כל הבשר פרק
שמיני חולין
קז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
האי
אריתא. פי' בקונטרס צינור ששופכין לו מים מן היאור בדלי
פקתא דערבות. בקעה של אותה מדינה ואין מים מצויין להםח): ופליגא
לז
א)
א
דרב. דשרי אפי' בלא דחק: האי אריתא דדלאי. צינור ששופכין לו
והוא מוליך מים בשדה אין ר"ל שיהא הצינור קרוי אריתא
ב)
מים מן היאור בדלי והוא מוליך מים לשדות: אין נוטלין ממנו לידים.
דהא יאורים מתרגמינן אריתי ובפ' הפרה אמר ההוא תורא
ג)
לח ב
לתת ידיו לתוכו ויקלחו המים לתוכן דלאו מכח גברא אתו שכבר עבר כח
דנפל לאריתא ומשמע
שם שהוא עמוק עשרה טפחים:
ד)
דלא אתו מכח גברא. פירש
ה)
השופך והן מקלחין מאליהם ואין כאן לא
ו)
נטילה ולא טבילה נטילה דלאו מכח
בהלכות גדולות שמותר
פקתא דערבות כגון
אתון דלא שכיחי לכו
להטביל ידים בתוך הכלי דחשיבא
גברא קאתו טביל' נמי בצינור ליתא שאין
מיא משו ידייכו מצפרא ואתנו עלייהו לכולא
ז)
כאן שעור מקוה: ואי מיקרב גבי דולא.
נטילה והביא ראיה מפ"ב דזבחים
יומא איכא דאמרי בשעת הדחק אין שלא
ח)
דאיבעיא להו מהו לקדש
כשהדולה שופך וזה נותן ידיו סמוך למקום
בשעת הדחק לא ופליגא דרב ואיכא דאמרי
השפיכה והמים מקלחין מכח השפיכה
ידיו ורגליו בכיור ממנו אמר רחמנא
אפילו שלא בשעת הדחק נמי והיינו דרב
לט ג ד
א
לתוך ידיו שפיר דמי: ואי בזיע דולא
ולא לתוכו משמע דבקידוש ידים מבעי
ט) י)
אמר רב פפא ב האי אריתא דדלאי אין
בכונס משקה. כשהנקב מכניס משקה
ליה משום דכתיב ממנו אבל בנטילת
כ)
נוטלין ממנו לידים דלא אתו מכח גברא
גדול הוא קצת וקילוח היוצא ממנו
ידים אפילו בתוכן מותר וקשה לפירושו
❖
ואי מיקרב לגבי דולא דקאתו מכח גברא
נראה והשופך שופך דרך פיו לצינור
דהכא אמר אינו נוטל ממנו דלא אתי
והנקב מקלח מאחוריו ליאור: מילף
מכח גברא משמע דבעינן כח גברא
מ ה
נוטלין ממנו לידים $ ואי בזיע דולא בכונס
לייף. הצינור עם היאור ע"י דלי
השופך ומיהו י"ל דבעינן נטילה מן
גליון הש"ס
משקה מילף לייפי ומטביל בה את הידים
ומטבילין בצינור את הידים דלאו
הכלי בין טובל ידיו בתוך הכלי ובין
גמ' ואי בזיע.
ואמר רבא ג כלי שניקב בכונס משקה אין
מא ו ז
טבילה גמורה היא ודיה בחבור זה ולא
שופך מן הכלי על ידיו יש כאן נטילה
נוטלין ממנו לידים ואמר רבא כלי שאין
ד
בעינן כשפופרת הנוד כדין עירוב
מן הכלי אבל הכא ידיו חוץ לכלי הן
תוס' ד"ה ואי
בו רביעית אין נוטלין ממנו לידים איני
מקואות דעלמא: כלי שניקב כו'.
וכבר פסק כח הכלי כשהמים באים
מב ח
כו' לא החמירו.
והאמר רבא כלי שאין מחזיק רביעית אין
לאו כלי הוא דרבנן כלי תקון: הא לחד
עליו הלכך אין כאן נטילה מן הכלי
❖
נוטלין ממנו לידים הא מחזיק אע"ג דלית
והא לתרי. לחד רביעית בעינן מתחלה
וגם טבילה אין כאן שהן שאובין והא
אבל לתרי שהיה בו רביעית ונטל
דנקט דלא אתו מכח גברא לאו דוקא
ביה לא קשיא הא לחד הא לתרי דתניא
מג ט י
הראשון ואח"כ נטל השני אע"ג דלא
מכח גברא אלא משום דלא אתו מכח
מי רביעית נוטלין לידים לאחד ואפילו
מוסף רש"י
ה
מד כ
הוי רביעית בנטילת שני שפיר דמי
כלי דבעינן נטילה מן הכלי א"נ משום
לשנים אמר ליה רב ששת לאמימר קפדיתו
מי רביעית.
הואיל ומשירי טהרה אתו כדמפרש
דתנן במס' ידים בפ"ק הכל כשרין
(גיטין
אמנא א"ל אין ו אחזותא א"ל אין ז אשיעורא
לקמיה מי רביעית ט): קפדיתו אמנא.
טו:) ואפילו לשנים.
ליתן מים לידים אפילו חרש שוטה
❖
אמר ליה אין איכא דאמרי הכי אמר ליה
שיהא כלי שלם: אחזותא. שיהא בהן
וקטן ומניח חבית בין ברכיו ונוטל
(שם)
אמנא ואחזותא קפדינן אשיעורא לא קפדינן
מראה מים: אשיעורא. דרביעית:
ומניח חבית על צדו ונוטל הקוף
דתניא מי רביעית נוטלין לידים לאחד ואפי'
דקאתו משירי טהרה. אבל מעיקרא
נותן לידים רבי יוסי פוסל בשניהם
שיטה מקובצת
צריך שיהא בו רביעית: נטלא בת
לשנים ולא היא שאני התם משום דקאתו
פירוש בקוף ובחבית נוטה על צדו והמים
א] פי' בקונטרס שחקקה
אוכל.
(נזיר לח.)
רביעית. של זכוכית קרי נטלא
נשפכים מאליהן דבעי רבי יוסי מכח
משירי טהרה אתקין רב יעקב מנהר פקוד
(סוכה כו:)
ונראה דבלא חקיקה היא
נוטלו במפה כו'.
מחזקת רביעית וכו'. ונ"ב
והיתה מוצנעת לשער בה כלי של כל
גברא ות"ק לא בעי אלא שיהא כח כלי
נטלא בת רביעתא אתקין רב אשי בהוצל
❖
ואיצטריך לדיוקא:
איש ואיש שמתקנו ליטול ידיו: כוזא.
והשתא שמעתא דנקט כח גברא אתי
כוזא בת רביעתא ואמר רבא ח מגופת חבית
של חרס: שתקנה. חקקה לקבל
כרבי יוסי אבל ההלכות גדולות אי
שתקנה נוטלין ממנה לידים תניא נמי הכי
רביעית אף על גב דמעיקרא לאו
אפשר להעמיד אלא כרבנן וצריך
רבינו גרשום (המשך)
מגופת חבית שתקנה נוטלין ממנה לידים
לאישתמושי בגווה עבידא ואין חללה
להחמיר כיון דסוגיא דשמעתין כרבי
בכונס משקה אין נוטלין
חמת וכפישה שתקנן נוטלין מהם לידים
עשוי לתוכו: חמת וכפישה. מיני
יוסי ואם אדם נוטל ידו אחת וחוזר
ט
ממנו לידים כלומר דלאו
חשוב כלי: ל"ק הא לחד
שק וקופה אע"פ שמקבלים אין נוטלין מהם
נודות של עור הן: שק וקופה. אין
ומשפשף בחברתה צריך לחזור וליטול
י
הא לתרי כלומר לחד אע"ג
מלאכתן למים דרובן אין מקבלין מים:
כדאמרינן בפרק שני דידים נטל
לידים איבעיא להו מהו לאכול במפה מי
דלית ביה לתרי אי אית
במפה. מי שלא נטל ידיו מהו לפרוש
ידו אחת ושפשף בחברתה טמאה
י)
ביה רביעית אין אי לא
חיישינן דלמא נגע או לא ת"ש וכשנתנו לו
(שם)
לא. קפדיתו אמנא כלומר
מפה על ידיו ולא יגע באוכלין ויאכל:
ואם שרה פתו במים או הדיח בהן
לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה נוטלו במפה
דאי נקיב בכונס משקה
וכשנתנו לו לר' צדוק. במסכת סוכה
את הכלים פסולים לנטילה ואם הדיח
(אין) [תו] לא נטליתו
ואוכלו חוץ לסוכה ואין מברך אחריו מאי לאו
כשהיו נותנין לו לרבי צדוק אוכל שהוא
בהן ידיו כשרין דהכי תנן במסכת
מיניה: קפדיתו אחזותא
הא כביצה בעי נטילת ידים דלמא הא כביצה
שיהא להן מראה יפה:
פחות מכביצה נוטלו במפה ואוכלו ולא
ידים וצריך לשפוך מים על ידיו ג'
❖
(יומא עט.)
קפדיתו אשיעורא שיהא
בעי סוכה ובעי ברכה תא שמע כ דשמואל
פעמים פעם ראשונה כדי להעביר
היה נוטל ידיו ולא היה מצריכו סוכה ולא
בו רביעית: ולא היא
אשכחיה לרב דקאכיל במפה אמר ליה
ברכת המזון: לא. הא דנקט פחות
התם דקא אתו משירי
טיט ודבר החוצץ מעל ידיו ופעם
טהרה. כלומר אם יש
רבינו גרשום
עבדין
מכביצה משום סוכה וברכה נקט ליה:
שניה לטהר ידיו ופעם שלישית לטהר
בו רביעית מתחלה נוטלין
אותן מים וכן מוכח בכמה דוכתין
עבדין
ממנו אפי' לשנים אע"ג
פקתא דערבות כו'. פקתא
דלא מטו לכל חד וחד
דערבות אין בו מים:
במסכת ידים שצריך מים ראשונים ושניים ומיהו אם בפעם אחת שופך מים הרבה כשיעור רביעית ידיו טהורות דתנן במסכת ידים
אלא חצי רביעית דקא אתו
ואתנו עלייהו כולי יומא.
ידו אחת בשטיפה אחת ידו טהורה שתי ידיו משטיפה אחת ר"מ מטמא עד שיטול מי רביעית פירוש ואפילו באין משירי
משירי טהרה מרביעית
אתנו דאימת שתרצו ביום
טהרה דלא בעו רביעית כשנוטל בשתי שטיפות והשתא דליכא אלא שטיפה אחת צריך רביעית בשטיפה זו אבל בנוטל ידו אחת לא צריך
אבל אם אין בו מתחלה
תאכלו לחם על אותה
רביעית כי אתו משירי טהרה אלא שתהא אותה שטיפה מרובה כשתים: ואי בזיע דולא בכונס משקה מילף לייפי. ואע"ג דלענין טבילת
אלא חצי רביעית או
נטילה: בשעת הדחק אין.
משהו פחות מרביעית כיון
כלומר היכא דלא שכיחי
כל גופו לא מהני מתרי טעמי דנצוק אינו חבור וגם בעינן כשפופרת הנוד לענין עירוב מקוואות גבי רביעית ידים $ לא החמירו:
דמתחלה לא היה בם כדי
מיא. האי אריתא דדלאי
קפדיתו אחזותא. והא דתנן במסכת ידים נפל בהן דיו או קנקנתום ונשתנו מראיהן פסולין דלמא הני מילי לתרומה:
טהרה אין נוטלין: נטלא
אין נוטלין כו' כיצד הם
ולא היא שאני התם דקא אתו משירי טהרה. משמע דמעיקרא בעי למימר דאפילו הראשון לא בעי שיעור ותימה דהא
בת רביעית. כלומר כלי
עושין דולין מן הבור
שמחזיק רביעית ליטול
וממלאין צינורות סביביו
בהדיא קתני מי רביעית לאחד וי"ל דמתניתין לתרומה והוה דייק מיניה דכי היכי דאפילו לתרומה לא בעינן שיעור לשני ה"ה בחולין
בה ידים. כוזא כלי חרש:
להשקות השדות וה"ק
אף לראשון ומסיק דשאני התם דאתו משירי טהרה: מגופת חבית שתקנה. פי' בקונטרס שחקקה נראה דבלא חקיקה היא
מגופת חבית שתיקנה (בו)
כשממלאין הצינורות אין
א]
[הוא] דבר שסותמין בו
נוטלין מצינורות ואין
רביעית אלא שמשופעת היא ואינה יושבת אלא מסומכת כעין כסוי כוסות של כסף וכסוי קנקנים ותקנה היינו שהרחיבה מלמטה
כלי חרש ותיקן המגופה
מטבילין בה ידים מי שהיו
עד שיושבת שלא מסומכת וקודם שתקנה אין נוטלין ממנה דאין בית קבול שלה חשוב כיון שאם בא להושיב בלא סמיכה היו המים
עצמה. חמת וכפישה.
ידיו טמאות. ואי מקרב
נשפכין ואין נשאר בהם רביעית ואמר לעיל כלי שאין מחזיק רביעית אין נוטלין ממנה וכן משמע במסכת ידים דחשיב
חמת כלי עור הוא.
לגבי דוולא כו' כלומר
מגופת חבית בהדי דפנות הכלים דאין מחוסרין חקיקה אלא לפי שאין יושבין שלא מסומכין כדפרישית: ולא ברך אחריו. סבר כרבי
כפישה שמתקנין למים.
כשהדולה שופך אי מקריב
הסל והקופה. כלומר מפני
ידיו לגבי דוולא כו'. ואי
יהודה דבעי כביצה דדריש ואכלת ושבעת אכילה שיש בה שביעה דהיינו כביצה בפרק ג' שאכלו ודוקא לאחריו אבל לפניו
שמנוקבין: מהו לאכול
בזיע דוולא בכונס משקה
במפה. כלומר [מי] שלא
כו' כלומר אם נקוב דוולא
משמע דמברך וכן לר"מ דפוטר בפחות מכזית היינו דוקא לבסוף אבל בתחלה מברך אף בפחות מכזית ובהדיא מדקדק בירושלמי הכי
נטל ידיו מהו שיכרוך
כשממלא מן האריתא
ואע"ג דבריש כיצד מברכין נפקא לן ברכה דלכתחלה מק"ו מברכה דלסוף כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כ"ש מ"מ לא
ידו במפה כדי שלא יגע
בכונס משקה: מילף לייפי
שייך לומר דיו ומברך בתחלה אמשהו ואע"ג דלא מברך בסוף דאותו ק"ו אינו אלא גילוי בעלמא דברכה דלפניו לאו דאורייתא כדתנן
בפת ויאכל מי חיישינן
חשובין כמחוברין לאריתא
שמא יגע או לא: נטלו
ואף מטבילין: כלי שניקב
בפרק מי שמתו בעל קרי על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו וכן בפרק היה קורא תניא הפועלים שהיו
עושים מלאכה אצל בעל הבית ואוכלין פתן אין מברכים לפניהם אבל מברכים לאחריהם שתי ברכות: מאי לאו הא כביצה בעי נטילת
במפה ואכלו חוץ לסוכה
כלו' בלא נ"י אכלו והיכן
ידים.
תימה היכי מצי למימר הכי הא ע"כ בתרומה אפי' כביצה לא בעי נטילת ידים דהא התירו מפה לאוכלי תרומה דרבי צדוק כהן הוה כדמוכח
הלכה זו
בפ' מי שמתו גבי מדלגים היינו ע"ג ארונות כו' ובפ' כל פסולי המוקדשין גבי ההוא בוכרא דהוה ליה לר' צדוק ובספ"ק דיבמות
והיה אוכל
חולין על טהרת
תרומה כ) וי"ל דהוה מצי למימר
וליטעמיך. :
בלם