קב:
גיד הנשה פרק שביעי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אכל
צפור כו' הכא נמי במשהו בשר גידים ועצמות. ובין הכל
בחייה בכל שהוא. משום אבר מן החי. אלמא לא בעינן ביה כזית:
קא א
א)
ב) ג)
במיתתה בכזית. דבנבלה אכילה כתיבא וכל אכילה בכזית בר מאבר
צריך שיהא כזית ולא הוי כמשהו דסיפא דהוי בריה והוי משהו
ממש: שאין בו כזית ואכלו רבי פוטר. פי' בקונטרס דקסבר
ד)
מן החי דרבייה קרא וקפיד אאבר לחודיה: טמאה בין בחייה בין
קב ב
במיתתה בכל שהוא. חייב דבריה היא ולא צריכה שיעור כדתנן באלו
דאין אבר מן החי בשלימה ומיהו אי איכא כזית הוה מחייב דלא גרע
ה)
❖
קג ג
מבשר מן החי דמחייב בכזית דהא
הן הלוקין באוכל נמלה
נמי בשר הוא וקשה לפירושו דאמר
כל שהוא שהוא חייב משום שהיא
אכל צפור טהורה בחייה בכל שהוא
א
בסמוך אכל אבר מן החי ובשר מן
כברייתה אלמא בריה אסורה בכל
במיתתה בכזית ב וטמאה בין בחייה בין
תורה אור השלם
קד ד
הטרפה רבי יוחנן אמר חייב שתים
שהוא אבל לאו דנבלה ליכא לחיובי
במיתתה בכל שהוא הכא נמי במשהו
1. רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל
וריש לקיש אמר אינו חייב אלא אחת
משום בריה דכשנבראת לא היה עליה
הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ
בשר גידים ועצמות ת"ש נטל צפור שאין
ומוקי לה בבהמה אחת ונטרפה עם
שם נבלה הלכך אלאו דנבלה לא
וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם
בו כזית ואכלו רבי פוטר ור' אלעזר בר ר"ש
קה ה
הַבָּשָׂר: דברים יב כג
יציאת רובה וקסבר ר"ל דלאו לאברים
מיחייב ג] עד כזית. קתני מיהא
❖
2. וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי
מחייב אמר ר' אלעזר בר' שמעון ק"ו על
בטהורה בחייה בכל שהוא: נטל צפור.
עומדת ולא אתי איסור אבר מן החי
וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא
אבר ממנה חייב על כולה לא כל שכן חנקה
והיא טהורה: רבי פוטר. מפרש
וחייל אאיסור טרפה והשתא מ"מ
תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן
❖
שמות כב ל
אֹתוֹ:
שיטה מקובצת
ואכלה דברי הכל בכזית עד כאן לא פליגי
ליחייב שתים משום טרפה ובשר מן
ואזיל דקסבר אין אבר מן החי בשלימה
החי דקאתו בהדי הדדי ויש לדחות
דלאו אבר מיקריא ומיהו אי איכא
א] אמר רב שרביא
אלא דמר סבר בחייה לאברים עומדת ומר
בקלניתא אי בקלניתא
כגון שאין באבר זה כזית בשר דלא
כזית הוה מיחייב דלא גרע מבשר מן
רבינו גרשום (המשך)
סבר בחייה לאו לאברים עומדת דכ"ע מיהא
אימא סיפא: ב] אכל בשר
מיחייב משום בשר מן החי והא דחייב
החי דמיחייב עלה בכזית דהא נמי
לא בעינן כזית אמר רב נחמן במשהו בשר
גסות ובשר מעט: אמר
מן החי. נ"ב עי' תוס'
בשר הוא: ורבי אלעזר ברבי שמעון
משום טרפה היינו כשלקח בשר
מנחות דף נ"ח ע"ב: ג] לא
רבא אם תמצא לומר סבר
גידים ועצמות ומי איכא מידי דבכוליה לית
רבי מחשבת אוכלין שמה
מחייב עליה עד דאיכא
מחייב. דקסבר שלימה אין לך אבר
מטרפה אחרת והשלים לכזית ודוחק
ביה כזית בשר ובחד אבר אית כזית במשהו
מחשבה חישב לאוכלה.
כזית קתני מיהא בטהורה:
הוא ועוד דא"כ אמאי לא חייל עליה
מן החי גדול מזה ובאבר לא בעינא
ד] כשאין בשר כזית אלא
כלומר רבי דפוטר דבחייה
בשר גידין ועצמות אמר רב שרביא אין
כזית: חנקה ואכלה. אין כאן אלא
איסור אבר מן החי כיון דליכא
משהו: ה] חישב לאכלה
א]
לאו לאיברין עומדת: אם
❖
תמצא לומר דסבר רבי
מתה דגלי דעתיה:
בקלניתא אימא סיפא חנקה ואכלה דברי
מטרפה אלא חצי שיעור דבפ' בתרא
איסור נבלה ואנבלה לא מיחייב משום
מחשבת אוכלין שמה
בריה וכזית בעינן: לאברים עומדת.
דיומא ופרק ג' דשבועות
הכל בכזית והא קלניתא עוף טמא הוא ואמר
מחשבה חישב לאוכלה
תניא שבועה שלא אוכל
לנתחה עומדת הלכך כל אבר ואבר
אבר אבר כו'. כלומר
רב טמאה בין בחייה בין במיתתה במשהו
רבינו גרשום
אע"ג דאכלה כולה שלימה
טרפות ונבלות שקצים ורמשים
שבה קרוי אבר בפני עצמו ויש כאן
אלא כעין קלניתא אמר רבא את"ל סבר רבי
אזלינן בתר מחשבתו
אכל צפור טהורה בחייה
חייב ומוקי לה ר"ל במפרש חצי
משום אבר מן החי דמיחייב בכל דהו
וחייב משום אבר מן
בכל שהוא. כלומר כיצד
מחשבת אוכלין שמה מחשבה חישב
שיעור אלמא אע"ג דלא חייל איסור
ומיהו חדא הוא דמיחייב דחדא התראה
החי: ואמר רבא אם
אמרת אבר מן החי
לאוכלה אבר אבר ואכלה כולה חייב א"ל
תמצא לומר סבר ר"א ב"ר
צריך כזית: חנקה ואכלה
היא: לאו לאברים עומדת. עד
שבועה אכזית משום דמושבע ועומד
שמעון מחשבת אוכלין.
דברי הכל בכזית. דנבלה
אביי ומי איכא מידי דאילו אכיל ליה אחר
שתשחט ואין כאן שם אבר אא"כ
הוא מ"מ חייל אחצי כזית ונראה לפרש
כלומר ר"א ב"ר שמעון
שיעורא בכזית: אלא
לא מיחייב ואכיל ליה האי מיחייב אמר ליה
הפרישו אבל דכ"ע לאבר לא בעינן
כי היכי דלאו לאברים עומדת הכי נמי
דסבר נטל צפור שאין בו
דמר סבר בהמה בחייה
כזית בחייה ואכלה חייב
לאיברים עומדת. כלומר
זה לפי מחשבתו וזה לפי מחשבתו ואמר רבא
כזית כדקתני ק"ו על אבר ממנה חייב
לאו לחתיכת בשר עומדת והא דנקט
חישב לאוכלה מתה דאינו
ר"א ב"ר שמעון הוא סבר
ולא פליג רבי: במשהו בשר. הא
צפור שאין בו כזית לרבותא דרבי
אם תמצא לומר סבר ר' אלעזר בר ר' שמעון
חייב אלא בכזית דנבלה
לאיברין עומדת לפיכך
היא ואכלה חיה פחות
אכל אבר ממנה חייב:
דקתני שאין בו כזית כשאין ד]בו כזית
אלעזר נקט דאפ"ה מחייב ועוד נראה
מחשבת אוכלין שמה מחשבה חישב
מכזית פטור דאזלינן בתר
דכ"ע לא בעינן כזית.
לר"י דאפילו למ"ד לאברים עומדת
בשר אלא משהו וגידין ועצמות משלימין
לאוכלה מתה ואכלה חיה פטור א"ל אביי
מחשבתו דמחשבתו היתה
כלומר אם אכל אבר הימנה
לכזית: מי איכא מידי. עוף כחוש כל
מודה דלאו לחתיכת בשר עומדת בחייה
לאוכלה נבלה: ובשר מן
לא בעינן כזית: ומי איכא
ומי איכא מידי דאילו אכיל ליה אחר מחייב
הטרפה אפי' בחייה. כגון
מידי דבכולה לית בה כזית
כך: דבכוליה ליכא כזית בשר. והוא
דאמר ר' יוחנן בסמוך אכל חלב מן
שאירע בה אחת משמונה
ובחד אבר. כלומר דאמרי'
ואכיל ליה האי פטור א"ל זה לפי מחשבתו
החי מן הטרפה חייב שלשה ומוקי לה
גדול שבאחת מאבריו איכא כזית
עשרה טרפות: אכל אבר
נטל צפור שאין בו כזית
וזה לפי מחשבתו אמר ר' יוחנן לא תאכל
בנטרפה עם יציאת רובה ובהמה
במשהו בשר וגידין ועצמות משלימין
1
מן החי ובשר מן החי לר'
ואכלו ר"א ב"ר שמעון
יוחנן חייב שתים דמפיק
מחייב מק"ו דעל אבר
הנפש עם הבשר זה אבר מן החי ובשר
לאברים עומדת דאתי איסור טרפה
דקתני על אבר ממנה חייב ואמרת
ג
2
להו משני לאוין לר"ש
הימנה חייב ואמרי' אם
וחלב ואבר מן החי בהדי הדדי והשתא
דבכזית עסקינן ורישא קתני שאין בו
בשדה טרפה לא תאכלו זה בשר מן החי
ד
בן לקיש אינו חייב שתים
באיזה ענין חייב דמשהו
אמאי נקט טרפה בלאו טרפה איכא
כזית ומוקמינן דליכא כזית בשר:
אלא אחת דמפיק להו
בשר גידים ועצמות בחד
ובשר מן הטרפה ור"ש בן לקיש אמר לא
ה
לתרוייהו מלאו אחד: אכל
אבר ומי איכא מידי
קלניתא. עוף כחוש מאד: קלניתא
ג' אבר מן החי ובשר מן החי וחלב
תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי ובשר
בשר מן החי ובשר מן
דבכולה לית ביה כזית
עוף טמא הוא. ונהי דליכא איסור
אלא ודאי בהמה בחייה לאו לחתיכת
הטרפה לריש לקיש חייב
דחזינן נטל צפור שאין
מן החי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו זה
נבלה בפחות מכזית איסור טמא
בשר עומדת ולא אתי וחייל על שאר
שתים דמפיק להו מתרי
בו כזית ובחד אבר יהא
איסורין: ובשר בשדה טרפה זה
בשר מן הטרפה אכל אבר מן החי ובשר מן
קראי: לר' יוחנן אינו חייב
בו כזית בין בשר גידים
מיהא איכא דבריה היא דאמר רב
אלא אחת. דמפיק להו
ועצמות: אמר רב שרביא
החי לר' יוחנן חייב שתים לר"ש בן לקיש אינו
בשר מן החי. מדכתיב בשדה דריש
טמאה בין בחייה ובין במיתתה בכל
לתרוייהו מלאו אחד: אכל
בקלניתא. פƒ יג¿ פ¿ נ«א דעצמות
חייב אלא אחת ב] אכל בשר מן החי ובשר מן
שהוא: כעין קלניתא. עוף טהור
אבר מן החי ובשר מן
שלה גסות ואין בה בשר
דמשמע שפירש ממקומו ואף על גב
הטרפה דברי הכל חייב
אלא מעט: אלא כעין
שהוא כחוש כעין קלניתא: את"ל.
הטרפה לר"ש בן לקיש חייב שתים לר' יוחנן
דאצטריך לבשר שיצא חוץ ממחיצתו
שתים. לתרוייהו מפקי להו
קלניתא. כלומר עוף טהור
אם תמצא באחד מדבריו של רבי מתרי לאוי:
כדאמר בפ' בהמה המקשה
אינו חייב אלא אחת אכל אבר מן החי ובשר
כעין קלניתא דעצמותיה
כולהו דריש מיניה: אכל אבר
בעלמא דאית ליה מחשבת אוכלין אם
מן הטרפה לדברי הכל חייב שתים ורמינהו
מן החי ובשר מן החי לר' יוחנן חייב
חישב לאוכלן כענין זה: שמה מחשבה.
אכל
שתים. ואע"ג דאין לוקין על לאו
ואזלינן בתרה: חישב לאוכלה. לצפור
זה שאין בה כזית: אבר אבר. גלי אדעתיה דלאברים עומדת וכי אכלה
שבכללות ה"מ היכא דלא מפרש בקרא כגון אל תאכלו כי
שלימה נמי אבר קרינא ביה: אכיל ליה אחר לא מיחייב. דלא אבר
אם צלי אש ומכל אשר יעשה מגפן היין אבל ובשר בשדה
מיקריא לחייב עליה בכל שהוא: ה] לאוכלה מתה. דגלי דעתיה
טרפה דמפרשינן בשר וטריפה לא חשיב ליה לאו שבכללות כמו נא
דבחייה לאו לאברים עומדת: לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר
ומבושל וחרצן וזג דמפרשי בקרא לקי וכגון אלמנה וגרושה דלקי לכ"עד):
לרבי
יוחנן אינו חייב אלא אחת. משום דמחד קרא נפקי
מן החי. דאבר חי מקרינן ג) נפש שאם יחתכנו אינו עושה חליפין
ה)
ואף על גב דאנא ומבושל לקי שתים שאני התם
שלא ישוב עוד כנפש הנטולה שאינה חוזרת והכי משמע לא תאכל
הנפש בעודו עם הבשר בעוד החיות עם הבשר: ובשר בשדה.
דכתיב בוי"ו ובשל דקאי אאל תאכלו והכא נמי אי הוה כתיב
משמע שפירש ממקומו זהו בשר מן החי וטרפה כמשמעו:
בשדה וטרפה לא תאכלו היה לוקה שתים לרבי יוחנן משום בשר
וריש לקיש אמר לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי
מן החי ובשר מן הטריפה:
ובשר מן החי. והכי משמע לא תאכל הנפש ולא תאכל הבשר כל
מר
זמן שזה עם זה: לר' יוחנן חייב שתים. דתרי לאוי איכא ואע"ג דבחדא אכילה וחדא התראה אכלינהו מיחייב תרתי: אלא אחת. דחד לאו
הוא וכיון דבחדא אכילה וחדא התראה וחד לאו הוא חדא הוא דמיחייב וכן כולן: לדברי הכל חייב שתים. דבין למר ובין למר מתרי קראי נפקי:
ה"ג