קה:
כל הבשר פרק שמיני חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
שנו אלא בין תבשיל לתבשיל. אומר רבינו שמואל דמיירי
סולדת. נכוית. אם היד סולדת בהן בטלו ונשתנו מתורת מים:
כא א
א)
ב)
איכא דמתני לה אסיפא. לא שנו דאחרונים בחמין לא: מכלל כו'.
בשניהם של בשר או שניהם של גבינה אבל בין תבשיל של בשר
ג)
דבהנך דאסר לאחרונים שרי לראשונים: שמלח סדומית יש. ואמרו
לגבינה שלפניו חובה אבל לגבינה של אחריו לא קאמר דאפילו בנטילת
כב ב
ידים אסור לאכול עד סעודה אחרת
כדאמר לעיל אכל בשר אסור
חכמיםי) על כל אכילתך אכול מלח וכיון דנגע במלח כי הדר יהיב ידו
ד) ה)
ו)
לאכול גבינה ואין נראה לר"ת דבין
אעינים מסמא להו ולפיכך צריך
ז)
לנטלן: ומשתכחא כי קורטא בכורא.
תבשיל לגבינה משמע תבשיל תחלה
סולדת בהן אבל היד סולדת בהן אין
כג ג
ח)
אינה מצויה אלא קורט בכור: כל
כדאמר לעיל כמה ישהה בין בשר
ט)
נוטלין בהן ואיכא דמתני לה אסיפא
מילחא. מדד מלח כמו
לגבינה ולא כלום ופריך והא אמר רב
אחרונים אין נוטלין אלא בצונן אבל
י) כ)
א
וימודו בעומר כ)וכלו בעומרא: מאי.
חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה
בחמין לא אמר רב יצחק בר יוסף אמר
ל)
צריך ליטול אחריו או לא: משום
אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר כו'
❖
רבי ינאי לא שנו אלא שהיד סולדת בהן
כד ד
מ)
זוהמא. שריחן מסריח ונראות
ועוד בין תבשיל לתבשיל בשניהם של
אבל אין היד סולדת בהן נוטלין ב מכלל
מאוסות: למישתי. כשאדם שותה
בשר או של גבינה למה יש לו ליטול
דראשונים אף על פי שהיד סולדת בהן
אין לוקחין כלום מלפניו: דבר
כלל ומפרש ר"ת דבין תבשיל לתבשיל
גליון הש"ס
כה ה
קלקלה. שמא יכעוס השותה שחפץ
מותר אמצעיים רשות אמר רב נחמן לא
היינו בין תבשיל דבשר לתבשיל של
❖
ג
רש"י ד"ה איבלי על
גבינה דכיון דאין הבשר והגבינה
באותו דבר הניטל וכי יכעוס יסתכן
שנו אלא בין תבשיל לתבשיל אבל בין
עשבים.
❖
ויחנק: רוח צרדא. אשטורדישו"ן:
בעין וליכא אלא טעם לא החמירו
תבשיל לגבינה חובה אמר רב יהודה
רבינו גרשום
חוץ לארבע אמות. שמוציאו חוץ
שיהא חובה ליטול ידיו בינתיים ואינו
בריה דרבי חייא מפני מה אמרו מים
לארבע אמות של שולחן: דכנשי
אלא רשות אבל בין תבשיל דבשר
סולדת בהן. כלומר אלא
לעזי רש"י
אחרונים חובה שמלח סדומית יש שמסמא
שאין היד נכוית בהן אבל
נשווראה. שמכבדין פירורי אוכלין
לגבינה שהגבינה בעין חובה ויתכן
את העינים אמר אביי ומשתכח כי קורטא
היד נכוית בהן אסור:
אישטורדישו"ן. עילפון,
מן הבית: מנקירותא. לנקר הבית
פירוש זה אף לדברי האוסרין לאכול
כי קורטא בכורא. כלומר
הלם, מבוכה.
בכורא אמר ליה רב אחא בריה דרבא
❖
נקיון: מהדר אבתריה שרא דעניותא.
גבינה אחר בשר באותה סעודה אפי'
אישקומ"א. קצף.
כקרטין של מלח בשלשים
סאין: שמא יארע דבר
לרב אשי כל מלחא מאי אמר ליה לא
בנטילה וקינוח:
שר הממונה על העניות היה רודף
קלקלה בסעודה. כלומר
ללוכדו ולהביאו לידי עניות: איבלי.
חזנהו
מבעיא אמר אביי מריש הוה אמינא האי
שמא יקפיד בשעה דנקיט
מוסף רש"י
$ על עשבים שבאפר: נפל לידאי.
כסא בידיה או מאכל
דלא משו מיא בתראי על ארעא משום זוהמא אמר לי מר משום
ד
שמלח סדומית יש.
או משקה וישפכנו ויארע
שלא יוכל ללקט הפירורין מבין
דשריא רוח רעה עלייהו ואמר אביי מריש הוה אמינא האי דלא שקיל מידי
קלקלה בסעודה: דקשי
העשבים ויהו למדרס רגלים ואלכדנו
לרוח צרדא. שנופל מאותו
מפתורא כי נקיט איניש כסא למשתי שמא יארע דבר קלקלה בסעודה
בכך: שמעיה. ההוא גברא לההוא
חולי: ולא אמרן אלא חוץ
אמר לי מר משום דקשי לרוח צרדא ולא אמרן אלא דשקיל ולא מהדר
(ערובין יז:)
לד' אמות. כלומר הא
שרא: דקאמר ווי דאפקיה מביתיה.
דאמרן דלא לישקול איניש
אבל משקל ואהדורי לית לן בה ולא אמרן אלא חוץ לארבע אמות
הוציאני זה ממקום מנוחתי: אופיא.
מידי מפתורא כי נקיט
אבל תוך ארבע אמות לית לן בה ולא אמרן אלא מידי דצריך
(ביצה לט.) כי
אשקומ"א: לכרסם. רירין הבאין
איניש כסא ויתיב אתכא:
קורטא בכורא.
חוץ לד' אמות. כלומר
מן החוטם: מדחיה. בידו לצדדין:
לסעודתא אבל מידי דלא צריך לסעודתא לית לן בה מר בר רב אשי
שרוצה ליטלו חוץ לד'
לישקעיה שקועי. בתוך המשקה עד
קפיד אפילו אאסיתא ובוכנא דתבלי מידי דצריכי לסעודתא ואמר
אמות מן השלחן ואי עביד
(ערובין שם) נשווראה.
קשה לרוח צרדא למאן
שיכלה מאליו: לכרסם דחמרא.
אביי מריש הוה אמינא האי דכנשי נשווראה משום מנקירותא אמר לי
(פסחים קיא:)
דנקיט כסא בידיה: האי
שבא לו מחמת אופיא דחמרא:
מטרוניתא.
מר ה משום דקשי לעניותא ההוא גברא דהוה מהדר עליה שרא דעניותא
דכנשי נישוורא. כלומר
שכרא. רפואתו לשתות שכר:
(שבת פא:) אמרה
האי דמיכנשי פירורין
ולא הוה יכיל ליה דקא זהיר אנשוורא טובא יומא חד כרך ליפתא
מילתא.
מתחת השלחן: משום
לכרסם דשכרא. שבא מחמת אופיא
מנקרותא. כלומר שרוצה
איבלי אמר השתא ודאי נפל בידאי בתר דאכיל אייתי מרא עקרינהו
דשכרא לישתי מיא: בתר עניא.
(שם) אמרו אינהו
לנקר ביתו: א"ל מר. זהו
ליבלי
שדינהו לנהרא שמעיה דקאמר ווי דאפקיה ההוא גברא מביתיה
זה שלא היה לו אלא מים לשתות:
מילתא.
רבה: הוה קא אכיל נהמא
(שם) דלא מקנח
(איכלא) [איבלי]. כלומר
ואמר אביי מריש הוה אמינא האי דלא שתי אופיא משום מאיסותא
מכישא דאסר גינאה. שאין מוציאין
לכו בחספא.
ביני עשבים: אפקוה
שום או כרישין מאגודה שאוגדין מוכרי
אמר
לי מר משום דקשי לכרסם מישתיה קשה לכרסם מינפח ביה
(שבת
לההוא גברא מביתיה.
ירק לאוכלו: כרעבתנותא. שאין יכול
פב.) ולא קטיל לכו
כלומר לעניות: חופיא.
קשיא לרישא מדחייה קשיא לעניותא מאי תקנתיה לשקעיה שקועי
כינה אמנייכו.
« א¿ Lקeמ« אבלע"ז:לכרסם.
להמתין עד שיתירנו: לכשפים. הרואה
לכרסם דחמרא שיכרא דשיכרא מיא דמיא לית ליה תקנתא והיינו
קדרן בלע"ז מי שאינו
אותו יכול לעשות לו כשפים והנשמר
(שם) ולא אכיל לכו
יכול להוציא ניעו זהו
דאמרי אינשי בתר עניא אזלא עניותא ואמר אביי מריש הוה אמינא
ירקא מכישא דאסר
ממנו אין כשפים נוחין לחול עליו:
קדרן בלע"ז: מנפחביה
האי דלא אכלי ירקא מכישא דאסר גינאה משום דמיחזי כרעבתנותא
גינאה.
קשי לרישא. כלומר לחולי
מטרוניתא. נכרית: אותבן בהדייכו.
של ראש: מדחיה קשי
אמר לי מר משום דקשי לכשפים רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו
הושיבוני עמכם בספינה: אמרה
לעניותא. כלומר מדחהו
קאזלי בארבא אמרה להו ההיא מטרוניתא אותבן בהדייכו לא אותבוה
מילתא. לחש של מכשפות: אסרתה
בידו קשי לעניותא:
שיכרא מעבר ליה. כלומר
לארבא. שלא זזה ממקומה: אמרי
אמרה מלתא אסרתה לארבא אמרו אינהו מילתא שריוה אמרה להו
❖
(שם)
לישתי שיכרא אחריו
אינהו מילתא. אף הן היו בקיאין
מאי איעביד לכו דלא מקנח לכו בחספא ולא קטיל לכו כינה אמנייכו
וירפא: דשיכרא מים.
כלומר מאן דשתי אופיא
בדבר ועושין להציל עצמם מיד
ולא אכיל לכו ירקא מכישא דאסר גינאה ואמר אביי מריש הוה אמינא
משיכרא לישתי מיא
רבינו גרשום (המשך)
המכשולל). ואיכא דאמרי שאמרו שם ולא
האי דלא אכלי ירקא דנפל אתכא משום מאיסותא אמר לי מר משום
בתריה וירפא: דמים לית
מוכחא מילתא: מאי איעבד לכו. שאין
אתה עשית שינוי דבמקום
ליה תקנתא: [בתר עניא].
דקשה לריח הפה ואמר אביי מריש הוה אמינא האי דלא יתבי תותי
רבים הזקתה: האי דשדי
דעני אורחיה למישתי
מכשפות שולטת בכם שאתם נשמרין
מיא מפומא דחצבא.
מיא: מכישא דאסר
מרזיבא משום שופכים אמר לי מר משום דשכיחי מזיקין הנהו שקולאי
מכל דבר הקשה להן: דלא מקנח לכו
כלומר כשאדם רוצה
גינאה. כלומר מאותו
דהוו
דרו חביתא דחמרא בעו לאיתפוחי אותבוה תותי מרזיבא פקעה
בחספא. אין אתם מקנחין עצמכם בחרס
לשתות ושופך מעט מים
קישור שקשר בעל הגינה
תחלה קודם שישתה:
למכור: אמרה מלתא
אתו לקמיה דמר בר רב אשי אפיק שיפורי שמתיה אתא לקמיה אמר
בבית הכסא ואין אתם הורגין כינה
משום ציבוואתא. כלומר
אסרה לארבא. כלומר
במלבושכם: מרזיבא. צינור המקלח מים
ליה
אמאי תעביד הכי אמר ליה היכי אעביד כי אותביה באונאי
כשראיתי ששופכין מים
אמרה מלתא דכשפים: לא
מן הגג: שופכין. שמא ירדו עליו מים
בתחלה אמרתי משום
קטיל לכו כינה. על בגד
אמר ליה את בדוכתא דשכיחי רבים מאי בעית את הוא דשנית
ציבי דאית ביה במיא
שלך: תותי מרזבא. צינור:
מאוסין המקלחים מתשמיש המשתמשין
זיל שלים אמר ליה השתא נמי ליקבע לי מר זימנא ואפרע קבע
עושין כן: משום דאיכא
משום שופכין. כלומר
על הגג ושופכין מי תשמיש והן באין
מים הרעים. כלומר דשרי
ששופך הצינור מים עליו:
ליה זימנא כי מטא זימנא איעכב כי אתא אמר ליה אמאי לא אתית
לצינור: שקולאי. נושאי משאות בשכר:
עלייהו רוח רעה:
הנהו שקולאי. בני אדם
בזמנך אמר ליה כל מילי דצייר וחתים וכייל ומני לית לן רשותא
שנושאין משואות: בעי
פקעה. ששברה המזיק: שמתיה. למזיק:
לאיתפוחי תותי מרזבא.
למשקל מיניה עד דמשכחינן מידי דהפקרא ואמר אביי מריש הוה אמינא
דאותביה באונאי. הושיבוה באזני שהייתי
[את הוא דשנית]. כלומר
האי דשדי מיא מפומא דחצבא משום ציבתא אמר לי מר משום דאיכא
ישן שם: דצייר וחתים. כלומרמ) באחד מכל
אלו אין לנו רשות: דשדו מיא. השותה
מים הרעים ההוא בר שידא דהוה בי רב פפא אזל לאתויי מיא מנהרא איעכב
כי אתא אמרו ליה אמאי איעכבת אמר להו עד דחלפי מים הרעים אדהכי בכד שופך תחלה מן המים לארץ:
משום ציבתא. קסמין וקשין שעל פני
חזנהו
מים רעים. פעמים ששתה מהן שד וזו
תקנתן: דהוה בי רב פפא. שהיה משמשו: עד דחלפי מים הרעים. ששתו המזיקין מהן:
המים:
האכילו