הכל שוחטין פרק ראשון חולין
ג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כגון
דבדק קרומית של קנה. ואם תאמר והיאך ישחוט בקרומית
חרב הרי הוא כחלל. טומאות ז) של מת הראויות לטמא כלי כגון מת
ז
א)
א
והנוגע בו דהוי מיהא אב הטומאה אם נגע בהם מתכות נעשה
של קנה והא בעינן כלי כדמוכח בסוף התודה
ב)
ב
כיוצא בו ואם נגע במת הוי אבי אבות [הטומאה] ואם בטמא מת
ובסוף דם חטאת דדריש מדכתיב ויקח את המאכלת
ג) ד)
ח ג
נגע הוי אב אבל ראשון ושני אין מטמאין כלים והאי סכין נעשה
לשחוט את בנו דעולה טעונה כלי וילפינן כולהו מעולה וי"ל כגון
ה)
ו)
אב. והאי חרב הרי הוא כחלל הכא
דתיקנה לקרומית א] ועשאה כעין כלי
ז)
לא איצטריך דבלאו הכי נמי מצי
ואע"ג דקיימא לן כרבי ב] דאמר פ'
חרב הרי הוא כחלל אב הטומאה הוא
ח) ט)
א
מטמא בשר דגברא הוי אב הטומאה
החליל אין עושין כלי שרת
י)
לטמייה לסכין ואזל סכין וטמיתיה לבשר
ט ד
כ)
וסכין ראשון ובשר שני אלא רבותא
של עץ ופליג אר' יוסי בר רבי יהודה
אלא דאיטמי בשרץ ואי בעית אימא לעולם
ל)
קאמר דאפילו ראשון הוי האי בשר:
דאמר בפרק החליל עושין כלי שרת
דאיטמי במת וכגון שבדק קרומית של קנה
❖
דאיטמי בשרץ. דהוי האי גברא
של עץ לשחיטת קדשים לא בעינן כלי
ושחט בה דתניא בכל שוחטים בין בצור
י ה ו
ראשון ולא מטמא הסכין שאין כלי
שרת ג]דבפרק התודה
בין בזכוכית בין בקרומית של קנה אביי
מקבל טומאה אלא מאב הטומאה
אמרי' דסכין מקדשה ככלי שרת וכן
מוסף רש"י
❖
אמר הכי קתני הכל שוחטין ואפילו כותי
דלא מצינו בתורה דמקבל טומאה
משמע בתוספתא י)דקתני חומר בקמיצה
ב
חרב הרי הוא כחלל.
במה דברים אמורים כשישראל עומד על
מראשון ושני אלא אוכל ומשקה
מבשחיטה שהקמיצה טעונה כלי
כדכתיב כל אשר בתוכו
והשחיטה אינה טעונה כלי אלא
גביו אבל יוצא ונכנס לא ישחוט ואם שחט
שיטה מקובצת
יטמא וסמיך ליה מכל האוכל אשר
אפילו קרומית של קנה ועל כרחך
חותך כזית בשר ונותן לו אכלו מותר
א] ועשאה כעין כלי. נ"ב
יאכל אוכלים ומשקים מיטמאים מאויר
לא בעי למימר דאינה טעונה כלי
לאכול משחיטתו לא אכלו אסור לאכול
עי' תוס' מנחות
כלי חרס שהוא ראשון ועושה למה
כלל דהא ילפינן מעולה דטעונה כלי
: ב] ואע"ג דקי"ל כר'
משחיטתו חוץ מחרש שוטה וקטן דאפילו
דאמר אין עושין: ג] לא
שבתוכו שני ואין כלי מיטמא מאויר
אלא דאינה טעונה כלי שרת קאמר
(פסחים יד:)
דיעבד נמי לא שמא ישהו שמא ידרסו ושמא
בעינן כלי שרת אע"ג דבפ'
כלי חרס שאם היה כלי נתון בתוכו
מיהו יש לדחות דלא בעינן כלי יפה
התודה אמרי' ונ"ב
יחלידו וכולן ששחטו אהייא אילימא אחרש
ונטמא החיצון השני טהור והכי מפרש
קאמר ולא פסלינן קרומית של קנה
: ד] אבל קשה
❖
(שם עט.) קרומית.
דאמתני' דהמקנא:
שוטה וקטן עלה קאי ואם שחטו מבעי ליה
בשלהי פירקין ח): קרומית של קנה.
משום הקריבהו נא לפחתך
(לקמן טו:)
פשוטי כלי עץ ולא מקבלי טומאה:
כדפריך גמרא בסוטה גבי
אלא אכותי הא אמרת כשישראל עומד על
אביי מהדר לתרוצי לכתחלה ודיעבד
כפיפה מצרית דהתם דורון הוא דדרך
גביו שחיט אפילו לכתחלה קשיא אמר רבא
רבינו גרשום
דמתניתין: ואפילו כותי. מוסרין לו
להביאו בכלי נאה אבל בשחיטה לא
ויוצא ונכנס לכתחלה לא והתנן המניח
ג
אלא דאיטמי בשרץ. והוי
בהמה לכתחלה לשחוט דמצוה
חיישינן אי נמי כפיפה מצרית מכוערת
אדם ראשון ואין כלי
עובד כוכבים בחנותו וישראל יוצא ונכנס
שהחזיקו בה היא אבל ישראל יוצא
יותר מקרומית של קנה ורבינו אפרים
מטמא אלא מחמת אב
מותר התם מי קתני מניח המניח קתני דיעבד
הטומאה: וכגון שבדק
ונכנס לא ימסור לו לשחוט דאע"ג
היה מביא ראיה מדתנן בפרק איזהו
קרומית של קנה ושחט
אלא מהכא ד אין השומר צריך להיות יושב
מקומן שחיטתן בצפון
דהוחזקו בה לעצמם אין מקפידין אם
בה. דאין פשוטי כלי
ומשמר אלא אע"פ שיוצא ונכנס מותר אלא
יאכלו ישראל נבילות דלית להו לפני
וקבול דמן בכלי שרת בצפון ואילו
עץ מקבלין טומאה:
ט)
אע"פ שיוצא ונכנס מותר.
אמר רבא הכי קתני הכל שוחטין ואפי' כותי
עור לא תתן מכשול אלא
שחיטתן בכלי שרת לא קתני כדקתני
כלומר אע"פ שאין ישראל
כמשמעו שלא יתן אבן בדרך עור
גבי קבלה ואין זה ראיה דגבי קבלה
בד"א כשישראל יוצא ונכנס אבל בא ומצאו
יושב ומשמר אלא יוצא
ונכנס מותר הכא נמי
להפילו: אכלו מותר לאכול. דהא
נמי לא הזכיר אלא לאשמועינן דבעי
ששחט חותך כזית בשר ונותן לו אכלו מותר
לענין שחיטה אע"פ
שיהא גם הכלי בצפון לאפוקי אם הכלי
לעצמו זהיר בה והיינו דיעבד דמתניתין:
לאכול משחיטתו לא אכלו אסור לאכול
שיוצא ונכנס מותר:
חוץ מחש"ו דאפילו דיעבד נמי לא.
בדרום והבהמה בצפון והדם מקלח
לאכול נבילה לתיאבון.
משחיטתו חוץ מחרש שוטה וקטן דאפילו
כלומר מתאב לאכול בשר
דהא אדיעבד קיימינן: שמא ישהו.
בתוכו תדע דבקדשים קלים דלא בעי
ואוכל נבילה לתיאבון:
דיעבד נמי לא שמא ישהו ושמא ידרסו ושמא
צפון לא חש להזכיר קבלה בכלי שרת
לקמן מפרש אמאי נקט לשון עתיד:
יחלידו וכולן ששחטו אהייא אילימא אחרש
אפילו לכתחלה. והכא קתני באחרים
ובפ' כל הזבחים שקבל דמן
שוטה וקטן עלה קאי ואם שחטו מבעי ליה
רואין אותם ששחטו דיעבד: אמר
כ) דתנן קדשים קלים שחיטתן בפנים
רבא. והיכא דישראל יוצא ונכנס
וקבול דמן בכלי שרת בפנים התם
אלא אכותי הא אמרת אפילו יוצא ונכנס
לא ימסור לכותי לכתחלה בתמיה:
נמי אתא לאשמועינן דצריך שיהא
שחיט לכתחלה קשיא רב אשי אמר הכי קתני
והא תנן. בפרק בתרא דמסכת ע"ז
הכלי בפנים לאפוקי אם רוב הכלי
הכל שוחטין ה ואפילו ישראל מומר מומר
דאע"פ שישראל יוצא ונכנס מותר
בחוץ ומיעוטו בפנים ומקבל הדם
למאי לאכול נבילות לתיאבון וכדרבא דאמר
אלמא מסתפי עובד כוכבים דלמא
במיעוט שבפנים אע"ג שאין נפסל
ביוצא ל): המניח קתני דיעבד.
רבא ו ישראל מומר אוכל נבילות לתיאבון
אתי ישראל ולא נגע הכא נמי מסתפי
בודק
השתא אתי וחזי ליה: מי קתני
לאו לשנויי אליבא דאביי קאתי דהא
מניח. אדם עובד כוכבים בחנותו ויוצא ונכנס דמשמע לכתחלה: אין
אביי נמי לא שרי בדיעבד בלא חותך כזית בשר אלא בא להקשות
השומר. את היין: צריך שיהא יושב ומשמר כו'. רישא אסיפא
על דברי רבא שמדקדק מכאן דשרי אף לכתחלה אי נמי כל זמן שיכול
לא תקשי דלא זו אף זו קתני כלומר לא בדיעבד דווקא אלא
לתקן על ידי חותך כזית בשר יש לו לתקן אבל אי ליתא לכותי קמן
שרי: המניח קתני דיעבד. לא בעי למימר דמשמע דיעבד
אפילו לכתחלה: רב אשי אמר גרס: לתיאבון. כי לא משכח
היתר אכיל נבילות ומאחר שהסכין בדוקה ונתונה בידו שחיט
ולא לכתחלה דהא מסיק דשרי לכתחלה אלא קאמר דאף דיעבד
שפיר דכל כמה דמצי למיכל היתירא לא אכיל איסורא וכי אין
משמע וא"ת דלקמן גבי השוחט במגל יד וגבי השוחט אחד
בעוף דייק השוחט דיעבד אין כו' וי"ל דאשחיטתן
לו סכין בדוק לא טרח להדורי בתר סכין יפה אם זו פגומה:
כשרה סמיך התם דמשמע דיעבד אבל קשה ד] ממתניתין דהמקנא
נמצאת
לאשתו ופ' חבית גבי הרוחץ במי מערה דייק בגמרא דיעבד אין לכתחלה לא:
: אלא מהכא. גרס ולא גרס מסיפא דהך דהמניח בפ"ב דמסכת ע"ז וההיא דאין השומר היא בפ' ר' ישמעאל
: אין השומר צריך כו'. משמע הכא דאין צריך משמע לכתחלה וקשה דבריש גיטין גבי הא דאמר רבה לפי
שאין בקיאין לשמה פריך עלה מהא דתנן המביא גט ממדינה למדינה במדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם הא באותה מדינה
לא צריך ומשני לא תימא הא באותה מדינה לא צריך אלא הא ממדינה למדינה בא"י לא צריך ופריך הא בהדיא קתני לה המביא גט בא"י
אין צריך כו' ומשני אי מההיא ה"א ה"מ דיעבד כו' והיכי ה"א דיעבד הא אין צריך משמע לכתחלה כדמשמע הכא ובקונטרס פי' שם דהכי פריך
הא בהדיא קתני לה וכיון דאשמועינן לה מדיוקא דרישא סיפא למאי איצטריך ומשני דאי מרישא ה"א דוקא דיעבד להכי אצטריך סיפא לאשמועינן
אפילו לכתחלה אבל לשון אי מההיא לא משמע הכי וי"ל דהתם כיון שיכול לתקן בדיעבד כדקאמר בההוא פרקא שיטלנו הימנה ויחזור
ויתננו לה בפני שנים ויאמר בפני נכתב ובפני נחתם שייך למיתני אין צריך כלומר אין צריך לחזור וליטול אותו הימנה א"נ התם ה"א ה"מ
דיעבד דלכתחלה צריך שיראה כתיבת הגט וחתימה ואם לא ראה ה"א אין צריך לחזור ולכתוב אלא יתן לה אע"פ שלא ראה קמ"ל דלכתחלה
נמי אין צריך לראות ועי"ל דהכא דייק משום דקאי ארישא דקתני בפ' ר' ישמעאל בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור עד שיהא
שם שומר והדר תני אין השומר צריך כו' משמע שבא לפרש דיוצא ונכנס חשיב כשומר גמור והיינו כשומר דרישא: אבל בא ומצאו ששחט
חותך כזית בשר ונותן לו. ואם תאמר כיון דרבא מדמה שחיטה ליין נסך בא ומצאו לישתרי בלא חותך כזית בשר ונותן לו כמו ביין נסך דשרי במתניתין
בפ' ר' ישמעאל בעובד כוכבים שנמצא בצד הבור כשאין לו מלוה עליו וי"ל כדפרישית לעיל כיון שיכול לברר על ידי כזית בשר יש לו לברר:
בודק