כל הבשר פרק
שמיני חולין
קי.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ט) והא קתני שבשלו בדיעבד. והא ודאי בצלי הוא מדקתני מותר
דאין החלב בעינה עוד בכחל כמו שהיה קודם
ואע"פ שנפלט וחוזר
סז א
א) ב)
ג)
דאי בקדרה אמאי מותר הא יצא החלב וחזר ונבלע: איכא תנא.
ונבלע תוך הכחל לא גזרו בו חכמים כיון שאין שם בשר אחר
ד)
בהאי דוכתא: דאתנייה לרב כחל. יש כאן מי ששנה לרב כחל
ולא נשתנה טעמו של כחל מפני בליעה זו ולא אתי למיכל בשר
ה)
סח ב
שבשלו בלא קריעה אסור באכילה ולישנא בתרא דרב הוה שמיעא
בחלב ובדיעבד שרי אפילו לא
קרעו כלל ואין חילוק בין צלי לקדרה
ליה לרבי אלעזר: אחוייה. בני
בלא בשר דאין בו שום טעם להקל
ו)
המקום: לרב יצחק. אמרו לו לרבי
בצלי יותר דבצלי נמי נוטף החלב
שבשלה בחלבה אסורה דאפילו דיעבד נמי
ז)
אלעזר זה שנאה לו: אני לא שניתי
ונופל על הכחל מבחוץ וחוזר ונבלע
לא תנא נמי רישא שבשלה כי סליק רבי
סט ג
לו כחל כל עיקר. כלומר שום כחל
ולא שייך כבולעו כך פולטו אלא
אלעזר אשכחיה לזעירי אמר ליה איכא
לא שניתי לו לאיסור בין כחל מניקה
בדם אבל טיפת חלב שנפלה
ח)
תנא דאתנייה לרב כחל אחוייה לרב יצחק
ט)
ובין כחל שאינה מניקה: ורב.
על חתיכת צלי לא כמו בשמנונית
❖
בר אבודימי אמר ליה אני לא שניתי לו
י) כ)
ששנה להםי) כחל שאסור: בקעה מצא.
דנבלה דאפילו צלי אינו חוזר ופולט
כחל כל עיקר ורב בקעה מצא וגדר בה
כלומר ראה שהיו מזלזלים באיסור
שמנונית שבלע והכי פירושו הכחל
גדר דרב איקלע לטטלפוש שמעה לההיא
בשר בחלב והחמיר עליהן: לטטלפוש:
קורעו ומוציא את חלבו פירוש שתי
לעזי רש"י
ריבעא. ליטרא: רב כהנא מתני
איתתא דקאמרה לחבירתה ריבעא דבשרא
וערב וטחו בכותל כדמפרש בגמרא
ל)
אורטיי"ש [אורטיא"ש].
❖
הכי. כמו שאמרנו שכן השיבו רב
דמוקי ליה רבי אלעזר לקדרה והיינו
מ) נ)
כמה חלבא בעי לבשולי אמר לא גמירי
סרפדים.
עם בשר כדפרישית ומוקי לה הכי
יצחק לרבי אלעזר לא שניתי לו כל
דבשר בחלב אסור איעכב וקאסר להו כחלי
ס)
עיקר: כחל מניקה. שהיתה מניקה
משום דמתניתין סתמא קתני משמע
רב כהנא מתני הכי רבי יוסי בר אבא מתני
רבינו גרשום
ויש בדדיה חלב כנוס הרבה: ומתוך
שבא להתיר בכל ענין בשול לא קרעו
ע)
אנא כחל של מניקה שניתי לו ומפלפולו של
אין איכא תנא דאתניה
פלפולו של רבי חייא. שהוא מחודד
פירוש לא עשה דין קריעה שלא
רבי חייא שנה ליה כחל סתם רבין ורב יצחק
לרב כחל. כלומר דאמר
קרעו שתי וערב וטחו בכותל אלא
מאד ומבין מעצמו וכסבור שתלמידיו
אינו עובר עליו ואסור:
בר יוסף איקלעו לבי רב פפי אייתו לקמייהו
קריעה קצת אינו עובר עליו אמר
מחודדין כמותו כשחזר ושנאה לפני ר'
בקעה מצא וגדר בה גדר.
כלומר עמי הארץ מצא
תבשילא דכחל רב יצחק בר יוסף אכל רבין
רב אינו עובר עליו ומותר כיון
חייא שנה לו סתם וסבור שיבין רב
פ)
שהיו מקילין בבשר בחלב
דקרעו קצת אבל אם לא קרעו כלל
שאין אסור אלא מניקה ולא הבין:
❖
לא אכל אמר אביי רבין תכלא אמאי לא
והחמיר להן: לטטלפוש
תכלא. שכול קובר את בניו: מרא
ובשלו בהדי בשר אסור מדרבנן
ריבעא דבשרא. כלומר
אכל מכדי דביתהו דרב פפי ברתיה דר' יצחק
ליטרא דבשרא: אני כחל
דעובדא. זהיר במעשים טובים: לא
כדאמרינן בפ' גיד הנשה
נפחא הואי ור"י נפחא מריה דעובדא הוה אי
מיניקת שניתי לו. דאסיר
הגהות הב"ח
אכלי כחלי. לגמרי אפילו צלי ואפילו
כחל בס' דחלב שחוטה אסור מדרבנן
דמלא חלב: אבין תכלא.
לאו דשמיע לה מבי נשא לא הוה עבדא
(א) תוס'
קרעו: במאי טויתינהו. היכן היו לך
כיצד קורעו אמתניתין קאי אמר ליה
כלומר אמאי קרי ליה
בסורא לא אכלי כחלי בפומבדיתא אכלי
אבין תכלא שמתו בניו
שם עצים: בפורצני. חרצנים שאצל
ר' אלעזר (א) קרע לי ואנא איכול
❖
לשמעיה
ובשביל עגמת נפש היו
כחלי רמי בר תמרי דהוא רמי בר דיקולי
היקבים והבערתים: לאחר שנים עשר
פי' קרע לי קריעה קצת ואנא איכול
קורין אותו תכלא: מרי
מפומבדיתא איקלע לסורא במעלי יומא
חדש הוה. ותנן במס' ע"ז
בקדרה בלא בשר מאי קמ"ל דלא
דעובדא הוה. כלומר אדם
גדול היה: מבי נשא. מבית
מוסף רש"י
דכפורי אפקינהו כולי עלמא לכחלינהו
לחים אסורין יבשין מותרין ואלו הם
בעי שתי וערב אלא לקדרה בהדי
אביה: ובאתריה דרב אכלי
לחים כל שנים עשר חדש: דקדחו
בשר אמר להו רב נחמן זויקו לה
שדינהו אזל איהו נקטינהו אכלינהו אייתוה
בקעה מצא וגדר
כחלי. דהוא סבר אינו
בה גדר.
עובר עליו ומותר והאי
בהו חילפי. גדלו בהם מחמת שנרקבו
כחלי פירוש בשלו לה בקדרה בלא
כ)
לקמיה דרב חסדא אמר ליה אמאי תעביד
דקאמרינן דרב סבר אינו
ונעשו עפר: חילפי. אורטיי"ש והואיל
בשר כחלי נפוחים כנודות פירוש
הכי אמר ליה מאתרא דרב יהודה אנא דאכיל
עובר עליו ואסור בקעה
ומתקלקלין ונרקבין ולא נטלו משם
שלא נקרעו שתי וערב אלא קריעה
מצא וגדר בה גדר: לאחר
אמר ליה ולית לך נותנין עליו חומרי המקום
י"ב חדש הוו. כלומר
ש"מ אינו חושש: פטור מן התפילין.
קצת מ"מ קרי זויקו לפי שלא נקרעו
(ערובין ו.)
לאחר י"ב חדש חשובין
שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם אמר
מפני שצריך לחלצן תדיר: דלא הוה
שתי וערב והא אנן תנן קורעו פירוש
כעץ: דקדיח בהו חילפי.
ליה חוץ לתחום אכלתינהו ובמה טויתינהו
רמי חוטי. לא הטיל ציצית לטליתו:
שתי וערב אבל קריעה קצת לא מהני
כלומר צמחו עליו עשבים
דשמייהו אורטייש: חזיה.
אמר ליה בפורצני ודלמא מיין נסך הויא
ההוא לקדרה פירוש בהדי בשר והא
כפתוהו
(שם ק:) מריה דעובדא.
דלית ליה חוטי ציצית:
קתני כחל שבשלו בחלבו מותר
אמר ליה לאחר שנים עשר חדש הוו ודלמא דגזל הוה אמר ליה יאוש
(שבת
א
ב
פטורה מן הציצית כל ל'
אלמא אפילו בקדרה בלא בשר אסור
לז: ביצה כט:) ולית
יום. כלומר בתוך ל' יום
בעלים הוה דקדחו בהו חילפי חזייה דלא הוה מנח תפילין אמר ליה
לך נותנין עליו חומרי
אבל אם שאלה יותר מל'
לכתחלה לבשל דבלא בשר מיירי
מאי טעמא לא מנחת תפילין אמר ליה חולי מעיין הוא ואמר רב יהודה
המקום כו'.
יום חייבת בציצית:
מדקתני שבשלו בחלבו דמשמע דליכא
ג חולי מעיין פטור מן התפילין חזייה דלא הוה קא רמי חוטי אמר ליה
(לעיל יח:)
איסורא אלא איהו גופיה ורב נחמן
מאי טעמא לית לך חוטי אמר ליה טלית שאולה היא ואמר רב יהודה
מתיר לכתחלה כו' והוה מצי לשנויי
טלית
דמיירי בשלא קרעו כלל אלא דעדיפא
משני וא"ת היכי מייתי סייעתא מהך ברייתא ללישנא קמא דרב והא רב איירי אפילו בקדרה
בהדי בשר וברייתא איירי בקדרה בלא
בשר כדפרישית ויש לומר משום דלישנא בתרא דרב קאמר אינו עובר עליו ואסור בין בהדי בשר בין בלא בשר והך ברייתא שריא
מיהא בלא בשר ומשום דפליגא אלישנא בתרא קאמר תניא כלישנא קמא והשתא רב נחמן כלישנא קמא דתניא כוותיה והילכתא כוותיה
ולמאי דפרישית דמתניתין איירי נמי בקדרה בהדי בשר משום דקתני סתמא א"כ רישא דברייתא דקתני נמי הכחל קורעו ומוציא את
חלבו הוי נמי אפילו בהדי בשר ולא הוי דומיא דלב קורעו לא קרעו קורעו לאחר בישולו דלא איירי בהדי בשר דאי בהדי בשר נעשה
איכא
תנא דאתנייה
הבשר נבלה וחוזר ואוסר את הלב דטעם דלב דשיע לא קאי לפי המסקנא דפסחים לפירוש ר"ת ל):
לרב כחל אחוייה ליה לרב יצחק בר אבודימי. וכן בפרק המוכר את הספינה איכא תנא דאתנייה לרב מידות אחוי ליה
רב יצחק בר אבודימי והקשה רבינו שמואל דהא רב יצחק בר אבודימי היה רבו של רבא כדאמר בריש יבמות ובריש פ' אלו הן
הנשרפין אמר רבא א"ל רב יצחק בר אבודימי אתיא הנה הנה וכו' ואיך יתכן דרב יצחק בר אבודימי שהיה רבו של
רב שהיה חי עד רבא והלא ביום שמת רב יהודה שהיה תלמידו של רב נולד רבא מ) וגרס התם רבינו שמואל איכא תנא דאתנייה רב
מדות וקשה לר"ת דהכא בשמעתין אין שייך לומר כן דקאמר אני לא שניתי לו ומיהו יש לפרש לו נ) כמו ממנו כמו תלמיד
ורבו צריך לו אבל הא דקאמר ומתוך פלפולו של רבי חייא שנה לו כחל סתם לא אתי שפיר ואור"ת דשנים היו אחד היה בימי רבינו
הקדוש דאמרינן פרק כירה דאמר רב יצחק בר אבודימי פעם אחת נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ ואותו יכול להיות שהיה
רבו של רב וקשה קצת דאם רב יצחק בר אבודימי דהמוכר את הספינה היה רבו של רב היכי קאמר לרבי אלעזר התם הא איתמר
עלה אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן והלא ר' יוחנן שהיה רבו של ר' אבהו היה קורא לרב רבינו כדאמרינן ס) באלו טרפות ע):
דאתנייה לרב כחל. פי' בקונטרס יש כאן מי ששנה לרב כחל שבשלו בלא קריעה אסור באכילה ולישנא בתרא דרב הוה שמיע ליה
לר' אלעזר ונראה דלא קאי אהנהו לישני דלעיל אלא שמע שהיה רב אוסר כחל ואפילו בקריעת שתי וערב כדאמרינן בסמוך
בסורא לא אכלי כחלי אע"ג דמתניתין שריא ליה בקריעה והיה תמיה ר"א והשיב לו רבי יצחק בר אבודימי דרב בקעה מצא וגדר בה
גדר ורב יוסף פ) קאמר דכחל מניקה שנה לו דאסור אפילו בקריעה ומתניתין כשאינה מניקה ור' חייא שנה לו כחל סתם והיה סבור שיבין
רב מעצמו ולא הבין וטעה בדבריו והיה סבור שמכח שום ברייתא היה בא לחלוק על משנתנו לאסור כל כחל אפילו בקריעה ואנן
דאכלינן כחלי אפילו של מניקה בקריעה סמכינן אלישנא דרב בקעה מצא ואין חילוק בין מניקה לשאינה מניקה וגם אעובדא דרבין ורב
יצחק בר יוסף דאייתו קמייהו תבשיל דכחלי ואכל רב יצחק ומסתמא של מניקה היה מדלא רצה רבין לאכול ורב יצחק עיקר מדאמר אביי
רבין תיכלא אמאי לא אכל וגם מעובדא דרמי בר
תמרי
דנקטינהו לכולהו כחלי ואפילו של מניקה ואכל:
טלית