קא:
גיד
הנשה פרק שביעי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תלמוד
לומר
שבת היא יוה"כ הוא.
ו) ור' יוסי לית ליה [איסור] כולל. ולא חייל איסור טומאת גוף על
וא"ת ומאי פריך שאני
צח א מיי' פ"ד מהלכות
א) [תוספתא כריתות פ"ב
הי"א ע"ש], ב) [תוספתא
שגגות הלכה א ופ"ו
הכא דגלי קרא וי"ל דפריך וליגמר מיניה וליכא למימר
איסור טומאת בשר ואין כאן כרת אלמא שמעינן ליה דלית ליה כולל
פ"ז ה"ד], ג) [עירובין
שם הלכה ו:
דאדרבה ניגמר מתרומה דפטרינן בפרק כל הבשר (לקמן דף קיג:)
הלכך תנא דלעיל דלית ליה כולל ר' יוסי הגלילי היא ואשמועינן
צט ב מיי' פ"ה מהל'
כא:], ד) [תוספתא זבים
מומתו בו כי יחללוהו דלחומרא מקשינן וילפינן מהכא והא דאמר
תנא דלעיל דבאיסור חמור אית ליה כולל. ופרכינן יבא איסור חמור
ספ"ה], ה) [מעילה טז.],
מאכלות אסורות
ו) שייך לע"א, ז) [שבועות
הלכה א [טוש"ע י"ד סימן
התם בעלמא קסבר שמואל אין איסור
דכרת ויחול עליה דהא אמרת דמודה
❖
כד.], ח) [נדצ"ל ומתה],
סב סעיף א]:
חל על איסור וגבי בשר בחלב שאני
הוא באיסור חמור והכא איתוסף
ורבי יוסי הגלילי לית ליה איסור כולל
ט) [ומתה רש"ש], י) [ועיין
דגלי קרא גדי לרבות חלב מתהח) ולא
ביה כרת. ומשני דילמא הא חמירא
יותר מבואר בתוס' ר"ה כא.
והתניא א) א שבת ויוה"כ שגג ועשה מלאכה
❖
ד"ה לוי],
דלית ליה טהרה במקוה וההיא דלעיל
יליף מבשר בחלב לחומרא היינו
שיטה מקובצת
מנין שחייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו
איכא לאוקומה אליביה דלא שמעינן
משום דבשר בחלב חדוש הוא ואית
א] שבת ויהכ"פ שחל
תלמוד לומר 1 שבת היא 2 יום הכפורים
ליה באיסור חמור דלית ליה כולל.
ספרים דגרסי התם ונגמר מיניה
יוהכ"פ להיות בשבת:
תורה אור השלם
חדוש הוא: רבי עקיבא אומר
הוא דברי רבי יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר
ב] וכן גבי יוהכ"פ כתיב:
ואע"ג דלרבי שמעון נמי שמעינן
ג] ועוד למאי דפריש דהכי
1. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה
אינו חייב אלא אחת שלח רבין משום דרבי
❖
אינו חייב אלא אחת. למאי דפירש
בעלמא דלית ליה כולל דתניא ז) רבי
פריך:
מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
יוסי בר' חנינא כך הצעה של משנה ואיפוך
בקונטרס שהוא איסור בת אחת וכן
שמעון אומר האוכל נבלה ביום
שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ
כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ
שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משום
הוא במסקנא קשה דתנן בפרק דם
הכפורים פטור מחטאת שאין יוה"כ חל
שַׁבָּת הִוא לַיְיָ בְּכֹל
רבינו גרשום
שחיטה (כריתות כג.) חתיכת חלב חולין
על איסור נבלה ואע"ג דאיסורו איסור
דרבי יוחנן לדברי רבי יוסי הגלילי למאי
מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: ויקרא כג ג
2. אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ
[ורבי יוסי הגלילי לית ליה
וחתיכת חלב קדש ואכל אחת מהם
כולל הוא שכולל איסור והיתר לאוסרן
דאפכן שגג בשבת והזיד ביום הכפורים
איסור כולל] כלומר הא
הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם
ואינו יודע איזה מהם אכל מביא
יחד אפ"ה אליביה לא מצינו לאוקומה
חייב הזיד בשבת ושגג ביום הכפורים פטור
קא חזינן הכא דאי חמור
הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא
חטאת ור' עקיבא אומר אף אשם
משום דהא אף באיסור חמור אית
כרת מטומאת בשר הא
קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם
מאי טעמא אמר אביי שבת קביעא וקיימא
הוה חייל איסור חמור על
תלוי אלמא אית ליה איסור חל על
ליה דלא חייל דהא יום הכפורים כרת
אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם
יום הכפורים בי דינא דקא קבעי ליה אמר
אִשֶּׁה לַיְיָ: ויקרא כג כז
איסור קל. וזהו שאמרנו
איסור וכ"ש איסור בת אחת ומיהו
ונבלה לאו בעלמא הוא ואפילו הכי
3. וַיָּקָם יַעֲקֹב מִבְּאֵר
ואיסור חמור באיסור כולל
ליה רבא סוף סוף תרוייהו בהדי הדדי קאתו
יש לומר דקדשים שאני כדאמר התם
לא חייל ותנא דלעיל סבר דבאיסור
אית ליה לר' יוסי הגלילי.
שָׁבַע וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל
ולית ליה לר' יוסי הגלילי
אלא אמר רבא שמדא הוה ושלחו מתם
חמור אמרינן כולל: שבת ויום הכפורים.
אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת
בסוף פרקא דאפילו מאן דאית ליה
איסור כולל אלא באיסור
טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם
שחל א] להיות בשבת: שבת היא לה'.
בעלמא דאין איסור חל על איסור
דיומא דכפורי דהא שתא שבתא הוא וכן
חמור והא הכא ביוה"כ
בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח
בשבת בראשית כתיב דמשמע שאם
בקדשים אית ליה אך הקשה הרב
דקיל משבת דזה מיתה
פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ:
כי אתא רבין וכל נחותי אמרוה כרבא:
בראשית מו ה
וזה כרת וקא חייל יום
בא איסור אחר עמה יתחייב על שמה
רבינו שמואל מוורדו"ן מהא דתנן
אמר רבי יהודה והלא מבני יעקב [וכו']:
4. רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל
הכפורים על שבת. כך היא
בפרק כל הבשר (לקמן דף קיג.) רבי
בפני עצמה כדכתיב היא וכן גבי יום
הצעה של משנה זו כלומר
הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ
תניא ב) אמרו לו לר' יהודה וכי נאמר על
עקיבא אומר חיה ועוף אינם מה"ת
הכפורים ב] דכתיב הוא והני איסור
דאין איסור חל על איסור.
וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם
כן לא יאכלו בני יעקב והלא לא נאמר
הַבָּשָׂר: דברים יב כג
ואימא ר' יוסי הגלילי אמר
שנאמר לא תבשל גדי ג' פעמים פרט
בת אחת נינהו דהא בהדי הדדי אתו
אינו חייב אלא אחת דאין
אלא בני ישראל ולא נקראו בני ישראל
לחיה ועוף ובהמה טמאה ופריך
כשקדש היום. מיהו אי אמרת בשלמא
איסור חל על איסור ולמאי
עד סיני אלא בסיני נאמר אלא שנכתב
בגמרא (שם דף קטז.) הני הא אפקינהו
אית ליה לרבי יוסי הגלילי באיסור כולל
דאמר כלומר לר' יוסי
הגלילי דאינו חייב אלא
במקומו לידע מאיזה טעם נאסר להם
לכדשמואל ומשני קסבר רבי עקיבא
או מוסיף דחיילי אשאר איסורין
אח' דאין איסור חל על
איכא למימר מש"ה מתחייב אתרווייהו
איסור חל על איסור וחלב מתהט) לא
מתיב רבא וישאו בני ישראל את יעקב
איסור: שגג בשבת כו'
3
כלומר היה לו שגגה אצל
צריך קרא והכא משמע דאפילו בבת
דהא אי נמי הוה אפשר דקדמיה חד
אביהם לאחר מעשה אמר ליה רב אחא
שבת והזיד אצל יוה"כ
אחת לית ליה ואע"ג דאמר הכא
לחבריה הוה אתי חבריה וחייל עליה
בריה דרבא לרב אשי מההיא שעתא
חייב חטאת אבל הזיד
איפוך לאו מכח קושיא זאת אמר
דשבת לגבי יוה"כ איסור מוסיף הוא
בשבת ושגג ביוה"כ פטור
ליתסר אמר ליה וכי תורה פעמים פעמים
ג)
מ"ט אין אדם חייב חטאת
דאי הוה יוה"כ קדים הוה חייב על זדון
הכי ועוד למאי ג] דפרישנא דהכא
אלא בשגגה ועכשיו היה
ניתנה ההוא שעתא לאו שעת מעשה
מלאכה כרת וכי אתי שבת איתוסף
פריך משום דס"ד דלא הוי איסור
שבת ויוה"כ כיון דאין
הואי ולא שעת מתן תורה הואי ת"ר אבר
בת אחת למאי דמסיק רבא דהוי
ביה מיתת ב"ד ויוה"כ לגבי שבת איסור
ד)
איסור יוה"כ חל על איסור
שבת ויוה"כ [הוי כמו]
מן החי נוהג בבהמה חיה ועוף בין טמאין
כולל דשבת אסורה במלאכה ומותר
בת אחת לא אמר איפוך וי"ל דהתם
שאינו בעינן שיהא לו
באכילה מיגו דאיתסר באכילה משום
פריך משום שמואל דאי ס"ל כר"ע
ובין טהורין דברי רבי יהודה ורבי אלעזר
ה)
שגגה על שבת אבל אם
יום הכפורים איתסר ליה נמי מלאכה
בחיה ועוף ובהמה טמאה היכי
היה שוגג אצל יוה"כ פטור
וחכמים אומרים אינו נוהג אלא בטהורין
ב
מחטאת. אלא אמר רבא
משום יום הכפורים אלא אי אמרת
דריש ומשני דקסבר שמואל איסור
אמר ר' יוחנן ושניהן מקרא אחד דרשו 4 רק
שמדא הוי כלומר היכא
באיסור כולל ואיסור מוסיף לא חיילי
חל על איסור בלאו קרא:
פליגי ר' עקיבא ור' יוסי
חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש
הזיד
בשבת ושגג ביוה"כ פטור.
כי אתו אהדדי אמאי חיילי תרוייהו:
הגלילי לא פליגי בענין
לא
זה שחל יוה"כ בשבת
שלח רבין כך. ודאי הצעת המשנה
וא"ת והא לרבי עקיבא נמי
דאי בזה ענין לא חשיב
פטור דהא אינו שב מידיעתו דמזיד הוא על השבת דחמיר דבסקילה
במקום שנשנית שם אבל משובשת היא ואיפוך וה"ה דמצי למימר
איסור חל על איסור אלא
שמדא הוה וגזרו שלא
וי"ל דאפ"ה חמיר ליה יוה"כ לפי שהוא יום כפרה ומחילה:
דס"ל לר"י הגלילי דאע"ג דאיסור כולל לא חייל איסור בת אחת
יום הכפורים דהאי שתא שבתא הוא. ולא שייך כאן אתם ואפי' מזידים
יקיימו יוה"כ ואותה שנה
חייל ומיהו ר' יוסי בר' חנינא סבר דמאן דלית ליה איסור כולל לית
עשו יוה"כ בשבת שלא
כיון דלא נקבע בעשור לחדש ודוקא אקביעות החדש אמרינן ליה י):
ליה נמי איסור בת אחת ופלוגתא היא ביבמות בפ"ג (דף לג.) כך
[תשתכח תורת יוה"כ]
לאחר מעשה. פירש בקונטרס לאחר אותו מעשה שנאבק עמו
והוא הוה איסור חל
נראה בעיני. ואני שמעתי דשבת חשיב לה כקודמת משום דקביעא
על איסור: לאחר מעשה
לזמן מרובה בבואו מפדן ארם והקב"ה קראו ישראל והא דקאמר
וקיימא ויום הכפורים חשיב אחרון משום דבי דינא מקדשי ליה כדלקמן
כלומר לאחר שאמר לו
לעיל לא נקרא ישראל עד סיני היינו לענין מצות ופריך מההיא
ורבי יוסי הגלילי דמחייב תרתי טעמיה משום כולל וקשיא לי בגווה
הקב"ה לא יקרא שמך עוד
יעקב כי אם ישראל יהיה
שעתא ליתסר מההיא דוישאו בני ישראל ומשני ההיא שעתא לא שעת
למאי דקא מותיב רבא לקמן לרב יצחק לבתר דאפכוה סוף סוף
שמך והיה לאחר שאבק
מעשה היה דנשיית גיד ולא שעת מתן תורה ולא גרסינן מההוא מעשה
תרוייהו בהדי הדדי קאתו מאי תיובתיה הא רב יצחק לדברי ר' יוסי
עם המלאך אבל באותה
ליתסר דמשמע מעשה דנשיית הגיד כמו לאחר מעשה דקאי אנשיית
הגלילי קאמר ורבי יוסי הגלילי מדפטר ליה ש"מ לאו איסור בת
שעה לא הוה ישראל שמו:
גיד ואם נאמר דלאחר מעשה קאי אברכה שברכו המלאך והסכים
אחת חשיב לה וכי פטר ליה מיום הכפורים פטר ליה וכי הזיד בשבת
על כרחיך פטור משניהם לדברי רבי יוסי הגלילי: למאי דאפכנא.
הקדוש ברוך הוא על ידו של מלאך וכן מההיא מעשה ליתסר מ"מ
ומוקמינא דאיהו פטר: שגג בשבת. ששכח שהוא שבת: והזיד
לא הוי כמו האי שעתא לאו שעת מעשה הוי דקאי אנשיית גיד:
באיסור יום הכפורים. שהיה יודע שהוא יום הכפורים: חייב.
ורבי
חטאת משום שוגג שבת. אבל שגג באיסור יום הכפורים ששכח שהוא יום הכפורים אבל יודע הוא שהוא שבת פטור משתיהן וטעמא
מפרש ואזיל: אמר אביי. קסבר רבי יוחנן דההוא חטאת דמחייב ליה רבי יוסי [הגלילי] בשגג בזה ובזה אדשבת קמחייב ליה דאיהו
קדמיה ואדיום הכפורים הוא דפטר ליה הלכך כי הזיד בשבת ושגג ביום הכפורים פטור לגמרי דאין מביאין קרבן על המזיד:
סוף סוף תרוייהו בהדי הדדי קאתו. ואין כאן אחרון ועל כרחיך כי פטר ליה רבי יוסי הגלילי משום דקסבר כיון דבכולל ומוסיף
אין איסור חל על איסור באיסור בת אחת נמי לא מחייב אלא חדא ואי נמי הזיד באחד מהן הרי שגגת חבירו עומדת וחייב:
אלא אמר רבא. הא דשלח רב יצחק דאדיום הכפורים מפטר לאו בפלוגתא דרבי יוסי הגלילי קאי ומאן דאמר בה לדברי רבי
יוסי הגלילי לא היו דברים מעולם אלא שמדא הוה וגזרו שלא לעשות יום הכפורים: ושלחו מתם יום הכפורים דהאידנא שבתא הוא.
עשו יום הכפורים בשבת אע"פ שאינו חל להיות בו כדי שלא תשתכח תורת יוה"כ והאויבים לא יבינו בו משום דבכל שבת נמי לא
עבדי מלאכה ואההוא יוה"כ קאמר רב יצחק דאם שגג בו והזיד בשבת פטור דהא לאו יום הכפורים הוא ואין שגגתו שגגה: ולא
נקראו בני ישראל עד הר סיני. ולקמיה מקשי ליה: אלא. מקרא זה לא נאמר עד סיני אלא לאחר שקבלו משה בסיני ובא לכתוב את
התורה כתב אותה אזהרה אצל המעשה לידע כו': לאחר מעשה. לאחר אותו מעשה שנאבק עמו לזמן מרובה בבואו מפדן ארם והקב"ה
כי אם ישראל וגו': מההיא
שעתא. דוישאו בני ישראל ליתסר:
קראו ישראל דכתיב (בראשית לה) לא יקרא שמך עוד יעקב
לא