יא:
הכל שוחטין פרק ראשון חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ודילמא חד מינייהו. האי דעזאזל טרפה הוא דבשלמא הך דלשם
דלית ליה דחטאת קרייה רחמנא מנא ליה דטרפות פוסל בה וי"ל
א)
א
ב) ג)
בדיק ליה לאחר שחיטה אלא חבירו משתלח לצוק ואין נשחט: אין
דנפקא ליה מדכתיב תמימה כדדרשינן בפ"ק דמסכת ע"ז
ד)
הגורל קובע לעזאזל אלא בראוי לשם. שהרי בשעת הגורל אין ידוע
דנח גופיה לאו טרפה הוה מדכתיב תמים ורבנן אצטריך תמימה
פ ב
ה) ו)
איזה יעלה לשם הילכך שמעינן ממילא דטרפה לא מייתינן: בדקינן
לכדדרשינן בספרי תמימה דאף שתי
שערות שחורות פוסלות בה
ז)
פא ג
ח)
ליה. לאחר דחייתו לצוק: אברים
ולרבי שמעון תרתי ש"מ מדכתיב
❖
אברים. ותו לא מצי בדק ליה דאין
תמימה ב] בין אדומה לאשר אין בה
דילמא חד מינייהו
טריפה הוא אלא לאו
ט)
א
מום ועוד יש לומר דבפסול התלוי
יכול לידע איזו שבירה מחיים:
י)
משום דאמרינן זיל
בתר רובא וכי תימא
כ) ל)
קטליה. הורגהו: בבית האסורין.
בגופה מודו כולי עלמא כדתנן
רבינו גרשום
מאי נפקא לן מינה הא אין גורל קובע
מ)
שחטה שלא לשמה פסולה
שם עברתו אמו ואין לחוש שמא בא
נ)
וכי תימא מאי נפקא לה
לעזאזל אלא בדבר הראוי לשם וכי תימא
והיינו מחטאת היא ובספרי ט) נמי
עליה אחר ששניהן לבדם היו עד
מינה דלא איכפת לן בין
דבדקינן ליה והתנן לא היה מגיע למחצית
טרפה ובין כשרה הא
ב
הוכר העובר: טרפה הוה. ההרוג
י)דרשינן חטאת היא דמועלין בה וכמה
❖
אמרי דבי ר' ינאי כפרה
ההר עד שנעשה אברים אברים רב מרי
דרשות ואם תאמר בכל דוכתין דמשני
ואין זה ראוי ליהרג דגברא קטילא
כתיב בה כקדשים דכתיב
אמר אתיא ממכה אביו ואמו דאמר רחמנא
קטיל: וכי תימא משום איבוד נשמה
קדשי בדק הבית ג]אמאי לא חשיב ליה
כפר לעמך ישראל וגו'
1
וצריך שלא יהא בו מום
דהאי. רוצח דלא לימות משום דבעינן
תורה אור השלם
קטליה $ וליחוש דלמא לאו אביו הוא אלא
כקדשי מזבח משום דחטאת קרייה
בקדשים והכא זיל בתר
רחמנא ויש לומר דבכל דוכתין מסלק
ושפטו העדה והצילו העדה
לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא ורוב
1. וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת
רובה: והתנן לא היה
: נינווליה. להאי נהרג ואי לאו
מגיע למחצית ההר כלומר
שמות כא טו
לה בקושיא אחריתי ובפרק אלו קדשים
יוּמָת:
בעילות אחר הבעל ממאי דלמא כגון שהיו
2. וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר
השעיר וכו' ועכשיו לא
דקאמר דאין פרה עושה
משתכח טרפה יהרג רוצח זה:
אביו ואמו חבושים בבית האסורין אפילו
מצית למיבדק אותו אלא
זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו
ואמאי. ליחוש במקום סייף שהרגו
תמורה משום דקדשי בדק הבית היא
זיל בתר רובה שאינן
וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:
הכי אין אפוטרופוס לעריות רב כהנא אמר
❖
טרפות: ורוב בעילות אחר
דברים יט יט
בה נקב היה תחלה וטרפה הוא
כיון דנפקותא ליתא בגוף הפרה לא
אתיא מהורג את הנפש דאמר רחמנא קטליה
הבעל. כלומר שמבעלה
וגברא קטילא קטיל: וכי תימא
שייך דרשה דחטאת קרייה רחמנא
עצמה הוא: וממאי דלמא
וליחוש דלמא טרפה הוה אלא לאו משום
דבדקינן ליה. כלומר דכשנהרג על
ובבכורות נמי דקאמר דאין
כגון שהיו אביו ואמו
גליון הש"ס
חבושים בבית האסורין.
דאמרינן זיל בתר רובא וכי תימא דבדקינן
בה איסור גיזה ועבודה לאחר שנפדית
ידי עדותן ואח"כ הוזמו מישתעי קרא
גמ' וליחוש דילמא לאו
כלומר דקים לן דלא בא
ונבדקיה קודם שנהרגם: והתניא
משום דקדשי בדק הבית היא ולא
ליה הא קא מינוול וכי תימא משום איבוד
אביו הוא.
עליה אלא בעלה דודאי
ברבי אומר. לא ידעינן מנו אלא אחד
הויא כפסולי המוקדשים שנפדו משום
לנו דאביו של זה הוא
נשמה דהאי נינווליה וניחוש שמא במקום
ומשום הכי אמרינן הכא
גדול בדורו היה ועל שם כך נקרא
דלאחר פדיון שאין תורת פרה עליה
סייף נקב הוה רבינא אמר אתיא מעדים
דחייב לקטול את זה
ברבי כדאשכחן בכיצד מעברין
לא קרייה רחמנא חטאת אי נמי מה
שם ה"נ דלא אכיל
אבל במקום אחר לא
זוממין דאמר רחמנא 2 ועשיתם לו כאשר
בעירובין
אמר רבי אושעיא
שנפדית היינו משום דלב בית דין
בשרא.
אמרינן זיל בתר רובה:
❖
זמם וגו' וליחוש דלמא הך דאסהידו ביה
וניחוש שמא טרפה היה.
ברבי ובפ"ב רבי אלעזר
מתנה עליה דאי לא הוצרכוה תהא
כלומר הנרצח ולא קטלינן
טרפה הוה אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר
הקפר ברבי: הרגו. קודם שהוזמו:
לדמיה כדאמרינן בפרק קמא דשבועות
את הרוצח: וכי תימא
: ושחט ושרף. אע"פ
רובא וכי תימא דבדקינן ליה והתניא ברבי
אין נהרגים. דכתיב כאשר זמם ולא
דבדקינן ליה הא קא
כ)
מוסף רש"י
מנוול (מדמו של רוצח)
כאשר עשה: אתיא משחיטה עצמה.
אומר לא הרגו נהרגין הרגו אין נהרגין רב
שיש פסוק אחד בינתים מכל מקום
ג
אין
אפוטרופוס
וכי תימא משום איבוד
דאיירי בה עד השתא: דלמא במקום
משמע ושרף את הפרה כמו שהיתה
אשי אמר אתיא משחיטה עצמה דאמר
לעריות.
נשמה כו' כלומר משום
דקטלינן הרוצח בדקינן
נקב קא שחיט. נקובת הושט במשהו
בשעת שחיטה מדלא כתיב ושרף
רחמנא שחוט ואכול וליחוש שמא במקום
אותה: כגון שהיו אביו ואמו
(כתובות
ליה ואי טריפה הוא לא
אבל גרגרת ברובא ואם חסרה
יג:) ברבי אומר.
נקב קא שחיט אלא לאו משום דאמרינן זיל
קטלינן הרוצח ואי לא
חבושים בבית האסורין.
ועוד
בכאיסר טרפה באלו טרפות
(מכות ה:)
קטלינן. דלמא במקום
בתר רובא אמר רב אשי אמריתא לשמעתא
הרגו.
הסייף הוא נקב אלא תדע
: היכא דאפשר. לעמוד על
הוה מצי למידק ודילמא משום
דזיל בתר רובה שאינן
קמיה דרב כהנא ואמרי לה רב כהנא קמיה
דאזלינן בתר חזקה דהעמד האם
בירור בודקין ולא סמכינן ארובא
(שם) לר"מ דחייש
טרפות וקטלינן הרוצח:
בחזקת צדקת: וכי תימא דבדקינן
דרב שימי ואמר ליה ודלמא היכא דאפשר
וצריכין לבדוק בהמה מכל י"ח טרפות
למיעוטא.
וכי תימא דבדקינן ליה אי
טרפה הוא על מי שהעדים
אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר דאי לא
ליה. מקשינן דנילף מרוצח גופיה
אי נמי כגון קטן וקטנה דאפשר
זממו: והתניא ברבי אומר
דאזלינן בתר רובא דדילמא הרוצח
לנו להמתין עד שיגדלו ונדע
תימא הכי לר"מ דחייש למיעוטא $ הכי נמי
לא הרגו נהרגין העדים
הוא טרפה וטרפה שהרג את הנפש
שאינו סריס נמתין והנך כולהו
דבעינן לקיומי ועשיתם לו
דלא אכיל בישרא
וכי
תימא הכי נמי
כו' ואם העידו עדות שקר
משום דלא אפשר הוא א]: לרבי
פטור ל) ושמא דאזלינן בתר רובא
פסח
דאמרי פלוני הרג את פלוני
מאיר. דלא אזיל בתר רובא הכי
מדלא חיישינן להרוג את הטרפה לא
והוזמו ועדיין לא נהרג
נילף בעלמא ועוד נראה לי דטעמא דטרפה שהרג פטור דהיינו
נמי
דלא אכל בשרא משום דשמא במקום נקב קא שחיט:
הרוצח על מי שהוזמו
על פיהם הם עצמם
משום דהוי עדות שאין אתה יכול להזימה ואי קטלינן עדים כשהוזמו
פסח
❖
(לעיל ו.)
נהרגין דאיכא כאשר
לא שפיר קטלינן ואם כן אין להוכיח אלא ד] במאי דקטלינן לעדים ולא חיישינן דלמא הך דאסהידו ביה טרפה הוה כדקאמר בסמוך וכן
זמם ולא כאשר עשה
ועכשיו לא מצית אמרת
מצינו בשם רבינו מנחם הקדוש אך קשה לי מאי קאמר וכי תימא דבדקינן ליה הא מכל מקום הויא ליה התראת ספק אי לא אזלינן בתר רובא
ליחוש
דמשום איבוד נשמה
שיטה מקובצת
דלמא במקום סייף נקב הוה. אין להקשות משכחת לה כגון שהטביעו בנהר דאפשר בתר הכי
ושמא קסבר דשמה התראה:
דעדים זוממין נינווליה
למיבדקיה דהא קרא בכלי עץ ובכלי ברזל ואבן כתיב אבל קשה דמשכחת לה כגון שהיה קרום של מוח מגולה וראו שהיה שלם ובא זה ונקבו
א] משום דלא אפשר
לנהרג על פיהן דרוצח
נינוליה לנרצח דאין הורגין
הוא דאלת"ה דהני דקתני
והרגו ויש לומר דדוחק הוא להעמיד הפסוק בכך ואם תאמר ובספ"ק דמכות דאמרי רבי טרפון ורבי עקיבא אילו היינו בסנהדרין
הרוצח העדים זוממין אלא
משום דלא אפשר הוא
לא היה אדם נהרג ומפרש דהוו בדקו להו ואמרי ראיתם שטריפה הרג או שלם הרג ואם תמצא לומר שלם הרג שמא במקום סייף
הס"ד: ב] מדכתיב תמימה
בחייו (של נרצח) של מי
נקב הוה והכא משמע דלא חיישינן דאזלינן בתר רובא ויש לומר דרבי עקיבא לטעמיה דאמר דחיישינן למיעוטא בפרק הלוקח בהמה
שהעידו עליו שהרג ואם
ולאשר אין בה מום:
ג] דמשני קדשי בדק הבית
נינווליה לא מהני ליה
דקסבר חלב אינו פוטר בבהמה בבכורה אע"ג דרוב בהמות אינן חולבות אא"כ יולדות ואע"ג דאפילו רבי מאיר דחייש למיעוטא
אעפ"כ (לא) קטלינן (את
היא אמאי לא חשיב:
מודה היכא דלא אפשר רבי עקיבא חשיב ליה אפשר דאיכא לאוקמי קרא שהיה קרום מוחו מגולה ונקבו כדפירשנו ורשב"ג דפליג עלייהו
ד] וא"כ אין להוכיח אלא
זה) לעדים זוממין אלא
ממאי דקטלינן: ה] ועוד
ואמר אף הם מרבים שופכי דמים בישראל אפילו חייש למיעוטא מ"מ חשיב ליה לא אפשר דדוחק הוא להעמיד הפסוק בכך
זיל בתר רובה: דלמא
במקום נקב קא שחיט.
אומר ר"ת דאף על גב
ה] ועוד אור"ת דאף על גב דאי לא שיילינן לעדים קטלינן ליה דסמכינן ארובא היכא דלא אפשר היכא דשיילינן להו ואמרי דלא ידעי
כלומר שמא תחת העור
וכו' נ"ב עי' תוס' בכורות
פטור מידי דהוה אסייף וארירן מ) דאי לא שיילינן להו חייב ואי שיילינן להו ואמר אחד בסייף ואחד ו]בארירן פטור אע"ג דבסייף וארירן
דף כא ע"א: ו] ואחד
ניקב הושט או [נפסק]
אמר בארירן פטור: ז] וי"ל
כשאומרים אין אנו יודעין חייב עד דמכחשי אהדדי היינו משום דסייף וארירן לא שייך כל כך בגוף העדות דמה לי הרגו בסייף ומה
הגרגרת במקום שחיטה:
דלמא היכא דאפשר
דר' יוחנן לא פסיק כותיה
לי בארירן אבל במקום סייף נקב הוה דשייך לגוף העדות טפי אי בדקינן להו ואמרו אין אנו יודעין פטור ואחד אומר כליו שחורים
אפשר. כלומר לעולם לא
אלא. נ"ב נ"א בס"י
ואחד אומר כליו לבנים דלא שייך לגוף העדות אע"פ דמכחשי אהדדי חייב הקשה רבינו יצחק ברבי מרדכי דהכא ילפינן מרוצח ועדים
אזלינן בתר רובה והיכא
ואתי אלא וכו':
זוממים דאזלינן בתר רובא אף בדיני נפשות וכן מוכח בריש פ' בן סורר ומורה ובאלו הן הנשרפין אמרינן
דאפשר למיבדקא בדקינן
ליה והיכא דלא אפשר
נסקלין בנשרפין ידונו בסקילה הקלה אע"ג דרוב נשרפים נינהו ותירץ ר"ת דכיון דממה נפשך הוא נהרג לענין באיזו מיתה הוא
למבדקיה אזלינן בתר
נהרג לא אזלינן בתר רובא ועוד יש לומר דהוי קבוע וכמחצה על מחצה דמי והא דפריך התם מעיקרא כי הוה תני הנשרפין בנסקלין
רובה: לר' מאיר דחייש
ודילמא
הך דאסהידו ביה טרפה
למיעוטי כדאמרינן לעיל
תיפוק ליה דרובא נסקלין נינהו הכי פירושו לכל הפחות לא גרע משום דהוו רובא דנסקלין נ):
דחייש למיעוט. לענין
הוה. ואם תאמר דחובשים אותו י"ב חדש ואם יחיה לאו טרפה הוא ויש לומר דשמא קסבר טרפה חיה ועוד נראה לי דאי אין הורגין
עיסה כלומר משום שהוא
העדים כשהוזמו אלא אחר י"ב חדש דדילמא הך דאסהידו ביה טרפה א"כ גם אותו שמעידין עליו אין להורגו עד לאחר י"ב חדש
גזר רובה אטו מיעוטא
כולן פסולות שמיעוט
וכיון דלא באו להורגו אלא אחר י"ב חדש א"כ לא יהרגו הם אף לאחר י"ב חדש דדילמא נעשה טרפה הך דאסהידו ביה בסוף י"ב
חדשים והרי לא באו אלא להרוג את הטריפה: לרבי מאיר דחייש למיעוטא כו'. מדקאמר לרבי מאיר ולא קאמר היכי אכלינן משמע
נקבות אמרינן הכי מכולם
דלא קיימא לן כר' מאיר דחייש למיעוטא וקשה דבפרק הלוקח בהמה פסיק רבי יוחנן כרשב"ג דאמר הלוקח בהמה מניקה מן העובד
כוכבים דפטורה מן הבכורה כשבנה כרוך אחריה משום דלא מרחמא ליה אא"כ ילדה אבל מטעם חלב לא מיפטר אע"ג דרוב בהמות אינן
חולבות אא"כ יולדות אלמא חיישינן למיעוטא אע"ג דליכא חזקה בהדי מיעוטא דאי אמרינן אוקי בהמה בחזקת שלא ילדה אדרבה העמד וולד
בחזקת שאינו קדוש
בבכורה שהיה חולין במעי אמו ויש לומר דרבי יוחנן לא פסיק כוותיה אלא
בהא דלא מרחמא
אלא אם כן ילדה:
ז]
ונפקא