כל
הבשר
פרק
שמיני
חולין
קיג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולימא
ליה מדשמואל. אע"ג דברייתא עדיפא בברייתא לחוד
הני מילי דמן. כלומר הני מילי לגבי דם וכגון בכלי שאינו מנוקב
צג א
א)
ב)
דבתר דפלט הדר בלע: אבל צירן. זיעה הוא ולא מיתסר והכא
לא סגי אלא מכח מילתיה דשמואל דמייתי בהדה אבל
לדם ליכא למיחש דמנוקב הוא (א) וא"כ כשרה וכשרה נמי: קמ"ל.
בדשמואל לחוד סגי ומשני הוה אמינא הני מילי דמן וכאן אין שייך
מאי
לאו
צד ב ג
דציר אסור וציר נוח ליבלע הוא: מאי
לאו שניהם מלוחים. ושמע
לאסור משום דמשרק שריק
או כבולעו כך פולטו:
שניהם מלוחין. אלמא לא בלע ולא
מינה ציר נמי לא מיבלע כל זמן
צה ד
ג)
שעסוקים בפליטה: וש"מ צירן מותר
גרסינן וש"מ דצירן מותר דהא משנה
ולימא ליה מדשמואל דאמר שמואל מליח
צו ה
לא גרסינן: תפל. מבלי מלח דהשתא
שלמה היא ט) במסכת ע"ז
הרי הוא כרותח וכבוש הרי הוא כמבושל
דדג טמא צירו אסור ובסיפא דהך
לא פליט טמא מידי אבל שניהם
אי מדשמואל הוה אמינא הני מילי דמן אבל
ברייתא נמי קתני טמא מליח וטהור
מלוחים דטמא נמי פליט אסור וכ"ש
צז ו
צירן ורוטבן לא קמשמע לן מיתיבי דג טהור
טהור
ד)
מליח וטמא
טמא מליח וטהור תפל: הא שניהם
תפל אסור:
שמלחו עם דג טמא מותר מאי לאו שהיו
ה)
תפל מותר. גבי מליח כרותח לא
מלוחים שרי. דשניהם טרודים
צח ז
ו) ז)
שניהן מלוחין לא כגון שהיה טהור מליח
בפליטה: רב הונא דלא בעי הדחה
שייך לא עילאה גבר ולא תתאה גבר
ח)
וטמא תפל והא מדקתני סיפא (אבל אם
ט)
ברישא בדחלליה בי טבחא. כל רחיצת
ואפילו קליפה לא בעי אע"ג דאמרינן
❖
צט ח
י)
הבשר מתרגמינן חילול ו): מילחא
היה טהור מליח וטמא תפל) מכלל דרישא
גבי עילאה ותתאה
גללניתא. מלח גסה שלמי"א: ומנפיץ
אדמיקר ליה בלע ויש ללמוד מכאן
בששניהם מלוחין עסקינן א] פרושי קא מפרש
ליה. למילחא לאחר זמן מפני שהדם
דא"צ להגעיל דפוסי גבינות העובדי
תורה אור השלם
טהור שמלחו עם דג טמא מותר כיצד שהיה
ק ט י
נבלע בה אבל מלח דקה אין צריך
כוכבים ומותר לעשות בהם גבינות
1. רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי
טהור מליח וטמא תפל ה"נ מסתברא דאי
לנפץ שהיא נתכת מעצמה: אין
לישראל ולמולחן בתוכן דהוי כמו
אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְיָ
סלקא דעתך רישא שניהם מלוחים השתא
מחזיקין דם. אינן בחזקת דם ליאסר
טהור מליח וטמא תפל דאין שייך
אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי
קא כ
שניהם מלוחים שרי טהור מליח וטמא תפל
בַּחֲלֵב אִמּוֹ:
אם לא נמלחו: הדרא דכנתא. דקין
מליחה בעץ ולא נעשה עץ רותח ע"י
❖
שמות כג יט
מיבעיא אי משום הא לא איריא תנא סיפא
שסביב הכנתא אנטרי"ל: ומעיא.
מליחה ומעשים בכל יום דמלח
2. לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה
לגלויי רישא דלא תימא רישא טהור מליח
קבה וכרס ושאר הדקין: וכרכשא.
לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ
בקערה שמשתמשין בה בשר לוקחים
תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר
שיטה מקובצת
טבחיי"א. אבל הלב והריאה והכבד
ממנו לתת ממנו בחלב והמחמיר תבא
וטמא תפל אבל שניהם מלוחין אסור תנא
לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה
עליו ברכה: אין מחזיקין דם בבני
א] פרושי קמפרש. נ"ב עי'
וכנתא גופה יש בהן דם וצריכין
לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל
סיפא טהור מליח וטמא תפל מכלל דרישא
❖
תוס' בכורות דף ל"א ע"ב:
גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:
מעיים. י) לאסור מטעם זה למלוח
לימלח: אלא ל"ש. ומותר וטעמא
שניהן מלוחין ואפ"ה שרי ת"ש מסיפא דסיפא
דברים יד כא
כדפרשינן לעיל
בני מעיים עם שאר בשר משום דלא
3. וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת גְּדִי
אבל אם היה טמא מליח וטהור תפל אסור
דכל זמן שטרודים לפלוט אינן בולעים
טרידי לפלוט (ב) דבלעי דם כמו דגים
הָעִזִּים בְּיַד רֵעֵהוּ
רבינו גרשום
טמא מליח וטהור תפל הוא דאסור הא שניהן
הָעֲדֻלָּמִי לָקַחַת הָעֵרָבוֹן
וכשנח זה כבר נח זה: הרי זה
דהכא דם משרק שריק אבל דגים רפו
שהיה טהור מליח וטמא
מִיַּד הָאִשָּׁה וְלֹא מְצָאָהּ:
מלוחין שרי איידי דתנא רישא טהור מליח
❖
מכביד את הבשר. לפי שבשעת
קרמייהו כדפי' לעיל
בראשית לח כ
תפל. כלומר טמא שאינו
וטמא תפל תנא נמי סיפא טמא מליח וטהור
שחיטתה היא טרודה להוציא דם
ואין להתיר מטעם שריקה אם
מלוח שממלוח יוצא ציר
ומתפל אינו יוצא ציר:
תפל (סימן בישרא דמנח נפקותא) אמר
וכששובר מפרקתה מתוך צרתה אין
היו שופכין דם על הבשר בשעת צליה
טמא מליח וטהור תפל
הגהות הב"ח
בה כח להתאנח ולהוציא דם והיא
דדוקא דם הנפלט נופל עם הציר
שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אלא א"כ
הוא דאסור. כלומר דתפל
א
(א) רש"י
בולע הא שניהם מלוחין
נחה ושוקטת והדם נבלע באבריה
ע"י צליה או ע"י מליחה כדאמר
מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה אתמר רב
דא"כ
שרו דאינו בולע: הא
לעיל דשריק אבל היכא
ומכביד הבשר ונמצא גוזל את הבריות
(ב) תוס'
הונא אמר מולח ומדיח במתניתא תנא במדיח
דחללי בי טבחא. כלומר
❖
דהוי הדם בעיניה לא אשכחן:
כשהוא מוכרה במשקל והדם שוקל:
ובלעי
מליח ומדיח. הא דלא
ומולח ומדיח ולא פליגי הא דחלליה בי טבחא
אלא ל"ש. ומותר בכל ענין אע"פ
ג
חללי בי טבחא מדיח
איבעיא להו היכי קאמר. האי ומבליע
ומליח ומדיח ומה לשון
הא דלא חלליה בי טבחא רב דימי מנהרדעא
דם דקתני כוליה חד איסורא הוא
שמניח השניה על אותה
חללי רוחצין כדמתרגם
לעזי רש"י
מלח ליה במילחא גללניתא דומנפיץ ליה אמר
וה"ק מכביד את הבשר ונמצא גוזל
שנמלחה תחלה כדפרישית לעיל:
וירחץ את הקרב וחללי
בשר
שלמי"א [שי"ל יימ"א].
ית גוא: מלח ליה
רב משרשיא אין מחזיקין דם בבני מעיים
בהמה טהורה בחלב בהמה
את הבריות הוא משום דמבליע דם
ה
מלח הסלעאנטרי"ל
במילחא גללניתא. כלומר
טהורה כו'. הוא הדין בשר
שמכביד את משקלה והבלעת דם
תרגמא אכרכשא ומעייא והדרא דכנתא אמר
[אינטריי"ל]. שומן
מלח ליה מילחא גסה
עוף לרבנן דאסור מן התורה דדוקא
לפרושי גוזל את הבריות נקט לה:
המעיים.טבחיי"א
ומניח המלח שעה בתוך
שמואל אין מניחין בשר מליח אלא ע"ג כלי
ו
[טבחיא"ה]. חלחולת.
הבשר שיוציא הדם ואח"כ
הא לדידיה. דליכא למימר משום
ר"ע הוא דאמר חיה ועוף אינם מן
❖
מנוקב רב ששת מלח ליה גרמא גרמא תרי
מנפץ ליה למלח בהדי
גזילה שרי לפי שהוא חוזר ויוצא ע"י
התורה ונפקא לן מדדריש לקמן את
דם ולא בעי הדחה
מאי טעמא לא משום דפריש מהאי ובלע האי
מלח: או דילמא לדידיה נמי אסור.
שאסור משום נבלה אסור לבשלו בחלב:
אחריתי: הדרא דכנתא.
חד נמי פריש מהאי גיסא ובלע האי גיסא
אלו הדקין אבל כנתא
מוסף רש"י
ותרתי איסורי קחשיב חדא דגוזל את
אלא
עצמה ששמו ƒ א¿ י¿נƒטר¿יליe
אלא זלא שנא אמר שמואל משום ר' חייא השובר מפרקתה של בהמה קודם
הבריות וחדא דמבליע דם ושוב אינו
מליח הרי הוא כרותח
בלע"ז בו מחזיקים
יוצא ואוכל דם: מתני' אינו עובר
שתצא נפשה הרי זה מכביד את הבשר וגוזל את הבריות ומבליע דם באברים
וכבוש הרי הוא
דם וצריך למולחו יפה
כמבושל.
ולהדיחו יפה: דאי בעי
בלא תעשה. היא גופה לא איצטריך
איבעיא להו היכי קאמר מכביד את הבשר וגוזל את הבריות משום דמבליע
אלא ע"ג כלי מנוקב.
למיכל מיניה אומצא
דהעלאה לאו דאורייתא אלא דיוקא
דם באברים הא לדידיה שפיר דמי או דלמא לדידיה נמי אסור תיקו:
אסור. כלומר עד שידיחנו
ח
מתני' המעלה את העוף עם הגבינה על השלחן אינו עובר בלא תעשה:
וימלחנו: ואסור בהנאה.
דילה איצטריך למידק מינה הא אוכל
(לעיל קיב:) נאמר לא
כלומר ואפי' להשליכו
עוף בחלב עובר ולאפוקי מדרבי
גמ' הא אוכלו עובר בלא תעשה שמע מינה בשר עוף בחלב דאורייתא אימא
תאכלו כל נבלה.
לכלבו: מנהני מילי. דכל
גמ'
עקיבא דאמרז) פרט לעופות: אינו
בשר בכל מיני חלב אסור
המעלה את העוף עם הגבינה על השולחן אינו בא לידי לא תעשה:
אע"ג דלא חזינן בקרא
בא לידי לא תעשה. כלומר אין לחוש
מתני' ט בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אסור לבשל ואסור בהנאה
אלא גדי:
שמא יאכלנו ויעבור עליו דאי נמי
אכיל ליה לא עבר: מתני' מותר
בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה בשר בהמה טמאה בחלב בהמה
י
(שבת קל.)
טהורה מותר לבשל ומותר בהנאה ר"ע אומר חיה ועוף אינם מן התורה
לבשל ומותר בהנאה. דאין בו
כ
משום בשר בחלב כדיליף בגמרא .
שנאמר לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים פרט לחיה ולעוף ובהמה טמאה
1
ובאכילה מיהא אסור משום איסור
רבי יוסי הגלילי אומר נאמר לא תאכלו כל נבלה ונאמר לא תבשל גדי
2
טמאה: פרט לעוף וחיה ובהמה
בחלב אמו את שאסור משום נבלה אסור לבשל בחלב עוף שאסור משום
טמאה. גדי פרט לעוף שאינו בהמה.
נבלה יכול יהא אסור לבשל בחלב ת"ל בחלב אמו יצא עוף שאין לו חלב
גדי פרט לחיה שאינה בהמה דאע"ג
אם: גמ' מנא הני מילי א"ר אלעזר אמר קרא 3 וישלח יהודה את גדי העזים
דחיה בכלל בהמהח) אתא קרא יתירא
כאן
ומפקיע. גדי ולא את הבהמה טמאה
אבל בהמה טהורה דלאו גדי כגון פרה ורחל איתרבאי מקראי כדקתני בברייתא בגמרא : נאמר לא תאכלו כל נבלה ונאמר. באותו פסוק
גמ'
מנהני מילי. דכל
עצמו לא תבשל
גדי בחלב אמו דמשמע
כל שנוהג בו איסור
נבלה
יש
בו משום בשר
בחלב:
בהמה במשמע:
כאן