גיד הנשה פרק
שביעי חולין
קא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורבי
שמעון פוטר מאי קסבר אי קסבר איסור חל על איסור כו'.
ה"ג מה נפשך אי קסבר איסור חל על איסור ליחייב נמי משום גיד
צו א ב
א)
ואי אין איסור חל על איסור ליחייב משום טומאה דקדים ואי קסבר
המ"ל הא רבי שמעון לית ליה איסור חל על איסור אפילו
אין בגידין בנ"ט ליחייב משום גיד. כלומר ואי אין בגידין בנ"ט
באיסור כולל ואפילו חמור על קל גבי האוכל נבלה ביום הכפורים ו)
צז ג
מאן
אלא דבלאו הכי פריך שפיר: האי תנא דבאיסור כולל איסור
ומש"ה פטור משום טומאה ליחייביה משום גיד דהא ליכא
ב)
❖
ג)
חל על איסור לית ליה. איסור כולל
למיפטריה הכא משום דאין איסור
ד) ה)
חל על איסור דהא ליכא טומאה:
הוא זה כשנתנבלה וא"ת איסור מוסיף
ורבי שמעון פוטר ור"ש מה נפשך אי איסור
ו)
אמר רבא לעולם קסבר אין בגידין
הוא דמגו דאיתוסף בה איסור לגבוה
ז)
חל על איסור ליחייב נמי משום גיד אי אין
תורה אור השלם
בנ"ט. לפיכך אין כאן טומאה
כשנתנבלה איתוסף נמי להדיוט וי"ל
איסור חל על איסור ליחייב משום טומאה
1. עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי
ומשום גיד נמי ליכא דקסבר אינו
דסבר כמ"ד בריש פירקין
ח)
יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה
דקדים ואי אין בגידין בנותן טעם ליחייב
נוהג בטמאה וטעמא לאו משום
דגיד נמי אסור לגבוה:
אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד
❖
איסור כולל באיסור חמור אית
משום גיד אמר רבא לעולם קסבר אין
ט)
הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף
דאין איסור חל על איסור אלא
יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה:
בגידים בנותן טעם ושאני התם דאמר קרא
❖
ליה. הא דאמרינן בפ'
דמעטיה קרא בהדיא דאמר קרא
בראשית לב לג
על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה
כו': ה"ג אמר רב יהודה אמר רב
אמרו לו ב] אקדשה מגו
1
הגהות הב"ח
האוכל גיד הנשה של נבלה ר"מ מחייב
מי שגידו אסור ובשרו מותר יצתה זו
דאיתוסף בה איסור הנאה לא נקט
(א) תוס'
❖
שיטה מקובצת
שתים כו' ומודים חכמים באוכל גיד
לשון איתוסף משום דחשיב בכך
שגידו אסור ובשרו אסור אמר רב יהודה אמר
אשנטמאה
א] דחמיר איסוריה או של
של עולה. דחמיר איסורה או של
איסור מוסיף דהא קרי ליה הכא
א]
רב האוכל גיד הנשה של נבלה ר"מ מחייב
א
שור: ב] הא דאמרינן בפ'
איסור כולל אלא כלומר איתוסף בה
שור הנסקל ומאי חומרייהו שאסורין
הגהות מהר"ב
שתים וחכמים אומרים אינו חייב אלא אחת
אמרו לו. נ"ב עי' תוס'
בהנאה: דמחייב שתים. וטעמא
חומרא זו ואין לומר דאיסור כולל
שבועות דף כד ע"ב ועיין
רנשבורג
ומודים חכמים לר"מ באוכל גיד הנשה ב של
❖
פי' רש"י ז"ל שם:
כדמפרש: ומאן האי תנא. חכמים:
דקאמר הכא לאו דוקא אלא איסור
א] גמ'
עולה ושל שור הנסקל שחייב שתים ומאן
דבאיסור כולל איסור חל על איסור
הנאה חשיב איסור מוסיף כיון דמעיקרא
האי תנא דבאיסור כולל איסור חל על איסור
לית ליה ואיסור כולל באיסור חמור
הוה שרי בהנאה דאם כן אדמייתי
רבינו גרשום
לית ליה א] איסור כולל באיסור חמור אית ליה
אית ליה ה"ג. והיינו פירושה איסור
הכא רבי יוסי הגלילי דלא שמעינן
אי קסבר יש בגידים
גיד חל משנולדה וקודם שנתנבלה
אלא דלית ליה איסור כולל באיסור
❖
אמר רבא רבי יוסי הגלילי היא דתנן טמא
ג
בנותן טעם ליחייב משום
היה גידה אסור ובשרה מותר
קל אבל הא דאית ליה באיסור חמור
(דנותן טעם) טומאה אי
שאכל קדש בין קדש טמא בין קדש טהור
קסבר אין בגידים בנותן
וכשנתנבלה נאסר אף בשרה ואע"ג
לא אשכחן אלא מסברא אמרינן דאית
חייב רבי יוסי הגלילי אומר טמא שאכל
טעם ליחייב משום גיד
מוסף רש"י
דשם נבלה ה"ל למיחל נמי על גיד
ליה משום דלא שמעינן ליה דפליג כי
כלומר דאע"ג דעץ הוא
את הטהור חייב טמא שאכל את הטמא
כיון שנגע בו טמאהו.
משום טעמא דכולל שהוא כולל את
היכי דשמעינן ליה לרבי שמעון גבי
התורה חייבה עליו: מאן
פטור שלא אכל אלא דבר טמא אמרו לו
האי תנא דאיסור חל
הבשר עמו ליאסר ואיכא למימר
האוכל נבלה בי"ה הוה ליה לאתויי
על איסור לית ליה כו'
אף טמא שאכל את הטהור כיון שנגע בו
אפילו למאן דאמר אין איסור חל על
רבי יוסי דאית ליה בפרק ד' אחין
כלומר דאיסור נבלה לא
טמאהו שפיר קא אמרי ליה רבנן לר' יוסי
(זבחים קו.)
אשת איש ונעשית חמותו
איסור האי איסור נבלה חייל דמגו
חייל אאיסור גיד ואיסור
בנטמא הגוף ואח"כ
כולל לית ליה כלומר
הגלילי ואמר רבא בנטמא הגוף ואח"כ
נידון משום אשת איש דלית ליה איסור
דחייל אבשר דהוה מותר חייל נמי
נטמא בשר.
דלא אמרינן מגו דמיחייב
כולל ואמרינן דמודה רבי יוסי באיסור
אגיד שכוללו עם הבשר אפ"ה אמרו
נטמא בשר כולי עלמא לא פליגי דחייב
אחתיכה דנבלה דעלמא
מיחייב אגיד משום נבלה
רבנן דלא חייל: ואיסור כולל באיסור
מוסיף ועוד אי איסור הנאה איסור
דאיסור כרת קדים כי פליגי בנטמא בשר
ובאיסור חמור איסור כולל
חמור אית ליה. והיכא דאיסור אחרון
מוסיף הוא מאי פריך בסמוך ורבי
ואח"כ נטמא הגוף רבנן אית להו איסור
אית ליה כו' כלומר
אית ביה תרתי כולל ומוסיף כגון
יוסי הגלילי נהי דאיסור כולל לית ליה
ובאיסור חמור כגון עולה
כולל דמגו דמיחייב אחתיכות טהורות
ושור הנסקל דאסורין אפי'
עולה או שור הנסקל דמעיקרא
יבא איסור חמור ויחול על איסור קל
(שם
בהנאה איסור כולל אית
דעלמא מיחייב נמי אחתיכה טמאה ורבי
כשנולדה היה גידה אסור ובשרה
ודילמא לית ליה איסור כולל אפילו
קח.) כי פליגי בנטמא
ליה דאמרינן מיגו דמיחייב
יוסי הגלילי לית ליה איסור כולל דמגו לא
מותר הקדישה או נגחה נאסר אף
באיסור חמור ואיסור מוסיף אית ליה
בשר.
אשאר חתיכות משום
עולה ומשום שור הנסקל
אמרינן ורבי יוסי הגלילי נהי דאיסור כולל
בשרה הרי זה כולל והגיד הזה מתחלה
אלא ודאי איסור הנאה לא חשיב
מיחייב נמי אגיד משום
איסור מוסיף אלא איסור חמור בעלמא
היה אסור באכילה ומותר בהנאה
לית ליה באיסור קל יבא איסור חמור יחול
עולה ומשום שור הנסקל:
וכן צריך לפרש בסוף פרק כל הבשר
וכשהקדיש חל עליו איסור הקדש
אמר רבא ר' יוסי הגלילי
על איסור קל ומאי ניהו טומאת הגוף שהרי
היא דתנן הטמא שאכל
גבי הא דפריך וסבר שמואל
לאוסרו בהנאה שאין כאן איסור חל
טומאת הגוף בכרת אמר רב אשי מאן לימא
בין קדש טמא כו' כלומר
איסור חל על איסור:
על איסור שמה ששייר הראשון מוסיף
חייב כרת על הטמא במי
לן דטומאת הגוף חמורה דלמא טומאת
שפיר
קאמרי ליה רבנן לרבי
השני וכי היכי דחייל עליה שם הקדש
שאכל בשר (טהו') [טמא].
בשר חמורה דלית
ליה טהרה במקוה
ר' יוסי הגלילי אמר טמא
יוסי הגלילי. יודעין היו
לאוסרו בהנאה על כרחך חל עליו
שאכל את הטהור חייב
ורבי דלא איירי כשתחב לו חבירו לתוך
אף באכילה שאם אכלו יתחייב שתים
וכו' כלומר חייב כרת
פיו מדקאמרי ליה הכי : בנטמא הגוף ואח"כ נטמא הבשר
דכתיב ונפש אשר תגע
ואע"ג דבאכילה אסור ועומד היה ואין איסור חל על איסור האי
ז)
בכל טמא בנבלת אדם
כ"ע לא פליגי דחייב דאיסור כרת קדים. ותו לא פקע ולא גרסינן
הואיל וחייל להנאה חייל נמי אף לאכילה: רבי יוסי הגלילי היא.
או בבהמה טמאה ואכל
דשמעינן ליה דלית ליה כולל באיסור קל ומיהו באיסור חמור לא
דאיסור מוסיף הוא ח)דלא איירי הכא לאיחיובי תרתי אלא לאיחיובי
מבשר זבח השלמים אשר
לה' ונכרתה: יבא איסור
שמעיניה דפליג: חייב. חטאת שהאוכל קדשים בטומאת הגוף
חטאת משום טומאת הגוף והא דקאמרי ליה רבנן כיון שנגע בו
חמור וחייל על איסור קל
זדונו כרת כדכתיב והנפש אשר תאכל בשר וגו': כיון
טמאהו היו סבורין רבנן דרבי יוסי הגלילי פטר משום דמחולל ועומד
כלומר אפי' נטמא הבשר
שנגע בו טמאהו. קודם שיאכלנו ואפ"ה חייביה קרא: ואמר רבא
הוא וגמר מתרומה דפטרינן בפ' כל הבשר טמא האוכל
(שם)
ואח"כ נטמא הגוף יבא
יבא איסור חמור יחול
איסור כרת וחייל על איסור
גרסינן: בנטמא הגוף ואח"כ נטמא הבשר. דטמא שאכל טהור
תרומה טמאה משום דכתיב ומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת
על איסור קל.
לאו שטומאת הבשר אינו
וטמאהו במגעו שקדמה טומאת גופו לטומאת קדש מודי רבי יוסי
ועומדת וא"ת לרבנן דפרכי מכי נגע בו טמאהו היכי משכחת טמא
אלא לאו שנאמר והבשר
דחייב דכיון דאיטמי גופיה איתסר בקדש זה באיסור כרת וכי הדר
שאכל תרומה שיהא במיתה הא מכי נגע בה טמאה וי"ל כגון שתחב
אשר תגע בכל טמא לא
יאכל. אמר רב אשי מאן
ואיטמי בשר איסור כרת דטומאת הגוף לא פקע: ה"ג דכ"ע לא
לו חברו והכא לא פרכי ליה רבנן אלא משום דידעי דלא איירי בתחב
לימא לן דטומאת הגוף
פליגי דחייב דאיסור כרת קדים כי פליגי בנטמא הבשר. תחלה ונאסר
לו כדפירשנו א"נ בשלא נכשרה או בנילושה במי פירות ועוד לפי חמירא כו':
על כהנים בלאו בעלמא והבשר אשר יגע וגו' רבנן אית להו איסור
האמת אפילו הוכשרה משכחת לה כגון שנטמא הגוף ואח"כ נטמאה
(שם)
חל על איסור ע"י כולל והאי איסור טומאת הגוף כולל הוא
התרומה כדאמרינן הכא ואיצטריך קרא דפטר במחוללת (א) שנטמא
דכולל טהורות שהיו מותרות לו והטמאות שהיו אסורות לו ומיגו
תחלה ואצטריך קרא לאשמועינן דילפינן מהתם בעלמא דאין איסור
דחייל אטהורות חייל נמי אטמאות ויש כאן איסור כולל:
חל על איסור ולמ"ד איסור חל על איסור בעלמא שאני התם דגלי
קרא וכן משמע לקמן בפ' כל הבשר
ור'
ואיסור
כולל לית ליה והתניא כו'. פי'
בקונטרס ואע"ג דאיסור בת אחת הוא מאן דלית ליה איסור כולל
: ט)
לית ליה איסור בת אחת ואין נראה לר"י דהא בפרק ארבעה אחים פריך השתא באיסור כולל מחייב תרתי באיסור בת אחת
מבעיא אלמא אפילו מאן דלית ליה איסור כולל מצי סבר איסור בת אחת לכך נראה לר"י דהשתא
ס"ד דלאו איסור בת אחת הוא אלא
חשיב שבת קדים
משום דקביעא וקיימא אבל קשה דאי לא איסור בת
אחת הוא א"כ שבת היא למה
לי פשיטא דחייב משום דשבת קדים:
תלמוד