרא הוה קי"ל
עליה שלא להאמינו כיון דחמיר
(פסחים
כהנא אקלודי מיקלד. כלומר
אפילו בב' ובג' מקומות והלכתא להלקותו
כרבי מאיר דאמר אין נאמנים וחזרו
איסוריה ואיכא ביה נמי טירחא לכך
ח
קנוקנות הן שמפצלין סמוך
פג:)
לומר נאמנים וכי אכשור דרי בתמיה:
אין נאמנין ולרבי יהודה נאמנין בגיד
בכזית לעברו בכשעורה: אין הטבחין
לבשר: כאן לעברו. כלומר
מן הטבחות עד שימצא
כרבי מאיר. דבעי חטיטה וטריחא
משום דלא בעי אלא גמימה ובחלב
נאמנין [וכו']: א"ר חייא בר אבא א"ר
כזית: כשעורה במקום
להו מילתא לא מהימני וצריך לבדוק
נמי אע"ג דאיכא ביה טירחא טפי
יוחנן חזרו לומר נאמנין אמר רב נחמן
אחד. כלומר אפי' כשעורה
אחריהם: מעיקרא סברי לה כרבי
מבגיד לרבי יהודה מכל מקום לית
במקום אחד מלקין אותו
אכשור דרי מעיקרא דהוו סברי לה כרבי
כזית אפי' בשלש מקומות:
יהודה. ולפיכך אמרו חכמים דנאמנין
ביה טירחא כמו בגיד לרבי מאיר:
(לעיל צא.) סמוך לעצם.
אכשור דרי. מעיקרא סברוה
מאיר לא הוו מהימני ולבסוף סברי כרבי
חזרו
לומר נאמנין. אגיד קאי ולא
ולבסוף סברי דבעי חטיטה ואמרו
כר"מ דמחמיר דאמר צריך
חלב
יהודה איכא דמתני לה אסיפא וחכמים
מאן דכר שמיה.
אין נאמנים: וכמה דהוו דכירי לדר'
אחלב:
שיטול את כולו ולפיכך
אין נאמנין דמחמרין [בהו]
אומרים נאמנין עליו ועל החלב אמר ר' חייא
יהודה. וגרירי בתריה אמרו אין
לעיל דקאמר רבי יהודה
ולבסוף סברוה כר' יהודה
אינו נוהג בשליל וחלבו מותר לא פריך
נאמנין משום דסבירא לן כר' מאיר
בר אבא אמר רבי יוחנן חזרו לומר אין נאמנין
(פסחים שם) אסור.
דאמר דיקיים בו מצות
וחייבין עליו.
הכי משום דחלבו מותר מילתא באפי
ובזמן הזה דאנשיוה לדרבי יהודה
[נטילה] וא"צ לחטט אחריו
אמר רב נחמן בזמן הזה נאמנין אכשור דרי
ולפיכך מקילינן בהו ונאמנין:
נפשיה היא כדמפרש שמואל
והוחזק המנהג כרבי מאיר אמרו
מעיקרא סברוה כרבי יהודה הדר סברוה
מעיקרא סברוה כר' יהודה.
נאמנין: הכי קאמר. רבי מאיר:
אבל הכא חדא מילתא היא
כלומר מעיקרא נאמנין
כרבי מאיר כמה דהוו דכירי לה לדרבי
אין נאמנים לא עליו ולא על החלב.
ונאמנין עליו ועל החלב דנאמנין קאי
דסבירא לן כר' יהודה
יהודה לא מהימני והשתא דאנשיוה
דמיקל לפיכך מהימנינן
אתרוייהו ומשמע דבתרוייהו קאתי
מפני שטורח הוא להם וחכמים
להו ולבסוף סברוה כר"מ
לדרבי יהודה מהימני: ועל החלב: חלב
לפלוגי עליה דרבי מאיר:
אומרים נאמנין עליו ועל החלב:
(לעיל צא.)
דמחמיר כמה הוו דכירי ליה
מתני' שולח אדם ירך לעובד
חיתוכא מאן דכר שמיה הכי קאמר אין נאמנין
חיצון.
לדר' יהודה דמיקל לא הוו
עליו ועל החלב וחכמים אומרים נאמנין עליו ועל החלב: מתני' שולח
מהימני דמקילי אינשי בגיד
כוכבים כו'. ואין חוששין
ט
הנשה והשתא דאנשיוה לר'
שמא יחזור וימכרנה לישראל ויאכלנה
(שם)
אדם ירך לעובד כוכבים שגיד הנשה בתוכה מפני שמקומו ניכר:
יהודה מחמירי אינשי כר"מ
גמ' שלמה אין חתוכה לא במאי עסקינן אילימא במקום שאין מכריזין
ומהימני: מפני שמקומו ניכר
בגידה דכיון דשלימה היא מקומו
כו': מעיקרא סברינן.
של גיד הנשה היה ניכר אם נחטט
חתוכה
כלומר דלא חיישינן שמא
גמ'
ירך שלמה משמע:
הימנה והלוקח מבין שלא ניטל ונוטלו. ובגמרא פריך היכי זבני ישראל בשר מעובד
כוכבים:
מזבין ליה לישראל במקומו
דגיד הנשה ניכר ולבסוף
חתוכה לא. אלא אם כן ניטל גידה דכיון דחתוכה היא סבר הלוקחה מן העובד כוכבים שניטל גידה ואוכלה בגידה: במקום שאין
(פסחים שם) אסור.
סברינן דכיון דמקומו ניכר
מכריזין. שכל הטבחים של אותו מקום ישראלים הם וכשבאה טרפה לידם אין מכריזין לומר נפלה טרפה באיטליז למכור לעובד כוכבים
ואין חייבין עליו.
מיחזי כגונב דעתו של עובד
ובאותו מקום אין לוקחין בשר מן העובד כוכבים דשמא מכרו
לו הטבחים טריפה ואין אנו יודעים אם באת היום טרפה לידם:
כוכבים דגיד עץ בעלמא
הוא: אילימא במקום שאין
חתוכה
מכריזין כו'. כלומר שאין
(שם) (לעיל שם) אכשור דרי. (יבמות לט:) שולח אדם
רגילין באותו מקום להכריז כשיש טרפה לישראל נפל בישרא לבני חילא כדחזינן לקמן אפי' חתוכה נמי דאין
ירך לנכרי.
מפני שמקומו ניכר. (פסחים כב.)