צה:
גיד הנשה פרק שביעי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אסיק
תרין אמר רב עבדי נמי הכי אסרינהו ניהליה. ואי לא
מחוור. מחללו ומדיחו במים: סלתא. סל: עבדי נמי הכי. וכי
נא א ב
א)
ב)
אסיק אלא חד לא היה אוסר שהרי ראה שלא היה שם
דרך הוא כן שהמאבד חפץ אחד מוצא שנים כלומר אחרים הוו
ג)
נמי התם ברישא: דהיתירא
לא שכיחי. בתמיה האי נמי דהיתירא
עורב והא לא הוה (ב) למיחש שמא שלו נאבד במים וזהו אחר אבל
נב ג
הוא: וכי מכללא מאי. לעיל
השתא דאסיק תרי אסרינן אע"פ שרוב
טבחי ישראל הוו שם דחייש
קאי דאמרי לאו בפירוש איתמר מאי
ד)
שמא עורב הביא מרובא דעלמא והיינו
בין פירושא לכללא והא שפיר שמעינן
ה)
דקאמר דאיסורא שכיח טפי כלומר
מינה דכיון שנתעלם אסור מדאסר
מחוור רישא נפל מיניה אזל אייתי סילתא
במקומות הרחוקים שיכולים עורבין
לראש הנמצא: ומשני איכא בינייהו
ו)
שדא אסיק תרין אמר רב עבדי נמי הכי
נג ד
להביא משם ולקמן דשרי רב כהנא
דליכא למיסמך אמילתא כולי האי
אסרינהו ניהליה אמרי ליה רב כהנא ורב
כבדי וכולייתא דמייתו עורבין ושדו
דאיכא למימר ברוב טבחי ישראל מודה
נד ה ו
אסי לרב דאיסורא שכיחי דהתירא לא שכיחי
ז)
משום דהיתרא שכיחא (ג) התם בכל
דמותר והכא משום דפרוותא דעובדי
אמר להו דאיסורא שכיחי טפי וכי מכללא
מקומות שסביב שהיו עורבין יכולים
כוכבים הואי. נמל פור"ט ושכיחי
נה ז
מאי פרוותא דעובדי כוכבים הואי תדע
דאיסורא טפי: אלא רב היכי אכיל
להביא משם היו רוב טבחי ישראל:
ח) ט)
לא עלים רב עיניה מיניה. לא היה
דקאמר להו דאיסורא שכיחי טפי אלא רב
י)
בשרא. הואיל ובהעלמה אסר ליה:
❖
כ)
ומשני בשעתיה. מיד כשנשחט: אתלת
היכי אכל בשרא בשעתיה דלא עלים עיניה
יכול לדקדק מכאן דסבר רב
ל)
קרנתא. לכל חתיכה ג' קרנות ומשום
דבשר שנתעלם מן העין אסור דדלמא
מ) נ)
מיניה איבעית אימא בציירא וחתומא ואי נמי
א
ס)
רוב טבחי עובדי כוכבים היו שם:
סימן שלא יגנבו ממנה אנשי ביתו:
(א)
תורה אור השלם
בסימנא כי הא דרבה ב"ר הונא מחתך ליה
❖
ב
כאליעזר
עבד אברהם. $ ואם
חזא מברא. מעבורת הנהר שהיתה
1. וּשְׁמוּאֵל מֵת וַיִּסְפְּדוּ
אתלת קרנתא רב הוה קאזיל לבי רב חנן
באה מעבר השני לעבר זה: אמר
תאמר אליעזר היאך
לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ
חתניה חזי מברא דקאתי לאפיה אמר מברא
מברא אתי לאפאי יומא טבא לגו. סימן
ניחש למ"ד בפ' ארבעה מיתות
בָרָמָה וּבְעִירוֹ וְשָׁאוּל
גליון הש"ס
קאתי לאפי יומא טבא לגו אזל קם אבבא
הֵסִיר הָאֹבוֹת וְאֶת
כל האמור בפרשת מכשף בן נח
טוב הוא לעוברי דרכים כשהמעבורת
תוס' ד"ה כאליעזר כו'
הַיִּדְּעֹנִים מֵהָאָרֶץ:
אודיק בבזעא דדשא חזי חיותא דתליא
מוזהר עליו וי"ל דההוא תנא סבר
באה לקראתן מאליה קודם שזימנוה יום
(ד)
וא"ת.
שמואל א כח ג
❖
2. וַיֹאמֶר אֲלֵיהֶם יַעֲקֹב
טרף אבבא נפוק אתו כולי עלמא לאפיה
שלא נתן לה הצמידים עד שהגידה לו
טוב להם בבית אושפיזם באותה לילה
אֲבִיהֶם אֹתִי שִּׁיכַּלְתֶם
כשילינו: אודיק בבזעא דדשא. הציץ
בת מי היא ואע"ג דכתיב
אתא טבחי נמי לא עלים רב עיניה מיניה אמר
יֹוסֶף אֵינֶנּוּ וְשִמְעֹון אֵינֶנּוּ
דרך סדק שבדלת: איכו השתא.
ויקח האיש נזם זהב וגו' והדר כתיב
וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי הָיוּ
להו איכו השתא ספיתו להו איסורא לבני
הגהות הב"ח
❖
כֻּלנָה: בראשית מב לו
כלומר אם בשמירתכם השתא: ספיתו
ויאמר בת מי את אין מוקדם ומאוחר
ברת לא אכל רב מההוא בישרא מ"ט אי
(א) רש"י
להו איסורא לבני בנתי. שהעלמתם
בתורה וכן מוכח כשספר דכתיב ואשאל
משום איעלומי הא לא איעלים אלא דנחיש
עיניכם: דנחיש. אמעברא דאתא
אותה ואומר בת מי את:
רבינו גרשום
והאמר רב כל נחש שאינו כאליעזר עבד
וכיונתן בן שאול. וא"ת היאך ניחש
ג
לאפיה דאמר יומא טבא לגו: כל נחש
אייתי סילתא כלומר
אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש אלא
שאינו. סומך עליו ממש כאליעזר עבד
ויש לומר דלזרז את נערו
(ב) תוס'
חתיכה של עץ הושיטו
סעודת הרשות הואי ורב לא מתהני מסעודת
ליה
אמר כן ובלאו הכי נמי היה עולה:
אברהם שאם תשקני אדבר בה ואם
לתוך המים והביא שני
ד
תריסר גמלי. ור"ח גריס גוילי
(ג) בא"ד טפי
ראשים. אמר רב עבדי כי
לאו לא אדבר בה: וכיונתן בן שאול.
הרשות רב בדיק במברא ושמואל בדיק
(ד) ד"ה
האי גוונא כלומר איכא
כלומר תריסר גוילין
אם יאמרו ט)(אלינו עלו) ועלינוי): סעודת
בספרא רבי יוחנן בדיק בינוקא כולהו שני
לאישתרויי כי האי גוונא:
ה
כתובין שאלות: בחרוזים הרי זה
❖
ואי מכללא מאי כלומר
הרשות. בת ת"ח לע"ה באלו עוברין
דרב הוה כתב ליה רבי יוחנן לקדם רבינו
אפי' לא אמר בפירוש אלא
סימן. משמע דאין דרך לחרוז בשר
: בדיק במברא. אם מזומנת
שבבבל כי נח נפשיה הוה כתב לשמואל
מאותו מעשה דאסר מצינן
לו אזיל ואם בקושי מוצאה לא אזיל:
וא"ת דבתוספתא [ב"מ פ"ב] קתני מצא
למיגמר מיניה דבשר
לעזי רש"י
לקדם חבירינו שבבבל אמר לא ידע לי מידי
כיון שנתעלם מן העין
בינוקא. דשייל ליה פסוק לי פסוקיך:
חרוזין של דגים ושל בשר הרי אלו שלו
פור"ט. נמל.
אסור. פרוותא דעובדי
דרביה אנא כתב שדר ליה עיבורא דשיתין
כולהו שני. דהוה רב קיים בבבל כי
ויש לומר דהכא סמכינן בדבר מועטס):
רישט"ש [ריש"ט].
כוכבים הוה כלומר מאותו
ולא שני אמר השתא חושבנא בעלמא ידע כתב
הוה כתב ר' יוחנן מארץ ישראל שאלה
מעשה לא מצינן למיגמר
חבלים, חוטים.
טבחי"א [טבחיא"ה].
דפרוותא דעובדי כוכבים
שדר ליה תליסר גמלי ספקי טריפתא אמר אית לי רב בבבל איזיל איחזייה א"ל
או תשובה היה כותב באגרתו לקדם
הוה: ואלא רב היכי
חלחולת.
רבינו שבבבל: אמר. שמואל: לא ידיע
לינוקא פסוק לי פסוקיך אמר ליה ושמואל מת אמר ש"מ נח נפשיה דשמואל
1
לימוישי"ל. פקעת (של
אכיל בשר כלומר כיון
❖
לי מידי דרביה אנא. לא אוכל לחפש
דקאמר בשר כיון שנתעלם
חוט).
ולא היא לא שכיב שמואל אלא כי היכי דלא ליטרח רבי יוחנן תניא רבי
אסור היכי אכיל בשרא.
דבר שאהיה אני בקי בו והוא לא שנאו
שמעון בן אלעזר אומר בית תינוק ואשה אף על פי שאין נחש יש סימן אמר
איבעית תימא בציירא
ו
ואהיה רבו: תליסר גמלי. לאו דווקא:
וחתימא כלומר שצרור
ר' אלעזר והוא דאיתחזק תלתא זימני דכתיב 2 יוסף איננו ושמעון איננו ואת
מוסף רש"י
ספקי טריפתא. מיני ספק טרפות.
וחתום ומאותו בשר הוא
בנימין תקחו בעא מיניה רב הונא מרב בחרוזין מהו א"ל אל תהי שוטה
וכי מכללא מאי.
אוכל. יומא טבא לגו
ואני שמעתי הנך ספקי עופות טמאים
כלומר סימן טוב שהספינה
בחרוזין הרי זה סימן איכא דאמרי אמר רב הונא אמר רב בחרוזין הרי זה סימן
דאלו טריפות : בית
(ברכות יב.)
באה לקראתנו: הוה בי
רב נחמן מנהרדעא איקלע לגבי רב כהנא לפום נהרא במעלי יומא דכפורי
תינוק ואשה. בנה בית או נולד לו בן
בזעא סדק כלומר בפתח
דהוה יכיל למיחזי בביתא.
או נשא אשה: אע"פ שאין נחש. שאסור
אתו עורבי שדו כבדי וכוליתא אמר ליה שקול ואכול האידנא דהיתרא שכיח
א"ל קא ספית איסורא
לנחש ולסמוך על הנחש: יש סימן.
טפי רב חייא בר אבין איתבד ליה כרכשא (בי דינא) אתא לקמיה דרב הונא
(לעיל
לבני ברת כו' כלומר אי
צד.) דרבה ב"ר הונא.
לאו דחזאי דרך ביזעא
סימנא בעלמא הוי מיהא דאי מצלח
אמר ליה אית לך סימנא בגויה א"ל לא אית לך טביעות עינא בגויה אמר
ז
ולא איעלמי עיינא מינה
בסחורה ראשונה אחר שבנה בית או
מחתך ליה
ליה אין אם כן זיל שקול רב חנינא חוזאה איתבד ליה גבא דבשרא אתא לקמיה
מחיותא: ספית איסורא
שנולד התינוק או שנשא אשה סימן הוא
אתלת קרנתא.
לבני ברת. דרב חנן בר
דרב נחמן אמר ליה אית לך סימנא בגויה אמר ליה לא אית לך טביעות עינא
רבא חתניה הוה והיא הוה
שהולך ומצליח ואי לא אל ירגיל לצאת
(ב"מ כג:)
ברתיה: אלא משום דנחיש
בגויה אמר ליה אין אם כן זיל שקול רב נתן בר אביי איתבד ליה קיבורא
יותר מדאי שיש לחוש שלא יצליח: תלתא
במברא דאמר מעברא
דתכלתא אתא לקמיה דרב חסדא אמר ליה אית לך סימנא בגויה אמר ליה לא
זימני. הצליח או לא הצליח: יוסף איננו
דאתי לאפאי יומא טבא
לגו ובשביל שניחש לא
אית לך טביעות עינא בגויה אמר ליה אין אם כן זיל שקול אמר רבא מרישא
ושמעון איננו. הרי שתים אם את
רצה לאכול מאותו בשר.
בנימין תקחו מיד עלי היו כולנה ואין
הוה אמינא סימנא עדיף מטביעות עינא דהא מהדרינן אבידתא בסימנא
(ביצה כח.) תליסר
וכי יהונתן בן שאול כו'
גמלי.
לך צרה שאינה עוברת עלי: בחרוזין
שמצינו ביהונתן בן שאול
ולא
(שבת קיט.)
שניחש בפלשתים והיה
מהו. נתן בשר בחרוזין רישט"ש ונתעלם
אם יאמרו לנו עלו אלינו
מן העין: אל תהי שוטה בחרוזים. בשאלה זו דודאי זה סימן לשון מורי. לישנא אחרינא אל תהי שוטה דבחרוזין הרי זה סימן: איכא דאמרי.
נעלה אליהם כו' ואם
לאו בעיא הוא אלא שמעתא אתמר אמר רב הונא כו': שדו. היו משליכין: האידנא דהיתרא שכיח טפי. דהיום רוב שוחטים ישראלים הם ולספק
יאמרו לנו נעלה אליכם
לא נעלה אליהם שודאי
טרפה לא חיישינן דרוב בהמות אינן טרפות: כרכשא. טבחי"א: רב הונא ס"ל כרב רביה דאסר בהעלמה ולא קי"ל כוותיה בהא אלא
הן ינצחו: בדיק במברא
אמתניתין סמכינן נמצא בגבוליםכ) מצא בה בשרל) ואע"ג דשנינהומ) בעומד ורואהו שינויי דחיקי נינהו וכי קי"לנ) הלכתא כרב באיסורי גבי פלוגתא דשמואל
כדאמרינן אי מברא אתי
לאפיה הולך ומצליח ואי
הוא דאמרינן אבל גבי מתניתין לא ורב כהנא הא קא חזינן דא"ל שקול אכול: קיבורא. לימויישי"ל: תכלתא. צריך להכירה שלא תתחלף בקלא
לא לא אזיל: שמואל
אילן: דהא מהדרינן אבידתא. לכל אדם בסימנין ולא מהדרינן אבידתא בטביעות עינא אלא לצורבא מרבנן באלו מציאות :
בדיק בסיפרא אם חוזר
להני
בפסוק טוב ואם לאו. בדיק
בינוקא כלומר הולך לתינוקות של בית רבן בשעה שמחזיק בדרך ושואל לו הפסוק שבאותה שעה לומר אם טוב הולך ואם לאו אינו הולך: בית תינוק ואשה כלומר כשמחנך ביתו אם יארע לו טוב ג' פעמים ודאי במזל
טוב חינכו. וכן שנולד לו תינוק וכן שנשא אשה אם יארע לו בתחלה ג"כ אם טוב ואם רע ודאי כשם שאירע לו ג"פ מתחלה כן יארע לו תדיר (תדיר): בשר בחרוזין מהו. כלומר אמרינן בשר כיון שנתעלם מן העין כו'
ואם יש בשר בחרוזין כמו שתולין הקצבין החתיכות ועשה בו הלוקח סימן באותן חרוזין מהו ויכיר החרוזין מהו: האידנא דהיתרא שכיחי טפי כלומר שישראל שוחטין בכל מקומות: אית לך טביעות עינא. כלומר מכיר
אתה אותה: גבא דבשרא. כלומר גבא של בהמה חתיכה שלימה שקנה: קיבורא דתכלתא. לימש"ל דתכלת דבעינן טוייה לשמה דכתיב ועשו להם ציצית בעינן עשייה לשמה.