גיד הנשה פרק
שביעי חולין
צח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בביצת
אפרוח. וה"ה (ב) בשאר בנמצא בה
אפרוח. שהבשר נותן טעם ולא שנא טמאה ול"ש טהורה דנבלה
דם דשדא תיכלא
עט א ב
א)
ב)
היא: אבל טמאה. בלא אפרוח לא: כיון דאית בה אפרוח קרי
בכולה ונראה דטמאה שהיא קלופה אפשר דאסורה
ג) ד)
לה טמאה. ואפילו של עוף טהור: ביצים. טהורות ששלקן כו':
ובירושלמי ו) גבי גיעולי ביצים משמע דיש חילוק בין קלופות לשאין
ה)
מכלל דרישא. דנקט טמאה טמאה ממש קאמר ולאו אפרוח דאי
קלופות ושמא לענין זה נמי יש חילוק והא דלא משני הכא הא בקלופה
ו)
פ ג
ז)
בטהורה ואפרוח תרתי למה לי:
הא בשאינה קלופה משום דסתם
ח)
כיצד ששלקן ונמצא אפרוח באחת
ביצים מבשלים אותן בקליפתן:
בביצת אפרוח אבל טמאה לא איתיביה
ט) י)
א
ב
פירושי
קא מפרש. ז] הכא לא
מהם. וזו היא טומאתו וכולן מן
כ)
ביצים טהורות ששלקן עם ביצים טמאות
הטהור: השתא דלית בה אפרוח.
פריך א"ה אסורות אסורות למה
❖
אם יש בהן בנותן טעם כולן אסורות הכא
פא ד
אשמועינן דיהבא טעמא ואסורה ה)
לי וכן בכמה דוכתין ובכמה דוכתין
נמי בביצת אפרוח ואמאי קרי לה טמאה
דנפל
בדיקולא דבשרא.
ואע"ג דמיא בעלמא הוא: יש בה
פריךז):
כיון דאית בה אפרוח קרי לה טמאה והא
פב ה
אפרוח. אפילו טהורה: מיבעיא.
בערוךח) חברו בהדי היא ניימא ודיקולא
תורה אור השלם
מדקתני סיפא ביצים ששלקן ונמצא אפרוח
כ"ש דיהבא טעמא דהא אפרוח נבלה
שפיל ט) פירוש קלתא וכתוב בתשובת
1. וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ
באחת מהן אם יש בהן בנותן טעם כולן
היא: בדיקולא. קלחת: סבר רב
הגאונים דהכי קאמר דנפל ליורה
בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל וְחַלַּת
פג ו
מַצָּה אַחַת מִן הַסַּל
אשי לשעוריה. היתרא ולאוסופי עלה
גדולה שיש בה שיעור דיקולאי) וקשה
אסורות מכלל דרישא דלית בה אפרוח עסקינן
וּרְקִיק מַצָּה אֶחָד וְנָתַן
מה שבלעה קדרה כדי לבטל את
כיון דלאו לדיקולא נפל מאי קאמר
פירושי קא מפרש ביצים טהורות ששלקן עם
עַל כַּפֵּי הַנָּזִיר אַחַר
האיסור והאיסור היה משער כמו
סבר רב אשי לשעוריה במאי דבלעה
הִתְגַּלְּחוֹ אֶת נִזְרוֹ:
ביצים טמאות אם יש בהן בנותן טעם כולן
❖
❖
במדבר ו יט
שהוא בא לפנינו מצומקת: רבנן.
דיקולא ובקונטרס פירש דיקולא
אסורות כיצד כגון ששלקן ונמצא אפרוח
תלמידים: דאיסורא לא בלע. בתמיה.
קלחת וקלחת הוא כלי שמבשלין בה
באחת מהן ה"נ מסתברא דאי ס"ד רישא
אף האיסור נצטמק וכשנפל היה בו
בשר כדאמר בהמוכר את הספינה
הגהות הב"ח
שיטה מקובצת
דלית בה אפרוח השתא דלית בה אפרוח
יותר אלא הכל משערים כמות שאנו
כל שלשים יום מהפך להם
(א) רש"י
א] דחצי שיעור אסור
אסורה דאית בה אפרוח מיבעיא אי משום
רואים: בתלתין פלגי דזיתי. משום
גיהנם כבשר בקלחת ואפשר דקרי
בהן
מן התורה כדאמרינן חצי
(ב) תוס'
שיעור מנין: ב] בחצי
הא לא איריא תנא סיפא לגלויי רישא שלא
דלא היה כשיעור היה מזלזל בבטולו
ליה דיקולא משום הרתיחות שעולות
זית אלא בשיעור שלם:
ולא בעי ששים: לא תזלזל בשיעורי
בתוכו שנקראים דיקולי כדאמר פרק
תאמר רישא דאית בה אפרוח אבל לית בה
ג] בתמיה וכולי האי מי
דרבנן. כלומר אפילו במידי דלא
(ג) ד"ה
מזלזלינן: ד] ובין שאין
כל שעה אמר רב
אפרוח שריא תנא סיפא דאית בה אפרוח
ויתיב בצירי'
וכו' אסור ואילו כי לא
מיתסר מדאורייתא לא תזלזל
יוסף לא ליחלט איניש תרתי חיטי
מכלל דרישא דלית בה אפרוח ואפילו הכי
יהיב טעמא: ה] אלא
להו
❖
בשיעוריה ועוד הא מדאורייתא אסור
בהדי הדדי דילמא אזל חדא (ג) בצדי
בכמה לאו בששים אלמא:
אסירא ההוא כזיתא תרבא דנפל בדיקולא
ו] ואסור לזרים והאיל
דחצי שיעור אסור מן התורה א] וחצי
דחברתה ולא סליק ליה דיקולא דמיא
מד' רוחתא כ): ואיבעיא להו
דבשרא סבר רב אסי לשעוריה במאי דבלע
נאכל לבעליו דהא שלמים
שיעור מנין ת"ל כל חלב בפרק
הוא כצ"ל ועל שאר כל
דיקולא אמרי ליה רבנן לרב אשי אטו
מוסף רש"י
ג
בששים ואחד כו'. ומדלא פירש בהדיא
בתרא דיומא : ראה שאתה
הדבור עד סוף העמוד
דהיתרא בלע דאיסורא לא בלע ההוא פלגא
נרשם עליו: ז] הכא לא
חצי שיעור.
מטיל בה גבול. ראה מה אתה עושה
בששים והיא מותרת ליכא למיפשט
(יומא עג:)
פריך. נ"ב עי' תוס' בכורות
דזיתא דתרבא דנפל בדיקולא דבשרא סבר
שלא תטעה ותכשיל הסמוכים עליך
מידי דשמא רבי יהושע בן לוי עצמו
דף ל"א ע"ב: ח] משמע
❖
שאתה מטיל בה גבול להתירה בס'
הוא מסופק ומיהו קשה דלקמן
מר בר רב אשי לשעוריה בתלתין פלגי דזיתא
טפי דבששים של היתר:
ואחת ואינך מפרש אי בהדי דידה אי
קאמר רבי יהושע בן לוי כל איסורין
אמר ליה אבוה לאו אמינא לך לא תזלזל
ד
לבר מינה והשומעים יעלה על דעתם
שבתורה בששים משמע ח] בששים
בשיעורין דרבנן ועוד האמר ר' יוחנן ה חצי
רבינו גרשום
של היתר כמו גיד בששים ואין גיד מן
בהדי דידה והרי שני גדולי הדור
שיעור אסור מן התורה אמר רב שמן בר
סבר רב אשי לשעוריה
המנין ויש לומר דהתם משמיה דבר
נשאלה מהם ולא פירשוה ומאן נינהו
במאי דבלע נמי דיקולא.
אבא אמר רב אידי בר אידי בר גרשם אמר
קפרא קאמר לה אבל הכא מדקאמר
רבי יעקב בר אידי ורבי שמואל בר
כלומר דיקולא היה רותח
לוי בר פרטא אמר רבי נחום אמר רבי ביריים
נחמני: ואיבעיא להו גרסינן: פשיט
בששים אסור משמע שפיר דבששים
ונפל כזיתא תרבא לתוך
דיקולא רותח וסבר רב
משום זקן אחד ורבי יעקב שמיה דבי נשיאה
מיפשט. שאינך מטיל שום ספק בדבר
של היתר נמי אסור להכי אית לן
אשי לשעוריה ששים
לומר ואיני יודע אם היא מן המנין
למימר דלדידיה הוה מספקא ליה:
אמרו ביצה בס' אסורה בס' ואחת מותרת
במאי דבלע כו'. ההוא (כי)
כל איסורין שבתורה בששים. פירש
של ס"א או לא: בס' ואחת והיא.
פלגא זיתא כו' כלומר נפל
אמר רבי זירא לרב שמן בר אבא ראה שאתה
לדיקולא רותח. לשעוריה
דהוו להו ס"ב: ההוא דאתא כו'.
בקונטרס דאף כי לא יהיב טעמא
מטיל בה גבול היתר שהרי שני גדולי הדור
בתלתין פלגי דזיתי כלומר
פלגא דזיתא דאיסורא הוה וכן עובדא
בעי ששים ואין נראה ומה שהביא
דאי היו שם שלשים
לא פירשו את הדבר רבי יעקב בר אידי ורבי
דר"ש בר רבי: אבא. הלא בא
ראיה מלקמן אפרש לקמן בעזרת הש"י:
חצאי זיתא דבישרא היה
שמואל בר נחמני תרוייהו משמיה דרבי
מתירו שהיה מקיל ביותר.
מעשה כזה לפניו ולא מצא אלא מ"ז
אין
ההוא דאתא לקמיה דרבן
יהושע בן לוי אמרי ביצה בס' אסורה בס' ואחת מותרת ואיבעיא להו בס'
והתיר שמע מינה לאו ס' בעי אף
גמליאל. כלומר חצי זית
ואחת בהדי דידה או דילמא לבר מינה ולא פשיט ומר פשיט לה מפשט אתמר
חלב שנפל לתוך יורה
אני מתיר בזה שאיני מוצא בו אלא
של בשר רותחת. אבא
אמר רבי חלבו אמר רב הונא ביצה בס' והיא אסורה בס' ואחת והיא מותרת
מ"ה. ולי נראה דהכי קאמר אבא לא
ו
לא שיער כו' שהיה מקיל
שיער בארבעים ושבע אני אשער
ההוא דאתא לקמיה דר"ג בר רבי א"ל אבא לא שיער בארבעים ושבע ואני
בחצי שיעור:
במ"ה בתמיה אבא בא לפניו מעשה
אשער בארבעים וחמש ההוא דאתא לקמיה דר"ש בר רבי א"ל אבא לא שיער
והיה יכול לבטלו במ"ז ולא שיערו
במ"ה ואני אשער במ"ג ההוא דאתא לקמיה דר' חייא א"ל כלום יש שלשים
להתיר ואסר ואני אתירנו במ"ה
טעמא דליכא שלשים הא איכא שלשים משערין אמר ר' חנינא גוזמא אמר ר'
וללשון זה אין צריך לפרש בחצי זית
חייא בר אבא אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא כל איסורין שבתורה בס'
אלא ב] אף בשיעור שלם: הא איכא
אמר לפניו ר' שמואל בר רב יצחק רבי אתה אומר כן הכי אמר רב אסי אמר
שלשים משערינן. בתמיה וכולי האי
ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא כל איסורין שבתורה במאה ושניהם לא למדוה
מי ג]מזלזלין: גוזמא. כלומר למה באת
לישאל עליו והלא אפילו שלשים אין
אלא מזרוע בשלה דכתיב ולקח הכהן את הזרוע בשלה וגו' ותניא בשלה
1
בו בהיתר כמות האיסור ולאו דוקא
אין
קאמר ליה אלא דבר שאינו יכול לעמוד כלומר כלום יש שם אפילו שלשים ואע"פ שאינו ניתר בכך: בס'. היכא דבדקניה
ולא יהיב טעמא אי נמי ליכא למיקם אטעמא כגון מין ומינו אבל היכא דבדקניה ויהיב טעמא לעולם טעמא לא בטיל כדאמר
בכמה דוכתין ולקמן נמי אמרינן יש בהן בנותן טעם בין שיש (א) להעלות במאה ואחד ובין שאין כו' אסור ד] וכי לא יהיב
טעמא בעינן ששים לבטוליה כדלקמן דקתני אין בהן בנ"ט בין שיש להעלות כו' מותר דאמרינן אין בהן להעלות בק"א אלא ה] במאי
לאו בששים אלמא כי לא יהיב טעמא נמי בעינן ששים למר ומאה למר: ושניהם לא למדוה כו'. ואע"ג דאי אתי למילף מיניה
מצית למילף אפילו היכא דיהיב טעמא דהא הכא איכא למימר דאי שלא במינו הוה יהיב טעמא אפילו הכי רבנן אחמור ואמור טעמא
לא בטיל: זרוע של
איל נזיר הוא המורם ממנו ומניפין אותו וניתן
לכהן ואסור לזרים ו] והאיל
כולו נאכל לבעליו
דהא שלמים הוא:
אין