יב:
הכל שוחטין פרק ראשון
חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאן
תנא דלא בעינן כוונה לשחיטה. תימה דמשמע הכא דחרש
הכי קאמר. האי נראין דקאמר לא סברא דידיה הוא דאשמעינן ולא
פז א
א)
ב)
שוטה וקטן לאו בני כוונה נינהו אפילו אחרים עומדים על
רואה אני קאמר אלא פלוגתייהו קמ"ל במאי פליגי והכי קאמר נראין
ג)
גבן ובסוף פ"ב דגיטין תנן הכל כשרים לכתוב את הגט אפי'
דברי ר' יהודה האוסר אפילו לר' חנינא כשמצאן באשפה שבשוק דמודי
ד)
פח ב ג ד
חרש שוטה וקטן ופריך בגמרא והלא לאו בני דעה נינהו ומשני שגדול
רבי חנינא דאסירי ודברי רבי חנינא כו' כלומר שאף רבי חנינא המתיר
ה)
עומד ע"ג אלמא בני כוונה לשמה
אינו אלא כשמצאן באשפה שבבית ובה
ו)
נינהו כשגדול עומד ע"ג וי"ל (ב) בגדול
חולקין אבל באשפה שבשוק מודה
הכי קאמר נראין דברי רבי יהודה לרבי
פט ה
רבי חנינא וממילא שמעינן מדאוקי
עומד ע"ג היינו שמלמדין אותם
ז)
חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי באשפה
❖
ומזהירין אותם לעשות לשמה אבל
פלוגתייהו באשפה שבבית מכלל שבבית
שבשוק שאף רבי חנינא בנו של רבי יוסי
צ ו
שרו: שמא קלקלו לא קתני. ואע"ג
הכא אחרים רואים אותם בעלמא
❖
הגלילי לא נחלק עליו אלא באשפה שבבית
דבדיעבד קמיירי כדקתני ושחיטתן
קאמר אע"ג דבריש פירקין
הגהות הב"ח
אבל באשפה שבשוק מודי ליה ונראין כו':
קרי לאחרים רואין אותו גדול
כשרה חוץ מחרש שוטה וקטן: אלא שמא
(א) רש"י
חוץ מחרש שוטה וקטן שמא יקלקלו את
שיטה מקובצת
יקלקלו. דמשמע דמועדים הם לקלקל:
עומד על גביו וא"ת דבפ' מצות
שחיטתן: שמא קלקלו לא קתני אלא שמא
א] תבעי ליה נמי אפי'
(ב) תוס'
זאת אומרת אין מוסרין להם חולין.
חליצה אמר החרש שנחלץ
דגדול (ג) ד"ה
יש עם המחשבה מעשה:
יקלקלו אמר רבא זאת אומרת אין מוסרין
והחרשת שחלצה והחולצת מן הקטן
כלומר אפי' חולין לכתחלה ואפילו
א
ב] בצדיהן והוציאו האוכל
אחרים עומדים על גבן: מאן תנא
חליצתה פסולה ומפרש התם חרש
דרך הנקב: ג] טפי דעביד
להן חולין לכתחלה: וכולן ששחטו ואחרים
❖
דלא בעינן כוונה לשחיטה. דהא חרש
לשמה כשמבחין לכתוב:
וחרשת משום דלאו בני קרייה נינהו
רואים אותם שחיטתן כשרה: מאן תנא
ד] כדאמרי' בזבחים בס"פ
וקטן משום דאיש כתיב בפרשה
שוטה וקטן לחתיכה בעלמא מכווני
ב דלא בעינן כוונה לשחיטה אמר רבא רבי
ב"ש חטאת לשם חולין
והשתא תיפוק ליה דבעינן כוונה
ואין להם דעת להתכוין לשחיטה וקתני
כשרה: ה] דהעלום חש"ו
לעזי רש"י
נתן היא דתני אושעיא זעירא דמן חבריא
אינו מועיל אפילו עם דבור
כדאמרינן התם דחליצה
וכולן ששחטו וכו' דקאי נמי אחרש
❖
כדקתני: ו] כדי שיצא לצד
זרק סכין לנועצה בכותל והלכה ושחטה
גלאנ"ץ [גלנ"ט]. בלוט.
פסולה עד שיכוונו שניהם וי"ל דחליצה
שוטה וקטן. והא דפרכינן בריש פירקין
השני אלא שיותר. נ"ב נ"א
כדרכה רבי נתן מכשיר וחכמים פוסלין הוא
❖
אי נימא אחרש שוטה וקטן
בבית דין הוה כגדול עומד על גביו
כדי שיצא מצד אחר:
תני לה והוא אמר לה הלכה כרבי נתן
עלה קאי ואם שחטו מבעי ליה הכי
שמזהירין אותו לעשות לשמה ומיהו
מוסף רש"י
ג
פרכינן אי נימא אחרש שוטה וקטן
קשה מדתניא בתוספתאד) דשוטה לאו
והא בעינן מוליך ומביא שהלכה ובאה
אלא שמא יקלקלו.
ד
רבינו גרשום
בר חליצה הוא ואי חשיבי ב"ד כמו
לחודיה קאי עלה קאי מיניה קא סליק
כדרכה: א"ר חייא בר אבא בעי רבי יוחנן
לשום נבלות באשפה אלא
ואם שחטו מיבעי ליה: דמן חבריא.
גדול עומד על גביו אפילו שוטה נמי
קטן יש לו מחשבה או אין לו מחשבה א"ל
פשיטא באשפה שבבית
(א) בני הישיבה: כדרכה. כהוגן:
כמו גבי גט וי"ל דלגבי גט מהני
יש מחלוקת שזה אוסר
רבי אמי ותיבעי ליה מעשה מ"ש מעשה
הוא תני לה. דאשכח מתניתא וגרסה:
דבגט מוכחא מילתא טפי דעביד
(לעיל ב:)
וזה מתיר: קשיא דרבי
דלא קא מבעיא ליה דתנן יש להן מעשה
זעירא דמן חבריא.
אדרבי (ר' התם) [דמתחלה
והוא אמר לה הלכה כרבי נתן. הוא
לשמה ג] כשמניחין לכתוב שמו ושמה
אמר] נראין דברי ר'
מחשבה נמי לא תיבעי ליה דתנן ה אין להן
ושם עירו ושם עירה הלכך אפילו
אמר לה מדעתו שהלכה כרבי נתן:
יהודה דאוסר באשפה
מחשבה דתנן האלון והרמון והאגוז שחקקום
והא בעינן מוליך ומביא. כדתנן
בשוטה מהני כשגדול עומד על גביו :
שבבית (והכא) [ואח"כ]
ה)
ו
דמן חבריא. שם מקום כדאמרינן
(לקמן לא.) הוא תני לה.
אמר נראין דברי ר' חנינא
בפרק שני : שהלכה ובאה
תינוקות
למוד בהן עפר או שהתקינום לכף
והוא
דמתיר באשפה כלומר
כדרכה. שחתכה בהליכתו והכתה
בבראשית רבה ו)אבימי חבריא
מאזנים טמאין מפני שיש להן מעשה
אמר לה.
דהכא מטה והכא מטה
מבקר בישיא הוה: זרק סכין
(שם)
כלומר כמו להטות הכי
בכותל וחזר וחתכה. והוא הדין נמי
ואין
קאמר נראין דברי ר' יהודה
לנועצה בכותל. הא חשיב מתכוין
דמצי לתרוצי בסכין שיש בו חוץ לצואר
דאסר (אפי') לר' [חנינא
לחתיכה כדמוכח לקמן בפ"ב
גבי נפלה סכין ושחטה ונקט
כמלא צואר דסגי ליה בהליכתו לחודא כדלקמן אלא בכל דהו
בנו של רבי] יוסי הגלילי
באשפה שבשוק וכו':
מהדר לאוקומי אפילו באיזמל: קטן יש לו מחשבה או אין לו
לרבותא דרבנן דאע"ג דמתכוין לחתיכה פסלי עד שיתכוין לחתיכת
שמא יקלקלו דמשמע
מחשבה. כגון בשחיטת קדשים דבעי כוונה כדילפינן בשמעתא
סימנין אבל רבי נתן מכשיר אפילו לא מתכוין לחתיכה כגון הפיל
להבא. זאת אומרת
קמייתא דזבחים ושחט קטן עולה לשמה מי הויא כוונה או
את הסכין ושחט כדמוכח לקמן בפ"ב :
אין מוסרין להן חולין
קטן יש לו מחשבה או אין לו מחשבה. פירש בקונטרס כגון בשחיטת
לכתחילה כלומר חבר
לא: אמר ליה רבי אמי. לר' חייא בר אבא ותבעי ליה מעשה אי
שאוכל חולין בטהרה אין
קדשים דיליף בריש זבחים דבעיא לשמה ושחט קטן
לא שמיע לר' יוחנן הך מתניתין דלקמן האלון והרמון דתנן בה
מוסר להן: וכולן ששחטו
עולה לשמה מי הוי כוונה או לאו וא"ת הא התם משמע דסתמא נמי
דיש להן מעשה תבעי ליה נמי אפילו אם יש מחשבה עם מעשה
א]
מאן תנא דלא בעינן
כוונה לשחיטה. כלומר
המוכיח עליה שכן הוא כגון דקיימא עולה בדרום ואמר הריני מביא
כשר משום דזבחים סתמא לשמן קיימי ואינו פוסל עד שיכוין שלא
חש"ו ששחטו ואחרים
לצפון לשחטה לעולה שאינה כשרה בדרום תבעי ליה נמי אי משוי
לשמן ויש לומר דסתמא דקטן גרע דאין לו דעת להבין שהם קדשים
רואין אותן שחיטתן כשרה
להאי מעשה כוונה או לא: מ"ש מעשה. דפשיטא ליה משום
וסבר שהם חולין והוה ליה מתעסק ופסול כדאמרינן בזבחים בסוף
אע"פ שאין מתכוונין
לשום שחיטה: ר' נתן כו'.
דשמיע ליה הא דתנן בהאלון והרמון דיש להם מעשה: מחשבה
פרק ד]ז) (ב' ב"ש (ג) אומרים) לשם חולין כשרה משום חולין
(כלומר) שהלכה ובאה
נמי לא תבעי ליה. ותיפשוט לה מההיא משנה גופה דתנן בה אין
פסולה ואפילו אומר הקטן יודע אני שהם קדשים ולשמן אני מתכוין
כדרכה. כלומר שנתכוון
להם מחשבה: האלון. פרי הוא שקורין גלאנ"ץ: שחקקום. נקבו
לנעוץ הסכין בכותל ולא
מבעיא לן אם כוונתו כוונה ודילמא לא מהניא אם אין מעשיו מוכיחין:
ותיבעי
נעצה ונתגלגלה לאחוריה
ליה מעשה. כל הסוגיא פירש בקונטרס דמעשה עם
נקב קטן בצדיהן והוציאו האוכל מתוך ב] הנקב: למוד בהם עפר.
ועשתה הולכה והבאה
כדרך שהתינוקות עושין לשחוק: טמאין. מקבלין טומאה: שיש להן
הדבור חשיב מעשה ומחשבה גרידא היינו דבור בלא
כדרכה: קטן יש לו
מחשבה או אין לו מחשבה
מעשה. כגון זה שמעשיהן מוכיחין דלשם כלי נתכוונו וגם הם
מעשה ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו היינו מעשה בלא דיבור ואין
כלומר כל הכלים יורדין
אומרים כן ויש כאן מעשה ומחשבה המורידים אותו לתורת כלי:
לשון הש"ס משמע כדבריו דיש להם מעשה משמע מעשה גרידא אף
לידי טומאתן במחשבה
ע"פ שלא אמרו כלום דאת"ל שתלוי באמירה כמו במעשה א"כ
ואין
ועכשיו חישב קטן לעשות
כלי מחתיכה של עץ יורד
כי היכי דקתני יש להם מעשה דהיינו מעשה עם המחשבה ואין להן מחשבה היינו מחשבה גרידא הכי נמי הוה מצי למימר יש להם
לידי טומאה במחשבתו
מחשבה דהיינו מחשבה עם המעשה ואין להם מעשה גרידא ועוד דלמה ליה למינקט כי קא מיבעיא ליה מחשבתו ניכרת מתוך
אי לא ותיבעי לך מעשה
מעשיו כגון דקיימא עולה כו' ה"ל למימר כגון אלון ורמון שחקקום סתם ולא פירשו למוד בהם עפר ולכף מאזנים ומיהו לפי המסקנא
כלומר אם עשה קטן כלי
אחד אם מקבל טומאה
דבעי מדאורייתא ניחא הא דנקט דקיימא עולה כו' ועוד הא דקתני העלום חרש שוטה וקטן אע"פ שנתכוונו לכך אינן בכי יותן
ואם לא דגדול לא מיבעיא
והלא יש מעשה ודבור ובקונטרס דחק לפרש אע"פ שנתכוונו לכך אחר העלאה ואין משמע כן אלא משמע אפילו נתכוונו בשעת העלאה
לך משום דלא צריך אלא
קאמר ועוד אפילו העלום סתם ולא פירשו מפני הכנימה ליהוי בכי יותן לר' יוחנן דאמר מחשבה ניכרת מתוך מעשה מועלת דהיינו
דקטן קא מיבעיא לך.
מעשה בלא דבור ומיהו שמא אותו מעשה גרע יותר מדאי דשמא מפני הכנימה העלום ועוד קשה מדקאמר או דלמא מקום הוא דלא
איתרמי ליה משמע דאי לאו משום דאית לן למיתלי בהכי לא הוה קא מיבעיא לן אע"פ שהוא מעשה בלא דיבור ונראה לפרש דאמירתו
לא מועלת ולא מורדת אלא מעשה גמור כגון ההיא דאלון ורמון דפשיטא דהם חוקקים לצורך בית קיבול ולמוד עפר ולכף מאזנים דנקט
אורחא דמילתא נקט וה"ה לשום צורך אחר וכיון דאין חוקקים אלא כדי לקבל חשיב מעשה גמור אע"פ שלא פירש ומעשה גרוע כמו
ההיא דהעלום חרש שוטה וקטן אינו מועיל ה] דבור כדקתני אע"פ שנתכוונו לכך אינם בכי יותן אבל מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו היינו
שמוכיח קצת כגון עולה דקיימא בדרום ואתייה בצפון ושחטה קמיבעיא ליה אי חשיב מעשה שכן נראה יותר שלכך נתכוין ומהני אע"פ
שלא פירש או דילמא לאו מעשה גמור הוא שאני יכול לתלות משום דמקום הוא דלא איתרמי ליה ואפילו פירש לא מהני כי ההיא דהעלום
ופשיט מההיא דקא"ר יוחנן אם היפך בהן הרי הן בכי יותן אע"פ שגם שם יש לתלות קצת מפני הכנימה ו]כדי שיצא לצד השני אלא שיותר
ראוי לתלות מפני הטל כיון דלאחר שירד הטל מצד אחד מהפך לצד אחר אבל העלאת קטן סתם לא הוי בכי יותן ואפילו העלאת גדול סתם
שמא לא היתה מועלת ואין לדקדק מפני הכנימה אינן בכי יותן הא סתמא הרי הוא בכי יותן דאדרבה דייק מסיפא דקתני אם נתכוונו
לכך הרי הם בכי יותן הא סתמא אינן בכי יותן ומיהו אם בשעת הטל העלום התינוקות משמע בירושלמי שהן בכי יותן דבריש מסכת תרומות
מייתי הך משנה ומפרש ואיזהו מעשה שלהן אמר
רב הונא בתפוש בהן בטל ושמא האי
תפוש בהן בטל היינו היפך בהן דקא"ר יוחנן
הכא אי נמי כשהטל יורד מעלה אותן וכשהטל
פוסק מורידן
ובירושלמי גבי חמשה
לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתם תרומה
חרש