קג:
גיד הנשה פרק שביעי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חלקו
מבחוץ. פירש בקונטרס כזית אבר מן החי חלקו לשנים
מכללו. אצל חיה: חלקו מבחוץ. לכזית אבר מן החי נחלק לשנים
קז א ב
א) ב)
ג)
קודם שיתננו לתוך פיו ואכל זה לבדו ואח"כ חציו השני: מהו. מי
קודם שיתננו לתוך פיו ואכל זה לבדו ואח"כ אכל חציו השני
ד)
משמע דאם נתן שני החלקים בפיו ובלען בבת אחת חייב לכ"ע ואין
מצטרפי לחיוביה ככל שאר איסורים דקיימא לן דמצטרפי שיעורייהו
קח ג ד
ה) ו)
נראה דאם כן מאי קשיא ליה לריש לקיש היכי משכחת לה דמיחייב וכי
לחצאין בתוך כדי אכילת פרס
כדאמרינן בפרק בתרא דיומא
א ה
אינו יכול לבלוע כזית בבת אחת והא
או דילמא כיון דחידוש הוא דהא גידין
❖
אמרינן בפרק בתרא דיומא
ועצמות דעלמא לא מיחייב עלייהו
מכללו אבל אבר דלא הותר מכללו לא כי
והכא מיחייב ואימא אין לך בו אלא
דבית הבליעה מחזיק כביצת תרנגולת
אתא רב דימי אמר בעא מיניה רבי שמעון
ב ו
חדושו וכי אכיל ליה בבת אחת מיחייב
דגדולה יותר מגרוגרת כדמוכח בפרק
גליון הש"ס
בן לקיש מרבי יוחנן חלקו מבחוץ מהו אמר
חלון דאיכא כמה
דסתם אכילה בבת אחת משמע אבל
❖
גמ' והקיאו וחזר ואכלו.
ליה פטור מבפנים מאי אמר ליה א חייב כי
לחצאין לא: מבפנים. לאחר שבא
גרוגרות בסעודה של עירוב וגרוגרת
אתא רבין אמר חלקו מבחוץ פטור מבפנים
גדולה יותר מכזית כדמוכח בפרק
סמוך לבית בליעתו בלעו לחצאין:
רבי יוחנן אמר חייב וריש לקיש אמר פטור
רבינו גרשום
❖
אכילה במעיו. כשהוא יורד לתוך
המצניע ואמרי' בפ' אמרו
רבי יוחנן אמר חייב הרי נהנה גרונו בכזית
לו דאין בית הבליעה
מעיו צריך שיהא בו שיעור אכילה:
חלקו מבחוץ. כלומר היה
כזית חלב וחלקו מבחוץ
היכי משכחת לה דמיחייב. בכזית הא
וריש לקיש אמר פטור אכילה במעיו בעינן
מחזיק יותר משני זיתים משמע דשני
אכל חצי זית וחזר ואכל
שיטה מקובצת
זיתים מחזיק ועוד דכי היכי דאע"פ
אי אפשר ללעוס אכילה כולה יחד:
א]
וליכא אלא לרבי שמעון בן לקיש היכי
חצי זית מהו. פטור שלא
א] הא אי אפשר ללעוס
בגרומיתא זעירתא. עצם קטן שעל
אכל השיעור בצירוף:
שחלקו מבחוץ והניחם בבת אחת לתוך
משכחת לה דמחייב אמר רב כהנא
מבפנים חייב. כלומר
אכילה לבולעה כולה יחד:
פיו מיחייב לר' יוחנן דאזיל בתר אכילת
כף הירך שיש בו משהו בשר וגיד ועצם
ב] מחוסר מעשה מי שלא
בגרומיתא זעירתא ורבי אלעזר אמר אפילו
הכניס השיעור השלם
פיו לפי שנהנה גרונו כזית בבת אחת
משלימו לכזית ואין אדם לועסו אלא
אכל: ג] והאי דנקט גרונו
לתוך פיו וחלקו בפיו
חלקו מבחוץ נמי חייב מחוסר קריבה
ב
משום דהנאת: ד] שאפי'
לחצאין ובלעו אעפ"כ
בולעו: מחוסר קריבה. שנתרחקו זה
ה"נ אפילו בלען בזה אחר זה יתחייב
לאו כמחוסר מעשה דמי אמר ר"ש בן
חייב: ר' יוחנן אמר
חזר ואכל אותו חצי זית
מזה מעט: מחוסר מעשה. ב] ב) נמי
לריש לקיש דאזיל בתר אכילת מעיו
חייב הרי נהנה גרונו
עצמו חייב ושמעיה לר'
לקיש כזית שאמרו חוץ משל בין השינים
שלא אכל אלא חצי זית: חוץ משל
כיון שיש כזית בבת אחת במעיו קודם
בכזית. ואע"ג דחלקו בפיו
אסי דקא נקיט חצי זית
אחר אבל ההוא: ה] הרי
בגרונו הרי נהנה גרונו
ורבי יוחנן אמר אף עם בין השינים אמר
בין השינים. צריך שיהא כזית במה
שיתעכל דאינו ממהר להתעכל כדמוכח
בכזית: ור"ש בן לקיש
נהנה גרונו בכזית ולא
בסמוך ונראה לפרש דחלקו מבחוץ
שהוא בולע לבד הנשאר בשינים:
רב פפא בשל בין שינים דכולי עלמא לא
הוי עיכול הס"ד: ו] לר'
אמר פטור אכילה במעיו.
בשל בין השינים. אפילו רבי יוחנן
פטור ואפילו אכלו בבת אחת דבעינן
כלומר בעינן שיבלענו יחד
אלעזר ודאי דמחייב חלקו
פליגי כי פליגי בין החניכיים מר סבר הרי
ג
במעיו: אלא לריש לקיש
מבחוץ אפי' אכל:
מודה דלא מיחשיב בהדיה דהא אין
שיהא מחובר בפיו ויהיה עליו שם אבר
נהנה גרונו בכזית ומר סבר אכילה במעיו
היכי משכחת לה דמיחייב.
נהנה לא גרונו ולא מעיו שאין אדם
משום דהכא חדוש הוא כדפירש בקונט'
כלומר לריש לקיש דאמר
בעינן אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן אכל
דבעלמא לא מיחייב אגידין ועצמות
טועם עד שיהא סמוך לבית הבליעה
חלקו בפיו פטור היכי
חצי זית והקיאו וחזר ואכל חצי זית אחר
משכחת לה בשום בר נש
כדכתיב וחיך ג)(יטעם אוכל):
והכא מיחייב ואין לך בו אלא חידושו
שאוכל כשיעור איסורא
חייב מ"ט הרי נהנה גרונו בכזית בעא רבי
בין החניכיים. המדבקד) בחכו שגרונו
אבל חלקו בפנים חייב דדרך הוא
[בבת אחת] והא אי
אלעזר מר' אסי אכל חצי זית $ והקיאו וחזר
נהנה בו ומעיו לא נהנו: חייב. ואע"ג
שנחלק בפיו בשעת לעיסה וריש לקיש
אפשר שיבלענו יחד
שלא יוותר בפיו קצת
ואכלו מהו מאי קא מיבעיא ליה אי הוי עיכול
דלא בא במעיו זית שלם לא בבת
פטר ואפי' חלקו בפנים ולכך דוחק
והדר בולע בפעם אחרת:
אחת ולא בזה אחר זה: הרי נהנה
הש"ס אליביה היכי משכחת לה שיתחייב
אי לא הוי עיכול ותיבעי ליה כזית אלא אי
אמר רב כהנא בגרומיתא
זעירתא. כלומר בשומן
גרונו. בטעם שני חצאי זיתים. והא
בדרך אכילה ומשני בגרומיתא זעירתא
בתר גרונו אזלינן אי בתר מעיו אזלינן
שעל הארכובה שדבוק
דאין אדם לועסו אלא בולעו ומיהו
דרבי אסי פליגא אדרב דימי ורבין
ותפשוט ליה מדרבי אסי רבי אסי גמריה
ברכובה שבולעו יחד
לרבי אלעזר ודאי ו] חייב חלקו מבחוץ
דאמרי לעיל משמיה דרבי יוחנן חלקו
העצם והשומן שאותו
איעקר ליה ואתא ר' אלעזר לאדכוריה והכי
שומן חשוב חלב: מחוסר
מבחוץ פטור. והאי ג]נהנה גרונו משום
דאפילו אכל זה אחר זה מיחייב:
קריבה. שמחוסר להקריבו
קאמר ליה למה לי חצי זית אחר לימא מר
לאו כמחוסר מעשה דמי. הדרן עלך גיד הנשה
דהנאת גרונו היינו טעימה והרי טעם
כל הבשר אסור לבשל בחלב.
בדידיה דאיכא למשמע מינה תרתי
שני חצאי זיתים ואע"ג דזה אחר זה
ד
כלומר אע"ג דאינו יחד
ואינו בצירוף כיון דאוכלו
שמעינן מינה דלא הוי עיכול ושמעינן מינה
תימה דלא תני בארץ ובחו"ל
הוא לא איכפת לן הואיל ובכדי אכילת
השיעור כולו אין אנו
בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין
פרס הואי אבל הנאת מעיים אינה
דהרי נהנה גרונו בכזית אישתיק ולא א"ל
חוששין וחייב: בשל בין
אלא במילוי כרס ואע"ג דבלע שני
ובמוקדשין כמו בהנך פירקין ובתוספתא
השינים לא פליגי. כלומר
ולא מידי א"ל מופת הדור לא זימנין סגיאין
לא פליגי דלא מצטרף כי
תני להו ושמא מאי דשייר במתניתין
חצאי זיתים לא נתמלא כרסו אלא
אמרת קמיה דרבי יוחנן ואמר לך הרי נהנה
פליגי בשל בין החניכים
פירש בברייתא ואשמעינן דחייל איסור
בחצי זית שכשבלעו לזה יצא כבר זה:
הדבוק לחיך לפנים מן
גרונו בכזית:
אי הוי עיכול. בבליעתו והוי פירשא
בשר בחלב אאיסור מוקדשין ורשב"ם
השינים: מר סבר אפי'
במעיו בעינן כזית. והאי
הדרן עלך גיד הנשה
בעלמא ואכילה שניה לאו כלום היא:
פי' דאיצטריך משום חו"ל דס"ד דאינו
לאו במעיו הוא: מאי קא
תבעי ליה כזית. ולחייבו ב' מלקיות:
נוהג בח"ל משום דאיתקש לבכורים
מיבעיא ליה אי הוה עיכול
כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר
אלא אי בתר גרונו אזלינן. דפשיטא
כו'. כלומר קא מיבעיא
בחד קרא ראשית בכורי
ה
ליה כיון דהקיאו אי חשוב
דגים וחגבים ואסור להעלות עם
אדמתך לא תבשל גדי בחלב אמו
ליה דלאו עיכול הוא וקא מיבעיא ליה
ו
בפעם ראשונה כמעוכל
ולפירושו ניחא הא דאמר בפ' ראשית
מי אמרינן הרי נהנה גרונו או דילמא
הגבינה על השלחן חוץ מבשר דגים וחגבים
וכיון דהדר אכלו לא חשוב
אכילה דהוי כעפרא אי
הגז דארצך דבכורים
הרי לא נהנו מעיו אלא בחצי זית:
הנודר
לא הוי עיכול: תיבעי
תפשוט ליה מדרבי אסי. דבתר גרונו
אתא למעוטי חו"ל דאע"ג דהיא מצוה
ליה כזית. כלומר תיבעי
ואסור
להעלות
אזלינן: רבי אסי גמריה איעקר ליה. כלומר רבי אלעזר תרוייהו
התלויה בארץ איצטריך משום דאיתקיש לבשר בחלבו):
ליה שמתחלה אכל כזית
והקיאו והדר אכלו אי
עם הגבינה על השלחן חוץ מבשר דגים וחגבים. האי חוץ לא איצטריך
פשיטא ליה ולא הוצרך לישאל כלום אלא שמעיה לרבי אסי ששכח
חייב שתים דלא הוי עיכול
דאפילו לבשל שרי אלא אגב רישא נקטיה:
שמועתו ששמעו שניהם מפי ר' יוחנן שאפילו חזר ואכל אותו ד]כזית
או אין חייב אלא אחת
עצמו חייב ושמעיה לרבי אסי דקא נקיט כזית אחר אבל ההוא לא
הנודר
ה)
דהוי עיכול: אלא בתר
מעיו אזלינן כו'. כלומר
אכלו לאותו עצמו מהו כלומר היזכר מה ששמעת על כך: אישתיק.
אלמא הוי עיכול ואתא לאדכוריה ושאל לו בלשון בעיא משום כבודו
אי בתר מעיו אזלינן ואין
רבי אסי: א"ל. ר' אלעזר: מופת הדור. גדול הדור כמו אנשי מופת המה: זימנין סגיאין אמרת. דבר זה לפני רבי יוחנן
במעיו אלא חצי שיעור
דאפילו בההוא עצמו חייב והודה לדבריך ואמר הרי נהנה גרונו בכזית :
אי בתר גרונו אזלינן והרי
ה]
נהנה גרונו בכזית: תפשוט
הדרן עלך גיד הנשה
ליה מדר' אסי. דבתר
גרונו אזלינן: א"ל מופת
כל הבשר אסור לבשל בחלב. דאע"ג דאמר רחמנא גדי הוא הדין לחיה ועוף ומיפלג פליגי בה לקמן איכא למ"ד דאורייתא ואיכא למ"ד
הדור דלאו זימנין סגיאין.
כלומר אדם חשוב אמרתה
דרבנן: ואסור להעלות. דילמא אתי למיכלינהו כי הדדי דקא נגעי ובלעי מהדדי ואע"ג שמותר לאכול בשר אחר גבינה כדאמרינן בגמרא :
קמיה דר' יוחנן בענין זה
הנודר
שאכל חצי זית והקיאו
וחזר ואכלו: ואמר לך הרי נהנה גרונו בכזית. וחייב: סליק פירקא