הכל
שוחטין
פרק ראשון חולין
יג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואין להן מחשבה.
כגון מצא
לקליפת אגוז כמו שהיה ח) וחשיב
עליה
חרש שוטה וקטן כו' פריך ויוכיח מעשה שלהן על מחשבתן דתנינן
צא א
א) ב)
ג)
למוד או אפילו מדד בה אלא שלא עשה בה מעשה לשם כלי ואם בן
תמן העלום חרש שוטה וקטן כו' וקצת תימה מה מקשה דבתחלת
א]
דעת חשב עליהן טמאין במחשבה דתנן כל הכלים יורדין
סוגיא דריש מקראי דאין תרומתן תרומה דבר אל בני ישראל ויקחו לי
צב ב ג
ד)
לידי טומאתן במחשבה: מחשבה גרידא לא קא מבעיא ליה. דשמיע
תרומה פרט לעובד כוכבים מאת כל איש פרט לקטן אשר ידבנו פרט
ה)
ו)
ליה הא: מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו.
לחרש שוטה (וקטן) ושמא אסמכתא
צג ד ה ו
לפי ראות עינינו אבל אין אנו יודעין
בעלמא היא ומתרץ שם ונחשב לכם
ואין להן מחשבה אמר ליה מחשבה גרידתא
ז)
אם עשה מעשה זה לשם מחשבה זו:
תרומתכם את שכתוב בו מחשבה אין
לא קא מיבעיא ליה כי קא מיבעיא ליה
צד ז
ח)
ואתיוה לצפון. ולא אמר על שם כך
מעשה שלו מוכיח על מחשבתו ושאין
מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו כגון דהוה
ט)
א
אני מוליכה לשם לפי שאינה כשרה
כתוב בו מחשבה מעשה שלו מוכיח
י) כ)
קיימא עולה בדרום ואתיוה בצפון ושחטה
צה ח
ל)
בדרום: או דלמא מקום הוא דלא
על מחשבתו פירוש כיון שעיקר תרומה
מאי מדאתייא בצפון ושחט איכוין לה או
מ)
איתרמי ליה. לא נראה בעיניו מקום
במחשבה וקטן אין לו מחשבה לא
נ)
דילמא מקום הוא דלא איתרמי ליה הא נמי
הראשון ב]: מפני הכנימה. כוצונ"ש
מסתברא שיוכיח המעשה על מחשבתו
ס)
❖
אמרה רבי יוחנן חדא זימנא דתנן המעלה
ע)
שבפולים ועדשים כמו ותהי הכנם
והדר פריך רבי יוסי קומי דשמואל
ב
: אינן בכי יותן. דלא ניחא
פירותיו לגג מפני הכנימה וירד עליהם טל
והרי גיטין שאין כתוב יא] בו מחשבה
פ)
ליה בהאי טל ולא הוה הכשר להורידן
ואין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו
אינן בכי יותן ואם נתכוין לכך הרי הן בכי
תורה אור השלם
לידי טומאתן אם יגע בהם שרץ לאחר
דתנינא הכל כשרין לכתוב את הגט
יותן העלום חרש שוטה וקטן אף על פי
❖
1. וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר
זמן דבעינן כי יותן דומיא דכי יתן ט)
ואפי' חש"ו ואמר רב הונא והוא שיש
שנתכוונו לכך אינן בכי יותן מפני שיש להן
לִפְנֵי יְיָ וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי
דניחא ליה : ואם נתכוין לכך. בין
פקח עומד על גביו כו' מתרץ תמן
י)
אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם
מעשה ואין להן מחשבה וא"ר יוחנן ל"ש
ג
בשעת העלאה ובין לאחר מכאן קודם
זה כותב וזה מגרש הכא הוא החושב
וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם עַל
הגהות הב"ח
אלא שלא היפך בהן אבל היפך בהן הרי
הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב אֲשֶׁר פֶּתַח
שינגב הטל מעליהם: הרי הן בכי
והוא התורם ותימה לר"י שבא לתרץ
(א) רש"י
אֹהֶל מוֹעֵד: ויקרא א ה
זה בכי יותן הכי קא מיבעיא ליה דאורייתא
יותן. דהכי אמרינן בדוכתא
מגט אתרומה ומזה לא הקשה אלא
2. וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח
(א)
(ב) ד"ה
או דרבנן רב נחמן בר יצחק מתני הכי א"ר
שְׁלָמִים לַיְיָ לִרְצֹנְכֶם
הקשה מגט אההיא דקטן יש לו מעשה
אחריתי כ) עודהו הטל עליהן ושמח
❖
תִּזְבָּחֻהוּ: ויקרא יט ה
❖
הרי הן בכי יותן ואע"פ שלא נתכוין
ובלא ירושלמי יש לנו לדקדק בדברים
חייא בר אבא בעי רבי יוחנן קטן יש לו
דהעלאה
קודם לכן אלא כשראה שמח: העלום
הללו דכיון דקטן יש לו מעשה להוכיח
מעשה או אין לו מעשה אמר ליה רבי אמי
חש"ו. מפני הכנימה: אע"פ שנתכוין
על מחשבתו לענין גט נמי יועיל בלא
לעזי רש"י
ותיבעי ליה מחשבה מאי שנא מחשבה דלא
הגהות מהר"ב
לכך. לאחר ג] שירד הטל עליהם:
גדול עומד על גביו נ) (ולתרומה נמי
כוצונ"ש [קוצונ"ש].
קא מיבעיא ליה דתנן אין להן מחשבה
רנשבורג
❖
אינן בכי יותן. שאין מחשבתם
יועיל בגדול עומד על גביו):
חרקים קטנים.
בעא מיניה שמואל מרב הונא.
מעשה נמי לא תיבעי ליה דתנן יש להן
א] רש"י
מחשבה והכשר במחשבה תלוי והאי
מעשה הכי קא מיבעיא ליה דאורייתא או
מעשה (ב) דעלייה לאו מעשה הוא
משמע שהיה שמואל קטן
שיטה מקובצת
דרבנן ופשיט יש להן מעשה ואפילו
דמפני הכנימה העלום: לא שנו.
מרב הונא וכן בריש גיטין
ד
❖
א] מדד בה אלא שלא
ד]דאפילו נתכוונו לא הויא כוונה: אלא
מדאורייתא אין להן מחשבה ואפי' מדרבנן
ובפ' יש בערכין הוו יתבי רב
ה
עשה בה מעשה לשם כלי
שלא היפך בהן. לאחר שירד הטל
הונא וחייא בר רב קמי שמואל
מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מדאורייתא
אין יורדין לתורת כלי ואם
בן דעת חשב: ב] לא נראה
עליהם מצד זה כדי שיפול עליהם מצד
משמע כתלמיד היושב לפני רבו
מוסף רש"י
אין לו מדרבנן יש לו בעא מיניה שמואל
ו
בעיניו מקום הראשון
אחר: אבל היפך בהן. דמעשיו
ובפרק קמא דגיטין יתיב רב
פנוי הס"ד: ג] אע"פ
למתעסק בקדשים.
מרב הונא ז מנין למתעסק בקדשים שהוא
מוכיחין ה] אע"פ שלא פירש מחשבתו
הונא קמי רבי ירמיה ורבי ירמיה
שנתכוין לכך לאחר
פסול שנאמר ושחט את בן הבקר שתהא
1
העלאה הס"ד ומה"ד
הואיל וניכר שדעתו לכך הרי הן בכי
חבירו של רבי זירא הוה כדמוכח
אינן בכי יותן: ד] לא
(זבחים מז.)
שחיטה לשם בן בקר אמר לו זו בידינו היא
בנדה בעא מיניה רבי ירמיה
יותן דאי בשפירש מחשבתו בשעת
שנו הא דקתני דאפילו
לעכב מנין (ת"ל) לרצונכם תזבחוהו
מרבי זירא כו' עד כאן הביאו רבי
נתכוונו: ה] מוכיחין
מעשה לא איצטריך רבי יוחנן לאשמועינן
2
לדעתכם זבוחו: מתני' שחיטת עובד
(מנחות קי.) זו בידינו
ואע"פ שלא פירש:
דהא בהדיא תנן דיש להן מעשה:
ירמיה לרבי זירא לידי גיחוך ולא גחך
ח
ו] הא דאמרינן ששמעתי:
היא.
כוכבים נבלה ומטמאה במשא: גמ' נבלה
הכי קא מיבעיא דאורייתא או דרבנן.
ורבי זירא תלמידו של רב יהודה
ז] עולה מדרו' לצפון
(שם)
הא דאמרינן ושמעתי מרבותי
דהוה משתמיט מיניה למיסק לארעא
ו]
ס)
דקולא [הוא] ומכשרינן
אין איסור הנאה לא מאן תנא א"ר חייא ברבי
(או דרבנן): ח] גבי
דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו הויא
דישראל ורב יהודה תלמידו של רב
❖
אבא א"ר יוחנן דלא כרבי אליעזר דאי ר"א
שחיטת עולה ומכשרינן
(זבחים שם)
מחשבה כאילו פירשה בשעת מעשה:
ושמואל והיה קורא רבי ירמיה לרב
ליה: ט] ולחומרא כגון
האמר סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת
גבי היפך: י] דלשם
דאורייתא היא. וסמכינן עלה אפילו
הונא דרדקי
ויש לומר
כוכבים רבי אמי אמר הכי קתני שחיטת
עבודת כוכבים כותבין
רבינו גרשום
לקולא כגון בעיין דלעיל בהביא עולה
דתרי רב הונא הוו ומיהו ההוא
וה"נ: יא] והרי גיטין שאין
עובד כוכבים נבלה הא דמין לעבודת
❖
מדרום לצפון ז] ומכשרי: או דרבנן.
דערכין על כרחך תלמידו של
אמר ליה מחשבה גרידתא
כתוב בהן מחשבה:
כוכבים תנינא להא דת"ר שחיטת מין
לא מבעיא לך דודאי אין
היא וחומרא בעלמא הוא דאמור
רב הוה כדמוכח התם:
מנין למתעסק בקדשים שהוא
מחשבתו מחשבה: ואתייה
לעבודת כוכבים פיתו פת כותי יינו יין נסך
רבנן ניהוי מעשה וכי היפך בהן ניהוי
לצפון ושחטה כלומ'
רבינו גרשום (המשך)
פסול. פירש בקונטרס
הכשר אבל מדאורייתא לא הוי מעשה
ספריו ספרי קוסמין פירותיו טבלין וי"א אף
ששחיטתן בצפון עכשיו
דניחא להו בטל שעליהן:
מדאתייה לצפון איכווני
וגבי עולה דקולא הוא לא אמרו כן
מתעסק בסכין להגביהו ולזרוק אותו
בניו
זו לא צריך ליבעי לך.
איכוון ליה כלומר לשום
שלא אמרו חכמים דבריהם להקל
וקשה דבכה"ג אפילו בחולין פסול
ודאי זו לא קא
עולה שדינה לישחוט
מדברי תורה דנמצאו עוקרין אלא להחמיר ולעשות סייג: יש להן
לרבנן אפילו מתכוין לחתיכה כגון לנעצה בכותל כדמוכח בפרק ב'
מבעיא ליה (הא) כי קא
בצפון: או דילמא מקום
מבעיא ליה דאורייתא או
דלא איתרמי ליה בדרום
מעשה. אם עשו מעשה מוכיח על מחשבתן ופירשו שעל דעת כן
עד שיתכוין לחתיכת סימנין ונראה דהאי מתעסק בקדשים
דרבנן כלומר [הא] דיש
ומשום הכי אתייה לצפון
עושים וכדפרשינן לעיל ל) שהביא עולה לצפון ופירש שמפני שדרום
היינו דמתכוין לחתיכת סימנים ולא לשם זביחה דבחולין כשר ובקדשים
להן מעשה דאורייתא או
ולא חשובה עולה: הא נמי
פסול לה הוא מביאה לצפון: ותיבעי ליה מחשבה. שחיטה גרידתא
פסול ועוד יש מתעסק אחר כגון של קדשים שסבור שהוא חולין ושחטו
דרבנן. מחשבתו נכרת
אמרה חדא זימנא למה
מתוך מעשיו מדאורייתא
למימר פעם אחרת. מפני
ופירש לשם עולה ושחיטה לאו מעשה מוכיח על המחשבה הוא שכל
דפסול מטעם מתעסק כדאמרינן בזבחים בסוף פרק ב"ש דמשום
אין לו כלומר כגון
הכנימה כלומר שרוצה
פיתו
פת
השחיטות שוות: הכי קא מיבעיא ליה. הא דתנן גבי
חולין פסולה ותרוייהו מושחט את בן הבקר נפקא ע):
שהעלה פירותיו לגג מפני
לשוטחן שהיו מרקיבין
כותי. בפירקי דרבי אליעזר יש דעזרא וזרובבל בן שאלתיאל
חקיקת אלון ורמון יש להם מעשה: דאורייתא היא. וסמכינן עלה
הכנימה והיפך בהן: מניין
ושוטחן לייבשן שישלוט
למתעסק בקדשים שפסול.
בהן הרוח וירד עליהן טל
גבי שחיטת עולה ומכשרינן ח]: או דלמא דרבנן הוא. וחומרא הוא
ויהושע בן יהוצדק נידו אותן בשלש מאות כהנים ובשלש מאות
כלומר שנתכוון לחתוך
אינו בכי יותן כלומר דלא
דאחמור רבנן לשוויה כלי ליטמא אבל גבי עולה דקולא הוא לא:
תינוקות ובשלש מאות ספרי תורה והיו תוקעין והלוים משוררים
שום דבר ושחט בקדשים
נתכוון לטל ואנן בעינן
מדרבנן יש לו. ולחומרא גבי היפך בהם דהכשירן: מדאורייתא
ומסיימים בה מכאן אמרו כל האוכל פת כותי כאילו אוכל בשר חזיר :
חטאת או עולה אינו
לדעת. ואם נתכוון לכך
ט]
פ)
כשר עד שיתכוין לשחיטה
הרי זה בכי יותן. כלומר
אין לו. וגבי בעיין קמייתא דעולה לא סמכינן עלה: מנין למתעסק
נכרים שנא' ושחט את בן
אם נתכוון לטל (ומוכשר)
בקדשים שהוא פסול. כלומר מנין למתעסק שפסול בקדשים כגון מתעסק בסכין להגביהו או לזורקו ושחט בקדשים שלא נתכוין לשום
הבקר וגו'. אמר לו זו
[הוכשר]. ואם נגע בהן
בידינו ששחיטת קדשים
שרץ טמאין דדמו כמו
שחיטה א] אבל נתכוין לשום שחיטה בעלמא כשר אלא שלא עלה לבעלים לשם חובה: זו בידינו היא. מקרא זה הייתי יודע ומכאן אנו
צריכי כונה אלא לעכב
שנותן עליהן ממש. העלום
למדים שמצוה להתכוין ואני שאלתי לעכב מנין שאם לא נתכוין יהא פסול: לרצונכם תזבחוהו. שנה עליו הכתוב לעכב: מתני' שחיטת
שפסולין הם כיון דלא
לאלו חש"ו וכו': לא
גמ'
עובד כוכביםמ). אפילו כהלכתה ואחרים רואין אותו: ומטמאה במשא. בגמרא פריך פשיטא: הא אמר. לקמן בהשוחט דאפי' שחטה
מכוין לשום שחיטה מנלן:
שנו דאינו בכי יותן אלא
ת"ל לרצונכם [תזבחוהו]
שלא היפך בהן בשעת
ישראל לצורך עובד כוכבים אסורה בהנאה שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים: ר' אמי מתני הכי שחיטת עובד כוכבים נבלה הא דמין
לדעתכם זבוחו שאם חייב
הטל דלא גלו דעתיהו
לעבודת כוכבים. במין ישראל קא מיירי. והך דוקיא דמתניתין הכי דייק מינה ולסיועי לתנא דברייתא ורבי אמי לא פליג אדרבי חייא דודאי
חטאת או אשם או עולה
דניחא להו בטל שעליהם
מתניתין דלא כרבי אליעזר אלא לא אצטריך ליה למידק דממילא שמעינן לה דמדקרי ליה נבלה ש"מ מותרת בהנאה: תנינא להא דת"ר.
אין מקריבין אותו בע"כ
שלא היתה מחשבתו
אלא מכין אותו עד שיאמר
נכרת מתוך מעשיו אבל
וש"מ דהלכתא כברייתא מדמסייע ליה דוקיא דמתניתין: שחיטת מין. דישראל וכ"ש דעובד כוכבים והא מתניתין מיהא בישראל קיימא מדקאמר פירותיו
רוצה אני: דלא כר'
היפך עליהן דעשו מעשה
טבלים ובניו ממזרים: בסדר זרעים שנינו אומר היה רבי אליעזר פת כותי כבשר חזיר במסכת שביעית : ספריו. תורה נביאים וכתובים
אליעזר דאי כר' אליעזר
עכשיו יש מחשבתו נכרת
שכתבן מין: כספרי קוסמין. נביאי הבעל דלשם עבודת כוכבים כתבו והכי נמי אמרינן במסכת גיטין ספר תורה שכתבו מין ישרף:
י]
האמר סתם מחשבת עובד
מתוך מעשיו דגלו דעתיהו
כוכבים לעבודת כוכבים
בניו כלומר דאסור אפי' בהנאה
הכי קתני מתניתין שחיטת נכרי וכו' הא דמין לעבודת כוכבים כלומר ישראל משום