קז:
כל הבשר פרק שמיני חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בלם
התם
ליה אומצא. פירוש ופת עמה:
משום שיבתא.
עבדין כדין. וכי עושין כן לאכול בלא
נטילה: דעתי
קצרה.
אסטניס
א) ב)
א
בבלאי
חמתות.
פירש בקונטרס רוח רעה שורה על הידים שלא נטלו שחרית
אני דאע"פ שנטלתי ידי אי אפשי
לאכול בידי:
ג) ד)
חמתות בלויין וכורכין ידיהן בהם ואוכלים בלא נטילת ידים: ליטעו
ורבינו תם מפרש דבלא נתינת פת לתינוק מותר ליטול ידיו שחרית
ה)
מה ב
בדרב [ושמואל]. כסבורים אתם דהא דאשכחיה שמואל לדרב דאכיל
ביום הכפורים דלא גרע ממלוכלכות בטיט ובצואה דאמרינןמ) שרוחץ
ו) ז)
ח)
במפה משום דלא נטל ידיו הוא: והא
כדרכו ואינו חושש ואין לך מלוכלכות
ט)
דעתי קצרה קאמר ליה. אלמא נטל
יותר מזה שאין יכול ליגע בפיו ובעיניו
עבדין כדין אמר ליה
דעתי קצרה עלי כי
י)
ידיו: התירו מפה לאוכלי תרומה.
בחוטמו ובאזניו דבכולהו אמרינן
כ)
סליק ר' זירא אשכחינהו לר' אמי ור' אסי
מו ג ד ה
ל) מ)
דהכהנים זריזין הן ולא נגעי: ולא
בפ' שמונה שרצים דתקצץ
דקאכלי בבלאי חמתות אמר תרי גברי
נ)
התירו לאוכלי. חוליהם בטהרה
ידו משום בת מלך ושיבתא דהכא
❖
רברבי כוותייכו ליטעו בדרב ושמואל הא
מז ו
לפי שאינם למודין להשמר כמו כהנים:
יש לפרש כמו שפירש ר"ח שהוא רוח
דעתי קצרה קאמר אשתמיטתיה הא דאמר
מח ז
אוכל מחמת מאכיל. אדם שאוכל מיד
רעה השורה על האוכל כשבא ליתן
רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל התירו
הגהות הב"ח
א
הפת לתנוק בן ד' וה' שנים וחונקת
חבירו התוחב לתוך פיו צריך האוכל
מט ח
מפה לאוכלי תרומה ולא התירו מפה לאוכלי
(א) גמ' ואמר
נטילת ידים או אין צריך: בלם ליה
אותו אם לא נטל ידיו באותה שעה
בו
אומצא. חתך לו חתיכת בשר: בלם.
טהרות ורבי אמי ורבי אסי כהנים הוו
אע"פ שנטל שחרית ומה שאין אנו
(ב) רש"י
נזהרים עכשיו מזה לפי שאין אותה
במ"ם סתומה כמו עדיו
איבעיא להו אוכל מחמת מאכיל צריך
כדי
וחונקו
רוח רעה מצויה בינינו כמו שאין אנו
לבלום שהמתג והרסן מחתכין עדיו
נטילת ידים או לא ת"ש דרב הונא בר
נ ט
מדאגת כעס בעל הבית
נזהרין על הזוגות ועל הגילוי נ):
ל)(לבלום) של סוס ולי נראה בלם ליה
(ג) ד"ה
סחורה הוה קאי קמיה דרב המנונא בלם
❖
כעין
תפיסה אחת. ואם יש דבר
אומצא לשון הטמנה בגחלים כמו
שאוכל
ליה אומצא ואכיל אמר ליה אי לאו דרב
מפסיק לא הוי כעין תפיסה
פיו בלום גבי מומין
נא י
המנונא את לא ספינא לך מאי טעמא לאו
אחת כההיא דמסכת ע"ז בפרק רבי
של בכור שפיו סגור שאין יכול לפותחו
הגהות מהר"ב
משום דזהיר ולא נגע לא דזריז קדים ומשי
אלא מעט ורגליו מבולמות: אי לאו
ישמעאל גבי אבני מרקוליס
רנשבורג
נב כ
ידיה מעיקרא תא שמע דאמר רבי זירא אמר
דרב המנונא את. אדם חכם וזריז
דאמר כאן בתפיסה אחת כאן בשתי
א] גמ'
תפיסות והיכי דמי כגון דאיכא גובה
כדמפרש ואזיל לא הוינא ספינא לך בלא
רב לא יתן אדם פרוסה לתוך פיו של שמש
ב
❖
נג ל מ
נטילה: מאי. חוכמתיה: לאו דזהיר
ביני וביני ולפיכך נוהגין עכשיו כשזה
אא"כ יודע בו שנטל ידיו ג והשמש מברך
ולא נגע. אלמא אין צריך נטילת ידים
אוכל בשר וזה אוכל גבינה על שלחן
על כל כוס וכוס ואינו מברך על כל פרוסה
ד
ובלבד שלא יגע: לא. הכי קא"ל אי
אחד מניחין לחם או קנקן או שאר
ופרוסה ור' יוחנן אמר מברך על כל פרוסה
מוסף רש"י
נד נ
לאו דרב המנונא את ויודע אני בך
כלים להפסיק בינתיים או אוכל על
ופרוסה אמר רב פפא בשלמא דרב ורבי
מדיחה את ידה.
(א)
שנטלת ידיך. זריז עדיף מזהיר זהיר
מפה אחרת דהוי כעין שתי תפיסות
יוחנן לא קשיא הא ה דאיכא אדם חשוב הא
❖
שיודע להזהר בשעת מעשה שלא
וי"מ דלא אסרו אלא בתפיסה אחת
דליכא אדם חשוב מכל מקום הא קאמר
יעבור על המצוה זריז הרואה את
כלומר שהן בהוצאה אחת כגון אחים
(יומא עז:) שלא רצה
אא"כ יודע שנטל ידיו שאני שמש דטריד
הנולד ומתקן עצמו שלא יבא לידי כך
שקנו אתרוג בתפיסת הבית דיש נוחלין
להאכיל בידו אחת.
רבינו גרשום
ופריך תפיסה אחת ס"ד מה
והיינו דאמרינן בע"ז זהירות
תנו רבנן ו לא יתן אדם פרוסה לשמש בין
במס' סוכה: א"ל דעתי
מביאה לידי זריזות: השמש מברך על
לי בהוצאה אחת ומה לי בשתי הוצאות
שהכוס בידו בין שהכוס בידו של בעל
(שם)
קצרה כלומר אני נטלתי
כל כוס וכוס. לפי שאין קבע לשתיית
אם מכירין זה את זה ומשני כעין תפיסה
צונן בצונן הוא.
הבית שמא יארע דבר קלקלה בסעודה
ידיי אלא מה שאני אוכל
השמש שאינו יודע אם יתנו לו עוד
אחת דהיינו שמכירין זה את זה ולפי' זה
במפה דעתאי אנינא ואין
והשמש שלא נטל ידיו אסור ליתן פרוסה
אני יכול ליגע באוכל:
הלכך אסח דעתיה מן השתיה: ואינו
לא איירי כלל שיהא מותר לאכול על
(לעיל
דקא אכלי בבלאי חמתות
לתוך פיו איבעיא להו מאכיל צריך נטילת
מברך על כל פרוסה ופרוסה. דבטוח
שלחן אחד בשביל הפסק שבינתיים:
קד:) שאין מכירין זה
כלומר כרכי ידייהו בחמת
ידים או אינו צריך ת"ש דתני דבי מנשה
הוא שלא ימנעו ממנו לחם: אי איכא
טיפת
את זה.
ישן ואכלי בלא נ"י:
תרי גברי רברבי כרבנן
רבן שמעון בן גמליאל אומר אשה מדיחה את ידה אחת במים ונותנת
אדם חשוב. בסעודה בטוח השמש
ז
מי שאין
ליטעו בדרב ושמואל כלו'
(שבת יג.)
שיתן לו לחם כל הצורך: דטריד.
פת לבנה קטן אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל בידו אחת
לו אלא חלוק אחד.
דסבורין אתון דרב אכיל
לשמש את המסובין ושוכח שלא נטל
בלא נטילת ידים במפה
וגזרו עליו שיאכיל בשתי ידיו אמר אביי התם משום שיבתא ת"ש דאבוה
הא קאמר ליה דעתי קצרה
ונוגע באוכלין שיאכל. ואע"פ שנוגע
דשמואל אשכחיה לשמואל דקא בכי אמר ליה אמאי קא בכית דמחיין רבאי
ונטל ידיו: ולא התירו מפה
❖
בכל הסעודה לא איכפת לן שלא
(תענית כט:)
לאוכלי טהרות כלומר
אמאי דאמר לי קא ספית לבראי ולא משית א] ידיה ואמאי לא משית א"ל
הצריכו נטילה לנוגעין אלא לאוכלין:
לאוכלי חולין שנעשו על
הוא אכיל ואנא משינא א"ל לא מיסתייה דלא גמיר מימחא נמי מחי והלכתא
טהרת הקדש: אוכל מחמת
ח
לא יתן אדם פרוסה לשמש. באחד מן
מאכיל צריך נ"י כלומר
אוכל מחמת מאכיל צריך נטילת ידים מאכיל אינו צריך נטילת ידים:
רבינו גרשום (המשך)
האורחים קאמר שלא יכעוס בעה"ב
(ב)
אם האוכל צריך נ"י: בלם
מתני' צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת ובלבד שלא יהו נוגעין
ואסור ליגע בפת מי שלא
ליה אומצא. כלומר תיקן
כשהוא שותה חונקו לו יין ומזיק לו
ט
נטל ידיו בשחרית אבל
אומצא: מאי לאו משום
זה בזה רבן שמעון בן גמליאל אומר שני אכסנאין אוכלין על שלחן אחד
ובלאו כעס נמי מתוך שחש שלא יכלה
י
אדם שנוטל ידיו שחרית
דזהיר ומשי ידיה מעיקרא.
גמ'
הלחם לאורחים הוא מביט ומציץ במה
זה בשר וזה גבינה ואין חוששין: וכי נוגע זה בזה מאי הוי צונן בצונן
אינו צריך ליטול ידיו
כלומר והא קא חזינן
בשביל שמאכיל אחר: נהי
הכא דאוכל מחמת מאכיל
שזה נותן והכוס נשפך מידו ואפילו
הוא אמר אביי נהי דקליפה לא בעי הדחה מי לא בעי: רשבג"א שני אכסנאין
כ
דקליפה לא בעי הדחה מי
צריך נט"י: הא דאיכא
הכוס ביד השמש שמא ישפכנו: אשה
אוכלין על שולחן וכו': אמר רב חנן בר אמי אמר שמואל לא שנו אלא
לא בעי כלומר אם יהו
אדם חשוב כו' כלומר
מדיחה ידה במים. ביום הכפורים
נוגעים זה בזה נהי דלא
אם השמש אדם חשוב
שאין מכירין זה את זה אבל מכירין זה את זה אסור תניא נמי הכי רבן
ל
בעי קליפה דצונן וצונן
דיתנו לו פת כל צורכו
דאע"פ שאסור ברחיצה התירו לאשה
הוא אבל הדחה מי לא
אינו צריך לברך על כל
שמעון בן גמליאל אומר ב' אכסנאים שנתארחו לפונדק אחד זה בא מן הצפון
להדיח ידה אחת וליגע בפת: שלא
בעי מקום מגען: לא אסרו
פרוסה ופרוסה אבל אם
וזה בא מן הדרום זה בא בחתיכתו וזה בא בגבינתו אוכלין על שלחן
רצה להאכיל בידו אחת. אפילו ידו
אלא בתפיסה אחת כלומר
אין אדם חשוב דלא יתנו
בהדי הדדי: בתפיסה אחת
לו כל צורכו אלא פרוסה
אחד זה בשר וזה גבינה ואין חוששין ולא אסרו אלא בתפיסה אחת
אחת לא רצה להדיח כדי ליתן פת
מ
סלקא דעתך כלומר בלא
אחת כי חוזרין ונותנין לו
לתינוק ביוה"כ ומונע מלהאכילו. אלמא
תפיסה אחת סלקא דעתך אלא כעין תפיסה אחת א"ל רב יימר בר שלמיא
תפיסה על שלחן אחד מי
פרוסה אחרת דומה כנמלך
מאכיל צריך נטילה: התם משום
שרי. אלא כעין תפיסה
ושוב צריך לברך: שאני
לאביי שני אחין ומקפידין זה על זה מהו אמר ליה יאמרו כל הסריקין
אחת שמכירין זה את זה.
שמש דטריד כלו' וחיישינן
שיבתא. רוח רעה שורה על ידים שלא
אסורין וסריקי בייתוס מותרין ולטעמיך הא דאמר רבי אסי אמר רבי
יאמרו כל הסריקין אסורין
שמא יגע: מברך על כוס
נטלו שחרית אבל נטל ידיו שחרית ולא
דאמרינן במס' פסחים
וכוס כלומר דעל כוס
יוחנן נ מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו בחולו של מועד יאמרו
נזהר בהן ובא להאכיל את חבירו אין
מפני מה אמרו כל הסריקין
וכוס דמי כנמלך דעבדי
כל
אסור מפני שהאשה שוהה
אינשי דלא שתו אלא חד
צריך נטילה ולא אמרינן דאסתם נותן
עליהן ומחמצתן ואיבעי'
כסא ובאידך כסא דמי
לתוך פיו תקון רבנן נטילה: דמחיין רבאי: קספית לבראי בדלא משית. האכלת את בני ולא רחצת ידים תחלה: לא מסתייה דלא גמיר. לא די לו
להו מהו שיקבענה בדפוס
כנמלך. שמא יארע דבר
שאינו בקי בהלכות נטילה שהמאכיל אין צריך ליטול: מתני' שני אכסנאין. אין לחוש שיאכל זה משל חבירו: גמ' זה בא מן
שעושה סריקין בבת
קלקלה בסעודה כלומר
אחת כשהיו עושין בבית
שמא כשיטול הבעל הבית
הצפון כו'. אלמא דוקא בשאין מכירין זה את זה קאמר: ולא אסרו. להעלות בשר עם הגבינה על השולחן: אלא בתפיסה אחת.
ביתוס. יאמרו כל הסריקים
הכוס בידו יקפיד על
בכרך אחד: תפיסה אחת ס"ד. הא בלא שלחן (ג) אוכל עליו נמי אסור: מהו. כיון דמקפידין שאין זה אוכל משל זה מותר או לא:
אסורים וסריקי בייתוס כו'
אותה פרוסה שיתנו לשמש
הכא נמי יאמרו כל האחים
וישפוך מחמת כעס הכוס
כל
אסורין לאכול על שלחן
מידו ויקלקל הסעודה.
המקפידין זה על זה יהו מותרין
מדיחה אשה ידה כו'. כלומר לא רצה ליטול ידו אחת וגזרו עליו שיטול שתי ידיו כשיאכיל בנו: התם אחד בשר וגבינה מפני שסתם אחין אין מקפידין זה על זה ואחין
שמא יבוא הדבר לידי תקלה לפי
שכל אדם
אין יודעין
שמקפידין זה
על זה ויהיו
מקילין במקום אחר:
משום שיכתא כלומר משום רוח רעה שלא נטל ידיו שחרית משום יוה"כ שאסור להושיט אצבעו במים