הכל שוחטין פרק
ראשון
חולין
יב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
פסח. דאמר רחמנא ואכלו את הבשר ושלמים דאמר
ונפקא מינה להיכי שראינוה שהיה לה חלב קודם לידה דההיא לא
א) ב)
א
ג)
רחמנא ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכפרה תלויה
מפטרינן מטעם חלב ואפשר דאף רשב"ג סבר דחלב פוטר והשתא
פב ב ג
אף באכילה מאי איכא למימר אלא ודאי אכיל דסמיך ארובא היכא
אתי שפיר דאשכחן רשב"ג דלא חייש למיעוטא בריש כל הצלמים
ד)
דלא אפשר ואפי' הכי פליג בקטן וקטנה משום דאפשר. לדידן נמי היכי
דלא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום כדגזר ר"מ התם ורבי
ה)
ילפינן מיניה $אלא ודאי הלכה למשה
יוחנן נמי אכל לעיל משחיטת
ו)
מסיני ב] (ב) הא דסמכינן ארובא
כותי ולא גזר בהו כדגזר ר"מ ובעשרה
פסח וקדשים מאי איכא למימר אלא היכא
פג ד ה
ז)
אפי' היכא דאפשר אי נמי אחרי
יוחסין גבי שני דברים
ח)
דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר
פד ו ז
ט)
שאין בהן דעת לישאל ועשאן הכתוב
רבים להטות משמע בין
ה"נ היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר
י)
כו' משמע נמי דרבי יוחנן כרבנן
רובא דאיתיה קמן בין רובא
לא אפשר: א"ר נחמן אמר רב ראה אחד
❖
דר"מ ס"ל והא דא"ר יוחנן בסוף אין
דליתיה קמן דמאי שנא האי מהאי
ששחט אם ראהו מתחלה ועד סוף מותר
פה ח
א
מעמידין למעוטי מורייס
ואהא מלתא סמכינן ולא בדקינן כל
פו ט י כ
לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול
וגבינות בית אונייקי וסתמא כר"מ
י"ח טרפות. ונקובת הריאה משום
גליון הש"ס
משחיטתו היכי דמי אי דידע דגמיר למה לי
התם הוי סתם ואח"כ מחלוקת בריש
דשכיח בה ריעותא בדקינן והיכא
רש"י ד"ה פסח וכו' אלא
כל הצלמים והא דאמר רשב"ג
ראה ואי דידע דלא גמיר פשיטא ואלא דלא
דאיתרמי ג] דאיפרשה ריאה ולא בדק
❖
ודאי הלמ"מ.
כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל
מתאכלא דסמכינן אהא ואדרב הונא
ידע אי גמיר אי לא גמיר לימא רוב מצויין
א]
❖
הא לא שהה ספק הוי אפילו נפל מן
דאמר נשחטה בחזקת
אצל שחיטה מומחין הן מי לא תניא הרי
רבינו גרשום
הגג או אכלו ארי בפרק ר' אליעזר
היתר עומדת ואין מפרסמין הדבר:
שמצא תרנגולת שחוטה בשוק או שאמר
דמילה וקיימא לן התם
אי דידע דגמיר. שמכיר בו שמלומד
(אלא תדע) [ודילמא]
הגהות הב"ח
לשלוחו צא שחוט והלך ומצא שחוט
כוותיה אע"ג דרובן אינן נפלים וכן
היכא דאפשר למבדקיה
בהלכות שחיטה: דידע דלא גמיר.
(א) גמ'
ב חזקתו שחוט אלמא אמרינן ג רוב מצויין
אפשר [והיכא דלא אפשר
תוך שמנה ימים בבהמה אסרינן
שמכיר בו שאין יודע הלכות שחיטה:
לא אפשר] ולא אמרינן
אצל שחיטה מומחין הן הכא נמי לימא רוב
התם ולא אזלינן בתר רובא התם
פשיטא. דראה מותר דהא לא שהה
(ב) רש"י
במקום נקב קא שחיט: וכי
❖
הוא
תימא בפסח וקדשים
משום דלא יבא להקל בערוה והצריכוה
מצויין אצל שחיטה מומחין הן לעולם דידע
ולא דרס ולא ראה אסור שמא שהה
ד
רובא אזלינן מאי וכו' אלא
חליצה במת תוך שלשים ולא רצו לסמוך
או דרס: דלא ידע אי גמיר אי לא
דלא גמיר וכגון דשחט קמן חד סימן שפיר
ה
היכא דאפשר וכו' הכא נמי
על הרוב ולהתירה לשוק בלא חליצה
גמיר. ואשמועינן דלא סמכינן אסתמא
(בשחיטה) [לדידן] היכא
מהו דתימא מדהאי שפיר הך נמי שפיר
מוסף רש"י
דאפשר אפשר ולעולם
שלא יאמרו העולם שפיהק ומת ויבא
עד שיהא מכיר בו שיודע: ד] מומחין
קמ"ל האי אתרמויי איתרמי ליה אידך שמא
לכי תיכול עלה כורא
לא אזלינן בתר רובא
לידי לעז וקלקול ולכך גם לענין
הן. שאם לא היה מומחה לא היה
דמלחא.
היכא דיכילינן (למיבדקא)
שהה שמא דרס בעא מיניה רב דימי בר
אבילות פטור שלא יבא להקל בערוה
שוחט: רוב מצויין אצל שחיטה. כלומר
למיבדקיה: אמר ליה
יוסף מרב נחמן האומר לשלוחו צא ושחוט
חזקתו שחוט כלומר
ועוד דבלאו הכי יש להקל באבילות
רוב השוחטין: ה] והלך. בעל הבית:
(שבת ד. וכעי"ז ערובין
דאמרינן שלוחו שחט או
והלך ומצא שחוט מהו אמר לו חזקתו שחוט
דקי"ל הלכה כדברי
ומצא תרום. ולא ידע מי תרמו:
לו. ולקמן קיב.)
ישראל אחר מומחה שחט
האומר לשלוחו צא ותרום והלך ומצא תרום
המיקל באבל ואסרו כמו כן בבהמה
חזקה שליח עושה שליחותו. כל
ורוב מצויין אצל שחיטה
ו]
מומחין הן הכא נמי
דגזרו בהמה אטו אדם דאי לא הא לא
מאי אמר ליה אין חזקתו תרום מה נפשך
השלוחין עושין שליחותן ומחזקינן להו
ו
(שבת שם)
(בשחיטה) [בראה אחד
קיימא הא אי נמי אסור בבהמה
בכך מאחר שנתרצו בשליחותם: ואם
אי חזקה שליח עושה שליחותו אפילו
שמצאן באשפה.
ששחט נימא] דרוב מצויין
אפי' בבריא שלא יבא להתירה בחולה
אצל שחיטה מומחין הן
אין עושה שליחותו אפילו בשחיטה
תרומה נמי ואי אין חזקה שליח עושה שליחותו
❖
(ב"מ כד:)
ולמה ליה לראות מתחלה
שיהא קרוב לפיהק ומת:
נמי לא. דשמא לא שלוחו שחט אלא
אפילו שחיטה נמי לא אמר ליה לכי תיכול
ועד סוף: לעולם [דידע
פסח
וקדשים מאי איכא למימר.
אחר שאינו בקי בהלכות שחיטה:
דלא גמיר וכגון וכו']
עלה כורא דמלחא לעולם אין חזקה שליח
ז
מבשר תאוה לא פריך
שמא שהה ושמא דרס
ח]
לכי תיכול עלה כורא דמלחא. כשתמדוד
שיטה מקובצת
ומשום הכי צריך לראות
עושה שליחותו ושחיטה אי נמי (א) דילמא
משום דנראה דמדאורייתא לא חייש
לי כור של מלח בשכר שאומר לך
א] לימא רוב מצויין
מתחלה ועד סוף: אמר
אינש אחרינא שמע ואזל שחט רוב מצויין
רבי מאיר למיעוטא אלא מדרבנן ט)
ובדיחותא בעלמא הוא: אין חזקה כו'.
אצל שחיטה. נ"ב עי'
לו אין חזקתו תרום
ולהכי פריך הכי נמי שמחמיר שלא
תוס' בכורות דף כ ע"ב:
כלומר אע"פ שמצא תרום
אצל שחיטה מומחין הן תרומה דילמא אינש
אלא ספק עושה ספק אינו עושה:
ב] הלכה למשה מסיני
צריך לתרום פעם אחרת
לאכול בשר כלל ואפילו מחמיר בשאר
אי נמי שמע איניש וכו'. אפילו שמע
אחרינא שמע ואזל תרם הוה ליה תורם שלא
הוא הא: ג] והיכא
כדבעינן לפרושי לקמן
בשר פסח וקדשים אין יכול להחמיר
איש אחר: תורם שלא מדעת אינה
דאתרמי דאיתפקא
לעולם אין חזקה שליח
מדעת והתורם שלא מדעת אין תרומתו
ח
ריאה: ד] מומחין הן שאם
ומדקדק כי היכי דלר"מ יש חילוק
וכו' אבל בשחיטה אי נמי
תרומה. דשליחות דתרומה מגם אתם
תרומה לימא רוב מצויין אצל שחיטה
לא היה וכו'. נ"ב בקצת
איניש וכו' אבל בתרומה
מדרבנן בין אפשר ללא אפשר ה"ה
אתרבי ו) אתם גם אתםז)
ס"י כתיב (רוב מצויין)
(קאמר) [דילמא] איניש
מומחין הן תנאי היא דתניא הרי שאבדו
או
לרבנן י): שאמר לשלוחו כו'.
לרבות שלוחכם ומינה מה אתם
כלומר רוב השוחטים
אחרינא שמע כו' [והתורם
לו גדייו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטים רבי
מומחים הם שאם לא היה
שלא מדעת וכו'.] דכתיב
מעיקרא תנא מצא תרנגולת שחוטה
לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם: דרך
מומחה לא היה שוחט:
והרמתם גם אתם. ר' יהודה
יהודה אוסר רבי חנינא בנו של רבי יוסי
בשוק דאיכא למימר בעליה שחטוה
נבלות להשליך לאשפה: מדקאמר רבי
ה] והלך בעל הבית. (עוד)
[ס"ל] אסור [דלא אמרינן]
והדר אמר דאפי' אמר לשלוחו ומצאו
הגלילי מתיר אמר רבי נראין דברים של רבי
נ"ב בכל הספרי יד נמצא
דרוב מצויין אצל שחיטה
נראין דברי ר' יהודה באשפה מכלל
והלך אח"כ בעל הבית
וכו' ור' חנינא בנו של
השליח שהיא שחוטה דהשתא שלא
יהודה שמצאן באשפה ודברי רבי חנינא
דפליג רבי חנינא אפילו באשפה
ומצאו שחוט ולא ידע מי
ר' יוסי הגלילי סבר דרוב
ברשות נשחטה אפ"ה חזקתו שחוטה:
ומדקאמר דברי ר' חנינא בבית מכלל
בנו של ר' יוסי הגלילי שמצאן בבית מאי לאו
שחטו אם שלוחו אם אחר:
מומחין הן כו': אמר רבי
הכי
גרסינן לעולם אין חזקה שליח
דשחט חד סימן קמיה
נראין דברי רבי יהודה
דפליג ר' יהודה אפילו בבית: דכולי
בהא קמיפלגי דמ"ס אמרינן רוב מצויין אצל
שפיר והלך לו הרואה
שמצאו וכו' (ודמר סבר
כו'. מפורש בפ' בכל מערבין
עלמא לא פליגי דשרי. דרוב מצויין
שחיטה מומחין הן ומר סבר לא אמרינן רוב
וגמר זה שחיטתו והלך
רוב מצויין אצל שחיטה
הרי
: שאבדו לו גדייו.
אצל שחיטה מומחין הם: דאסור.
וכו': ו] חזקת שליח וכו'.
מומחין הן). לעולם דכ"ע
מצויין אצל שחיטה מומחין הן אמר רב נחמן
ה"ה נגנבו דמשום דחשיד אגנבה
נ"ב בקצת ס"י עושה
רוב מצויין אצל שחיטה
דכיון דהשליכם שם ודאי נתנבלה
שליחותו כל השלוחין
מומחין באשפה שבשוק
בר יצחק לא דכולי עלמא רוב מצויין אצל
לא חשיד אנבלה ובתוספתא קתני
בשחיטתה בשהייה או בדרסה: אין
מוחזקין בכך דלאחר
כולי עלמא לא פליגי
בהדיא נגנבה לו תרנגולת ומצאה כו':
שחיטה מומחין הן ובבית דכ"ע לא פליגי
אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה
שנתרצו בשליחותן ודאי
דאסור דודאי נתנבלו
כי פליגי באשפה שבבית. הוא
עושים שליחותן: ז] ומאי
בשחיטה (נמי) [והשוחטו]
דשרי באשפה שבשוק דכולי עלמא לא פליגי
שבבית. משום דמסרח ואיכא ריח
ט
נראין דברי פלוני ולא דברי
(וששחטן) השליכן
הדין דפליגי בשוק בלא אשפה כדמוכח
רע: והא אמרת דכולי עלמא וכו'.
דאסור כי פליגי באשפה שבבית מ"ס אדם
פלוני והלא: ח] מבשר
י
באלו מציאות גבי ר' חנינא
ומאי נראין דברי פלוני או דברי
תאוה לא פריך. נ"ב עי'
ז]
עשוי להטיל נבלתו באשפה שבבית ומר סבר
שמצא גדי שחוט בין טבריא לציפורי:
תוס' בכורות :
פלוני והלא שניהם שוין בה: אלא
כ אין אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה
מאן
פשיטא. באשפה דקתני היינו אשפה
שבבית אמר מר אמר רבי נראין דברי רבי יהודה שמצאן באשפה מאי
שבבית דפליגי בה ואשמועינן דכרבי
אשפה אילימא אשפה שבשוק הא אמרת דכולי עלמא לא פליגי דאסור אלא
יהודה סבירא ליה: הא אמרת לכולי
לאו פשיטא באשפה שבבית אימא סיפא ודברי רבי חנינא בנו של רבי
עלמא שרי. ומאי נראין דברי רבי
יוסי הגלילי שמצאן בבית מאי בית אילימא בית ממש האמרת דכולי
חנינא דמשמע אבל דברי ר' יהודה
עלמא לא פליגי דשרי אלא פשיטא באשפה שבבית קשיא דרבי אדרבי
אין נראין ח) ר' יהודה נמי שרי בה:
אלא פשיטא. מאי בית באשפה
הכי
קשיא דרבי
אדרבי.
שבבית ובה פליגי ואשמועינן רבי
דכרבי חנינא
סבירא ליה:
דברישא
נראו לו דברי רבי יהודה דאסר
באשפה שבבית ובסיפא נראו לו דברי רבי
חנינא
בנו של רבי
יוסי
הגלילי
דמתיר
באשפה
שבבית אם כן קשיא דרבי אדרבי:
הכי