קיג:
כל הבשר פרק שמיני חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
למאן דאמר שני כתובים כו'. טובא כתיבי אלא כל הנהו
כאן. פירש לך הכתוב שגדי זה מעזים היה: הא. אם
לא פירש יש
קב א
א)
ב)
ונילף. גזירה
דרבקה חשיב להו כחד וכן הנהו דיהודה כחד:
במשמע אף שאר בהמה מדאיצטריך ביה לפרושי:
ג)
עזים
העזים. מ) תימה דבחד מיעוטא סגי וכן לקמן בסוף פרקין
שוה מיניה מה גדי האמור כאן עזים אף גדי האמור בבשר וחלב
קסבר
שמואל איסור חל
קג ב ג ד ה ו
עזים הוא: תרי מיעוטי כתיבי. ה"א דכתיב בכל חד מיעוטא הוא:
גבי תרומת הדשן:
על איסור. בחנם מוחק בקונטרס
אמר שמואל. קרא יתירא כתיב
ד) ה)
זאת הגירסא דלהכי קאמר דקסבר
לדרשה ודרשינן להו. ולקמן פריך
כאן גדי עזים הא כל מקום שנאמר גדי סתם
קד ז
ו)
שמואל איסור חל על איסור נ) דאי
תלתא קראי כתיבי ושמואל שיתא
ז)
א אפילו פרה ורחל במשמע ולילף מיניה כתיב
קה ח ט
דריש: לרבות את החלב. שאם
הוה ס"ל בעלמא דאין איסור חל על
קרא אחרינא ואת עורות גדיי העזים כאן
1
בשל חÅ לב בחÈ לב ואכלו עובר משום
איסור אלא הוה יליף מהכא לא הוה
❖
ח) ט)
גדיי העזים הא כל מקום שנאמר גדי סתם
י)
חלב ומשום בשר בחלב: את המתה.
מפיק חלב ומתה תרוייהו מחד קרא
אפילו פרה ורחל במשמע ולילף מיניה הוו
כ) ל)
אלא הוה מוקי קרא בדדמי ולמאי
שאם בשל בשר נבלה בחלב ואכלו
מ)
להו שני כתובין הבאין כאחד וכל שני
רבינו גרשום
דמשני בסמוך דבעלמא קסבר אין
עובר משום בשר בחלב ואף על גב
❖
כתובים הבאים כאחד אין מלמדין הניחא
נ)
דבעלמא אין איסור חל על איסור
איסור חל על איסור נפקי תרוייהו מחד
ונילף מיניה כו'. מאותו
גדי עזים ולא נרבי בשר
למ"ד אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מאי
וכאן הרי קדמו איסור חלב ואיסור
קרא כדפירש בקונט' משום דתרוייהו
בחלב אלא גדי בחלב
דם
מין גדי הם: לאו גדי הוא.
נבלה לאיסור בשר בחלב אתא קרא
איכא למימר תרי מיעוטי כתיבי עזים העזים
אמו: תרי מיעוטי כתיבי
תורה אור השלם
ורבינהו: להוציא את הטמאה. בשר
עזים העזים. כלומר מצי
ואם תאמר מכל מקום לא אמעיט
אמר שמואל גדי לרבות את החלב גדי
1. וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים
למיכתב תרוייהו עזים
אלא מגדי וי"ל דאפילו לא הוה כתיב
בהמה טמאה שבשל אפילו בחלב
לרבות את המתה גדי ב לרבות את השליל
למה כתב העזים כאן עזים
הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל
בהמה טהורה: ולא בחלב זכר. שהיה
אלא לא תבשל בשר בחלב אמו הוה
אבל במקום אחר שנאמר
חֶלְקַת צַוָּארָיו:
גדי להוציא את הדם גדי להוציא את
ג
ד
גדי סתם אפי' פרה ורחל:
בראשית כז טז
לו חלב מועט מן הדדים כגון אם
ממעטינן דם דלא איקרי בשר כדאמר
2. וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי
השליא גדי להוציא את הטמאה בחלב אמו
גדי לרבות את החלב.
נשתנה והיו לו דדים: ולא בחלב
בפ' כל שעה כשהותרה
כלומר שאם בישל ח≈ לב
וְלֹא יִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא
ולא בחלב זכר בחלב אמו ולא בחלב
שחוטה. דאמו משמע הראויה להיות
נבלה היא וחלבה וגידה הותרה אבל
ה
ו
¿aח» לב עובר בלאו: גדי
וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ אֲנִי
❖
לרבות את המתה. כלומר
יְיָ מְקַדְּשָׁם: ויקרא כב ט
שחוטה בחלב אמו ולא בחלב טמאה הא
אם ולא משנשחטה: בחלב אמו.
דמה לא קאמר שהותרה דלאו בכלל
נבלה היא: ושאני הכא דרבי
בהמה שמתה מאיליה: גדי
משמע שלא נאסר חלב אלא ממין
תלתא גדי כתיבי ואנן שיתא דרשינן קסבר
להוציא את הדם. כלומר
רחמנא גדי. אי לאו גדי לא הוה ילפינן
שנאסר בשר וגדי הא איתרבאי ביה
שאם בישל דם בחלב
שמואל איסור חל על איסור ואיסור חלב
גליון הש"ס
פטור: ולא בחלב זכר.
שיחול איסור בשר בחלב על איסור
כל בהמה טהורה ולא טמאה הלכך
ומתה מחד קרא נפקי דם נמי לאו גדי הוא
גמ' שאינו במיתה
שיש לו חלב מעט וכך
חלב מדאמרינן סוף פרק גיד הנשה
חלב כגדי דהא אמו כתיב וקא ממעט
שנאמר.
העידו לפנינו שראו חלב
ושליא נמי פירשא בעלמא הוא פשו להו
יבא איסור נבלה ואיסור
חלב טמאה אפילו הבשר טהור:
בזכר: ולא בחלב שחוטה.
תרי חד לרבות את השליל וחד למעוטי
כלומר שהוציאו מן הדדים
איסור חל על איסור. אני שמעתי
טרפה ויחול על איסור חלב דשאני
חלב לאחר שנשחטה:
בהמה טמאה וסבר שמואל איסור חל על
דגרס ליה והכי פירושו איסור חל
נבלה דמטמאה וטרפה נמי משום
חלב ומתה מחד קרא
איסור והאמר שמואל משום ר' אלעזר מנין
על איסור ולא אצטריך קרא לא לחלב
דמחיים דכה"ג אמרינן בזבחים פרק
נפקא. כלומר מתחלה היה
ז
חייב בכזית של חלב
ולא למתה: מחד קרא. כלומר מההוא
לכהן טמא שאכל תרומה טמאה $ שאינו
חטאת העוף והא דאמר בפ'
רש"י ד"ה
משום חלב בישלו חייב
גיד הנשה דאיסור
קרא דאתא לגופיה נפקי דאם בשל
במיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו פרט
הא דרביה וכו' שאמרו
נמי משום בשר בחלב וכן
2
וכו'.
במתה מתחלה היה חייב
טרפה חל על איסור אבר מידי דהוה
חלב או בשר נבלה בחלב אף הם
לזו שמחוללת ועומדת איבעית אימא בעלמא
❖
משום נבלה בכזית בישלו
אאיסור חלב אע"ג דאבר מן החי
במשמע. וקשיא לי הא דאמרינן לקמן
איסור חל על איסור ושאני התם דמיעט
חייב משום בשר בחלב
בפירקין לר"ע משום דאית
מטמא מ"מ כיון דחלב בכרת ואפ"ה
מחד קרא נפקא מחד גדי:
רחמנא ומתו בו איבעית אימא בעלמא קסבר
דם ושליא פירשא בעלמא
ליה איסור חל על איסור מייתרי ליה
חייל עליה כל שכן אאבר מן החי:
מוסף רש"י
נינהו. כלומר ולא צריך
כיון שמואל אין איסור חל על איסור ושאני הכא
כולהו תלתא גדי לדרשה ואמרינן חלב
וכל שני כתובין הבאין
קרא לאפוקי: מנין לכהן
דרבי רחמנא גדי ואיבעית אימא הא דידיה הא דרביה בעא מיניה רב אחדבוי
ומתה לא צריכי קרא והכא לשמואל
כאחד אין מלמדין.
טמא שאכל תרומה טמאה.
כלומר אם לא היה טמא
בר אמי מרב המבשל בחלב גדי שלא הניקה מהו א"ל מדאיצטריכא לשמואל
נמי דאית ליה איסור חל על איסור
(קדושין כד.)
ואכל תרומה טמאה עובר
אמרינן חלב ומתה מחד קרא נפקי
למימר בחלב אמו ולא בחלב זכר זכר הוא דלא אתי לכלל אם אבל האי כיון
בלאו כדאשכחן והבשר
ולא מייתרי כולהו אלא תרי. ונראה
אשר יגע בכל טמא לא
דבא לכלל אם אסור אתמר המבשל חלב בחלב רבי אמי ורבי אסי חד אמר
(פסחים
יאכל וכן בתרומה
בעיני דלא גרסינן להאי קסבר
לוקה וחד אמר אינו לוקה לימא בהא קמיפלגי דמ"ד לוקה קסבר איסור חל על
ועכשיו כי נטמא טומאת
מה.)
שמואל איסור חל על איסור אלא הכי
הגוף אי איסור חל על
איסור ומאן דאמר אינו לוקה קסבר אין איסור חל על איסור לא דכ"ע אין איסור
גרסינן חלב ומתה מחד קרא נפקי
איסור ליתי איסור מיתה
חל על איסור אאכילה דכ"ע לא פליגי דלא לקי כי פליגי אבשול מ"ד לוקה
וליחול על איסור לאו:
ח
ט
כו' דכולהו תלתא גדי מייתרי לדרשה
שאני הכא דגלי רחמנא
חד איסורא הוא ומ"ד אינו לוקה להכי אפקה רחמנא לאכילה בלשון בישול
דהוה ליה למיכתב לא תבשל בחלב
גדי. כלומר לרבות החלב
כיון אמו כל מי שיש לו חלב אם בהמה
והמתה: הא דידיה הא
דרביה. כלומר דרביה
כיון דסופינו להביא במשמע גדי אף עגל וטלה כדאמרן לעיל ומדכתב גדי לדרשה אתי חד לחלב ומתה לאשמועינן שיהא איסור חל
[סבר] אין איסור חל
על איסור ואיתרבו להו תרוייהו דהא מין גדי הן והי מינייהו מפקת וחד לשליל וחד למעוטי טמאה ולקמן נמי בשמעתין אמרינן שאני הכא
על איסור:
דרבי רחמנא גדי אלמא איסור חל על איסור לשמואל הכא מגדי נפקא ליה מריבויא והא דפריך לקמן וסבר שמואל איסור חל על איסור הא
קשיא ליה דמדרבי שמואל חלב ומתה אלמא איסור חל על איסור: דם ושליא לא בעיא קרא למעוטינהו דהא לאו גדי נינהו ומהיכא תיתי
לאיסורא: ומתו בו. באוכל תרומה בטומאת גופו כתיב דהא לעיל מיניה כתיב איש איש מזרע וגו': פרט לזו כו'. אלמא לא אתי איסור
טומאת הגוף שהוא במיתה בידי שמים וחייל אאיסור טומאת תרומה שאסורה ועומדת עליו באיסור עשה כדמפרש ביבמות בפ' הערל
מבשעריך תאכלנו הטמא והטהור דמשמע טמא וטהור אוכלין בקערה אחת בשר פסולי המוקדשין לאחר פדיונן דאין בהן איסור
טומאה וכתיב תאכלנו לזה ולא לאחר כלומר בזה התרתי לטהור לאכול עם הטמא ואע"פ שאוכל בשר טמא שמותר לאכול פסולי המוקדשין
בין בטומאת הגוף ובין בטומאת עצמן אבל בתרומה לא התרתי לך לאכול בטומאת עצמה ולאו הבא מכלל עשה עשה. אבל אוכל תרומה
בטומאת הגוף מפורש בו לא תעשה דכתיב בקדשים לא יאכל וכתיב בתריה ובא השמש וטהר ואחר יאכל וגו' ומוקמינן ליה בתרומה
ביבמות : ה"ג בעלמא סבר שמואל איסור חל על איסור ושאני הכא דגלי רחמנא ומתו בו כי יחללוהו ואבע"א בעלמא קסבר אין
איסור חל על איסור ושאני הכא דרבי רחמנא גדי. ולשוןט) ששמעתי קשיא לי כיון דחד לגופיה הי רבי והי מייתר והא דרשינהו: הא דרביה.
רבי י) אלעזר שאמר לעיל שמואל משמו וכל היכא דקתני משום פלוני לא שמע מפיו אלא מפי אחרים $ שאמרו מפיו ושמואל לא ראה
את רבי י) אלעזר מימיו דר' י) אלעזר בחורבן היה מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי ושמואל מדורות האחרונים היה בסוף שנותיו
דרבי כ): שלא הניקה. לא ילדה מעולם ויש לה חלב כשהיא קרובה לימי לידתה מי דייקינן אמו שהיתה אמו כבר או לא: חד אמר
לוקה. קס"ד דאאכילה קאמר והם ל) התרו בו משום בשר בחלב: אין איסור חל על איסור. ולא נפיק מקרא דלגופיה וקרא יתירא
לית לן לרבויי דאיכא למימר חד לרבויי שליל אתא דחד איסור הוא דאיכא וחד למעוטי שליא אתא דלא ס"ל פירשא הוא ובעי קרא
דליתסרו דבעי למעוטינהו: כי פליגי
למעוטי
דאילו למעוטי דם וטמאה לא איצטריך דכיון דאין איסור
חל על איסור מהיכא תיתי לן
אבשול.
שהרי החלב
וכל שאר איסורין לא
נאסרו לבשל אלא
בשר בחלב הלכך גבי בשול
אין כאן אלא
איסור
בשר בחלב:
ומר