צד:
גיד הנשה פרק שביעי חולין
עין משפט
גליון הש"ס
נר מצוה
אמר
אביי אין רישא וסיפא במקום שאין מכריזין. תימה לאביי
אחד מפני האנסים. שעובד כוכבים אנס הוא ומעכב הדינר בידו תוס' ד"ה אמר וכו' היינו
מו א
כשאומר לו דכשרה היא.
וגוזל את הטבח: כיון דלא אכרוז. היום והכל יודעים שאין היום
ורבא ורב אשי ברישא היכי משדר ליה חתוכה הא לעיל אמרי'
טרפה באיטליז: אתי למיזבן מיניה. ואוכלה בגידה כסבור שניטל:
חתוכה אסור גזירה שמא יתננה לו בפני ישראל אי נמי משום דגניב
❖
אלא פשיטא במקום שאין מכריזין. דלא זבני מיניה אימא מציעתא
ליה דעתיה וי"ל דלית להו להנך שינויי אלא שינוייא קמא דאוקי במקום
מז ב
כו': אלא במקום שמכריזין. והיום
שמכריזין וחיתוך דעובד כוכבים
אירע להם אונס שלא הכריזו הלכך הגהות הב"ח
מידע ידיע ובחנם פירש בקונטרס
❖
אחד מפני האנסין ואחד שמא מוכרין לו
אתי ישראל למיזבן מיניה: אכרוזי הוו (א) תוס'
אמילתיה דרב אשי דפליג תנא דמתני'
נבלות וטרפות אמר מר ובעובד כוכבים בין
מכרזי. ומדלא אכרוז לאו טרפה היא
אתנא דברייתא דיכול לומר רב אשי
שלימה בין חתוכה אינו צריך ליטול הימנה
כשינויא
רבינו גרשום
ויאכל ומה בכך: רבא אמר כולה
(א) בשינויא קמא דלעיל כדפרישית
גיד הנשה במאי עסקינן אילימא במקום
במקום שמכריזין רישא. דקתני ובעובד
והא דקתני מציעתא דאין מוכרין נבלות
משנותן לאחרים: אלא
שמכריזין חתוכה אמאי אינו צריך ליטול
פשיטא במקום שאין
כוכבים אפילו חתוכה אין צריך ליטול
וטרפות לעובד כוכבים מפני שמטעהו
מכריזין כלומר במקום
הימנה גיד הנשה כיון דלא אכרוז אתי למיזבן
כשהכריזו היום שאותו היום לא יקח
דוקא במכירה הוא דאסור לפי שהעובד
שאין רגילין להכריז
מיניה אלא פשיטא במקום שאין מכריזין
כוכבים נתן מעות בתורת שחוטה
ישראל בשר מעובד כוכבים וסיפא נמי
באותו מקום אין קונה
על הכל ישראל מא"י
אימא מציעתא מפני שני דברים אמרו אין
אבל בשולח דורון לא חיישינן וסיפא
דאסור לשלוח דינר ביד עובד כוכבים
בשר לפיכך בא"י בין
כשהכריזו היום דהואיל ויש טרפה
דחייש שמא ימכרו לו נבלות וטרפות לא
מוכרין נבלות וטרפות לעובד כוכבים אחד
שלימה ובין חתוכה אין
ימכרנה לו: מציעתא בשלא הכריזו.
צריך ליטול ממנה גיד
שימכרו בתורת שחוטה אלא שמא ימכרו
מפני שמטעהו ואחד שמא יחזור וימכרנה
הנשה דלא אתי ישראל
שאירע להם אונס ולא הכריזו על טרפה
לו ויודיעוהו שהיא טרפה והעובד כוכבי'
לישראל אחר ואי במקום שאין מכריזין הא
מיזבן מיניה. אלא פשיטא
שנפלה לידם לפיכך אסור למוכרה
לא יגיד לו ולהא חיישי אמוראי דהכא והא
במקום שמכריזין כלומר
לא אתי למיזבן מיניה אלא פשיטא במקום
במקום שרגילין להכריז
לעובד כוכבים שמא ימכרנה לישראל
דקתני ואחד שמא יחזור וימכרנה לישראל
שמכריזין אימא סיפא לא יאמר אדם לעובד
ביום שלא הכריזו לא
לאביי ורבא איירי במקום שמכריזין ולא
דהואיל ומקום שמכריזין הוא והיום לא
ימכור לו נבלות וטרפות
כוכבים קח לי בדינר זה בשר מפני שני
הכריזו אתי למזבן מיניה: כולה במקום
הכריזו אבל במקום שאין מכריזין לא
לא"י שמא יחזור וימכרנה
לישראל. ומצעתא בשלא
דברים אחד מפני האנסין ואחד שמא מוכרין
שאין מכריזין. ולא זבין ישראל מעובד
חיישינן דלמא הדר זבין לה ישראל מיניה
הכריזו כלומר במקום
אפילו במכירת טבח באיטליז דאיכא
כוכבים בשר הילכך רישא א"צ ליטול
לו נבילות וטרפות ואי במקום שמכריזין אי
שרגילין להכריז ביום
ישראל טובא ורב אשי חייש כיון דטובא
גידה וסיפא נמי אסור לשלוח עובד
שלא הכריזו אין מוכרין
איתא דהוה טרפה אכרוזי הוו מכרזי אלא
נבלות וטרפות לא"י שמא
ישראל קיימי התם דילמא חד מינייהו
כוכבים וליקח בשר דכיון דאין מכריזין
פשיטא במקום שאין מכריזין רישא וסיפא
ימכרנה לישראל ורב
הדר זבין לה מיניה כדפירש בקונטרס
יש לחוש שמא יש טרפה באיטליז ואין
אשי אמר כולה במקום
במקום שאין מכריזין מציעתא במקום שמכריזין
אנו יודעין: ומציעתא. דקתני אסור
ומיהו לההוא שינוייא דמשני לעיל גזירה
שאין מכריזין. ואי פרכת
אמר אביי אין רישא וסיפא במקום שאין
(אי) במקום שאין רגילין
שמא יתננה לו בפני ישראל קשה רישא
למכור לעובד כוכבים אם לא הודיעו:
להכריז אמאי אין מוכרין
מכריזין מציעתא במקום שמכריזין רבא
גזירה שמא ימכרנה לו. הטבח בפני
דהך ברייתא ודוחק לומר דפליג ומפרש
נבלות וטרפות לא"י והא
אמר כולה במקום שמכריזין רישא וסיפא
ר"ת דלעיל במתניתין איירי באומר
ישראל וזה הרואה לא שמע מן הטבח
לא אתי ישראל למיזבן
מיניה גזרה שמא ימכרנה
שהכריזו מציעתא שלא הכריזו רב אשי
הישראל לעובד כוכבים שהיא מנוקרת
שהיא טרפה סבור שהיא כשרה. ומיהו
לו בפני ישראל: אינהו
והתם הוא דאסור משום דגונב דעתו
ברישא גבי שולח ירך לעובד כוכבים לא
אמר כולה במקום שאין מכריזין ומציעתא
הוא דקא מטעו כו'
כלומר הן יודעין שטרפה
אבל שלימה הא חזי ליה עובד כוכבים
גזר שמא יתננה לו בפני ישראל ויקחנה
גזירה שמא ימכרנה בפני ישראל היכי
א
והא דלא קא מכרזי נפל
שלא ניטל הגיד אע"פ שישראל אמר לו
מידו ויאכלנה בגידה דבשלמא גבי
מכרזינן אמר רב יצחק בר יוסף נפל בישרא
טרפתא לבני חילא כי
שניטל יודע עובד כוכבים שהוא משקר
מכירת טבח באיטליז קמזבין ליה לעובד
היכי דלא מימאסו: הא קא
לבני חילא ולימא נפל טריפתא לבני חילא
מטעינן ליה. כלומר דאנן
כוכבים התם ישראל טובא קיימי וחזו
ולכך חיישינן נמי בחתוכה שמא יתננה
אמרי' ליה דאנן נפקינן
לא זבני והא קמטעי להו ב אינהו הוא
לו בפני ישראל ויקנה ישראל מן העובד
וחיישינן דלמא חד מינייהו הדר וזבין לה
לקדמותיה וקא מטעינן
דקמטעו נפשייהו כי הא דמר זוטרא בריה
מיניה אבל שולח לעובד כוכבים בביתו
כוכבים אף במקום שאין מכריזין
ליה: איהו הוא דקא מטעי
נפשיה כלומר שהוא יודע
דרב נחמן הוה קאזיל מסיכרא לבי מחוזא
הוא ומי ראה ואת"ל יראנה אדם לא
ויאכלנה בגידה ולא חייש דלמא טרפה
דלא נפקינן לקדמותיה
גזרינן כולי האי שמא יקחנה זה דכ"ע
היא מאחר שאומר ישראל בשעה
ורבא ורב ספרא הוו קא אתו לסיכרא פגעו
ואף על פי כן קאמר אמאי
לא זבני בישרא ותנא דמתני' פליג
שנותנה לעובד כוכבים שתקנה וטרח
איצטער רבנן:
אהדדי הוא סבר לאפיה הוא דקאתו אמר
אתנא דברייתא וגזר בה כדאוקימנא
בה ליטול הגיד עד שראוי לעצמו דאפי'
להו למה להו לרבנן דטרוח ואתו כולי האי
לעיל גזירה שמא יתננה לו כו': נפל
יהא מותר לגנוב דעת העובד כוכבים
א"ל רב ספרא אנן לא הוה ידעינן דקאתי מר
בישרא לבני חילא. בא לידינו בשר
מ"מ לא מסיק אדעתיה שלהטעותו
אי הוה ידעינן טפי הוה טרחינן א"ל רבא
לעובדי כוכבים: לא זבני. דגנאי הוא
אומר לו כן והא דדייק מדאיקפד שמואל
מ"ט אמרת ליה הכי דאחלישתיה לדעתיה
דאסור לגנוב דעתו יודע היה שמואל
להם מאחר שאין אנו רוצים לאוכלה:
א"ל והא קא מטעינן ליה איהו הוא דקא
אינהו הוא דקא מטעו אנפשייהו. דלא
שבצנעא נתן לו ולא היה לו לחוש שמא
מטעי נפשיה ההוא
טבחא דא"ל לחבריה
ראה ישראל אחר אלא משום גניבת
משיילי אי טרפה אי כשרה. והאי דקתני
לעיל מפני שמטעהו במוכר לו בחזקת
דעתו וברייתא דקתני ובעובד כוכבים
אי
שחוטה וכן הפותח חביות המכורות לחנוני דאומר לו בשבילך אני
בין חתוכה ובין שלימה א"צ ליטול הימנה גיד הנשה התם כשנתן לו
פותחם דודאי גונב דעתו: הוו אתו לסיכרא פגעו אהדדי. וכסבור
סתם ולא אמר לו שהיא מנוקרת דאיהו דאטעי אנפשיה וגם ליכא
מר זוטרא שלקראתו יצאו: כולי האי. יצאתם יותר מדאי: לא הוה
למיחש דלמא חזי ליה ישראל וזבין ליה מן העובד כוכבים דבמקום
ידעינן. ולעשות עסקינו ולילך למקום אחר יצאנו: דאחלישתיה
שאין מכריזין איירי וחייש שמא אחר שניטל הגיד נודע לו שהיא
לדעתיה. שהיה סבור תחלה שכבדנוהו: והא קמטעינן ליה. אם
טרפה ולכך נותנה לעובד כוכבים אבל היכא דאמר לעובד כוכבים
לא הייתי מגלהו היה מחזיק לנו טובה חנם: איהו הוא דמטעי
שהיא מנוקרת לא חייש דלמא טרפה היא דאי טרפה היא מאי
אנפשיה. אחרי שאנו לא אמרנו לו לקראתך יצאנו:
נפקא מיניה דניקור הרי אינה ראויה לעצמו ומציעתא דאין מוכרין
נבלות וטרפות לעובד כוכבים $ היינו כשאומר לו דכשרה היא ולכך
אי
אסור משום דמטעהו וגם משום שמא יקנה ישראל ממנו במקום שמכריזין ולא הכריזו אבל במקום שאין מכריזין לא חיישינן דאפילו
ראהו שאמר לו הישראל כך קא חשיב ישראל הרואה דלהשביח מקחו אומר לו כן דכשרה דמיה יקרים דראויה לימכר לישראל אבל
כשאומר דניטל גיד הימנה לא שייך טעם זה דלא עדיפא בהכי ורב אשי סבר דאפילו במקום שאין מכריזין חיישינן דישראל השומע
לא אסיק אדעתיה דלהשביח מקחו אומר כן וא"ת ולפלוג וליתני בדידה בגיד ובמקום שאין מכריזין דבהכי איירי רישא לאביי דכשאומר
לו שהיא מנוקרת אין לשלוח עד שיטול הימנה גיד הנשה מפני שני דברים אחד מפני שמטעהו ואחד שמא יחזור וימכרנה לישראל
וי"ל דנקט נבלה וטרפה לרבותא דקא ס"ד דלא אסור מפני שמטעהו כשמוכר לו בחזקת שחוטה לפי שיודע דלהשביח מקחו אומר כן:
אינהו דקא מטעו אנפשייהו כי הא. פי' בקונטרס והא דקתני לעיל מפני שמטעהו במוכר לו בחזקת שחוטה וכן הפותח חביות
המכורות לחנוני כשאומר לו בשבילך אני פותחן דודאי גונב דעתו ואין נראה דהא אלא אם כן הודיעו קתני דמשמע אפילו
בסתם אסור ולא שרי אלא בכה"ג ועוד דמאי פריך מרב יהודה דפתח ליה לעולא דהא ודאי שלא היה מטעהו רב יהודה לומר לו
בשבילך אני פותחן לכך נראה דהתם בסתם ואסור משום דאין לאורח לאסוקי אדעתיה דמכורות לחנוני אבל הכא איבעי [להו]
לאסוקי אדעתייהו דטרפה היא ומר זוטרא איבעי ליה לאסוקי אדעתיה שלא לקראתו היו באים אלא לצורך עצמם:
והא קא מטעינן ליה. וא"ת והא אין זה טעות כיון דבלאו הכי היו באים לכבודו כדקאמר ליה טפי הוה טרחנא דכה"ג אמרינן
לעיל שאני עולא דחביב ליה לרב יהודה וי"ל דלא דמי כלל דלעיל נהי דליכא פסידא כל כך במה שפותחן כיון שהיו מכורות
לחנוני מ"מ בעבורו פתחן וכיון דאפילו לא היו מכורות היה פותחן בעבורו לא הוצרך להודיעו
כלל אבל הכא לא באו כלל בעבורו:
אנן