קח:
כל הבשר פרק שמיני חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמאי
מותר חלב נבלה הוא. מכאן היה מדקדק רבינו שמואל
חלב אמאי מותר. הרי חלב מעט שנבלע בבשר נעשה נבלה שהרי
נז א ב
א)
ב)
דלמ"ד מין במינו לא בטיל צריך תרי ששים ששים ברוטב
נאסר וכשחזר ונפלט בשאר החלב הוה ליה מין במינו חלב אסור בחלב
ג)
היתר ורב אית ליה מין במינו לא בטיל: חלב נבלה הוא. זה שנבלע
לבטל טעם חתיכת נבלה וששים בחתיכת היתר לבטל רוטב היוצא מן
ד)
נח ג
ונסחט: גדי אסרה תורה ולא
חלב. ואפילו חלב ה) מותר ואפילו היה
הנבלה וקשה לר"י לדבריו דמשני גדי אסרה תורה ולא חלב והלא בעלמא
ה)
ו)
חתיכה של היתר נעשית נבלה מדרבנן
בבשר שיעור גדול לתת טעם בשר בכל
נט ד ה ו
ז)
החלב ס"ל נמי לרב דחלב מותר: חצי
וצריך ששים כנגד כולה דמדאורייתא
חלב אמאי מותר חלב נבלה הוא לעולם
ח) ט)
❖
זית חלב. הכי משערינן יין וחלב וכל
לא צריך ס' אלא כנגד האיסור הנבלע
קסבר רב אפשר לסוחטו אסור ושאני התם
❖
בה א"כ אע"ג דגדי אסרה תורה ולא
משקה לשערו בכזית מביא כוס מלא
דאמר קרא לא תבשל גדי בחלב אמו גדי
1
חלב מ"מ מדרבנן החלב עצמו נאסר
משקין ומביא זית ונותן לתוכו הזית
אסרה תורה ולא חלב וסבר רב גדי אסרה
תורה אור השלם
והמשקה יוצא לחוץ וההוא דנפיק הוי
כשאר איסורין דמאי שנא משאר איסורין
רבינו גרשום
תורה ולא חלב והא איתמר חצי זית בשר
1. רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי
ויאסור כל חלב שביורה אלא ודאי כיון
כזית וכך היא שנויה בתוספתא בפרק
שנסחט החלב ממנו
אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְיָ
וחצי זית חלב שבשלן זה עם זה אמר רב לוקה
נזיר שאכל ו): לוקה על אכילתו. דכזית
שהחלב הנפלט מן הבשר לא נעשה
ברתיחה אסור הבשר חלב
אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי
על אכילתו ואינו לוקה על בשולו ואי ס"ד גדי
איסור אכל: ואינו לוקה על בשולו.
נבלה אלא מטעם בשר המעורב בו אין
אמאי שרי כו': רב אמר
בַּחֲלֵב אִמּוֹ:
❖
לוקה על אכילתו. כלומר
שמות כג יט
לקמן מפרש טעמא בשמעתין: אלא
אסרה תורה ולא חלב אאכילה אמאי לוקה
לו דין חלב טמא אלא מתבטל בחלב
דאכל כשיעור בין בשר
לעולם קסבר רב חלב נמי אסור גרסי'.
שביורה כמו שמתבטל טעם בשר האסור
חצי שיעור הוא אלא לעולם קסבר רב חלב
ובין חלב ואינו לוקה
על בישולו כלומר דלא
ולא חשיב מין במינו והכי נמי רוטב
היכא דיש בו טעם איסור או איסור
הגהות הב"ח
נמי אסור והכא במאי עסקינן כגון שנפל לתוך
בשיל אלא חצי שיעור:
מינו בלא טעם: והכא במאי עסקינן.
הנפלט מן הנבלה אין לו דין מים
(א) רש"י
יורה רותחת א דמבלע בלע מפלט לא פלט
לעולם לא מצטרפי והכא
אסורין שלא להתבטל במים אחרים אלא
דאמר רב לעיל בשר אסור חלב מותר
פיה
במאי עסקינן בבא מיורה
סוף סוף כי נייח הדר פליט כשקדם וסילקו
ב
גדולה של בשר. בחלב
יש לו דין בשר נבלה שמתבטל שפיר
כגון שנפל אותו זית לתוך יורה רותחת
גופא חצי זית בשר וחצי זית חלב שבשלן זה
מבושל ולקח חצי זית
במים שבקדרה והא דקאמר חלב נבלה
דמה שבולע אינו פולט שכל זמן שאינו
מאותו בשר וחצי זית
עם זה אמר רב לוקה על אכילתו ואינו לוקה
נח מרתיחותיו אינו פולט: כשקדם
הוא וקאי הכי במסקנא היינו דוקא
מאותו חלב וחזר ובישלן
פעם אחת אבישולו לא
על בשולו מה נפשך אי מצטרפין אבשול נמי
וסילקו. לאותו זית קודם שתנוח:
בבשר בחלב שכל אחד לבדו היתר
לקי דכבר מבושל אאכילה
לעולם לא מצטרפי. לעשות איסור
וכשנתבשל יחד עשה הכתוב הכל כנבלה
לילקי אי לא מצטרפין אאכילה נמי לא לילקי
לקי דאכיל כזית איסור.
אא"כ היה בו בתחלה כשיעור וכי אמר
והוא כחלב היוצא מן הטרפה ולכך לוקה
באי זה בישול אמרו
לעולם לא מצטרפי ובבא מיורה גדולה ולוי אמר
כל שאחרים אוכלין אותו
על חצי זית חלב הנבלע מחצי זית
רב לוקה על אכילתו שבא מיורה גדולה
אף לוקה על בשולו וכן תני לוי במתניתין
ג
כלומר דמתחלה לא
שמנונית בשר אבל מים הנפלטים מן
ולצדדין אמר רב למילתיה אכל חצי זית
נתבשל כל צרכו ובא הוא
כשם שלוקה על אכילתו כך לוקה על בשולו
הנבלה אין נאסרין אלא מחמת טעם
בשר וחצי זית חלב הבא מיורה גדולה
ונטל חצי זית מזה וחצי
ובאי זה בשול אמרו בבשול שאחרים אוכלין
זית מזה ובישלו כל צרכו:
הנבלה המעורב בהן ואין מצטרפין
שנתבשל בה שיעור מזה ומזה ונאסרו
ואפשר לסוחטו עצמו
אותו מחמת בשולו ואפשר לסוחטו עצמו
ללקות עליהן משום נבלה ומכאן יש
לוקה על אכילתו שאכל שיעור שלם
תנאי היא. כלומר ר' יהודה
תנאי היא דתניא טפת חלב שנפלה על
איסור של שם אחד ואין לוקה על בשולו
להוכיח דתבלין הבלועים מחלב או מדם
דס"ל חתיכת עצמה נעשית
נבילה הוא [ס"ל] אפשר
החתיכה כיון שנתנה טעם בחתיכה החתיכה
ונפלו לקדרה מתבטלין בששים ואע"ג
דאם בשל כחצי זית בשר וכחצי זית חלב
לסוחטו אסור וחכמים
דנותנין טעם אפי' באלף מותר דאינו
זה עם זה לפי שאין מצטרפין מכלל
עצמה נעשת נבלה ואוסרת כל החתיכות
דסבירא להו עד שיתן טעם
ברוטב כלומר אינון סבירא
חמור מן האיסור הנבלע בהן:
היתרן לקרות איסור עד שיהא בכל
כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה וחכ"א
גדי אסרה תורה ולא חלב. והא דנקט
להו אפשר לסוחטו מותר
אחד ליעשות איסור לעצמו: אחרים.
עד שתתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות
לפי' אין אסור עד שיתן
טעם ברוטב: א"ר נראין כזית בשר בתוך יורה גדולה
עובדי כוכבים. כלומר שנתבשל כל צרכו:
אמר רבי נראין דברי ר' יהודה בשלא ניער
ד
דברי רבי יהודה בשלא
כיון שנתנה טעם באותה חתיכה.
משום דאם נפל לתוך חלב מועט היה
ניער כו'. כלומר ר' יהודה
ושלא כסה ודברי חכמים בשניער וכסה
כלומר כיון שיש בה כדי ליתן טעם
נחשב הכל כגדי משום שמנונית הבשר
דסבירא ליה חתיכה עצמה
מאי לא ניער ולא כסה אילימא לא ניער כלל
באותה חתיכה הכל אסור ואפילו ניער
נעשית נבלה נראין דבריו המעורב בחלב ולא נתבטל:
שנפל לתוך יורה רותחת דמבלע
בשלא ניער כו' כי לא ניער
ולא
כסה כלל מבלע בלע מפלט לא
את הקדרה דאיכא למימר נחלק לכולן
ולא כיסה לא אזלי ניצוצות
בלע מפלט לא פלט. תימה
והרי אין בו כדי לאסור אפ"ה אסור
ואלא לא ניער בתחלה אלא בסוף
פלט
ה
בכל הקדרה ובלעה חתיכה
וטעמא מפרש לקמיה: מפני שהן מינה.
דדבר הנראה לעינים הוא דפליט
ונעשית נבילה ואוסרת כל
ולא
כסה בתחלה אלא בסוף אמאי הא
החתיכות ודברי חכמים
דכשנותנין ירק בקדרה רותחת משתנה
לפיכך אוסרת כולן ואפילו הן אלף שיש
ו אפשר לסוחטו אסור
בלע
והא פלט קסבר
בשניער ושכסה דאזלי
מראית המים מן הירק וכן בשר שומן
בהן כדי לבטל חתיכת האיסור ז) כו'
ניצוצות בכל הקדירה ולא
מכלל
נימוח לתוכה ונראה השמנונית על
דכיון דמינו נינהו לא בטיל טעמא
מצי למיבלע בחתיכה
אחת ואזיל החלב בכולהו
דבשר דנפיק מיניה שאף טעם הבשר נאסר: וחכ"א עד שתתן טעם
הרוטב ופי' רבינו שמואל דהא דקאמר מפלט לא פליט היינו עד שיהא
חתיכות ואינו אסור
כו'. קס"ד דאטפה קיימי עד שיהא בה כדי ליתן טעם בכולם אין כאן
שבע מלבלוע אבל לאחר ששבע חוזר ופולט וכן פירש הרב רבינו שמעיה
עד שיתן טעם בכולהו
איסור אפילו בחתיכה ראשונה מפני שהוא חוזר ונסחט: קיפה. דק
חתיכות ובקיפה וברוטב:
סוף סוף כי נייח הדר פליט היינו כי נייח מבליעתו ומשני שקדם וסלקו
דק של בשר שיורד לשולי קדרה: נראין כו'. מפרש לקמיה כולה מילתא
קודם שגמר בליעתו ואותן כלים וקערות האסורות כשמגעילים אותם
דרבי: ניער. הגיס בה במגיס. המנער את הקדרה מתפשט הטעם
בתוך יורה גדולה ומניחין אותן מבפנים כשהמים רותחין היה מצריך
בכולה וכן המכסה אותה מפני שמי השוליים עולין עד (א) פה ויורדין:
רבינו שמואל להניחם שעה גדולה עד כדי שיהא להם שהות לגמור
אילימא לא ניער כלל. אמאי נאסרות האחרות: מבלע בלע. ההיא
בליעה ולחזור ולפלוט אח"כ ודבר תימה הוא דמי בקי לידע שיעור זה
חתיכה: מפלט לא פליט. באחרות את טעם החלב שהחלב בגגה של
ואומר ר"ת דהא דקאמר הכא מבלע בלע מפלט לא פליט היינו לא פליט
חתיכה הוה: לא ניער בתחלה. וקבלה החתיכה את הטעם ואח"כ
מה שבלע עכשיו אבל מה שהיה בלוע מקודם פליט ואין להתיר מטעם
ניער וחזרה ופלטתה באחרות: הא בלע והא פלט. מה שבלעה וחזרה
זה להגעיל כלי שהוא בן יומו כשאין במים ששים לבטל האיסור ולהניחן
להיתרה והאיסור שיצא ממנה אין בו כשיעור לאסור: קסבר אפשר
בפנים כשהן רותחין משום דמים מבלע בלעי האיסור שבכלי ולא פלטי
לסוחטו אסור. מפני שכולה נעשית איסור וכל הנסחט ממנה אסור
דבמים שהן צלולים לא שייך לומר בליעה דלא בלעי אלא שמתערב בהן
האיסור וגם אין סברא לומר דכי היכי דאמר מבלע בלע מפלט לא
וכל הנשאר בה אסור וכיון דאף טעם בשר שבה נאסר חוזר ואוסר
פליט מה שבלע הכי נמי מפלט פליט מבלע לא בלע מה שפלט ועוד
האחרות אפילו הן אלף דמין במינו לא בטיל:
דא"כ יהא אסור להגעיל שני כלים זה אחר זה דבהגעלת הראשון נאסרו
ופרכינן
המים והשני יבלע מן המים האסורין דודאי פליטת עצמו לא יבלע אבל פליטת כלי אחר יבלע וגם כלי הראשון אינו מכניס כולו בבת אחת במים
רותחים וא"כ מה שנכנס תחלה פולט וצד השני שמכניס אח"כ בולע מה שפלט צדו הראשון לכך נראה דאין להגעיל כלי בן יומו כשאין במים ס'
לבטל והגעלה דמדין דלא אסרה תורה אלא בן יומו ח) לא הגעילו אלא כלים קטנים בתוך הגדולים שהיה במים ששים לבטל האיסור ובערב
פסח קודם ארבע שעות מותר להגעיל כלי של חמץ אע"פ שאין במים ס' דאיכא ג' נותני טעם של היתר החמץ נ"ט בכלי והכלי נ"ט במים
ודברי
חכמים כשניער מאי ניער אילימא ניער בסוף ולא בתחלה.
והמים חוזרין ונבלעין בכלי ועדיין הוא היתר שהוא קודם הפסח: ט)
ה"מ למיפרך מכלל
דלרבנן אפילו לא ניער כלל
מבלע בלע מיפלט לא פליט אלא
דפריך טפי שפיר:
נראין