צז:
גיד הנשה פרק שביעי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איכא
דאמרי
בקדרה עצמה. תימה אם שיעור עובי הקדרה
ואמור רבנן בששים. בפרק בתרא דמסכת ע"ז פסקינן
א)
א
כחמשים
זיתים ונתן בה מים כשיעור עשרה זיתים ובשל
הלכתא בכל איסורין שבתורה (בששים) בין בשר בחלב ובין שאר
סח ב
איסורין בששים: מין בשאינו מינו. שהאדם יכול להבחין טעמו
באותן המים כזית חלב היאך יתבטל אותו כזית חלב במים הא פשיטא
שיש במים טעם חלב ונראה לפרש
דהכא מיירי כגון דליתיה
ושניהם של היתר שיכול בן ברית לטעמו כגון תרומה וחולין:
בטעמא. יטעימנו כהן אם אין
לאיסורא בעיניה דנבלע בה בקדרה
ב)
ג
כזית חלב והיא היתה כבר בלועה
תרומה נותנת טעם בחולין יאכל
ואמור רבנן בששים הלכך מין בשאינו מינו
ג)
התבשיל אף לזרים: דאיסורא. כגון
מהיתר ואח"כ חזר ובשל היתר
ד)
א דהיתרא בטעמא ב דאיסורא בקפילא ג ומין
ה)
בשר בחלב שאין בן ברית יכול
דמשערינן בקדרה עצמה לבטל האיסור
במינו דליכא למיקם אטעמא אי נמי מין
שנבלע בה: כל איסורין שבתורה
לטעמו סמכינן אקפילא: ומין במינו.
סט ד
ו)
בשאינו מינו דאיסורא (א) דליכא קפילא
ז)
בין דהיתרא ובין דאיסורא דליכא
משערינן אותן כאילו הן בצל וקפלוט.
❖
בששים הנהו אטמהתא דאימליחו בי ריש
להבחין טעמו: אי נמי מין בשאינו
מדלא נקט כבשר בלפת כדקתני
גלותא בגידא נשיא רבינא אסר רב אחא בר
מינו דאיסורא וליכא קפילא. עובד
במתניתין גבי גיד הנשה
ע ה
רב אשי שרי אתו שיילוה למר בר רב
משמע דאין שיעורן שוה דגיד לא
כוכבים דליטעמיה משערינן בששים:
(ב)
גליון הש"ס
מאי דעתיך. דאסרת ליה אי משום
אשי אמר להו אבא שרי א"ל רב אחא בר רב
יהיב טעמא כולי האי הוא דמשערינן
גמ' והא אמרי אינשי.
כבשר בלפת אבל שאר איסורים דיהבי
דשמואל דאמר כו' והא רותח גיד
לרבינא מאי דעתיך דאמר שמואל מליח
ד
עא ו
תוס' ד"ה
טעמא טפי משערינן בבצל וקפלוט
דהכא שרי דהאמר שמואל קולף
הרי הוא כרותח כבוש הרי הוא כמבושל
ה
וכחל מן המנין וכו'
ואוכל: כבוש. בחומץ ותבלין וכבש
ומדאמר רב נחמן גיד בששים משמע
והאמר שמואל לא שנו אלא שנתבשל בה
דאפשר לסוחטו אסור.
דבשר בלפת הוה שיעורה בששים
בהן איסור והיתר יחד. שוליני"ר
אבל נצלה בה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד
עב ז
בלע"ז: כשהן משערין. האיסור
ולפי זה פליג רבי יוחנן אדרבא דלעיל
וכ"ת מאי כרותח דקאמר כרותח דמבושל
דאמר כל איסורין שבתורה בששים
בששים משערינן אותו שיהא בו אחד
עג ח
והא מדקאמר כבוש הרי הוא כמבושל מכלל
וכרבא קיי"ל דהוא בתרא וכן פסקינן
מששים ברוטב וקיפה ובחתיכות
דרותח דצלי קאמר קשיא אמר רבי חנינא
ובקדרה: קיפה. פונדריל"א דק דק
בפ' בתרא דמסכת ע"ז
עד ט
וכחל
מן
גבי עכברא בשיכרא:
של בשר ותבלין המתאסף בשולי
כשהן משערין משערין ברוטב ובקיפה
ו
המנין. וא"ת כיון דכחל עצמו אסור
קדרה: ה) במאי דבלעה קדרה. אם
ובחתיכות ובקדרה איכא דאמרי בקדרה
❖
כדאמרינן בסמוך א"כ נימא חתיכה
ראינוהו כשנפל שם קודם שנתמעט
עצמה ואיכא דאמרי ז במאי דבלעה קדרה
עצמה נעשה נבלה וליבעי ששים לבד
ואנן משערינן אותו לאחר שנתבשל
עה י
אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן כל איסורין
מכחל וי"ל דהאי דאסור לאו משום
לכמות שנפל שם ואין בהיתר ששים
הגהות הב"ח
שבתורה משערינן כאילו הן בצל וקפלוט
א] בו אומדים כמה בלעה קדרה מן
שיהא טעם חלב בכחל יותר מבשאר
עו כ
(א) גמ' וליכא
אמר ליה רבי אבא לאביי ולשערינהו בפלפלין
ההיתר לפי שכשנפל שם היה היתר
בשר אלא לפי שיש בו גומות והחלב
(ב) שם
ותבלין דאפילו באלף לא בטלין א"ל שיערו
הרבה ונתמעט בבליעת הקדרה אבל
כנוס לתוכו ויש באותו חלב טעם
עז ל
(ג) תוס'
חכמים דאין נותן טעם באיסורין יותר מבצל
בקדרה עצמה לא משערינן. וכיון
בשר ואי אפשר להפרישו מן הכחל
עצמו
❖
דאיפליגו לישני ואיסורא דאורייתא
מאחר שנתבשל דתו לא מהניא ליה
עח מ
וקפלוט אמר רב נחמן גיד בששים ואין גיד
ח
❖
היא אזלינן לחומרא ולא משערינן
קריעה וא"ת ומה טעם הכחל עצמו
מן המנין כחל בששים וכחל מן המנין
ט
בקדרה ב] ועיקר הדבר כמות שהוא
אסור והלא כל החלב הכנוס לתוכו
י ביצה בששים ואין ביצה מן המנין אמר רבי
לעזי רש"י
בא לפנינו משערינן ליה ולא משערינן
בגומות נפלט לחוץ ונתפשט ונפלט
שיטה מקובצת
יצחק בריה דרב משרשיא כ וכחל עצמו אסור
שוליני"ר [שולציי"ר].
במאי דבלעה קדרה מן ההיתר לפי
בשוה לכל החתיכות כדאמר דמשערינן
א] ואין בהיתר ס' אומדין
ואי נפל לקדרה אחרת אוסר אמר רב אשי
לכבוש בחומץ ובתבלינים.
שאף מן האיסור נבלע ונתמעט
בכוליה ופריך נמי אלא מעתה נפל
כמה בלעה קדרה: ב] ולא
פונדריל"א. שמרים,
❖
כי הוינן בי רב כהנא איבעיא לן כי משערינן
מכמות שהיה וכדאמרי' לקמן
לקדרה אחרת לא יאסור משמע
משערינן בקדרה עצמה
משקע.
ועיקר הדבר כמות שהוא
בדידיה משערינן או במאי דנפק מיניה
אטו דהיתרא בלע דאיסורא לא בלע:
דפשיטא ליה שיוצא כולו כמו שאפרש
בא לפנינו משערינן ליה
ג]כל איסורין שבתורה. לבד גיד הנשה
בסמוך וי"ל לפי שמתחלת בשולו קודם
משערינן פשיטא דבדידיה משערינן דאי
ל
ולא משערינן לא בקדרה
מוסף רש"י
דכבשר בלפת הוא: משערינן. אותם
שיצא החלב לגמרי נאסר החלב
ולא במאי דבלעה קדרה:
במה דנפק מיניה מנא ידעינן אלא מעתה
ג] (כל איסורין שבתורה
מליח הרי הוא כרותח.
כאילו האיסור בצל או קפלוט ואילו
שבכחל מפני טעם הבשר שבו ואז
נפל לקדרה אחרת לא יאסר כיון דאמר
לבד גיד הנשה דכבשר
היה נותן טעם בהיתר זה שנתבשל
לא היה יכול לצאת בקריעה הילכך
בלפת הוא) נרשם על דבור
רב יצחק בריה דרב משרשיא וכחל
זה: ד] או במאי דנפק
עמו אוסרו. ובהך איסורי דלא מצי
אף לאחר שנגמר בישולו שכבר יצא
עצמו אסור שויוה רבנן כחתיכה דנבלה:
מיניה אין צריך שיהא
מ
למיטעמינהו קאמר כגון מין ומינו
כולו תו לא לישתרי $דאפשר לסוחטו
(האורה
בהיתר ששים אלא במה
ביצה בששים ואין ביצה מן המנין:
אסור ואפילו למ"ד אפשר לסוחטו
ואי נמי שאינו מינו דאיסורא וליכא
שפלט זה: ה] שהלך כל
סי' קט) כבוש הרי
אמר ליה רב אידי בר אבין לאביי
הוא כמבושל.
טעמו בתבשיל דאי לאו
מותר הכא גזרינן שמא יאכלנו קודם
קפילא ואכתי לא איפסיק הלכתא
הכי: ו] עד שלא נצטמק
בששים: פלפלין. נותנים טעם
שיצא כולו ואע"ג דגבי בישרא דאסמיק
למימרא דיהבה טעמא $ והא אמרי אינשי כי
❖
דמשנתנה הקדרה:
באלף כמותן: שיערו חכמים. אין
שרינן כי שפדיה בשפודא
מיא דביעי בעלמא א"ל הכא במאי עסקינן
לבתר שנצלה לגמרי ולא גזרינן דלמא
באיסורין בנ"ט יותר מבצל וקפלוט:
בביצת
רבינו גרשום
ואין גיד מן המנין. דבעינן ששים דהיתר לבד מיניה אבל כחל הואיל
אתי למיכל קודם גמר צלייתו שאני התם שדרך הדם לצאת על ידי
ומין היתר הוא אם נתבשל עם הבשר משערינן ליה בששים לבהדי
מליחה וצלייה ולכך צולהו כדי להוציא דמו גם לבסוף פירש כל הדם
דאמר שמואל מלוח הרי
הוא כרותח. כלומר ובולע
דידיה: ביצה. של עוף טמא: וכחל עצמו אסור. שהרי הבשר נתן
לגמרי ונופל לחוץ אבל הכא כשיצא נמי כל החלב מ"מ נשאר הוא
הירך שומן דגיד מחמת
בו טעם והוא לא נתן טעם בבשר לפי שמועט היה: בדידיה
בקדרה אלא שמתבטל ואי שריא לבסוף אתי למיכליניה קודם:
המלח: וכי תימא מאי
וכחל עצמו אסור. יש ספרים דגרסי אסור היכא דלא קרעיה
משערינן. דבעינן שיהא בהיתר ששים כמותו: או במאי דנפיק מיניה.
כרותח כרותח דמבושל.
כלומר ולא כרותח דצלי:
ובשליה בהדי בשר וא"ת כי בשיל ליה נמי לחודיה ליתסר
אין ד]צריכין שיהא בהיתר אלא בששים מה שפלט זה דהאי מאי דאתי
כשהן משערין כו' כלומר
קמן לאו בקדרה הוא ומישדא שדינן ליה לבר: אלא מעתה. הואיל
משום טעם בשר הכחל (ג) שבחלב שבגומות וי"ל משום לישנא
כשהן משערין בששים:
קמא דרב בפ' כל הבשר דאמר לא קרעו אינו עובר
ובדידיה משערינן הא איבטיל כוליה שהלך כל עצמו בתבשיל דאי
ואיכא דאמרי בקדירה
ה]
עצמה. כלומר שהקדירה
עליו ומותר לכך צריך להעמיד כשנתבשל עם הבשר ז):
לאו הכי אמאי בעית ששים כמות ו) כולו וכיון דכוליה בטלתיה נפל
עצמה עולה למנין ששים:
אלא
מעתה נפל לקדרה אחרת לא יאסור. דכיון דבכוליה
בקדרה אחרת אל יאסר: כיון דאמר רב יצחק כו'. מפני שבתחלה
(שם)
כל איסורין שבתורה רואין
משערינן א"כ נפיק כוליה אבל אי במה דנפיק מיניה
נאסר עד שלא נצטמק משנתנה הקדרה בו טעם מיד נאסר ומאז
אותן כאילו בצל וקפלוט
ו]
נותנין טעם עד ששים אבל
משערינן א"ש דאוסר קדרה אחרת דלא נפיק כוליה וא"ת ודלמא
שויוה רבנן כחתיכת איסור שהיא לעולם אסורה כדאמר במתניתין
יותר מששים לא יהיב
בזמן שמכירו כו': למימרא דיהבה טעמא. כי מבשלה בהדי אחריני: (פסחים עו.)
הא דמשערינן בכוליה משום דמספקא לן אי נפיק כוליה ולכך נפל
טעם דאין נותן [טעם]
באיסורא כגון חתיכה של
לקדרה אחרת אוסר משום דדלמא לא נפיק כוליה וי"ל דזה פשוט לו
אפרוח
נבילה וכגון דג [טמא] וגיד
ואין ספק בדבר וידוע היה להם אם יוצא כולו או מקצתו ועוד דמספק לא היה אוסר קדרה אחרת כיון דחלב שחוטה דרבנן ועוד נראה לפרש
הנשה: ביצה בששים. כגון
דאלא מעתה קאי אהא דאמר וכחל מן המנין אלמא לא חשבינן ליה חתיכה דאיסורא ולא אסיר אלא משום חלב הכנוס בגומות שבתוכו וא"כ נפל
ביצה דאית בה אפרוח
לקדרה אחרת לא יאסור דכל מה שסופו לצאת מן החלב יצא בקדרה ראשונה: נפל לקדרה אחרת אל יאסור. הא לא פריך הוא גופיה לא ליתסר
שהיא כנבלה שנתבשל עם
כדפי' לעיל: ביצה בס'. וה"ה בשאר איסורין וביצה איצטריך ליה משום דאיכא ביצה טמאה דלא אסרה כדאמרי אינשי דמיא בעלמא הוא:
ביצים טהורים: בדידיה
משערינן. כלומר בכחל
בביצת
שנתבשל עם הבשר: אלא
מעתה נפל לתוך קדירה
אחרת כו' כלומר השתא דאמרת דבדידיה משערינן דבששים הוא עצמו בטל. נפל לתוך קדירה אחרת אל יאסור דהא בטל הוא מתחילה: