קיב:
כל הבשר פרק שמיני חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דגים
ועופות שמלחן זה עם זה אסורין. הדגים לבדן והקשה
ומשפייה. כמו השופה יין לחבירו קולי"ר כלומר יערה
צא א
א)
ב)
רבינו שמואל דא"כ הול"ל דגים שמלחן עם עופות אסורין
השומן העליון בנחת מכלי אל כלי כדי שלא יתערב הדם בו. וראיתי
ג)
וי"ל דא"כ הוה משמע אפילו העופות תפל והדגים מלוחים כמו דג
בהלכות גדולות דדוקא נקט תרי גללי כלומר מעט מלח אבל מלח
צב ב
טהור שמלחו עם דג טמא דבסמוך דמיירי בטהור מליח וטמא תפל
הרבה פוסק כח הדם ועושהו כמים והוא נעכר ומתערב עם
ד)
ה)
השומן: ומי אמר שמואל הכי.
וזה אינו כי בענין זה לא היו הדגים
❖
אסורין ונראה דאין העופות נאסרים
דלאחר שיכלה כל מראה אדמומית
ומשפייה אמר ליה רב אחא בריה דרב איקא
שבו מותר: והאמר שמואל כו'.
מהדגים שנאסרו אפילו לאותו פירוש
לרב אשי ומי אמר שמואל הכי והאמר
ו)
והאי בשר כבר נצלה: שאני התם
שבכל איסורין אמרינן חתיכה עצמה
רבינו גרשום
❖
שמואל ככר שחתך עליה בשר אסור לאכלה
דאגב דוחקא דסכינא פליט. לעולם
נעשית נבלה אם האיסור עצמו הולך
מי אמר שמואל הכי
שאני התם דאגב דוחקא דסכינא פליט $אמר
ומתפשט ונאמר שגם מן הדם שנבלע
כשתעלה תמרתו אין הדם יוצא ממנו
והאמר שמואל ככר
רב נחמן דגים ועופות שמלחן זה עם זה
שחתך. כלומר מי אמר
א
בדגים נפלט מקצת עם ציר הדגים
ע"י האור ושמנונית הוא ומותר אבל
תורה אור השלם
שמואל אין מניחין כלי
אסורין היכי דמי אי בכלי שאינו מנוקב אפי'
ונבלע בעופות אף על פי שכולה אין
כשחותכו וכובש עליו את הסכין הוא
1. אֵלֶּה הַטְּמֵאִים לָכֶם
תחת הבשר (כלומר) [עד
עופות ועופות נמי אסירי אי בכלי מנוקב אפי'
פולטין להיות מותרין על ידי כן כיון
דוחקו ואם נשאר בו דם דוחקו והוא
שיכלה וכו'] הא כלה
בְּכָל הַשָּׁרֶץ כָּל הַנֹּגֵעַ
אדמומית מניחין ומותר
בָּהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא עַד
יוצא: דגים ועופות. לאו דווקא עופות
דגים ועופות נמי שרי לעולם בכלי מנוקב
דכבר גמרו פליטתן דמ"מ אין סברא
❖
אע"ג דעדיין לא נצלה כל
הָעָרֶב: ויקרא יא לא
לאסור העופות דדם משרק שריק
דכל שכן בשר אחר לפי שהוא קשה
ודגים משום דרפו קרמייהו קדמי ופלטי
צרכו והאמר שמואל ככר
מבשר עופות: אסורין. [הדגים
שחתך עליה כו' והא הכא
במליחה כמו בצליה ובדגים דרפו
ועופות קמיטי בתר דניחי דגים פליטי עופות
דגמר צלי הוא ואף על פי
גליון הש"ס
קרמייהו הוא דאמר א] לעיל דלא שריק
לבדן] שהדם יוצא מן הבשר ונבלע
והדר בלעי מיניה רב מרי בר רחל אימלח
כן אסור: אגב (חורפיה)
דם עופות מינייהו: ודגים רפו
אפילו עופות ועופות [נמי]
בדגים:
גמ' אר"נ דגים וכו'.
[דוחקא] דסכינא פליט
ליה בשר שחוטה בהדי בשר טרפה
הדם: הטמאין לרבות
אסירי. כדאמרינן לקמן
קרמייהו ופלטי ועופות קמיטי. פירש
שם לאסור צירן
אתא לקמיה דרבא אמר ליה 1 הטמאים
צירן. כלומר אלה הטמאין
בקונטרס אבל בשר ובשר כמו שזה
אין מולחין בשר אלא על גבי כלי
ורוטבן וכו'.
וגו' טמאים לא כתיב אלא
$ לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן
שוהה לפלוט כך זה שוהה לפלוט
מנוקב לפי שהדם היוצא נשאר בכלי
ב
הטמאים לרבות צירן וזהו
ציר כשיוצא ממנו כשהוא
ולימא
וחוזר ונבלע בבשר: אפילו עופות
ושניהם פולטין יחד וכל זמן שתחתון
מלוח: רוטב. שומנא:
❖
ודגים [נמי] שרי. שהרי הדם יוצא דמה לי דגים ומה לי שאר שתי
טרוד לפלוט אינו בולע וכמו כן פירש בסמוך גבי רב
קיפא. כדמפרש בהעור
ששת דמלח גרמא גרמא דמסיק אלא לא שנא ופירש בקונטרס
חתיכות הנמלחות זו על גב זו שאע"ג שהדם יוצא מעליונה לתחתונה
והרוטב פירמא. [והוא]
בשר מבושל יותר מדאי
אין נאסרין אם הכלי מנוקב: לעולם בכלי מנוקב. והיינו טעמא
ל"ש ומותר דכל זמן שטרודים לפלוט אינן בולעים וכשנח זה כבר
הגהות מהר"ב
שאינו דומה שיהא בשר
דדגים אסורין: משום דדגים רפו קרמייהו. קרום שלהן רך: וקדמי
אעפ"כ טמא: נח זה ולפירושו תימה כשמולחין הרבה חתיכות יחד זו אחר זו ומניחין
רנשבורג
ופלטי. ממהרין לפלוט ציר שלהן: ועופות קמיטי. צומתין אשטרינ"ט.
שניה על הראשונה וכן שלישית וכן רביעית אפילו יש כמה חתיכות
א] תוס'
כלומר אין ממהרין לפלוט וכבר נחו הדגים מלפלוט ועדיין עופות
אע"פ שהראשונה גומרת פליטתה תחלה ופשטיה דאלא לא שנא
ד)(נמי) משמע ה)(שמותר למלוח כל אחד ואחד בפני עצמו וכן מפרש
פולטין הלכך בלעי דגים אבל בשר ובשר כמה שזה שוהה לפלוט
ב] ד"ה
ר"ת אלא לא שנא) שאע"פ שהתחתון פולט תחלה אינו נאסר ולמה
כך זה שוהה לפלוט ושניהם פולטין יחד וכל זמן שהתחתון טרוד
בפליטה אינו בולע: אימלח ליה בשר שחוטה בהדי בשר נבלה.
מותר כיון שפליטת התחתון קודמת ונראה דהיינו טעמא משום
❖
ובכלי מנוקב כמשפט המולחים בשר וקמיבעיא ליה מי אמרינן כי
דדם מישרק שריק במליחה כמו בצליה וכי היכי דשרי בצלי בשרא
היכי דגבי דם לא חיישינן לדלמא פלט עליון ובלע תחתון דאמרינן כל
עלוי בשרא אפילו לכתחלה אע"פ שכלה תחלה פליטתה בצד התחתון
זמן שטרודים בפליטה אינן בולעין ושניהם נחין יחד מפליטתן ה"נ
של צד האש משום דמשרק שריק הוא הדין נמי במליחה דשרי כה"ג
לעזי רש"י
לא שנא או לא: אמר ליה הטמאים. ה"א יתירא דגבי הטמאים לכם
ודגים דוקא משום דרפו קרמייהו אסירי משום דרכיכי ונבלע הדם
קולי"ר. לשפוך.אשטרינ"ט
בכל השרץ : לאסור צירן ורוטבן וקיפה. פירמא
בתוכן ולא שריק מינייהו ומיהו היכא דאיכא גומות בצד עליון של
❖
[אישטריינ"ט]. סוגר.
בשר ותבלין הנקפה בשולי הקדירה וכיון דצירן אסור מיתסר
תחתונות דלא מצי שריק קשה למה יהא מותרין דמעשים בכל יום
הבשר השחוט מחמת ציר הטרפה שהוא נוח ליבלע מן הדם:
שמוצאין גומות [בחתיכות] התחתונות מלאות ציר ונוהגין בדבר
היתר וי"מ משום דפליטת ציר מושכת הרבה אחר פליטת הדם וכל
הני
מוסף רש"י
זמן שמושך פליטת הציר פולטות מה שבולעות מן העליונות אחר פליטת דמן ומה שנמצא בגומות ציר הוא ולא דם אבל בדגים אין לומר
הטמאים.
כן לפי שפליטת דם העופות מושכת אחר פליטת ציר הדגים וה"ר יוסף מאורלינ"ש היה אומר לפי שפליטת הדגים נגמר קודם התחלת
(לקמן
קכ.)
פליטת העופות לכך אינן פולטין עוד מה שבולעין מן העופות אבל בשר ובשר כיון שלא נגמר פליטת דם תחתון קודם התחלת
בליעתה מן העליון אין דרך פליטתה נסתמת דהואיל ופתוח לפלוט לא יסתם עד גמר פליטת החתיכה שעליה וכן אם מלחו שלישית
(בכורות ו:) צירן.
(שם) וקיפה.
ונתנו על העליונות קודם גמר פליטתה התחתונה פולטת עד שתגמור השלישית פליטתה וכן לעולם כל מה שיתנו עליה תבלע ותפלוט
כיון שלא נחה רגע אחת וא"ת נהי דלפי שני הטעמים האלו אין לאסור מחמת פליטת חתיכה העליונה מ"מ נאסור מחמת דם הבלוע
(שם)
במלח שבין חתיכה לחתיכה שנמחה בציר שבגומות אחר פליטת כל הדם והציר דבשלמא בכל חתיכה מלוחה דעלמא אין המלח שעליה
אוסרה לפי שמועט הוא הדם הבלוע במלח ואינו יכול עוד לזוז משם כלל אבל כאן שנמחה המלח בציר שבגומא ונעשה צלול היה לו
לדם זה לאסור כדי קליפה ושמא לא אמרינן מליח הרי הוא כרותח אלא בשעת פליטה אבל אחר גמר פליטה לא חשיב כרותח דפסק
כח המלח מחמת שהפליט את הבשר ויוצא כח המלח עם הדם אי נמי י"ל שהמלח שעל הבשר מעכב הדם הזה מליכנס בבשר ולפי אותן
השני טעמים שפירשתי דכל זמן שהתחתונה פולטת ציר בולעת ופולטת דם העליונות עם ציר שלה ב] אז כל זמן שפתוחה לפלוט בולעת
ופולטת צריך להמתין לתחתונה עד שתשהה העליונה שיעור צליה שעד אותה שעה אין התחתונה יוצאת מידי דמה ומיהו עדיין י"ל
טעם אחר דכל זמן שהבשר טרוד לפלוט ציר אין בולע דם וזמן פליטת הציר אינו כלה כל כך מהרה ומכל מקום בשר שבתוך הציר
כגון בכלי שאינו מנוקב אין להתיר מטעם זה דאין לו שם כח לפלוט מחמת שהוא שקוע בתוך הציר ובולע והיינו טעמא דשמואל דאמר
לקמן אין מולחין אלא בכלי מנוקב דאע"ג דעדיין לא גמר הבשר פליטת דמו בולע כדפרישית והיכא דחציה של חתיכה בתוך
הציר וחציה בחוץ מה שבתוכו אסור ומה שבחוץ מותר כדפרישית לעיל בפרק גיד הנשה גבי גדי שצלאו בחלבו והיכא ששהה
הבשר במלח כשיעור צליה על דף אחד ואח"כ הושם בגיגית ושהה שם כל הלילה ואחר כך נמצא הכלי מלא מיץ מן המליח שיצא מן
הבשר אירע מעשה בביתו של רש"י והשיב דמאחר ששהה הבשר במלח כדי שיעור קודם שהושם בכלי אין המים הנמצאים בכלי מין
דם אלא מוחל בעלמא וכן נראה ותדע שאותו המוחל הוא היתר מיד כששהה שיעור צליה הוא מותר להדיחו ולבשלו בקדרה אע"פ שלא
נפלט ממנו המוחל היוצא אח"כ ואין לאסור נמי המוחל מחמת המלח שעל הבשר שנמחה בתוכו דאם מכח זה באנו לאסור בשר הנופל
באותו מוחל לפי שיש בו רוב מלח שעל הבשר ואין נאכל מחמת מלחו ליחשב כרותח ואוסר את הבשר א"כ גם מטעם זה יאסר כל
הבשר שבעולם כשמניחין אותו בתוך הכלי להדיחו שנמחה המלח שעל הבשר במים דמה לי מים מה לי מוחל כיון דשניהם של היתר
אלא צריך לומר שהדם שבמלח מתייבש בו ואין בו כח ליבלע בבשר אלא עומד במקומו אע"פ שנמחה בתוך אותו מוחל כמו שפי' גבי
אותן גומות שבבשר דמה לי גומא מלאה ציר ומה לי כל הבשר בתוך הציר או מטעם שפסק כח המלח מחמת שהפליט הבשר ולא
חשיב כרותח כדפרישית לעיל ומ"מ אין להקל שכבר נהגו העם איסור: הטמאים לאסור צירן. דרשה גמורה היא גבי שרצים
ובהמה חוץ מגבי דגים כדפרישית בפרק גיד הנשה גבי שאני ציר דזיעה בעלמא הוא:
ורוטבן וקיפה שלהן. וא"ת ותיפוק ליה ממשרת ליתן טעם כעיקר דמשם אתה דן לכל התורה כדאיתא פרק אלו עוברין
וי"ל דעיקר דרשה לא איצטריך אלא לצירן ושאר הוו אסמכתא בעלמא כדאמר פרק אלו מציאות גבי
והתעלמת דעיקר קרא לזקן ואינו לפי כבודו אי נמי איצטריך נמי לרוטבן וקיפה ואשמעינן דמחוי כממש אם המחה השרץ וגמעו דהוי
כאכילה דס"ד דבשתיה לא מיחייב כיון דאכילה כתיבא ביה והכי איתא בהעור והרוטב דמייתי לה אהמחה את החלב
וגמעו ואם תאמר אם כן היכי דריש מינה דצירן אסור כיון דאיצטריך להכי ויש לומר דשקולים הם ומציר גופיה לא הוה שמעינן דלהוי
שתיה כאכילה דהוי מצינן לאוקומי כשהקפהו ואכלו: וקיפה שלהן. בהעור והרוטב מפרש קיפה פירמא ופריך הוא עצמו
ליטמא טומאת אוכלין אלא מאי קיפה תבלין ו) והיה יכול להיות בין פירמא בין תבלין דאתא לאשמועינן דשתייתה
כאכילתה וכן פירש
בקונטרס פירמא בשר ותבלין הנקפה בשולי הקדרה ומיהו לא היה לו
לומר הנקפה:
ולימא