קט:
כל הבשר פרק שמיני חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אינו
עובר עליו ומותר. פירש בקונטרס דמותר אם בשלו משום
אמר רב אינו עובר עליו. מדאורייתא ומותר לכתחלה באכילה אם
סג א
א)
ב)
דחלב שחוטה דרבנן הוא והאי כיון דאבלע ולא פירש אפילו
בשלו ולא אמרינן אסור מיהא מדרבנן דהא אפילו נסחט ממנו ויצא
ג)
איסורא דרבנן ליכא משמע שרוצה להעמיד כולה שמעתתא דכחל
אמרינן לקמן חלב שחוטה מדרבנן הוא והאי כיון דמובלע
ד)
סד ב
ולא פירש אפי' איסור דרבנן ליכא: דהתם מיעבר הוא דלא עבר.
לצלי דאי לקדרה אמאי מותר הא יצא חלב וחזר ונבלע וכן פירש לקמן
ה)
ו)
ללקות דאין בו כזית: הא איסורא
בהדיא גבי זויקו לה כחלי דפריך והא
ז) ח)
איכא. דחצי שיעור אסור מה"ת ז): הא
בשלו קתני בדיעבד ופירש בקונטרס
אמר רבי זירא אמר רב אינו עובר עליו ומותר
ט)
א
סה ג
כחל לא בעי קריעה. לאחר הבישול
והא ודאי בצלי הוא מדקתני מותר דאי
י)
והא אנן תנן אינו עובר עליו מיעבר הוא דלא
בקדרה אמאי מותר הא יצא החלב
מדלא תנא ביה לא קרעו קורעו לאחר
עבר הא איסורא איכא בדין הוא דאיסורא
כ)
בשולו: דלמא. משום הכי לא תנייה
❖
וחזר ונבלע ולקמן בתר שמעתתא דכבד
נמי ליכא ואיידי דבעא למיתנא סיפא הלב
פי' בקונטרס והלכות כחל כבר אמרנו
משום דלב הוא דסגי ליה בקריעה
קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר
דלאחר בשול משום דבשעת בשול לא
למעלה דלצלי בעי קריעה שתי י)או ערב
סו ד ה
עליו התם מיעבר הוא דלא עבר הא איסורא
הגהות הב"ח
בלע דשיע: אבל כחל. שהוא רך כבר
ואי לא קרעו מותר כלישנא קמא דרב
❖
איכא תנא נמי רישא אינו עובר עליו לימא
(א) גמ'
דהא תניא כוותיה ולקדרה קורעו שתי
נבלע בו החלב ע"י בשול ולא סגי ליה
תו בקריעה: קבה. של טלה או של
וערב וטחו בכותל ומה שכתוב בספרים
מסייע ליה הכחל קורעו ומוציא את חלבו
(ב) תוס'
עגל שיונקים החלב לתוך קבתן: זה
בפ' גיד הנשה כחל עצמו
לא קרעו אינו עובר עליו הלב קורעו ומוציא
אבל
רבינו גרשום
דאין
כנוס במעיו. ומשיצא מדדי הבהמה
אסור היכא דלא קרעיה ובשליה בהדי
את דמו לא קרעו קורעו לאחר בשולו ומותר
ב
(ג) ד"ה יש
לימא מסייע ליה לרב. וזה
בשרא ל"ג ליה דאפי' בשליה לחודיה
חלב הוא וכחל אינו כנוס במעיו שלא
בה
לב הוא דבעי קריעה אבל כחל לא בעי קריעה
אינו כנוס במעיו כלומר
יצא מדדי הבהמה בחייה ולא נאסף
אסור לפירוש הקונטרס לפי שפירש וחזר
הכחל אינו כנוס (ואינו)
דלמא לב הוא דסגי ליה בקריעה אבל כחל
[אלא] בולע אבל קיבה
ונבלע ומיהא גם לפירוש הקונטרס
אלא מובלע בבשר הוא ולא בא לכלל
לא סגי ליה בקריעה ואיכא דאמרי א"ר זירא
כיון דחלב כנוס בקיבה
היכא דאיכא ס' במים שנתבשל בהן
חלב ומיהו לכתחלה בעי קריעה
בולעת: אי נמי לקדירה.
אמר רב אינו עובר עליו ואסור לימא מסייע
מדרבנן: וטחו בכותל. כובשו בידיו
הכחל לא היה נאסר הכחל היכא
כלומר דאי קורעו אפי'
לקדרה מותר: דשיבוטא.
ליה אינו עובר עליו מיעבר הוא דלא עבר הא
לכותל כדי שיסחט חלבו: קרע לי.
שבשלו לחודיה לפי שהחלב הנפלט
מין דג: גירותא. עוף
כחל קודם שתצלנו ואנא איכול: מתניתין
נתבטל במים אבל היכא דבשלו עם
איסורא איכא בדין הוא דאיסורא נמי ליכא
טמא: דם טהור כלומר
היא. דקורעו מתחלתו ומותר: הא
בשר אסור משום טעם בשר הנבלע
כל מה שרואה אשה בכל
ואיידי דבעא למיתנא סיפא הלב קורעו ומוציא
ימי טהרה טהור: זויקו
קמ"ל. קריעה בעלמא קא"ל או שתי
בחלב שבכחל וכן יש ספרים דגרסי
את דמו לא קרעו אינו עובר עליו דהתם
לה כחלא כלומר שפדו
או ערב לפי שהחלב הנוטף יוצא למטה
בסמוך כחל שבשלו בחלבו מותר היכא
לה כחלא וצלו לה דדמי
מיעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא תנא
דבשליה לחודיה בלא בשר ויש להעמידו
ומשיצא והרי הוא חלב לא חזר ולא בעי
כבישול בשר בחלב: והא
נמי רישא אינו עובר עליו ת"ש הכחל קורעו
קתני שבישלו דיעבד אין
לפירוש הקונטרס שיש במים ששים
שתי וערב אלא לקדרה דהתם ודאי צריך
כו' כלומר אפילו קורעו
ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליו
כדפרישית שמתבטל בהן חלב היוצא
להוציא כולו מתחלה לפי שכשהוא יוצא
דיעבד אין לכתחלה לא
מן הכחל: הא איסורא איכא. וא"ת
הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו קורעו
הרי הוא חלב גמור וחוזר ומתבשל עמו
והיאך אמר רב נחמן
ההוא לקדרה כלומר קורעו
לאחר בשולו ומותר לב הוא דבעי קריעה
אפי' לכתחלה: לפירוש הקונטרס דלמא הא איסורא
ודקתני לעיל שבשלו מותר בצלי קאמר
דצלי נמי קרי בשול דכתיב בדברי
איכא לקדרה אבל לצלי מותר וי"ל דא"כ
אבל כחל לא בעי קריעה דלמא לב הוא
ה"ל למתני דאם לא קרעו מותר דהוי
הימים ויבשלו (את) הפסח:
דסגי ליה בקריעה אבל כחל לא סגי ליה
ילתא. אשתו: הכבד כולו דם ח) הוא
חדוש וממילא הוה מוקמינן ליה בצלי:
בקריעה תניא כלישנא קמא דרב כחל
לב הוא דבעי קריעה אבל כחל לא
קרוש טעם דם לו: דם טוהר. של
שבשלו בחלבו מותר ג קבה שבשלה בחלבה
בעי קריעה. וא"ת אדרבה דוק
בתולין ושל ימי טוהר של יולדת: מוח.
אסור ומה הפרש בין זה לזה זה כנוס במעיו
של דג ששמו שיבוטא טעמו כטעם
מינה איפכא אינו עובר עליו הא איסורא
וזה אין כנוס במעיו כיצד קורעו אמר רב
חזיר: גירותא. עוף טמא הוא ט):
איכא כדדייק לעיל דהכא לא שייך
יהודה קורעו שתי וערב וטחו בכותל א"ל ר'
לישנא דכוורא. יש לו טעם גירותא:
למימר איידי דבעי למימר בסיפא
ד
אסר לן אשת איש שרא לן גרושה.
כדקאמר לעיל וי"ל דדלמא איידי דקתני
אלעזר לשמעיה קרע לי ואנא איכול מאי
ואע"פ שבעלה חי: בעינא למיכל
במתניתין ואינו עובר עליו נקט נמי
קמ"ל מתניתין היא הא קמ"ל דלא בעינן שתי
ה
הא
בברייתא הכי: (ב) כחל לא בעי
בישרא בחלבא. ומה אמצא היתר
(א) וערב וטחו בכותל אמרה ליה ילתא לרב
קריעה. מדלא קתני קורעו לאחר
דוגמתו: זויקו. שפודו. תנו לה כחל
נחמן מכדי כל דאסר לן רחמנא שרא לן
בשפוד: והא אנן קורעו תנן ההוא
בשולו והוה מוקמינן לה בצלי כדקתני
כוותיה אסר לן דמא שרא לן כבדא נדה דם
לקדרה. דכי נפיק מיניה הוי חלב
גבי לב וא"ת ומאי קסבר אי מהניא ביה
טוהר חלב בהמה חלב חיה חזיר מוחא
קריעה אחר בשול אמאי מותר בלא
שחוטה וכי הדר ומיבלע ליה אסר ליה.
דשיבוטא גירותא לישנא דכוורא אשת איש
ודקתני לא קרעו אינו עובר עליו רב
קריעה יותר מקודם בשול דצריך קריעה
גרושה בחיי בעלה אשת אח יבמה כותית
ואי לא מהניא ביה קריעה היכי מייתי
נחמן סבירא ליה כלישנא בתרא דרב
סייעתא לרב מהך ברייתא מדלא קתני
וברייתא מוקי לה בצלי דכתיב
יפת תאר בעינן למיכל בשרא בחלבא אמר
קורעו לאחר בשולו הא אין קריעה
ויבשלו (את) הפסח בדברי הימים:
להו רב נחמן לטבחי זויקו לה כחלי והאנן
מועלת לו כלום לאחר שנתבשל וי"ל
והא
תנן קורעו ההוא לקדרה והא קתני שבשלו
דודאי ס"ד דמועלת לו קריעה לאחר
דיעבד אין לכתחלה לא ה"ה דאפי' לכתחלה ואיידי דקא בעי למיתנא סיפא קבה
בשולו והא דקאמר רב ואינו עובר
שבשלה
עליו ומותר בלא קריעה במבושל ובחי
קורעו היינו משום דכי נתבשל כבר פלט במקצת אבל חי שיש לו רוב חלב בעי קריעה: דלמא לב הוא דסגי ליה בקריעה. פירוש
משום דשיע ולא בלע אפילו לקדרה או לצלי משום דכבולעו כך פולטו כמסקנא דפסחים אבל כחל לא סגי ליה בקריעה אפילו לצלי
משום דכבולעו כך פולטו לא שייך בשאר איסורים אלא בדם לחודיה: נדה דם טוהר. בסלוק של פרשת פרה יסד ר' אליעזר הקליר מן
הדם טחול הדם מטומאת נדה (אשה) טהרת בתולי אשה ומאשת איש יפת תואר לאיש וכנגד כותית לא פירש והכל עשה ע"פ הירושלמי:
זויקו לה כחלי. פירש בערוך כמו זיקים מלאים ודמי לזויקני דארמאי בפ' שני דמסכת ע"ז כלומר נפוחין וכן הכא כחל כמו
נוד נפוח מלא חלב ולא נקרע ובקונטרס פירש שפודו תנו לה כחל בשפוד: ההוא לקדרה. פירש בקונטרס דרב נחמן ס"ל כלישנא
בתרא דרב וברייתא מוקי לה בצלי כדכתיב ויבשלו (את) הפסח בדברי הימים ואין זה דוחק דה"נ מוקמינן בפ' כיצד צולין קורעו
לאחר בשולו היינו אחר צלייתו ואינו רוצה לומר דסבר לגמרי כלישנא בתרא דהא מיקל טפי אפילו מלישנא קמא דשרי אפילו לכתחלה אלא בפירוש
דמתניתין סבר כלישנא בתרא דכיון דשרי רב נחמן לצלי לכתחלה בלא קריעה א"כ הא דקתני קורעו היינו לקדרה כדקאמר הכא וכי קתני לא
קרעו אינו עובר עליו ע"כ אינו עובר עליו ואסור כיון דמיירי לקדרה ורבינו תם פירש דהא דצריך קריעת שתי וערב וטחו בכותל
לקדרה היינו קדרה עם בשר דלקדרה משמע עם בשר כדתנא אם (ג) בנותן טעם בקדרה אבל לקדרה בלא בשר או לצלי שרי
כ) החלב נכנס בבשר ומשתנה
טעם הבשר ויש בו טעם בשר בחלב
לכתחלה בקריעה קצת וטעמא דהחמירו בה עם
הבשר לפי דטעם
ולכך גזרו חכמים
וכשאין הבשר
עם הכחל
בקדרה אף על
פי שלא קרעו שתי וערב
כיון שקרעו קצת לכתחלה מותר
דאין