גיד הנשה פרק
שביעי חולין
צה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אנן
נאסור את כל המקולין. מקולין הם אותם עובדי כוכבים
אי הוות פייסת מינאי. אם היית שלם עמי. שונאים היו זה לזה:
מח א ב
א) ב)
דעבדי אתמול. ששחטתי אתמול: שעשה שלא כהוגן. שמכר טרפה
שלוקחין בשר מן הטבח להשתכר בו וקאמר דאין לנו לאסור
ג)
לעובד כוכבים למוכרה במקולין והטעה את חבירו ולקח מן העובד
מליקח בשר היום משאר מקולין ולחוש שכמו שמכרה לזה טרפה
ד)
כוכבים: אנו נאסור. בתמיה מליקח בשר היום מן העובד כוכבים
למוכרה במקולין אע"פ שלא הכריזו כן מכר לאחרים המוכרים במקולין
ה)
מט ג
ו) ז)
במקולין הואיל ורוב טבחי ישראל:
או כמו שמכר זה הטבח טרפה כמו
ח)
ט) מקולין. מיישל"ת: מקולין וטבחי
כן עשו שאר טבחים זה אין לחוש ושרו
❖
אי הוות פייסת מינאי מי לא ספיי לך משור
נ ד
ישראל. כלומר מקולין העומדין בעיר
שאר מקולין הואיל ורוב טבחי ישראל
של פטם דעבדי אתמול א"ל אכלי משופרי
וטבחי ישראל מתעסקין בהם: בשר
לבד מההוא עובד כוכבים דזבנה
❖
שופרי א"ל מנלך א"ל דזבן פלוני עובד
מיניה: רבי לטעמיה דאמר מקולין
הגהות הב"ח
הנמצא ביד עובד כוכבים. שם שלוקחו
כוכבים וספא לי א"ל תרי עבדי וההוא טרפה
(א) תוס'
מן הטבחים להשתכר בו דהוא ודאי
וטבחי ישראל בשר הנמצא ביד עובד
הוה אמר רבי בשביל שוטה זה שעשה שלא
כוכבים מותר. ולא חיישינן שמא יביא
לא שחטה: מותר. דבתר רוב טבחים
לעזי רש"י
ואפילו בבהמה שלימה
כהוגן אנו נאסור כל המקולין רבי לטעמיה
אזלינן ולטרפה ליכא למיחש דאם איתא
עובד כוכבים מנבלה שבביתו למכור
מיישל"ת [מיישילי"ש].
❖
דאמר מקולין וטבחי ישראל בשר הנמצא
(ב) ד"ה
דאיכא טרפה לא הוה מזבין ליה כדי
במקולין או אם מכר אחד מן הטבחים
אטליזים.
למוכרה במקולין: דאיכוון לצעוריה
ביד עובד כוכבים מותר איכא דאמרי אמר
טרפה לעובד כוכבים הבא לקנות
❖
דניניידו
לחבריה. ושקר דבר: אנו נאסור.
ממנו לאכילה ולא כדי למכור במקולין
רבי מפני שוטה זה דאיכוון לצעוריה לחבריה
רבינו גרשום (המשך)
אין לאסור בשביל כך מקולין דעובדי
היום את המקולין שבעיר וליקח בשר
אנו נאסור כל המקולין טעמא דאיכוון
דאמרי' ליה מאן יהיב לך
מוסף רש"י
כוכבים דבתר רוב בשר אזלינן שקונים
מן העובד כוכבים אף היום מותרים
לצעוריה לחבריה הא לאו הכי אסור והתניא
הא בישרא. אי ישראל
הואיל ולא הכריזו: ומקשינן טעמא
מטבחים ישראל כדי למכור במקולין
בשר כיון שנתעלם מן
יהב ליה מותר ואי עובד
רבי אומר מקולין וטבחי ישראל בשר
שהיא כשירה: טעמא דאיכוון
א
העין אסור.
כוכבים יהיב ליה אסור:
דלצעוריה הא. אמת דבריו נאסרין
(ביצה
הנמצא ביד עובד כוכבים מותר שאני הכא
ובנמצא הלך אחר הרוב
לצעוריה הא לאו הכי אסור והתניא
והתניא כו' וכיון דבחזקת היתר הן
מ.)
כלומר אע"ג דנתעלם מן
דאיתחזק איסורא אמר רב בשר כיון
כו'. פירוש דשרינן בשר הנמצא ביד
משום חד עובד כוכבים מי מתסרי
ב
(ב"מ כד:) ולקח מאחת
העין: ת"ש מצא בה בשר
מהן.
כלומר בעיר מצא הלך
שנתעלם מן העין אסור מיתיבי רבי אומר
כולהו: דאיתחזק איסורא. דטרפה
עובד כוכבים דאזלינן בתר רובא ולא
(כתובות טו.)
אחר הרוב טבחים כלומר
וזה לא נזהר בה שהרי מכרה לעובד
חיישינן שמא הביא נבלה מביתו למכור
מקולין וטבחי ישראל בשר הנמצא ביד עובד
(פסחים ט:) ספקו אסור.
כיון דרוב טבחים ישר'
כוכבים ויש לחוש שמכר הימנה לעובדי
במקולין הכא נמי ניזיל בתר רובא ולא
מותר ואי מבושל הלך
כוכבים מותר נמצא ביד עובד כוכבים שאני
אחר רוב אוכלי בשר
כוכבים הרבה: שנתעלם מן העין.
ניחוש לשאר מקולין ומשני שאני התם
תא שמע תשע חנויות כולן מוכרות בשר
ג
כלומר ואם אומות העולם
שהיה שעה אחת שלא ראהו ואפילו
דאיתחזק איסורא פירוש הוחזק שיש
רוב אוכלי בשר הן אסור
שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח
אמר
רב בשר
היה מונח על שלחנו: אסור. שמא
איסור במקולין:
והא הכא חזינן אם חי הוא
מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח
(פסחים ט:)
הלך אחר רוב הטבחים
שנתעלם מן העין אסור. ואפילו בעיר
נתחלף בנבלה: נמצא ביד עובד כוכבים
ואע"פ שנתעלם מן העין.
ספקו אסור ובנמצא הלך אחר הרוב הכא
שאני. שהיתה בחזקת המשתמר והוא
שיש בה רוב טבחי ישראל דחיישינן שמא
וכי תימא הכא נמי בנמצא
נמי בנמצא ביד עובד כוכבים תא שמע
(נדה יח.) ובנמצא.
לא שחטה וטרפה לא מכרו לו למוכרה
עורבין אייתו נבלה מרובא דעלמא
ביד עובד כוכבים דהלך
אחר רוב טבחים א"כ
מצא בה בשר (אם חי) הלך אחר רוב
וחלפוה (א) וחומרא בעלמא הוא משום
כאן אבל בשר המונח שמא עורבים
(פסחים שם)
למה אזלינן אחר רוב
חלפוהו: ספקו אסור. דנפקא לן מקראי
עובדא דהוה כדלקמן:
טבחים ואם מבושל הלך אחר רוב אוכלי
אוכלי בשר ניחזי אי עובד
ספקו אסור. דכל קבוע כמחצה
(כתובות שם)
כוכבים נקיט ליה אי
בפרק בתרא דיומא ובפ"ק
בשר וכי תימא הכא נמי בנמצא ביד עובד
ישראל נקיט ליה כלומר
דכתובות כל קבוע כמחצה
על מחצה דמי והא דקיי"לח)
כוכבים מבושל הלך אחר רוב אוכלי בשר
אי עובד כוכבים נקיט ליה
על מחצה דמי וזה מן הקבוע לקח אבל
מדאורייתא חד בתרי בטיל היינו היכא
(נדה שם) הלך אחר
טרפה ואי ישראל נקיט
ונחזי אי דעובד כוכבים נקיט ליה אי דישראל
הרוב.
ליה כשרה. בעומד ורואה
נמצא דנייד הלך אחר הרוב דהשתא
שמעורב ואינו ניכר האיסור אבל הכא
(שם)
כלומר לעולם אימא לך
נקיט ליה הכא במאי עסקינן בעומד ורואהו
לאו קבוע הוא: מצא בה בשר. משנה
ידוע האיסור בדוכתיה וחנות המוכרת
בשר כיון שנתעלם מן
תא שמע נמצא בגבולין אברים נבלות
היא בטהרות עיר שישראל ועובדי
בשר נבלה ובדבר חשוב אפי' מעורב
ד
(פסחים שם)
ז)
העין אסור ואי פרכת והא
קא חזינן הכא מצא בה
חתיכות מותרות וכי תימא הכא נמי בעומד
כוכבים דרין בה: הלך אחר רוב
לא בטיל ואמר כל קבוע כו' כדאמר
בשר הלך אחר רוב טבחים
טבחים. אם רובן ישראל כשר: ואם
בפ' התערובת גבי תערובת
ורואהו אברים נבלות אמאי מידי הוא
ורוב טבחי ישראל ומותר
❖
מבושל. אע"פ שהטבחים רובן ישראל
בעלי חיים דחשיבי ולא בטלי דפריך
(כתובות שם)
בעומד ורואהו משעה
טעמא אלא לרב הא איתמר עלה רב אמר
שניטל הבשר מן מקולין
אחר רוב אוכלי בשר שבעיר אזלינן
ונמשוך ונקריב חד מינייהו ונימא כל
מותרות משום נבלה ולוי אמר מותרות
עד שעה שנפל. ת"ש נמצא
דמבושל לאו מטבחים נפל ואפילו רוב
דפריש מרובא פריש ומשני נמשוך
בגבולין איברין כו'. הכא
באכילה והא דרב לאו בפירוש אתמר
רבינו גרשום
טבחים ישראל אסור דשמא עובד
בתמיה הוה ליה קבוע וכל קבוע כו'
המשנה בבשר שנמצא
אלא מכללא אתמר דרב הוה יתיב אמברא
בעזרה [איירי] איברין
אי הוה פייסת מינאי
כוכבים בשלו: אי עובד כוכבים נקיט
ועיקר הטעם אינו משום קבוע אלא
שלימין הרי אלו עולה
כלומר אי הוה עבדת לי
ליה. אסור דבסתמא הוא בשלו אלא דאישתטית חזיא לההוא גברא דהוה קא
משום דבעלי חיים לא בטלי כמו דבר
דודאי כיון דשלימין הן
ניח נפשא: מפני שוטה
שדרכו לימנות: ובנמצא הלך
מחוור
עולה הן שכן מצינו ונתח
זה שעשה שלא כהוגן.
ודאי בנמצא מוטל לארץ קאמר וקאמר
אותה לנתחיה ולא נתחיה
כלומר שמכר בשוק טרפה
אחר הרוב. וא"ת דבמקום שמכריזין והכריזו משום טרפה אחת
ברוב טבחי ישראל מותר: בעומד ורואהו. משעה שנפל מיד האדם
לנתחים: חתיכות. של
במקום שמוכרין כשרה
לשם ובעודו ביד הבעלים לא נאסר ואפי' היה עובד כוכבים דהא
אסרינן כל המקולין של עובדי כוכבים ולא אזלינן בתר דישראל דהוי
חטאת הן כלומר דחטאת
אנו נאסור כל המקולין
יכולין לחתוך אבר לכמה
אע"ג דטבחי ישראל בשר
נמצא ביד עובד כוכבים מותר: נמצא בגבולין. משנה היא במסכת
רובא וכשר וכן במקום שאין מכריזין לא אזלינן בתר רוב כשרים ומיהו
חתיכות. נמצא בירושלים
שנמצא ביד א"י יהא אסור
שקלים בשר הנמצא בעזרה אברים עולות שכן דרך לנתחה לנתחים
איכא למימר דהתם משום דמקולין הוו להו קבוע אבל קשה דבשר
איברים שלמים כלומר
שמכרו לו טרפה: הא
נמצא בגבולין אברים נבלות שכן דרך לחתכה לאברים ולהשליכה
הנמצא ביד עובד כוכבים שלא במקולין אסור ביום שהכריזו ולא
ששלמים היו נאכלין בכל
לאו הכי אסור כלומר
העיר. נמצאו בגבולין
היכא דאיכא טרפה אחת
לאשפה: חתיכות מותרות. וברוב טבחי ישראל קאמר וכיון דנחתכות
אמרינן הלך אחר הרוב אע"ג דשרינן הכא נמצא ביד עובד כוכבים
איברין נבלות דודאי אם
במקולין בשר שנמצא ביד
לחתיכות ודאי לאכילה קיימי: מותרות משום נבלה. דלא מטמאי ואי
דמסתברא דהא דאמר רבי לעיל מקולין וטבחי ישראל בשר הנמצא
לא היו נבלות לא היו
א"י דאיכא למימר דאותה
אכיל לה לא לקי דספק הוא ומיהו באכילה אסורה ואילו אברים נינהו
ביד עובד כוכבים מותר היינו במקום שמכריזין ולא הכריזו אבל
שלימות אלא ודאי נבלות
טרפה מכרו לו והתניא רבי
הן והיטילום לאשפה
אומר מקולין כו' שאני
מחזקינן להו בודאי נבלה ולקי: והא דרב. דנתעלם מן העין: אמברא
הכריזו אסור אף על גב דקתני נמצא דמשמע שלא במקולין ועוד
חתיכות מותרות דודאי
התם דאיתחזק איסורא
דאישתטית.
על מקום מעבר של אותו נהר:
דאסרינן במקום שאין מכריזין לקנות מן העובד כוכבים במקולין
כשרות היו ונפלו לאחר
כלומר כי איתחזק טרפה
אע"פ שרוב טבחי ישראל דחיישינן דלמא אתרמי לטבחי ישראל
מחוור
מכאן דאם לא היו כשרות
במקולין לא אמרי' בשר
לא היו חתוכות מ"מ חזינן
שנמצא ביד עובד כוכבים
טרפה ולא אזלינן בתר רוב בהמות דכשרות אע"ג דלקמן שרי כבדי וכולייתא דשדו עורבי במעלי יומא דכפורי משום דהיתרא שכיח טפי
הכא מצא בגבולין חתיכות
מותר: מיתיבי ר' אומר
ולא חיישינן דלמא של
טרפות הן כדפירש בקונטרס התם לקמן משום דרוב בהמות אינן טרפות ונראה דתקנתא בעלמא הוא שעשו
מותרות אע"ג דנתעלם מן
מקולין וטבחי ישראל כו'
חכמים במקום שאין מכריזין שלא לקנות מן העובדי כוכבים לכתחלה אע"פ שרוב טבחי ישראל וכן במקום שמכריזין והכריזו שלא לקנות
העין: מידי הוא טעמא
כלומר והא הכא דנתעלם
אלא לרב. כלומר בתחלת
מן העין ומותר: נמצא ביד
משום עובד כוכבים כי ההיא דאמר בגד שאבד בו כלאים לא ימכרנו לעובד כוכבים דלמא אתי לזבוני לישראל אע"ג
ההלכה הא איתמר עלה רב
עובד כוכבים שאני. כלומר
הכא
נמי כשנמצא ביד עובד כוכבים. וא"ת דאמר בפ"ק דפסחים
דמן הדין לא הוה לן למיחש דאזלינן בתר רובא:
אמר מותרת כלומר עלה
דרב דמותרת משום נבלה
תשעה צבורים של מצה ואחד של חמץ ואתא עכבר ושקל כו' היינו תשעה חנויות דספקו אסור פירש ואתא עכבר ושקל היינו סיפא
דאינה מטמאה במשא
והשתא כי שקל נמי עכבר מן הצבורים לישתרי כי הכא דשרינן נמצא ביד עובד כוכבים דמה לי נמצא בפי עכבר ומה לי נמצא
אבל אסורה באכילה כיון
ביד עובד כוכבים דאזלינן בתר הרוב ויש לומר דהתם איירי שראינו שלקח מן הצבורים שנולד הספק במקום הקביעות ובפ' התערובת
דנתעלם מן העין: והא
דרב לא בפירוש איתמר.
דפריך ונכבשינהו (ב) וניניידו ונימא כל דפריש מרובא פריש ומאי קושיא והלא כיון דחזינן בשעה שפירש דמתייליד ספקא
כלומר מה דאמר רב אסור
במקום קביעות הוי כמחצה על מחצה יש לומר דהתם פריך שנעשה בענין זה שלא נראה בשעה שיפרוש וא"ת דהתם משני גזירה
כיון דנתעלם מן העין
שמא יקח מן הקבוע אמאי לא אסרינן הכא נמי גבי נמצא ביד עובד כוכבים משום גזירה שמא יקח מן הקבוע וכ"ת דהתם נמי אם
אסור לאו בפירוש איתמר.
אמעברא דאישטיא נהר:
פירשו מעצמם שרו אלא דלכתחלה הוא דאסור לעשות כן גזירה שמא יקח מן הקבוע דא"כ אמאי ירעו עד שיסתאבו כיון דפירשו מעצמם
מחלל רישא כלומר רוחץ
מותרים ותו הא דאמרינן התםט) כוס של עובד כוכבים שנפל לאוצר מלא כוסות כולן אסורים פירש א' מהם לרבוא ומרבוא לרבוא מותרין למה
במים ראש של בהמה.
לי נתערב ברבוא כיון דפירש הוא מותר דמרובו פריש אלא משמע דאסור גזירה שמא יקח מן הקבוע ואין סברא לחלק בין קדשים ועבודת כוכבים
לשאר איסורים וי"ל דהכא לא שייך כלל למיגזר שמא יקח מן הקבוע כיון שהאיסור ידוע במקומו ואין חנות המוכרת נבלה מעורבת אלא ידועה
במקומה אבל כשהאיסור מעורב אי שרי ליה כי פריש אתי ליקח מן הקבוע ודוקא התם שהאיסור מעורב בהיתר ור"ת היה מתיר כשנכנס
זאב בעדר ודרס
שנים
או שלשה טלאים כל חד וחד מטעם כל דפריש
מרובא קפריש ואין נראה אלא דוקא כשהאיסור ידוע כדפירשתי:
אסיק