כל הבשר פרק
שמיני
חולין
קח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
טיפת
חלב שנפלה על חתיכת בשר אם יש בנותן טעם באותה
ד)כל הסריקין אסורין. לענין מצות דפסח תנא אין עושין סריקין
נה א ב
א) ב)
ג)
חתיכה. נאסרת כשהחתיכה כולה חוץ לרוטב איירי
המצויירין בפסח מפני שהאשה שוהה עליהן ומחמצתן ונחתום אחד
ד) ה)
ובייתוס שמו היה לו דפוס אחד מצוייר והיה מושיב לתוכו את
כדאמרינן בפ' גיד הנשה ט) ולכך משערינן באותה
ו)
הסריק והוא מצוייר מיד אמר להם אפשר יעשנה בדפוס ויקבענה
חתיכה לבטל הטיפה ולא בשאר חתיכות משום דחלב מפעפע על כל
ז)
נו ג
ח)
מיד אמרו לו א"כ יאמרו כל הסריקין
החתיכה ואין מפעפע מחתיכה לחברתה
❖
ט)
י) אסורין וסריקי בייתוס מותרין. והכא
אלא ע"י ניעור וכסוי כדאמרינן בגמ'
❖
כל הסריקין אסורין וסריקי בייתוס מותרין
נמי יאמרו כל האחין אסורין ואלו
אילימא לא ניער כלל אמאי כל החתיכות
התם הא אמר מר בר רב אשי איזורו מוכיח
עליו: מתני' א טיפת חלב שנפלה על
מותרין ה): איזורו מוכיח עליו. האיזור
אסורות מיבלע בלע מפלט לא פליט:
שיטה מקובצת
מבשר
הגהות הב"ח
בחלב מ"ט לא גמרינן
תמיד הוא קבוע בחלוקו וכשהוא
א] לאסור את כל הקדירה
החתיכה אם יש בה בנותן טעם
באותה
(א) רש"י
כו'. וא"ת דהכא משמע
פושט חלוקו ולובש חלוק אחר נוטל
קאמר דכיון דנאסרה
❖
חתיכה אסור ניער את הקדרה אם יש
אסור
החתיכה עצמה:
ב
האיזור מזה וקובעו בזה וזה שאין לו
דנפקא ליה לאביי טעם כעיקר מבשר
קאמר
בה בנותן טעם באותה קדרה
אסור:
אחר מכבסו עם איזורו והרואה כשהוא
בחלב ואילו בפ' אלו עוברין
(ב) ד"ה
גמ' אמר אביי טעמו ולא ממשו בעלמא
שאינו
מכבסו ואיזורו עמו יודע שאין לו
ובפ' ג' מינין פליגי
רבינו גרשום
(ג) תוס'
דאורייתא דאי סלקא דעתך דרבנן מבשר
חלוק אחר ולכך התירו לו חכמים:
ר' עקיבא ורבנן למר נפקא ליה טעם
❖
גם
התם איזורו מוכיח עליו
מתני'
טיפת חלב שנפלה על
כעיקר ממשרת ולמר מגיעולי עובדי
בחלב מאי טעמא לא גמרינן דחדוש הוא
כלומר הא קא חזינן דלית
החתיכה. בתוך הקדירה על אחת
ליה המיינה ומדהמיינה
כוכבים ואביי דאיירי בההיא סוגיא
אי חדוש הוא אף על גב דליכא נותן טעם
מנחא בביתיה דליתיה
מוסף רש"י
משמע דידע לההיא ברייתא וי"ל דאביי
מן החתיכות ולא הגיס את הקדירה
נמי אמר ליה רבא דרך בשול אסרה
עילויה ש"מ דלית ליה
קבלה מרבא שדחה לו וחזר בו:
ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה
איזורו מוכיח עליו.
חלוק אחר: טיפת חלב
תורה אמר רב כיון שנתן טעם בחתיכה
דחדוש הוא. פי' בקונטרס
שנפלה על חתיכה כו'
חתיכה בלבד: אם יש בה בנותן טעם
חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל
כלומר הקדירה של בשר
באותה חתיכה. כלומר שאין באותה
דשניהן מין היתר זה
היתה אצל האור והיתה
החתיכות כולן מפני שהן מינה אמר ליה
חתיכה לבדה ששים לבטל הטיפה
לבדו וזה לבדו וכשנתערבו נאסרין
מבשלת ונפלה טיפת
חלב על חתיכה של
מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא מכדי
מיד נאסרת החתיכה. ובשאר חתיכות
וטעם זה לא קאמר באלו עוברין
(מו"ק יד.) כל שהוא
בשר בקדירה: ש"מ
ובפ' ג' מינים
דקדרה לא איירי תנא דמתני' ובגמרא
רב כמאן אמר לשמעתיה כרבי יהודה
מין ומינו.
טעמו ולא ממשו בעלמא.
דהא כלאים נמי הכי הוו ומסיק דהיינו
פליגי בה אם חוזרת אותה חתיכה
ודבר אחר.
[דאורייתא] כגון ירך
דאמר מין במינו לא בטיל לימא פליגא
שנתבשל בה גיד הנשה
ואוסרתן או לאו: ניער את הקדרה.
חדושו דאי תרו ליה כוליה יומא בחלבא
אדרבא דאמר רבא קסבר רבי יהודה כל
ושאר איסורין כגון נבלה
הגיס בה מיד קודם שקבלה החתיכה
שרי אע"ג שנבלע החלב בבשר אע"פ
שבישלה עם בשר טהור
שהוא מין ומינו ודבר אחר סלק את מינו
טעם מן הטיפה דהשתא נתערבה
שהוא צונן לפי שהוא צלול והבשר שוהה
דהוא בנותן טעם: מבשר
כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו
בחלב מ"ט לא גמרינן
הטיפה בכולן: אם יש בה בנ"ט
בתוכו וכי בשיל ליה אסור:
(לעיל
דחידוש הוא. כלומר מאי
אמר ליה אי דנפל ברוטב רכה הכי נמי הכא
אמר
באותה קדרה. כלומר אין כח בטיפה
רבא דרך בשול אסרה תורה.
ק:)
חדושו דאי זה בפ"ע וזה
במאי עסקינן דנפל ברוטב עבה ומאי קסבר
לאסור כולן אא"כ יש בנ"ט ליתן בכל
דיחויא בעלמא הוא דמהכא
בפ"ע מותר ואם נתבשל
בשר בחלב אסור: דרך
הקדרה: גמ' אמר אביי טעמו ולא
אי קסבר אפשר לסוחטו מותר חתיכה אמאי
ליכא למילף אבל טעם כעיקר הוי
בישול אסרה תורה. כלומר
ממשו בעלמא דאורייתא. הא דאסרינן
דאורייתא כדפי' י)(בקונטרס) פ' גיד
נעשית נבלה אלא קסבר אפשר לסוחטו
ומהו דרך בישול דכל דבר
שמתבשל בקדירה דרכו
בכל איסורין משנתנו טעם בהיתר
הנשה :
אסור דאיתמר רב ורבי חנינא ורבי יוחנן
דאמר רבא קסבר רבי יהודה
ליתן טעם והאי נמי לא
אע"פ שאין אוכל ממש כגון סילק
דאמרי אפשר לסוחטו אסור שמואל ורבי
אסרה תורה אלא דרך
כו'.
פי' בקונטרס דאמר
האיסור ואין כאן אלא טעמו דאורייתא
בישול: אמר רב כיון שנתן
שמעון בר רבי וריש לקיש דאמרי אפשר
טעם באותה חתיכה כו'.
רבא בפ' גיד הנשה ואין
היא דגמרינן מבשר בחלב דאסריה
כלומר לא צריך ליתן
לסוחטו מותר וסבר רב אפשר לסוחטו
רחמנא באכילה כדגמרינן לקמן
לשון זה שם אבל בפ' הקומץ רבה
טעם בכל הקדירה כולה.
אסור והאיתמר כזית בשר שנפל לתוך
מלא תבשל שלשה פעמים
איתיה גבי רבי
אלא כיון שנותן טעם
בחתיכה אחת כו': כל
יורה של חלב אמר רב בשר אסור וחלב
האמורים בתורהו) ואע"ג דכי מסלק
יהודה אומר מנחת כהנים כמנחת כהן
ג
מין ומינו ודבר אחר כו'
זה מתוך זה לאחר בשולו אין כאן אלא
משיח כו' ומדרבא דאמר הכי בפ' גיד
מותר ואי סלקא דעתך
אפשר לסוחטו אסור
כלומר מין ומינו זהו
הנשה אליבא דרב לא
הטעם ומיניה גמרינן לכל איסורין
חתיכה שנפל עליה החלב
חלב
ושאר חתיכות ודבר אחר
במה מצינו: דאי ס"ד. בכל שאר
בעי לאקשויי הכא דרב אדרב דאיכא
זהו הרוטב. כלומר דכיון
איסורין טעמו דרבנן היא דלא גמרינן להו מבשר בחלב: מ"ט לא
לשנויי כדמשני אביי התם כשקדם וסלקו אבל בההיא דהקומץ רבה
דחלב אינו נותן טעם אלא
גמרינן מיניה משום דחדוש הוא. דשניהם מין היתר זה לבדו וזה לבדו
ליכא טעמא אחרינא לרבי יהודה אלא כמו שמפרש
בחתיכה אחת ולא ברוטב
הרוטב רבה עליו ומבטלו:
וכשנתערבו נאסרו ועוד שדרך בשול נאסרו בלא אכילה הילכך לא
רבא ולהכי פריך שפיר מינה וא"ת אמאי לא פריך מדרבי יהודה
הכא במאי עסקינן ברוטב
גמרינן חומרא מינייהו: אי חדוש הוא. אמאי קתני מתני' דבעיא
גופיה דלקמן קאמר רבי יהודה בברייתא האי לישנא גופיה דקאמר
עבה כלומר דדמי כבשר
ואינו דומה כמי שאינו
טעמא בלא נותן טעם נמי אסור דהא חדושא חדיש ביה רחמנא ואפי'
רב הכא אדרבא דמפרש טעמא דרבי יהודה וי"ל דלא שמיע ליה
מינו: ומאי קסבר אפשר
כל דהו דהא בשר בחלב הוא אלא ש"מ לאו חדושא דאהכי קפיד
ברייתא כי היכי דלא שמיע ליה לרב דאי ידע ליה רב לא הוה
לסוחטו כו' כלומר מאי
רחמנא דומיא דכלאי הכרם דמתסרי נמי משום כלאי תערובת דכיון
ליה למימר אלא הלכה כרבי יהודה ותו לא ועוד י"ל דברייתא דרבי
קסבר רב אי קסבר אף
על פי שנפלה חלב
דלאו חדוש הוא גמרינן ליה מזרוע בשלהז) דמישתרי כל
יהודה משמע שפיר דאין ברוטב ששים לבטל החתיכה מדאמור רבנן
על חתיכה כיון שנסחט
כמה דליכא טעמא: אמר ליה רבא. לעולם אימא לך חדוש הוא
עד שתתן טעם ברוטב ובחתיכות משמע דליכא ברוטב לחודיה כדי
ממנו כשרותח מירתח
לבטל: אפשר לסוחטו מותר.
ודקאמרת אע"ג דליכא טעמא ליתסר דהא ליכא למגמריה מזרוע בשלה
פי' דיעבד אי נסחט האיסור
החתיכה דליכא לאיסורא
בעיניה אמאי חתיכה
על כרחך בגופיה גלי קרא דבעינן טעמא מדלא אסרתו תורה אלא דרך
ונתבטל מותרת (ג) עם החתיכה שכבר נאסרת אבל לכתחלה אין
נעשית
נבילה ואי סלקא
בשול שאסר הבשר להתבשל בחלב ואין לך כגון זו שלא יתן טעם: אמר
מבטלין איסור כדפירש בקונטרס:
דעתך
אפשר לסוחטו
רב. הא דתנן במתניתין אם יש בנותן טעם באותה חתיכה לאסור
אמאי
(א)
אסור
כלומר אע"פ
את כל הקדרהא] דכיון דנאסרה החתיכה היא עצמה כולה נעשית איסור ואוסרת כל החתיכות כולן ואפילו יש בהן כדי לבטל החתיכה כולה
נאסרות כולן: מפני שהן מינה. ורב סבר לה כרבי יהודה דאמר מין במינו לא בטיל: לימא פליגא אדרבא דאמר. בפ' גיד הנשה
קסבר רבי יהודה כל מין ומינו ודבר אחר שעם מינו כלומר מין דאיסור שנתערב עם מינו ובשאינו מינו דהיתר סלק את מינו דהיתר כמי
(ב) שאינו מועיל לא לבטלו לאיסור דמין במינו לא בטיל ולא תוספת הוא נוסף עליו להיות שניהם איסור ולא יוכל מין האחר לרבות עליו
ולבטלו ח) אלא סלקהו כאילו אינו כאן וירבה שאינו מינו של היתר על האיסור ויבטלנו והכא נמי יש כאן רוטב שיוכל לבטל את כל החתיכה
הנאסרת ואמאי אוסרת: ברוטב עבה. דק דק של בשר ושומן דכוליה מין בשר הוא: ומאי קסבר. רב באפשר לסוחטו באיסור שנבלע
בהיתר ונתן בו טעם ואסרו וחזר ובישל ההיתר הזה עם היתר אחר שאפשר האיסור הנבלע בזה ליסחט ממנו וליחלק בהיתר האחרון
ואין בו כשיעור לאסור את האחרון: אי קסבר. הותר גם הראשון מפני שנפלט האיסור ממנו ולכתחלה הוא דאסור שאין מבטלין איסור
לכתחלה ומיהו דיעבד שרי לאכול אף הראשון: אמאי חתיכה נעשת נבלה. הא אפשר היא ליסחט ממנה וליחלק לאחרים שלא קבלו ממנה
כלום ואין לנו לאסור עד שיתן החלב טעם בכולן דליכא למימר אפשר ליסחט מזה וליבלע בזה שהרי כולן שוין בטעמו ואיזה תתיר ואיזה
תאסור: אלא קסבר. משנאסרה החתיכה שוב אין לה היתר בסחיטה ואשמועינן אף ההיתר שבה נעשה איסור להיות כאן שיעור גדול
לאסור אחרים הרבה: מותר. אף הראשון
שנאסר: בשר אסור.
שנתן החלב
טעם בו:
חלב