כל הבשר פרק שמיני חולין
קט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נראין
דברי ר' יהודה ואין נראין מבעיא ליה. תימה לימא דכ"ע
ופרכינן מכלל דר' יהודה סבר כי ניער כו'. נמי אסירי דמדקאמר
ס א
א)
ב)
רואה אני דברי ר' יהודה בשלא ניער בתחלה אבל איני רואה את מה
מין במינו לא בטיל וה"ק נראין דברי ר' יהודה לחכמים
ג)
שהוא אוסר אף בשניער מכלל דאיהו אף בשניער אסר מדלא קתני
בשלא ניער בתחלה אלא בסוף שחכמים לא נחלקו עליו אלא
ד)
סא ב
אמר רבי לא אמר ר' יהודה אלא בשלא ניער: הא לא בלעה. חתיכה
כשניער מתחלה ועד סוף דכי האי גוונא משני לעיל בפרק קמא
ה)
ו) ז)
ראשונה יותר מן האחרונה ובטיפה
גבי אבדו לו גדייו ותרנגוליו
הזאת אין שיעור לאסור את כולן: שמא
ובפרק המוכר את הספינה
מכלל דר' יהודה סבר
כי ניער מתחלה ועד
לא ניער תחלה יפה. ובלעה ואח"כ
גבי בור ושובך ובכמה דוכתין
סוף וכסה מתחלה ועד סוף אסור אמאי
❖
סב ג
ח)
פלטה כשניער בסוף ובהא גזירה לא
ויש לומר דלא קאמר אלא היכא דלא
הא לא בלע כלל אימא לא ניער יפה יפה
סבר לה רבי כוותיה אבל בדאפשר
אפשר ליה למימר בענין אחר ח):
❖
ולא כסה יפה יפה אמר מר ודברי חכמים
הלב
קורעו ומוציא את דמו לא
לסוחטו אסור ובמין במינו לא בטיל
רבינו גרשום (המשך)
כשניער וכסה מאי ניער ומאי כסה אילימא
קרעו אינו עובר עליו. פירש
סבר לה כוותיה: אמר מר ודברי
היינו דאמר ר' נראין דברי
ניער בסוף ולא ניער בתחלה וכסה בסוף
הגהות הב"ח
חכמים. המתירין את הכל נראין לרבי
בקונטרס במס' כריתות מוקי
ר' יהודה בהא. כלומר
ולא כסה בתחלה האמרת נראין דברי ר'
(א) רש"י
כשניער אבל בשלא ניער לא נראה לו
לה בלב עוף דאין בדמו כזית אבל
בשלא ניער בתחילה אלא
בשניער
לבסוף (כלומר) דבלע
יהודה בהא אלא ניער מתחלה ועד סוף
מכלל דהם מתירין אף בשלא ניער:
בבהמה חייב כרת אם לא קרעו לאחר
בסוף (ב) ד"ה
ופלט לבסוף נסחט ממנו
ומאי ניער. דקאמר רבי: אילימא
בשולו ואי אפשר לומר כן דבהדיא
וכסה מתחלה ועד סוף מכלל דרבנן סברי
שבסוף
האיסור ואע"ג דלבסוף
❖
חזרה
ניער בסוף ולא בתחלה. דאע"ג
נסחט ממנו אסור דקסבר
אמרינן בהקומץ רבה
ניער בסוף ולא ניער בתחלה כסה בסוף ולא
אפשר לסוחטו אסור ודברי
דקבלה את הטעם קאמר רבי דרואה
דדם שבשלו אינו עובר עליו אם אכלו
כסה בתחלה מותר אלמא קסברי אפשר
חכמים בשניער מתחלה
הוא את דברי המתירין הואיל וניער
והא דמוקי לה בפ' דם שחיטה
ועד סוף דלא בלע ולפיכך
מוסף רש"י
לסוחטו מותר א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא
צריך שיתן טעם החלב
בלב עוף משום דבכל ענין
בסוף וחזר ונסחט דקסבר אפשר
ותו לא מידי.
ממאי דבאפשר לסוחטו פליגי דלמא אפשר
שנפל על החתיכה אחת
קתני מתניתין דאינו עובר עליו בין חי
לסוחטו מותר האמרת נראין דברי ר'
(סוכה לו:)
בכל החתיכות ואם לא
לסוחטו דברי הכל אסור והכא במין במינו
יהודה בהא: ניער מתחלה ועד סוף.
בין מבושל ומה שפירש בקונטרס דבשר
(יבמות
נתן טעם בכל החתיכות
לט. וקדושין כא:)
לא אמרינן חתיכה עצמה
קא מיפלגי ורבי יהודה לטעמיה דאמר מין
הלב אינו נאסר שהלב חלק הוא ואינו
ראה את דברי המתירין בזו דכיון דפשט
(ערובין קג:)
נעשית נבילה דלא הוה
מתחלה הטעם בכולה קדרה ואין בה
בולע דהכי אמרינן בפסחים
במינו לא בטיל ורבנן לטעמייהו דאמרי מין
להן פנאי לבלוע איסורא
שאני לב דשיע אומר ר"ת דאין לסמוך
כדי לאסור את כולה מותר ולא ראה
(ע"ז כג. סד.)
אלא אי אמרת אפשר
במינו בטיל האי מאי אי אמרת בשלמא
(סנהדרין סב.)
לסוחטו דברי הכל אסור
על זה לעשות מעשה דדחייה בעלמא
דברי ר' יהודה החושש שמא לא ניער
❖
דרבנן במין במינו הכא כרבי יהודה סבירא
(שם סו:)
כלומר דרבנן סבירא להו
יפה יפה: מכלל דרבנן סברי כו'.
הוא בפ' כיצד צולין
כר' יהודה דאפשר לסוחטו
להו ובאפשר לסוחטו פליגי היינו דקאמר רבי
מדקאמר רואה אני את דבריהם
דהוה בעי למיפשט מיניה דאמרינן
דאסור רבנן מאן דכר
נראין דברי רבי יהודה בהא ודברי חכמים
שמייהו לענין אפשר
בשניער בתחלה ואין אני רואה את
כבולעו כך פולטו מדקתני קורעו לאחר
רבינו גרשום
לסוחטו כיון דרבנן כר'
בהא אלא אי אמרת אפשר לסוחטו דברי
בשולו ודחי שאני לב דשיע אבל למאי
דבריהם מה שהתירו בשלא ניער
יהודה סבירא להו לענין
מכלל דר' יהודה סבר אפי'
הכל אסור והכא במין במינו קמיפלגי האי
דמסיק דכבולעו כך פולטו תו לא
מתחלה והן מתירין אותו בניעור
אפשר לסוחטו דאסור
ניער מתחילה כו'. כלומר
(א)
ודלא מיירי במין ומינו
מדאמר ר' נראין דברי ר'
שבסוף ומשום סחיטה מכלל דקסברי
אמרי' דשיע ולא בלע וקורעו לאחר
נראין דברי ר' יהודה ואין נראין מבעי ליה ותו
אלא באפשר לסוחטו
יהודה בהא מכלל דר'
לא מידי: מתני' הכחל קורעו ומוציא את
אפשר לסוחטו מותר: וממאי דבאפשר
בשולו היינו לאחר צלייתו דשייך ביה
נימא נראין דברי ר'
יהודה מחמיר טפי ואפי'
א
יהודה בשלא ניער מתחלה
ניער כו' מכלל דרבנן סברי
לסוחטו פליגי. והאי עד שתתן דקאמרי
כבולעו כך פולטו שהדם נופל לחוץ
חלבו לא קרעו אינו עובר עליו הלב קורעו
ב
אלא לבסוף ולא נראין
אפי' ניער בסוף דפלט
רבנן אטיפה קאי ושרי אף החתיכה
אבל בקדרה אסור ולא אמרינן דשיע
ומוציא את דמו גלא קרעו אינו עובר עליו: גמ'
דברי ר' יהודה בשניער
ואפי' כסה בסוף ולא
דילמא חתיכה קמייתא ודאי אסירא
ולא בלע:
מתחלה ועד סוף דלא
ניער בתחלה דבלע ואפילו
אמר
בלעה החתיכה ולא נעשית
כיסה בסוף ולא כיסה
ואסיפא דמילתיה דרבי יהודה דאסר
אינו
כחתיכה של נבילה וה"ה
בתחלה מותר כיון דלבסוף
את השאר אפילו הן אלף מפני שהן מינה פליגי רבנן ואמרי לעולם אין חתיכה זו אוסרת את השאר עד שיהא בחתיכה כדי לתת
לרבנן דלא פליגי באפשר
נסחט ממנו האיסור קסברי
טעם בכולן דמין במינו נמי בטיל ורבי הכי קאמר רואה אני את דברי רבי יהודה לאסור אף בשאר החתיכות בשלא ניער בתחלה
לסוחטו אלא ודאי באפשר
אפשר לסוחטו מותר:
לסוחטו פליגי לפיכך אמר
ורבי יהודה לטעמי' מין
וקבלה טעם האיסור ונעשת איסור אלא (ב) בסוף וחזרה ופלטה באחרות ומין במינו לא בטיל ואין אני רואה דבריו בשניער בתחלה
נראין דברי ר' יהודה
במינו לא בטיל. כלומר
דהא לא נעשת איסור ולשמא לא ניער יפה לא חיישינן ורואה אני את דברי המתירין כשניער בתחלה כדפרישית דלא נעשת איסור
בהא ודברי חכמים בהא:
לפי' חתיכה עצמה נעשית
ולשמא לא ניער לא חיישינן ואין אני רואה היתר אפילו באחרות בשלא ניער בתחלה אלא בסוף דנעשת איסור מתחלה ואוסרת בסוף
הכחל קורעו ומוציא את
נבלה ואוסרת כל החתיכות
חלבו. כלומר לענין בישול
כולן לא צריך ליתן
את חברותיה במשהו דמין במינו לא בטיל: האי מאי אי אמרת בשלמא במין במינו. כולם מודים דלא בטיל ובחתיכה קמייתא שרו רבנן בפני עצמו:
טעם כל החתיכות כולן
משום דאפשר לסוחטו מותר ועד שתתן דקתני אטיפה קאי: היינו. דשייך למימר נראין דברי חכמים המתירין בשניער בתחלה דלא
אלא באותה חתיכה והיא
בלעה: אלא אי אמרת אפשר לסוחטו לרבנן נמי אסור. והאי דקשרו רבנן בין שניער בתחלה ובין שלא ניער בתחלה אשארא הוא
אוסרת חתיכות אחרות
ורבנן לטעמייהו דאמרי
דקשרו ומשום דמין במינו בטל ועד שתתן דקתני אחתיכה קאי היכי מצי רבי למיתני נראין דברי חכמים בשניער והא רבנן נמי אסרי
מין במינו בטל לפי'
לה לחתיכה דאית להו גזרה שמא לא ניער יפה יפה ורבי מדתלי טעמא דהיתרא בשניער מכלל דשרי אף בקמייתא משום דלא בלעה
לא יהא אסור עד שיתן
טעם בחתיכות כולן: האי
ואין נראין לו בה לא דברי רבי יהודה האוסר בכולן ולא דברי חכמים המתירין באחרות ואוסרין מיהא בראשונה ואם בא רבי להשמיענו
מאי אי אמרת בשלמא
דמין במינו לא בטיל ועוד דלא חיישינן לשמא לא ניער יפה הכי איבעי ליה למיתני נראין דברי רבי יהודה שאוסר בכולן בשלא ניער
רבנן דהכא במין ומינו
בתחלה אלא ניער בסוף דכיון שקבלה הטעם ונאסרה אוסרת חברותיה בכל שהוא דמין במינו לא בטיל ואין נראין דבריו כשניער
כר' יהודה סבירא להו
ובאפשר לסוחטו פליגי
דאיהו חושש לשמא לא ניער יפה ואוסרת כולן דכיון דניער לא חיישינן להכי ואף הראשונה מותרת ומדקאמר נראין דברי חכמים
מכלל דרבנן בקמייתא נמי שרו ועד שתתן אטיפה קאי וקסברי אפשר לסוחטו מותר ולא נעשית החתיכה נבלה: ותו לא מידי. אין
לשנות את הסוגיא. והשתא דקם ליה רבי בשיטתיה דר' יהודה דאפשר לסוחטו אסור ורב ורבי יוחנן ורבי חנינא נמי כוותיה סברי
אע"ג דאיפליגו עלייהו שמואל ור"ל הא אמרינן שמואל באיסורי במקום רב ליתאה) וכן לגבי רבי יוחנן ליתאו) ועבדינן ז)כרבי יהודה בין
בטיפת חלב שנפל על החתיכה ולא ניער ויש בה כדי ליתן טעם באותה חתיכה ובין בחלב הדבוק בחתיכת בשר ויש בו ליתן טעם
בה ואפילו אין בו כזית דהוי חצי שיעור אסור מן התורה והחתיכה עצמה נעשית נבלה ואין מועילין שאר החתיכות לבטלה דכולן נאסרות
ואפילו הן אלף דבהא נמי קיימא לן כרבי יהודה דמין במינו לא בטיל דהא קם ליה רבי בשיטתיה ורב ושמואל נמי בשיטתיה קיימי
דרב ושמואל דאמרי תרווייהו כל איסורין שבתורה במינו במשהו ותניא כותייהו במסכת עבודה זרה ואע"ג דאיפלוג עלייהו
רבי יוחנן ור"ל התם ותניא נמי כוותייהו שמעינן לאביי ורבא דבתראי הוו דקמו כרב ושמואל דאיתמר חלא לגו חמרא כו' במסכת
עבודה זרה ובפסחים נמי פסק רבא הלכתא כרב דמין במינו במשהו דאמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין
שלא במינו במשהו ומפרשינן טעמא במינו במשהו רב לטעמיה דאמר כל איסורין שבתורה במינו במשהו ובשלא במינו גזר רב בחמץ אטו מינו
משום דלא בדילי אינשי מיניה ואתו לזלזולי ביה שמע מינה בתרוייהו הלכה כר' יהודה בין באפשר לסוחטו אסור וכולה נעשית נבלה בין במין
במינו לא בטיל אבל אם יש ברוטב לבדו יותר מששים בכל החתיכה שקבלה את הטעם הרוטב מבטלה ומשליכה וכולן מותרות דבהא אפי'
רבי יהודה מודי דכל מין ומינו ודבר אחר סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. ואית ספרים דמתניא בהו איפכא אמר רבי
נראין דברי רבי יהודה בשניער וכסה כו' ולא אפשר לאוקמא דא"כ כולהו מודו בקמייתא דאסירא דכיון דמוקי פלוגתייהו נמי בשלא ניער כלל א"כ
על כרחך לרבנן נמי קמייתא אסורה דהא בלע ולא פלט ואין כאן מחלוקת אלא באחרונות ולא איירי באפשר לסוחטו מידי הילכך לא גרסינן לה:
מתני' לא קרעו אינו עובר. על אכילתו ללקות ולא על בשולו דלאו חלב מקרי. ובגמרא מפרש אי איכא מיהא איסורא דרבנן או לא:
הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו. להיות בכרת ובמס' כריתות מוקים לה בלב עוף שאין בדמו כזית אבל בבהמה
חייב כרת אם לא קרעו לאחר בשולו אבל בשרו אינו נאסר שהלב חלק הוא ואינו בולע והכי נמי אמרינן בפסחים שאני לב דשיע: גמ'
אמר